לכל אחד יש את המלחמות שלו, ולכל אחת יש את המלחמות שלה. לחלקם יש סוף טוב ועל חלקן אומרים "הכל לטובה". לפעמים מנצחים ולפעמים מובסים. ולפעמים - מצליחים להגיע לעמק השווה.
כתבו על אחת מן המלחמות שהיו לכם, אפילו על דברים טפשיים. נסו לבטא את תוקפה של המלחמה בסגנון הכתיבה ובמושגים שאתם משתמשים בהם.
בהצלחה!
על השולחן שלי מונח עיפרון.
ליבו שחור חבוש קסדה.
הנייר עליו הוא יילחם
נדמה איום כמצודה.
שמש המילים שקעה.
כור הרעיון כבה.
מחקים פזורים בשפע
לאיים על הכתיבה.
וסך הכל, מה יש לו
לקונץ הפתאומי הלז?
הרי הוא אוויר פורח
ואני, אני פגז.
"זאת פשוט סברא לא מובנת!"
הפרשים נערכו במבנה מעגלי, מכוונים את כידוניהם פנימה. קול דממה דקה הכביד כמו מסך עשן על המישור הצהוב, רק דבר אחד בלט ממנו. קיר האבן הגדול, מה נראה לו בכלל שהוא עומד שם? איזה תירוץ יש לו להפריע ככה לנוף?!
"אתה אומר שטויות!"
המפקד נתן מבט אחרון אל עבר החיילים שלו ונופף למעלה עם הדגל.
"בכלל הריטב"א אומר הפוך לגמרי!"
גל של פרשים נע לכיוון קיר האבן הבודד, מקיף אותו מכל הכיוונים, מאפיל עליו.
"רגע, בעצם אני התבלבלתי פה בין השורות, הוא כן אומר כמוך..."
הפרשים הורידו את הרומחים, הביטו אחד אל השני ויצאו לעבר הקרב הבא.
שועשעתי 
לקראת פורים לקחנו כמה אגדות עם קלאסיות וגיירנו אותם לגירסה ביינישית-קומית,
מוזמנים להנות
https://a7.org/?file=20260224123426.pdf
לא מושלם, ממש לא. אבל בהחלט חביב פלוס.
כמובן, @אני הנני כאינני עזר לא מעט אז מגיע לו שאפו.
רצח בני משפחת פוגל
ואת היי לי לפה ילדתי
בעת אשר ייאלם קולי מדמעה
וגופך הקטון הוא יישאר זעקתי
עת ירווה בדמך רגבי אדמה
ועיניך אשר לא האריכו לראות
הנה בם נשקף כאבי
ופעיותייך, הרכות הקטועות
הנה בם תבכי את בכיי.
וקולך שנדם שנגדע
לעולם יהא הוא קולי
ובכייך ילדתי שגווע
יהא לעולם אות אבלי
ועת עלית למרום ילדתי
ותעל עימך שוועתי
וכאשר מול אל עליון התייצבת
ואתייצב שם איתך גם אני
והנה ילדתי אלחש לך עכשיו
כי תיגשי נא אליו ללא פחד
ולמשמע קולך אזי שוב אכאב
ושנית יאחזני הרעד
ואמרי לפניו
הן הקרבתי הכל
ולכבודך אלוהיי
הקרבתי חיי
הנני אבי
על מזבחך נעקדתי
ועתה אלוהיי
עד מתי עד מתי.
*התפרסם לראשונה בפסיפס תחת הניק "טל אוריה"
חרוזים מדוייקים שנבלעים בכאב שיש בשורות...
צימרר את נשמתי, מאז ועד היום
תלוי לי על דלת הבית ליד תמונות שלהם.
לא נשכח ולא נסלח.
עריכה: עכשיו אני רואה שגם המילים מעט שונו
אגב לא יודע אם אמרתי לך, אבל כל הזמן מרגיש לי
שהיה צריך להיכתב ואת ולא ועת
אֲנִי דַּחְפּוֹר
שֶׁגָּנְבוּ אוֹתוֹ שׁוֹדְדֵי לַיְלָה
עָשִׂיתִי הַכֹּל, בֶּאֱמֶת עָשִׂיתִי
וּבְכָל זֹאת
וּמֵאָז אֲנִי חוֹפֵר בְּאַדְמַת טְרָשִׁים
לֹא לִי
וּמְסַקֵּל מֵאֲבָנִים זָרוֹת
וְחוֹפֵר וּמְפַנֶּה
וּמְתֻדְלָק בְּסוֹלֶר
וְנוֹבֵר בִּפְסֹלֶת
וְלֹא שֶׁלִּי
אֶשָּׂא כַּף
לְפֻרְקָן מִן שְׁמַיָּא
אכזבה,
מעצמי, מאחרים
זה ליפול שוב חזרה, אל התהו, הרגלים
לאבד כך את המוח, להשתטות בלי להחלים
במקום לברוח עד אליך
שזה אותו דבר, רק שמשלים.
נפלאות הסח הדעת
היא הראשונה שמבקשים
המאמין אוחז בספר
מכורים לא חוקרים.
למעשה חולה שליטה
זה לא נעשה כרצוני
קורא קדושה אני מבקש
קורה שכמעט כל יום נופלים.
הלוואי יפול האסימון
תהליך פותח תהליך
לחיות בדרך, חכם, לא נכון
לפתור בנפש עוד תסביך
אין לי מילים, פשוט כתבת מה שאני מרגישה...
עזרת מאוד, חיזקת, המון תודות🙏
עַל סַפַּת הַיָּם
כָּל הַיָּם הַגָּדוֹל פָּרוּס לְפָנַי
לַהֲקוֹת דָּגִים וְאַלְמֻגֵּי פֶּרֶא
וּבְרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁבִּמְצוּלוֹת
(אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ דָּג אֶחָד
מוּזָר, עִם פָּנָס
שֶׁיָּאִיר לְפָנָיו אֶת הַתְּהוֹמוֹת)
עַד שֶׁהַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים מְטִילִים עָלַי חִתָּתָם
וַאֲנִי עוֹבֵר לַמִּטָּה
בכוונה זה ספת עם ס ולא שפת עם ש? כאילו בקטע של ספה?
קָלִיעַ טָס אֶת טִיסַת חַיָּיו
בּוֹקֵעַ מִגֹּלֶם תַּרְמִילוֹ
נִבְעָט, מְגֹרָשׁ
בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים
וְעָנָן
נִמְרַח עַל מַטָּרָה
מִקַּרְטוֹן
וְטוֹב לוֹ
שֶׁסְּתָם טָס
וּסְתָם בָּקַע וְנִבְעַט וְגֹרַשׁ
וּבִלְבַד שֶׁקַּרְטוֹן
וּבִלְבַד שֶׁסְּתָם
וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ יוֹרֶה
השיר הזה ,יותר מסוכן ממשחק ,המיליםוהאירוניה
מי שיבין לעומקיקפא.
מרד מטאפ יזי
אחד החברים התלונן שיוצאים לו עכבישים מהלחם. השיער שלו גלי והעיניים שחורות ועגולות, הוא מסרק באצבעות קשות את שיערו לאחור ומסתכל במראה. החדר חשוך הקירות אפורים
יש אגם אחד לא רחוק
באמת בלחם יש עכבישים! קרא נדהם. הם קטנים והם יוצאים מהחורים והם מטפסים ויורדים ועולים.
עמוק בתוך הבצעים יש קורים דקים ומבריקים
באצבעות הקשות הסורקות את השיער הציפורניים מתמלאות אדמה ולכלוך
לשיר ליופי וחיים -הוא רוצה אבל עיניו שחורות מאוד
אם אי אפשר לשיר ליופי וחיים נשיר לעכבישים!
הם זללו את כל הלחם ונותרה רק פקעת קורים
לכרוע אל ארבעות ולזמר להם
יש אגם אחד לא רחוק
נשיר לעכבישים
[הרבה פעמים כשאני מגיבה כך מהבטן
איני יודעת מה מצבו של הכותב
המילים משלהבות ומעוררות חלחלה
בדרך שהיא כל כך מושכת ופרועה
ולצעוק עוד אולי חסר טקט
כשחושבים על כמה זה כואב]
--
והחתימה מהיכן?
https://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=en&pageid=53&cat=2&newsletter=051&article=141
איך יד עת שכואב ? זה שיר על עכבישים ,
פרוע בקטע טוב לגמרי
אהבתי את הרפרנס לרב קוק.
כתבתי בעבר הרחוק שיר על שיחות עם חיפושית אז יהיה מעניין לזמר לעכביש....
אל תילך לעכביש
אל תילך אליו, תביא לי כסף לצדקה
זה יציל אותך ממוות. אין לך כסף? אז אל תבזבז לי את הזמן
אני הלכתי לעכביש, ואני אומר לך אל תילך
אבל תילך לי מהעיניים עכשיו, אני עסוק
העכביש אומר דברים רעים מאוד ילד
אל תילך אליו
אני רעב מאוד ילד
בגלל העכביש הלך הכסף, הלך
עכשיו אני רעב ושוכב על האבן הכואבת
ומתחנן לאנשים לכסף
אל תילך
פתאום הוא פצח בשיר רעוע, בגרונו המודלק:
מה קורה בחושך
יש לשרוק!
אנשים רכונים למילוי תאוות
כמה חיוכים שנשטף מהם חושך
מול מראה, רענון הבעות
יצר האדם טוב מנעוריו, טוב
אבל יש עכביש! יש עכביש!
כמה תחנונים מתחנן גבר להוט
לאישה רכה עם עיניים אטומות
היא של העכביש כבר, לא שלך!
שכב עלוב בספה ושתוק! תחלום אחרות
יצר האדם טוב מנעוריו, טוב!
אבל יש עכביש! יש עכביש!
אז אני אומר לך (כאב לו וחדל לשיר)
אל תילך לעכביש
אני הלכתי והכל נגמר לי
תביא לי כסף לצדקה
תהיה נחמד אל האישה ואל תתחנן כשהיא של העכביש
העכביש שר שירים רעים מאוד ילד
אז אל תחשוב על עכביש
תתעלם ממנו כמו שמתעלמים ממשהו נורא
תתעלם ממנו כמו שמתעלמים ממני
עכשיו לך, או יש לך מה לאכול?
אתה ילד טוב, אל תילך לעכביש
בחושך צריך לשתוק
לכופף את כל הראש
הוּא מֵת כְּמוֹ כֶּלֶב
מְקַשְׁקֵשׁ בִּזְנַב חַיָּיו לִקְרַאת שְׁתִילֵי הַזֵּיתִים הַסּוֹבְבִים
אֶת מִטָּתוֹ
מִתְרַפֵּק, מִתְמַסֵּר
עֵינַיִם נוֹשֵׂא
לִבְעָלָיו
הוּא מֵת כְּכֶלֶב
מֵת, וְכֻלּוֹ לֵב
______________
בעיקר-שהטוב והרע היתערבבולגמרי , אפילושלקחת רת זה לכך שהמוותש לוהיה יפה ולא רע ,מאוד מורגשת הציניות שהוא בסופו שלדבר מת כמו כלב.
והשראה לשימושאלטרנטיבי בפסוקים.
באמתכלב הוא גם חיה רעה,בתפיסה וגם כמו לב .
לזכר מתי כספי, הפעלתי לילדיי את השיר הפופולרי "כלבלב הו בידיבמבם", ומשם הידרדרנו לשירים רבים שנכתבו על הכלבים (פה קבור הכלב, שלמטבח בא כלב, וכו וכו).
ולא בכדי - כבר כתב ה"בן יהוידע" (ביצה כה: ), שישראל עזים שבאומות, נדרשים ללמוד מהכלב שהוא עז שבחיות.
