ב"ה נשואים. יש שניים קטנים בבית (בן 4 ו1.8) ואני בהריון מתקדם. ב"ה בעלי ואני עובדים,אני במשרה כמעט מלאה והוא במשרה מלאה פלוס פלוס (לא מגיע הבייתה לפני 22:00).
חמי קצת עוזר לנו באיסוף של הילדים מהמסגרות וחמותי לוקחת את הגדול בשישי אחרי הגן כדי שאהיה פנויה להכנות לשבת...(הם גרים מרחק 10 דק נסיעה מאיתנו)
רוב הזמן קשה לי לעמוד במשימות שלי (תמיד במרדף אחרי הכלים, להכין אוכל,הרצפה מלוכלכת, כביסה על הספה,בלאגן תמידי). בכללי אני לא טיפוס תקתקן מידי וב"ה ההריון והילדים מוסיפים את התשישות שלהם וזאת התוצאה..
בעלי טוען שאמא שלי לא מספיק עוזרת לנו. הוא מצפה שתבוא מידי פעם לשטוף כלים,לנקות את הבית,לקפל כביסה וכו'. טוען שזה קורה אצל חברים שלו -שהחמות שלהן מגיעות ככה לנקות ולסדר. אמא שלי לא טיפוס כזה. היא סהכ צעירה יחסית ובריאה,עובדת וגם איו לה יותר מידי על הראש, אבל היא לא ממש מציעה את עצמה לעזרה. הייתה תקופה שהייתה באה כדי להיות עם הילדים כדי שאעשה דברים אבל היא לא ככ מצליחה לתפעל אותם.
בעלי רוצה שאבקש ממנה לבוא לעזור. אני מרגישה שזה לא לעניין. כלומר,אם היא הייתה מציעה הייתי קופצת על זה בשתי ידיים,אבל אני יודעת שהיא לא כזאת,שזה לא יבוא לה בטוב ושזה יעמיד אותה במצב לא נעים. אני גם לא מצפה ממנה ובמצב כזה נראה לי חוצפה לבוא ולדרוש זאת. (כמובן גם מצד גדרי כיבוד הורים..)
מעניין אותי לשמוע מה דעתכם לגביי זה (מאמינה שאני לא היחידה ;) )
) או בשמירת הריון או כל אירוע חד פעמי אחר, שאז קל יותר בעיניי לבקש ולהיתמך...
תגובה נפלאה