ולמה אתם מקבלים יותר על חשבון כל האחרים?

אז נחיל מהשאלה השנייה:
בבית הספר מחוננים לא מקבלים כלום, היחס נע בין "שיגידו תודה שמוכנים להשאיר אותם בכיתה" לבין המורים שמבינים להוציא את כל הצדדים מרוצים ולתת להם לשבת בחוץ ולקרוא.
תמיד אפשר גם להושיב אותם ליד תלמיד שלא מבין ולדרוש מהם ללמד אותו. כי למה שמורים יעשו את העבודה שלהם אם יש תלמידים שלא לומדים בכיתה?

גם הקצב. תדמיינו שאתם לומדים את אותו דבר, שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. וכל הזמן נמרח ולא קורה בו כלום חדש, אם קורה בו משהו זה בחמש הדקות הראשונות של כל שיעור.
אחרי זה יש עוד הסברים (כשכבר הבנתם) ודוגמאות (למי שעדיין לא מבין) ותרגילים (שלא תורמים להבנה של אף אחד אבל מורים צריכים למדוד התקדמות איכשהו ומה יותר קל מעמודים בספר?)
עכשיו כפול 8-9-10 שעות ביום כפול כל יום כפול 12 שנים.

המערכת לא חושבת שיש תלמידים שצריכים להתקדם יותר תלמיד שיעשה משהו שעוד לא למדו (או אפילו רק יעז לדעת אותו לפני שהמורה לימד את הנושא) בד"כ יזכה בהתעלמות מוחלטת במקרה הטוב. ויענש על זה שהוא גם ככה צריך לסבול את הקצב הנוראי של מערכת החינוך במקרה הנפוץ יותר.

ובשביל זה יש תוכניות מחוננים. בשביל שילדים לא יצטרכו לשרוף כ"כ הרבה שנים בלי פעם אחת שהם הבינו מה הם עושים בכיתה ולמה צריך את זה.
וגם כי כמו שכתבתי למעלה - מזהים את זה, ויש צורך אנושי בסיסי בחברה שאפשר להיות חלק ממנה. זו לא "פריבלגיה". זה הכרח מציל חיים.
וזה לא בא על חשבון אף אחד. אין לי מושג מאיפה ההמצאה הזו, אבל משלמים על הדברים האלו.
ובבית הספר לא מקבלים מה שכולם כן. ילד מחונן עם לקויות למידה לא יקבל את העזרה שבית הספר נותן (התאמות במבחנים? שיעורים פרטניים? למה נראה לכם?)

אוקי, עכשיו החלק המפתיע. לרובנו יש.
בואו נסגור רגע שאם אתם אומרים שלכולם בימינו יש הפרעות קשב וזה בגלל המסכים, אתם יותר ממוזמנים לזרוק את עצמכם מאיזה גג ולא להגיב לי יותר בחיים?

אז מחוננים ולקויות למידה זה סיפור מורכב, קודם כל, כי זה מסתיר אחד את השני.
ילדים מחוננים אלופים בלהסתיר לקויות למידה ולעקוף את הקושי - ומהצד השני, מבחני איתור לא מתחשבים בזה, והרבה ילדים מתפספסים ככה.
(דוגמאות? ילד שידע את כל חומש בראשית בע"פ - כדי שאף אחד לא ידע שהוא לא יודע לקרוא. ילדים שמוצאים דרכים להבחן בעפ כדי שלא יכריחו אותם לכתוב. הפרעות קשב ש"לא נמצאים" בכיתה (כי כמה זה קל) ולא חסר.)

אחרי זה - אם יש לך ציונים טובים, אף אחד לא יחשוב שצריך לעזור לך. תמיד יהיה מי שצריך יותר את העזרה הזו, ואם אי פעם יציעו לך שיעור פרטי או עזרה אמיתית שוב כולם יתייחסו אליך כאילו אתה לוקח משהו שמגיע למישהו אחר.
אז לומדים לעקוף את מה שקשה, לומדים להסתדר, (לא לומדים בבית ספר), וזה עובד לא רע - עד שכבר לא

לא מאוד קשור לשרשור הזה. והולך לעצבן אנשים.

אני נגד. מאוד נגד. לדחוף ילדי חינוך מיוחד לכיתות רגילות זה מזיק ופוגע בכולם.
כן, אפשר לקשקש כמה שתרצו על שזה עושה את הילדים "רגישים יותר לסביבה" או "מכילים יותר", ועוד המון מילים יפות, אבל במבחן המציאות זה לא מחזיק מים.
זה פוגע בכולם, מייצר איזו חובה לעזור לילד המיוחד (ומושך לשם בד"כ את הילדים הדחויים יותר - כי זה נוח למורים - ובמובן מסוים גם לילד. אבל זה מזיק לו כ"כ) תוקע את ההתקדמות של הכיתה - מה שמזיק למי שבצד השני ורוצה להתקדם *יותר*, אלא אם לא מצופה ממנו להתקדם עם הכיתה ואז מה עשינו ב"שילוב"?
עוד לא יצא לי לראות מקום שבו זה לא יצר יותר נזק מתועלת.
אבל "שילוב" והורים שרוצים שהילדים שלהם יהיו "כמו כולם". אין לי מספיק מילים להסביר כמה אני חושבת שהם רעים לילדים שלהם ולחברים של הילדים שלהם.

(*ועם כמה שכואב להגיד את זה, אפילו הנגשה לילדים ברמה שכלית תקינה - יכולה להיות מזיקה ופוגעת בשאר התלמידים.
אבל הם צריכים ללמוד על "התחשבות" ו"עזרה לחלש" ועוד שטויות כאלו שנשמעות יפה בנאומים של תחילת שנה)

חוץ מהציניות?

ויש ילדים מאותגרים שהם גאונים עם קושי.

ספציפית כאן לא דיברתי על הסוג הזה - אבל זה בדיוק אותו דבר
וזה בדיוק למה מסגרות למחוננים זה הכרחי ולא פריבילגיה

הבעיה זה בית הספר. הפרעת קשב זה הפיתרון שלה.

כתבתי למעלה, אבל נכתוב גם כאן.
מחוננים לא מסתדרים בבית ספר רגיל, וגם אם כן - זאת לא תהיה חברה שיש להם מה לעשות בה. בקשר של חברות צריך להיות שוויון כלשהו, וזה לא יכול לקרות.
וגם צריכה להיות יכולת תקשורת ברמה מסוימת, שזה גם דבר מאוד נדיר.
גם כי החשיבה שלהם מהירה, בזמן שמישהו מדבר הם ממשיכים את השיחה שלושה משפטים בראש ועונים לדבר האחרון שנאמר אצלם בראש.
ה"קפיצות" האלו הם רק כי חושבים כ"כ מהר שדיבור לא מספיק מהיר. (והעולם היום, שבו מקובל לשלוח ווצאפ ולא להתקשר הוא כל כך הרבה יותר נוח בשביל לדבר בקצב אפשרי).
כשמשלבים את זה עם כל מה שנכתב למעלה - ציפיות להתנהגות בוגרת יותר, לקחת אחריות על דברים שלא אמורים להיות בעיה שלהם, להשתעמם בשקט ברור למה הם לא מצליחים לייצר קשרים חברתיים מול רוב האנשים.
וזו עוד סיבה ללמה צריך מסגרות מיוחדות למחוננים. כי הבדידות הזאת נוראית.

זה גם היה הטריגר לשרשור הזה.
מישהי שכתבה בטוויטר על איך היא שמעה מאמא אחרת שהיא מעודדת את הבת שלה להסתיר את זה שהיא מחוננת. כי זה נתפס כמתנשא, כי זה נראה רע. כי בת חכמה עדיין נתפסת כדבר יותר רע מבנים חכמים.

בנות מחוננות סובלות הרבה יותר מבנים. מלשמוע שאף גבר לא רוצה אישה חכמה מדי. (וכן. יהיה מי שידאג להגיד להן את זה גם בגיל עשר). או שמחשבים ומתמטיקה וכל דבר אחר שמעניין אותן זה "של בנים".

ובנות דתיות אפילו יותר - החל מתפיסה דתית שנשים פחות חכמות. ("כי גמרא זה לא בשביל בנות. הן לא מסוגלות להבין. הנפש שלהן לא בנויה לזה (=זה חכם מדי)" + העובדה שברוב המקומות הן לעולם לא ילמדו גמרא, או משהו מעניין יותר ממסכת אבות + תענית.

יש עוד מאפיינים ספציפיים לבנות דתיות, אבל כתבתי כאן כבר שעה וחצי ואני עייפה מדי לזכור מה הם.
(אבל פעם מצאתי שרשור פייסבוק שדיבר על זה. וואו. אולי אני אנסה לחפש מחר)

@קיבוצניקית, שמחכה לשרשור הזה בערך שנה.
@סביון שביקש יפה.
@סתרי המדרגה שמעניין אותי לשמוע מה היא חושבת על זה
@משה שאני אנחש שיעניין אותו לקרוא
@ריעות.
@*אור קטן*
@עברי אנכי
@כל מי שיש לו מה להגיב מוזמן גם

יאללה, לילה טוב

וכתבתי בהמשך שהטריגר הוא מה שקורה בטוויטר.
וכאן הבטחתי לכתוב (לפני כמעט שנה. בעצם יותר, כי היה אדר א'
.
.
.
הלכתי לבדוק
א. שתיקה | ערוץ ７
נכתב ב12.9. בדיוק שנה )

כל מה שהיא כתבה נכון, ולא כתבתי אותו כי זה פחות קשור אלי, אבל נכון וחשוב, אז מוסיפה כאן:

משהו שלא כתבת שם, זה הנטיה המוגזמת של מחוננים לפרפקציוניזם. מה שגורם המון פעמים לדכאון וחרדה ועוד כמה עניינים נפשיים
זה לחיות בקצב אחר שפשוט לא מותאם לעולם
וקשוח ללמוד לחיות עם זה
ובד"כ מחונן שמצליח להשתלב חברתית, מוותר על חלק מכובד מהזהות ו/או הכישורים שלו
‪: אה, ועוד נקודה שהייתי מוסיפה
מחוננים זה לא רק פיזיקה ומתמטיקה.
אנחנו לא רק ריאליים.
אנחנו גם הומניים ועם חוש צדק מפותח ומעניין אותנו היסטוריה וכלכלה ואומנות וספרות... אנחנו לא כולנו אותו הדבר, לכל אחד יש את התחומים שלו... יש משהו מסויים שמאחד בינינו, ואפילו יותר מאחד כזה.. אבל זה לאו דווקא אהבה למתמטיקה ופיזיקה

ובכללי נושא מעניין

טוב תמיד לדעת

אשכרה.