חייבת להבין אם זה הגיוני!סמיילי12
בן ה5 דיבר בזמן האוכל בגן.
ולכן הגננת 'הענישה' אותו ולא הביאה לו עוגיות שחילקה לכולם.
רק לי זה צורם?
האם אין דרך אירת להסביר לו שלא מדברים בזמן אוכל בגן?
ויש לי ילד סופר ממושמע ומחונך!.
אני קצת מזועזעת.
אשמח לשמוע מכן
זה קצת צורםבימבה אדומה
אבל כדאי לקבל את הזוית של הגננת... ולא רק צד אחד


(ולמה למען ה' מחלקים עוגיות בגן אני פשוט לא עומדת בזה... ליבי חלש מהדברים האלה...)
לגבי הסוגריים-כי לא כל ההורים בגישה שלך. 😁מוריה
לא כל ההורים אבל..שואלת12
למה לכפות על ההורים שבגישה הזאת ?
למה ילד צריך לקבל עוגות/סוכריות ושוקולד מחוץ לבית בלי אישור של ההורים?
אם יש להורה בעיה הוא צריך לדבר.מוריה
אני לא אגרום לילד שלי עוגמת נפש שלשואלת12
לא לקבל ושכל הילדים יקבלו. פשוט לא אמורים לחלק ממתקים בגן
נכון וזה חוזר מנכלבימבה אדומה
ממש אסור להכניס ממתקים לגן (עוגיה זה ממתק למי שתוהה)
בטוחה?סמיילי12
מה לגבי עוגות יום הולדת?
יכול להיות שהבן שלי קורא לזה עוגיה ומדובר במאפה אחר
הבן שלך לא טועה .. באמת מחלקים בגןשואלת12
יש חוזר מנכל גם לגבי יום הולדת...בימבה אדומה
שניה אחפש
נראלי שביום הולדת מותר עוגהמתחדשת11
נכוןבימבה אדומה
אכן ראיתי אבל גם על זה למשל כתוב לעשות לכמה ילדים ביחד כדי לצמצם צריכת סוכר
אגב,בימבה אדומה
לא התכוונתי לימי הולדת כתוב שאסור, אבל שיש לזה כללים...
לא אמרתי לדבר עם הגננת שרק הבן שלך לא ייקבל.מוריה
אלא שאם יש בעיה לדעת ההורים, שיפנו למנהלת הגן וידברו איתה. ויבקשו להגביל את זה.
אם זה אסור לפי חוזר מנכ"לאפונה
אז ההורים לא צריכים לבקש מהגננת אם אפשר בבקשה להגביל..
נכון.מוריה
אם כי כמות הארוחות בגן לא תואמת מציאות.
וצריך למצוא לזה פתרון.

(לא מדברת על הגשת "קינוח". אלא סעודות ביניים.)
מסכימה מחקרים מראים בימינואנונימית-אנמית
שלילדים שמאוד הגבילו את האכילה שלהם ושמו טאבו על מאכלים מסוימים לדוגמא: סוכר פיתחו הפרעות אכילה
אותם ילדים צורכים בדרך כלל בבגרותם יותר סוכר מהאדם הממוצע
לא מענישים באוכל ולא נותנים פרסים באוכל
צריך להציע אוכל בריא אבל לאסור על ילדים גורם אצלם לאנטי ולמין מים גנובים יימתקו
עם מה את מסכימה?בימבה אדומה
מה הבנת על הגישה שלי?
הסכמתי עם מוריה שלא כל ההורים בגישה שלךאנונימית-אנמית
צריך להציע אוכל בריא
אבל אי אפשר להגיד לגן לא לחלק עוגיות . ויכול להיות שזה עוגיות בריאות
מה שבטוח שאני לא אבאס את המערכת
אי אפשר להתעלם מהעובדה שעוגיות קיימות
בין אם יציעו לו עוגיות בגן או לא ילדים מגיעים לזה
וילדים שחוסכים מהם מתוקים בסוף מגלים את זה וצורכים את זה יותר מכולם
זה לא בריא נשמה. 30 עוגיות בריאות? למי יש תקציב?המקורית
נשמה- מכירה ילדים שחסכו מהם מכל פינה שבה היואנונימית-אנמית
קצת אוכל לא בריא
את יודעת איפה אני רואה אותם ? בפחים מחפשים את זה
בין אם תחשפי ילד לסוכרים ובין אם לא הוא ימצא את זה השאלה איך הוא ייגש לזה תלוי בהורים
מסכימההמקורית
אבל עדיין, לתת את זה בגן ברמה היומיומית זה פחות.
אני לא מונעת מהילדים שלי לגמרי, וגם אצל סבא וסבתא הם מקבלים, לא אוכלים אצלי רק כוסמת וקוואקר והגישה שלי לזה יחסית מאוזנת. אבל סוכריות גומי???
בסדראורוש3
אבל אם אני רוצה לצ'פר את הילדים שלי במתוקים אני חושבת פעמיים בגלל כל החשיפה המוגזמת מאוד. לא אמרנו להתנזר. הם חיים בעולם הזה. אבל זכות ההורה לבחור איזה מתוקים (למשל עוגיה ביתית טעימה ומתוקה ולא ביסקוויט שחוץ מהמתוק מכיל עוד הרבה רעל, שוקולד ולא גומי), מינון וזמן מתאים.
מישהו אמר לנזר את הילדים מכל מתוק?בימבה אדומה
א. זה בכלל לא אפשרי.
ב. אני ממש לא חושבת שכדאי לנזר. אבל מוסד חינוך לא אמור לספק את זה. במיוחד שזה משריש את המחשבה הזוועתית שמתוק=שמחת חיים ובלעדיו נידונו לחיים עצובים וקשים וחסרי משמעות...
ג. אני נותנת בזמן שמתאים לי, את הכמות שמתאימה לי, ובאיכות שמתאימה לי. כל זה לא קורה ולא יכול לקרות בגן.
ד. את החינוך לצריכת מתוק ההורים צריכים לעשות ולא מוסד החינוך. המצב כרגע הוא מזעזע. ילדים בישראל בממוצע צורכים 30 כפיות סוכר ביום! 30! כי כל דבר זה בקטנה ולא נורא ופעם ב.. וכו' וכו' וככה מגיעים ל30 כפיות...
לא יודעת כמות. אבל מצבנו ביחס לעולםאורוש3
רע ממש. אנחנו פשוט מרעילים אותם בלי הפסקה. וכולנו כמבוגרים דפוקים בגלל כל הקישורים במח שתקעו לנו בקשר לאכילה.
נהדראפונה
אז בואו נחלק את הזבל לגן!
ואז נכניס את הילד לקונפליקט - כי הוא יודע שממתקים זה לא בריא אבל מחלקים את זה בגן אז כנראה שזה טוב
ואז ההורים, שלא רוצים למצוא את הילד שלהם מחטט בפחים צריכים לתת לו עוד ממתקים בבית כדי שחלילה לא יפתח הפרעות אכילה...?

יש הרבה זבל בעולם שאפשר למצוא.
זו לא סיבה להגיש אותו לילד.
(את תזמיני את המתבגרים שלך לצפות בקצת פורנו בסלון כדי שלא יחפשו את זה בחוץ...?)
לא הבנתי את העליהוםאנונימית-אנמית
אמרתי לה שאני מסכימה עם מוריה שלא כולם בגישה הזאת
לי אישית לא מפריע שמחלקים עוגיות בגן
להפך אני שמחה שהילד נחשף לזה ולא מתרגש כי הוא מקבל את זה חופשי בבית ולא כפרס
ולחלופין אני גם לא אעניש עם אוכל
מה שכתבתי שזה כבר לא משנה אם מקבל עוגה בגן ילד ככה או ככה יגיע לזה וזהו. מחקרים מראים שילדים שחוסכים מהם את הדברים האלו נוטים להשמנת יתר והפרעות אכילה את מוזמנת להתווכח עם מחקרים, גישות , אבל הם קיימות ודי מוכחות
מצחיק אותי ואני רואה את זה הרבהאנונימית-אנמית
שאמהות חושבות שהן יותר מגוננות על הילדים שלהם אם הן אובססיביות לצלחת של הילדים שלהם אבל בסופו של דבר הילד גם נשרט מזה..
כי יש הבדלבימבה אדומה
בין לא לתת בכלל לבין להחליט איך וכמה לתת וכו'... את מקישה שאם לא מביאים בגן זה אומר שהילד מחפש בפחים...
לא מקישה כלום! פשוט לא בגישה של להתרגשאנונימית-אנמית
מעוגיות בגן כשאני שומעת על זהאם אני שומעת שהם מקבלים קולה וסוכריות גומי בבסיס קבוע ברור שזה מפריע
אבל זה כולה עוגיות שפעם אחת דובר עליהם , התרגשת מחלוקת עוגיות
מצידי שיהיה להם טעים שיהנואנונימית-אנמית
לגננת לפי דעתי אסור להעניש על ידי אוכל , עוגיות זה לא משהו מיוחד או מעניין לא צריך לעשות מזה משהו שזה לא
זה בסך הכל אוכל !
זה קיצוני לדעתי להגיד שזה פורץ גבולות של הורים חלוקת עוגיות
זה לדוגמא הגישה שלך ולא שלי לכן הסכמתי איתה לא כולם בגישה שלך
נכוןבימבה אדומה
כי זה יוצר הרגל. ומדובר בהרגל רע שקשה מאוד להיפטר ממנו. ראי ערך שרשורים על דיאטות... מאיפה לדעתך זה התחיל...? הקושי בלהפסיק לצרוך מתוק? אז להתעלם מזה ולומר שיהנו זה בטוח לא הפתרון בעיניי.

רוצים להביא מתוק? למה? למה אנשי חינוך מביאים מתוק? באיסה עניין חינוכי זה נכנס? ואם זה בשביל לשמח את הילדים, זה הכי גרוע... מלמדים שמתוק מביא שמחה... בעיניי זה השורש של האכילה הרגשית של מבוגרים עד גיל 120... הכמויות רק עולות ואנחנו לא לומדים למצוא פתרונות רגשיים אחרים. נשארים תלויים במתוקים ש"יפתרו" לנו מצוקות רגשיות...
זה דיון ממש מענייןבארץ אהבתי
בגדול אני ממש מתחברת לגישה שלך. גם אותי מבאסת כמות המתוקים שהילדים מקבלים במסגרות.
ואני ממש מסכימה שההרגלים שאנחנו נותנים לילדים בילדות משפיעים על מה שיקרה בבגרות, ואם מתרגלים ליותר מידי מתוק ולאכילה רגשית שמתנחמים על ידי אוכל, אחר כך זה הרבה יותר קשה להיגמל מזה.

אני רק תוהה לגבי מה שכתבת על זה שזה כל כך 'הרסני' לתת לילדים מתוק כדי לשמח, כי זה מלמד את הילדים שמתוק מביא שמחה.
אני חושבת שזה שמתוק מביא שמחה זה משהו טבעי, הקב"ה ברא אותנו בצורה כזו שמתוק מענג אותנו ועושה לנו טוב. זה לא משהו ש*למדנו* ולכן זה משמח אותנו. גם אם היינו באי בודד בלי שום הבניה סביבתית בנושא, עדיין אני מניחה שאם הייתי רוצה לפנק את הילד שלי, הייתי מביאה לו פרי מתוק ולא אורז למשל.

כשאני מדברת עם הילדים שלי על זה, אני בהחלט מתייחסת לדברים מתוקים בתור משהו שמפנק אותנו ומשמח אותנו. אבל אנחנו גם מדברים על זה שיש 'ממתקים' שה' ברא לנו - פירות, שהם מתוקים וטעימים ומשמחים, וגם בריאים לגוף ואפשר לאכול מהם בלי שזה יזיק לנו (אלא אם כן קלקלנו את הגוף שלנו ברמה כזו שהוא כבר לא יכול להתמודד עם סוכר, ואז גם פירות כבר יכולים להזיק). ויש ממתקים שמייצרים עבורנו, שיש בהם סוכר שמזיק לנו, וגם הרבה יותר ממכר (הרבה יותר קשה לעצור אחרי מתוק מעובד מאשר אחרי פרי), ואנחנו משתדלים להמעיט בסוכר כזה. אז לבית אנחנו לא נקנה ממתקים, וגם בעוגות ועוגיות שאנחנו מכינים אנחנו נגביל את עצמנו כי גם שם יש סוכר שהוא פחות בריא (למרות שאני תמיד מפחיתה מהכמות של הסוכר במתכון, אבל עדיין זה לא באמת בריא), וכשמקבלים במקום אחר ממתק - אז אפשר לבחור אם לאכול קצת כי זה מגרה, או לוותר כי זה מזיק לגוף (לרוב הם כן רוצים לאכול. יש דברים שהם יודעים שרק טועמים קצת, כמו טופי, סוכריה על מקל, חמצוצים וכו', ואת השאר זורקים, או שהם לפעמים באמת מוותרים מעצמם, בעיקר הגדולה. ויש דברים שהם כן אוהבים לאכול הכל, כמו וופלים, עוגיות וכדו'. אבל בכל מקרה חשוב לי איך שהם תופסים את זה, ומבינים שזה לא באמת טוב לנו, למרות שזה עושה הרגשה טובה ונעימה. וכשאנחנן בוחרים מעצמנו איך לפנק את עצמנו, אנחנו נבחר במשהו שגם טוב לגוף שלנו).
וכשסבא וסבתא רוצים לפנק עם ממתקים, אז אנחנו יודעים שזו הדרך שלהם שהם רוצים לשמח אותנו, כי זה מה שהם מכירים, ואנחנו כן שמחים מזה ומעריכים את האהבה שלהם, אבל זוכרים שזה מזיק לגוף ולכן זה רק אצל סבא וסבתא (וגם שם לא חייבים לאכול הכל).
כתבת מהמםבימבה אדומה
אז לדעתי, השלב הבא של מה שכתבת- זה ממש להתנתק מזה. ממש לא לראות קשר בין שמחה לאוכל בכלל. שום קשר לאוכל.
שבאופן הטבעי שלי אני אשמח מדברים אחרים שמרוממים את הנפש. חיבוק וקשר קרוב עם הורים. שיחה טובה ועמוקה עם חבר/ה. משחק שמאתגר אותי ולמדתי עוד שלב איך מתקדמים בו. ספר מתח שפיתח בי את הדמיון ואת המחשבה. וכו' וכו'.

ואז ממילא כשיציעו לי מתוק, אני לא אשתגע עליו. אולי אטעם, אולי לא אטעם. זה לא יהיה אישו. זה לא יהיה עניין. לא יהיו מילות הגבלה
"כדאי לאכול רק ככה וככה כי אחרת זה מזיק לנו..." זה מילים עדינות של הגבלה. וסוג של מניעה של מה שמשמח אותי, ובלי שאמרנו במפורש, זה מחזק מאוד את הקשר של 'אוכל=מענה לרגשות'.

לכן מה שכתבת זה מעולה, ובהחלט צריך לתת על זה מחשבנ כי העולם לא מתנהל ככה, והדוג' שנתת סבא וסבתא היא מקסימה כי באמת הן דמויות חשובות בחיים של ילד, וא"א לשנות את התפיסה שלהם. וזה מקסים שמלמדים את הילדים שאצל סבא וסבתא יש מציאות אחרת. אבל להמשיך לפתח את עולם המענה הרגשי ממקומות אחרים. ובאופן טבעי אנחנו משרישים בילד אפשרויות אחרות לתת מענה רגשי והוא מקבל כלים אדירים לשמחה בחיים שלו. בלי שבכלל אמרנו "אתה יודע, לא חייבים אוכל בשביל לשמוח..." בלי שבכלל התעסקנו עם זה.

כשהילד רואה שאני בעצמי נותן. לעצמי מנוחה ורוגע ע"י קריאת ספר, דיסור עם איש קרוב, הוא לומד הכי חזק על מענה רגשי שלא קשור באוכל...

אז מי שחושב שהמטרה היא רק הפחתת כמויות סוכר, זה הטעיה. המטרה היא לתת לגוף ולנפש שלי מה שהוא באמת צריך... גורמים חזקים בעולם המסחר דאגו ליצור ולחזק את הקשר בין מתוק למענה רגשי (טעם החיים.... טבעי שלא תשלוט בעצמך....)
אני מסכימה עם הרבה ממה שכתבתבארץ אהבתי
אני ממש מסכימה שהשמחה שלנו לא צריכה להיות תלויה באוכל או במתוקים. וזה הרבה יותר בריא לנפש שלנו כשיודעים להתמלא גם מדברים אחרים שמשמחים אותנו.
ובאופן אישי אני לרוב לא מנחמת את הילדים שלי על ידי אוכל (חוץ מבשלב שהם יונקים. כי אז זה לא רק אוכל אלא הרבה מעבר, ואם הקב"ה ברא תינוקות ככה שהנקה מרגיעה אותם, מבחינתי זה מבורך).
אז כשילד בוכה אני לרוב ארגיע אותו עם חיבוק ונשיקה, או סיפור, או משהו אחר שעושה לו טוב. (אפילו כשהולכים לעשות חיסון, אם הילד כבר לא יונק - אני לא אביא משהו מתוק לאכול אחרי, אלא משהו אחר שישמח - בועות סבון, סיפור אהוב, וכו' וכמובן חיבוקים ונשיקות).

ועדיין, אני מאמינה שאם גם בתנ"ך ובדברי חז"ל לא חסרים מקומות שבהם אוכל קשור לשמחה, אז כנראה שזה חלק מאיך שהקב"ה ברא את העולם, וזה חלק מהכלים שבהם הוא נתן לנו להתענג מהעולם.
ברור שהיה עדיף אם היינו נשארים רק במתוק שהוא ברא - הפירות המגוונים והטעימים שבאמת משמחים ומענגים. המתוק התעשייתי הוא מבחינתי באמת מיותר, וההתמודדות איתו היא יותר מורכבת. אבל עצם זה שגם אוכל זו דרך לשמוח ולעשות טוב לעצמנו, זה לא בהכרח כל כך רע בעיני. כבר בתנ"ך יש הרבה פסוקים שמקשרים בין אוכל לשמחה (וגם הרבה שמקשרים שמחה לדברים אחרים. כי וודאי שהיא לא תלויה רק באוכל, אבל היא כן קשורה גם לאוכל). וכשזה בא יחד עם עוד דרכים וכלים לשמוח, ולא תלויים בזה בתור הדרך היחידה, ורואים את זה בתור עוד דרך לפנק את עצמנו, לדעתי זה עדיין נכון ובריא (גם אני אוהבת לפנק את עצמי אחרי יום עמוס עם פרי טעים...).
מסכימהבימבה אדומה
באמת לטעום משהו מתוק משמח (גם פזיולוגית) כרגע המצב הוא שאנחנו חייבים עוד ועוד... לא מצליחים להפסיק... לכן לדעתי צריך קצת לקחת לכיוון השני... כדי להגיע לאיזון הנכון כמו שהצגת..
אבל מציאותית אין לי אפשרות לקחת לכיוון השניבארץ אהבתי
כי במציאות הם כן פוגשים את הממתקים מחוץ לבית. ולהגביל לגמרי לרוב יגרום למצב ההפוך - שהם רק ירצו להשיג ללא ידיעתי (זה מה שהיה אצלנו כשהייתי ילדה. אמא שלי ניסתה למנוע אותנו לגמרי מממתקים, ולכן ידענו שגם מה שמקבלים בגן אסור לאכול ואפשר לקבל בבית משהו במקום. לחלק מהילדים זה היה בסדר, אבל חלק בהחלט ניסו להשיג ממתקים ללא ידיעתה וזה לא היה להם טוב. ועכשיו כשאנחנו גדולים - חלקנו כן רואים ערך באוכל בריא, אבל ממש לא כולם ממשיכים את ההקפדה על אוכל בריא בבתים שלהם. וזה בסדר שכל אחד יבחר באורח חיים שלו, אבל אני כן רוצה ומקווה לחנך באופן כזה שהילדים שלי יבינו את החשיבות של אוכל בריא וירצו להמשיך בזה מעצמם ומרצונם גם כשיגדלו).

ורציתי להתייחס גם למה שכתבת קודם על 'מילות הגבלה', שהן מבטאות בעצם את זה שאנחנו נמנעים ממשהו שמשמח אותי, ולכן מחזקות את הקשר של 'אוכל=מענה לרגשות'.
בנושא הזה אני רואה את הדברים אחרת.
מציאותית הילדים קיבלו ממתק. מציאותית הוא מגרה אותם. על זה אין לי שליטה. אם היינו חיים באי בודד - ברור שלא היינו מתמודדים עם זה בכלל. אבל המציאות היא שהילדים נחשפים למתוקים שמזיקים לנו, והם כן רוצים אותם. לא כי השמחה שלהם תלויה בזה, לא כי אין להם דרכים אחרות לשמוח בלי זה. אלא כי פשוט זה באמת מגרה, כי הגוף שלנו מתענג ממתוק.
(זה גם קשור להרגל. כשרגילים לפחות מתוק, אז לפעמים המתוק התעשייתי הוא מתוק מידי וכבר לא מגרה. וגם לילדים שלי קורה שהם טועמים ממתק ובכלל לא אוהבים, ומזה אני הכי שמחה... אבל לרוב כן צריך להתמודד עם זה שזה מגרה אותם).
אז הדרך שלי להתמודד עם זה היא לא למנוע לגמרי (ולתת להם הרגשה שהם הפסידו משהו, כמו שפירטתי קודם), אלא כן לאפשר טעימה, אבל לדבר על מה זה עושה לנו, ולהבין שלמרות שהגוף שלנו רוצה להמשיך ולאכול מזה עוד, אנחנו רוצים לשמור עליו ויודעים להתגבר ולעצור.
ואני רואה שאצלנו זה ממש עובד. הבת שלי כבר סיפרה לי שיש ממתקים שמחלקים לה בכיתה והיא פשוט לא לוקחת. וכל הילדים שלי יודעים לעצור אחרי טעימה קטנטנה מטופי, או אחרי 20 שניות של מציצה של סוכריה על מקל. והם מבינים את זה ושמחים בזה, ולומדים שגם כשיש מתוק שמגרה אותנו, עדיין יש לנו שליטה על כמה נאכל ממנו.
אני לא חושבת שמה שאני אומרת גורם להם ללמוד שהממתק הוא זה שמשמח אותנו. זו כבר המציאות, ואני מלמדת אותם שגם אם זה מגרה אותנו ומשמח אותנו, יש לזה עוד השלכות ואנחנו בוחרים להגביל את עצמו ולשמוח על ידי דברים אחרים שלא מזיקים לנו.
מהמם!בימבה אדומה
הרבה מחשבות את מעלה בי, תודה!!
אפשר להידחף?אפונה
אוכל מתוק לא גורם לשמחה אלא להנאה פיזית.
שמחה זה רגש, והקישור ביניהם זו הבניה חברתית ולא משהו מולד.
נכוןבימבה אדומה
זה גורם הנאה ומעלה את הדופמין לכן יש בזה את היכולת להתמכרות. (צריכה מוגברת שהגוף כבר מבקש ממנה עוד גם כשזה לא מול העיניים ובלי זה יש קריז וכו' וכו')
כשזה במידה זה לא משפיע עד כדי כךבארץ אהבתי
כמו שכתבתי, אני נותנת לילדים שלי גם מתוקים. והם ממש לא מכורים לזה. הם יכולים לחכות די הרבה זמן עד שבכלל יפתחו את הממתקים שקיבלו מהגן (תמיד שומרים עד שכל האחים בבית בשביל לחלק לכולם, והרבה פעמים הם בוחרים לשמור לכבוד שבת). וגם כשאוכלים - הם יודעים גם לעצור ולא לסיים הכל (שזה ממש חשוב בעיני ללמוד, כי לפעמים אפשר לנסות להימנע לגמרי, אבל ברגע שמתחילים אז לא יודעים להתמודד עם הטעם הממכר ולא מצליחים להפסיק).
את צודקת, זה דיוק חשובבארץ אהבתי
אבל אני כן מקשרת בין אוכל מתוק לשמחה, כי אני בוחרת להשתמש בו כדי לשמח אותנו. בדרך כלל השמחה היא לא רק מהטעם עצמו, אלא מהיחס של מי שרצה לשמח אותנו. או שמחה לכבוד משהו, שאנחנו מציינים גם עם מאכל מתוק כחלק מהשמחה.

כמובן שיש הרבה דברים שיכולים לשמח אותנו. והשמחה שלנו לא צריכה להיות תלויה באוכל, כמו שכבר הרחבתי קודם.
אבל אם כבר אוכלים מתוק, אז זה לא רק בשביל ההנאה הפיזית, אלא כדי שזה גם ישפיע על הרגש שלנו. אחרת למה לאכול בכלל? (ברור שמבחינתי יש דברים שעדיף לא לאכול בכלל, אבל אם כבר אוכלים, אז שזה לא יהיה רק בשביל ההנאה הגופנית...).

למשל כשסבא וסבתא נותנים לנו משהו מתוק כדי לפנק אותנו ולשמח אותנו, אז למרות שזה מזיק לגוף שלנו אנחנו אוכלים, ושמחים שסבא וסבתא אוהבים אותנו, ושמחים שהם רוצים לתת לנו, ושמחים שהם פינקו אותנו במשהו שנעים לנו עכשיו.
ואם קיבלנו בגן או בבית הכנסת ממתק ואנחנו אוכלים ממנו כי זה מגרה אותנו, למרות שאנחנו יודעים שזה מזיק לנו, אז אנחנו אוכלים, ונהנים מהטעם (ויודעים גם להגביל ולעצור אותו), ושמחים שמישהו רצה לשמח אותנו עם הממתק הזה (למרות שבעצם היה יותר טוב לשמח אותנו עם משהו שגם טוב לגוף שלנו, אבל לא כולם יודעים מספיק בשביל לחשוב על זה).

וגם כשאנחנו חוגגים משהו מיוחד בבית (יום הולדת, או חגיגה אחרת לכבוד משהו משמח) אז אנחנו מציינים את השמחה גם דרך האוכל. גם דרך ארוחה יותר מושקעת, אבל גם דרך מאכלים מתוקים שמשמחים אותנו (כשאנחנו מכינים בבית אז אנחנו משתדלים לבחור במשהו יותר בריא - לפעמים שייק או סלט פירות, ולפעמים כן משהו עם סוכר, אבל עדיין בהכנה ביתית, כך שסה"כ זה יותר בריא מאשר קנוי).
וגם בשבת או בחגים אני נותנת יותר דברים מתוקים (שוב - לא ממתקים קנויים של ממש, אבל כן כמה דברים ששמורים במיוחד לזמנים כאלו - עוגיות, חמוציות, אננס מיובש, וגם כמה שוקולד צ'יפס - עם כמה שיותר אחוזי קקאו). וזה כן קשור לשמחה. אנחנו שמחים לכבוד היום הקדוש, ומענגים אותו במאכלים שמשמחים אותנו.
ועוד נקודה אחתבארץ אהבתיאחרונה
לפעמים הילדים מחפשים לאכול דברים מיוחדים (עוגות או עוגיות מיוחדות, פודינג שוקולד שלפעמים אני מכינה להם ועושים מזה 'מעדנים' ביתיים וכדו').
לי מרגיש יותר נכון ויותר מתאים שכן יהיה לזה מקום, אבל לא סתם בלי הגבלה. והדרך שלי היא לקשר את זה לזמנים שרוצים לחגוג עם משהו מיוחד, ואז המאכל המיוחד מוסיף לשמחה.
וככה זה גם עוזר לתחום את המתוק לזמנים מסויימים, לתת לו את המקום, אבל בלי שזה ישתלט עלינו - כולם בבית יודעים שזה מתאים לזמנים מיוחדים שאנחנו חוגגים משהו מיוחד, ובסתם יום-יום רגיל אין דיונים ובקשות למתוק כי זה לא קשור לעכשיו (כן יש פירות בלי הגבלה כמעט, ולפעמים פרוסת עוגה או עוגיה ביתית, אבל הדברים המיוחדים יותר תחומים לזמנים מיוחדים שיש סיבה לחגוג).
זה לא פעם אחת, זאת הבעיהחולת שוקולד
זה פעם אחת בגן, ועוד פעם בגן
פעם אחת ביום הולדת, ועוד פעם ביום הולדת
פעם אחת בתהילים ועוד פעם אחת בתהילים
פעם אחת מסבתא ועוד פעם אחת מסבתא
פעם חישבתי כמה בערך כפיות סוכר הילדים שלי מקבלים בחוץ, יצא לי נראה לי משהו כמו כפית ביום, כשההמלצה לילדים היא עד כ5 ליום או משהו, כבר לא ממש זוכרת כמה, כולל הסוכר שבלחם (הלבן?) ובכל דבר

העיקר שזה "לא על בסיס קבוע"

המחקרים שאני מכירהאפונה
מראים שסוכר זה ממכר וגורם לחיפוש של סוכר נוסף.
מאז המחקר פותח סביב הנושאאנונימית-אנמית
מחשש לאוטיניג יכולה לומר שיש לי קרוב משפחה מדרגה ראשונה העוסק בבריאות הנפש בהתמחות בילדים שראה בפועל הרבה יותר נזק נפשי מכל מיני הורים פריקים של בריאות מאשר הורים מאפשרים.
את מדברת רק על הפן הממכר שבסוכר וזהו יש מעבר לזה, מכיוון שיש מודעות היום חוקרים חוקרים לאן לקחו את זה ההורים בהינתן להם המידע
הכל היום דינמי פעם סיגריות היו בהמלצת הfda כיום זה אסור
ברור שסוכר הוא מזיק
אבל הגישה אליו חייבת להיות נכונה ולא טאבו , כי כאשר תשימי לילד טאבו על מאכל הוא ירצה את זה יותר ותאמיני לי זה ממש מכל סוכר שיש
אבל לאורךבימבה אדומה
כל השרשור אף אחד לא דיבר על טאבו! אלא זה שזה ניתן כמים!
מצטערת אבל לשמוע שבגן חילקו עוגיותאנונימית-אנמית
זה לא כמים
מילא הייתה כותבת על בסיס יום יומי אבל את הערת כשרק שמעת שחילקו עוגיות
אפילו לא שמתי לב שזה בעייתי
מבחינתיבימבה אדומה
ברגע שזה סבבה לחלק ביום מסויים אז כך זה בכל הימים... אבל שוב לא אמרתי לא לתת לילד בכלל אף פעם. ואת חזרת על זה כל הזמן. על התנזרות מוחלטת...
סליחה אבל מה שאת כותבתאפונה
פשוט לא קשור לנושא השרשור.
אני מסכימה שכשילד חווה את ההורים שלו מונעים ממנו דברים מתוקים זה עלול לגרום לו נזק רגשי.
אבל בין זה לבין גננת שמחלקת ביסקוויטים אין שום קשר.
הגננת לא אמורה לחלק ביסקוויטים (וכן, גם לא למנוע אותם כעונש). פשוט לא.
או שאת חושבת שילד עלול להיפגע כי הוא לא קיבל מספיק ממתקים בגן?!
טוב זהו מיציתי את הנושאאנונימית-אנמית
אני מנסה להסביר שוב ושוב למה אני הסכמתי עם מוריה
אני בגישה שלי לא היה מפריע לשמוע שקיבל בסקויט או 2
לגננות יש עבודה קשה ומעריכה אותן כל יום על העבודה שלהן הלא פשוטה לא בראש שלי לבוא אליהן בקטנות שכן - מבחינתי זה בקטנות .
הערתי ששום קיצוניות היא לא טובה מבחינתי לשמוע שילד קיבל ביסקויט בגן ולהתרעם מזה זה קיצוני כך או כך ילד מקבל את זה
את חושבת אם הם לא יקבלו לא בבית ולא בגן הם לא ימצאו דרך לצרוך את זה ? הם ימצאו , ואם הם לא יגלו את זה עד גיל מאוחר הם יגלו ויהיו מזה אפילו יותר..
אני חושבת שהנקודה היאמחי
שאמהות רוצות להביא מתוק לילדים שלהם בבית מבחירה שלהן, לבחור איזה מתוק, כמה ומתי, וזה מרגיז לדעת שגם בגן מקבלים ולא תמיד את המתוק שהיינו בוחרות לתת להם, והרבה פעמים יש יותר מדי הזדמנויות כאלה בגן.
אף אחד לא דיבר על התנזרות מוחלטת, לא לתת בגן ולא לתת בבית ואז הילדים יחפשו במקומות אחרים. להיפך, ההורים רוצים לתת לילדים בבית, וכשנותנים גם בגן זה מגביל אותנו ויש כאלה שיעדיפו לא לתת, כי הילד כבר אוכל הרבה מתוק בגן.
אני מסכימה עם זה. מעדיפה לתת לילד תמר, צימוקים, שוקולד צ'יפס במידה, עוגיה ביתית שאני יכולה לשלוט על המרכיבים שלה, ובזמנים ממש מיוחדים גם ממתק ממש. בגן יביאו לילד ביסקוויטים, וופלים ודברים אחרים שאני לא מכניסה לבית, ושאם הייתי ממש חייבת הייתי נותנת אחד, ושם מי יודע כמה הוא קיבל מזה.
כי זה עניין של איזוןחולת שוקולד
זה לא הכל או כלום,
נכון, ילד יגיע לזה כך או כך ולכן כדאי שיקבל כשכולם סביבו מקבלים וכשהוא כבר יודע מה זה ורוצה
אבל אם השכנה הנחמדה תמנע מלתת לילדים שלי סוכריה לא יהיה להם מזה שום חסך, הם בכלל לא ידעו שלכאורה הם יכלו לקבל ממנו
העוגיה הזאת בגן מאוד משנה כי נכון שהם ידעו מה זה ויאכלו בכל מקרה אבל יש הבדל בין לקבל חופשי לבין כמות מאוזנת
אבל אני בתור אמא יכולה לתת ממתקשואלת12
או כמה אבל אם מקבל כבר בגן ובאיזה פעילות בצהריים ובשיעורים שהולך בשבת וכשהולך לבית כנסת אני מאבדת שליטה על כמות המתוק וזה לא הוגן.
תנו לי בתור אמא להחליט אם וכמה
בדיוק מה שאני מרגישה שנים. התייאשתי בגדולאורוש3
גם אני ממש מתבאסת מזההמקורית
הם כל יום מקבלים משו.
ואצל הבנים בתת בכלל הם מגזימים.. סוכריות גומיי געוואלדד😵
בבית אני מרשה רק שוקולד, מריר, וברור שלא כל יום. חטיף בשישי בערב מחלקת אחד לשניהם בכוס ועוגה בשבת בבוקר וזהו. חוצמזה רק ירקות ופירות.
בלתי נסבל בעיניי
כנראה שאצלנו המצב טוב. 🤭מוריה
אני לא מכירה כמויות כאלה. ב"ה.
וסליחה אם פגעתי במשפט הזה.מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך י"ח באלול תשפ"ב 19:46
פתאום קלטתי שהוא גם יכול לפגוע. 🤦‍♀️🤦‍♀️

@בימבה אדומה
היא המחליפה, לא גננת האם.סמיילי12
היא לא הקבועה.
נמצאת פעם או פעמיים בשבוע.

אז אפשר לדבר עם הגננת אם.מוריה
שתחדד נהלים.
בוודאי.סמיילי12
זה לא יעבור בשתיקה.
וזו כבר פעם שניה שהבן שלי מתלונן עליה. ודיווחתי לגננת האם והיא באמת אמרה שזה לא בסדר.
אני לא אשתוק.
מצויין.מוריה
בהצלחה!
תודה❤סמיילי12
איך את צודקת יאללה!סמיילי12
מזל שאני שקולה ולא מתנפלת על הגננת.
דיברתי עם גננת האם ממש בטוב.
כי באמת לשתינו יש מטרה משותפת מול הילד ורציתי להבין מה קרה.
מסתבר שזה תרגום של הבן שלי לסיטואציה אחרת
באמת ילדים לא קיבלו עוגיות אבל מסיבה אחרת שלא קשורה לגננת.
אברר מולו מחר.

תודה לכולן.
❤
בכל מקרה זה באמת צרם לי הסיפור שלוסמיילי12
ובגלל שאני לא אשת חינוך אז באמת באמת אין לי מושג מה נורמלי ומה לא.
ותפנית. עוד ילד מספר מה שהבן שלי סיפרסמיילי12
וואי מרגישה מבולבלת🤷‍♀️
הייתי מאמינה לילד האמתאורוש3
שני ילדים זה כבר חשוד. יש לפעמים תפיסת מציאות לא שלמה בגיל הזה. אבל אם זה מה שהם מספרים סביר שזה מה שהם הבינו גם אם הסיטואציה הייתה טיפה אחרת.
🥺🤷‍♀️סמיילי12
אני מאמינה לילד שלימתמטיקס

כי אני מכירה אותו ויודעת שהוא מספר את האמת בדרך כלל (כשזו גרסה ראשונית ולא אחרי מיליון שאלות)

אבל אני חושבת שזה שדיברת עם הגננת זה מצויין וכבר לא משנה אם קרה או לא קרה העיקר שהעניין הובהר ולא יקרה דבר כזה. 

הנה ילד שלישי מדווח אותו דבר.סמיילי12
אני בהלם שהיא שיקרה.
לא גננת האם, היא מזועזעת כמוני.
הגננת המחליפה.
היא לא נשמעת סבבה בכלל...אורוש3
ואובימבה אדומה
זה מצריך דיווח דחוף לרכזת של הגננות אם זה עוד לא קרה, וכמובן לקחת עדות מהסייעות!
מה זה רכזת?סמיילי12
דיווחתי לגננת האם.
היא מזועזעת ממש.
אמרה שזה חמור מאד וזה בטיפולה.
יש לכל גננתבימבה אדומה
רכזת שאחראית על קבוצת גננות... היא כאילו מי שמעליה.... תדרשי מגננת האם לדווח לרכזת!
זה באמת עד כדי כך?סמיילי12
לא מספיק שגננת האם תיתן לה על הראש?
פונה אלייך בפרטי.
אוף. זה מכעיס שמועלים באמון.מוריה
ממש.סמיילי12
ומה שהכי כואב לי זה שאוטומטית אמרתי לעצמי טוב, אולי הבן שלי עיוות את המציאות או שיקר לי בשביל תשומת לב או משהו בסגנון
לא עלה בדעתי שהיא לא תדבר אמת.
נסיך שלי. מזל שלא אמרתי לו מילה.
ב"ה שלא אמרת לו כלום.מוריה
גם לי זה צורם.מוריה
מותר לדבר בזמן האוכל!
זה זמן של שיח.
מסוכן לדבר עם אוכל בפה.

בכל מקרה, לא נראה לי עונש לגיטימי. במיוחד אם זה לא משהו שחוזר על עצמו.
1. לא מענישים ילד באוכל- בחייםיטבתה
2. אוכל זה זמן נהדר לשיח בין הילדים
לא מבינה את הגננות שמתעקשות לא לדבר
צריל להזהיר לדבר בלי האוכל בפה ובנחת עם החבר ליד ולא עם זה שבקצה השני של הגן אבל מעבר לא רואה בעיה
למה אסור לדבר בזמן האוכל? מאוד תמוהמתחדשת11
לא מדברים עם אוכל בפה. אבל לאף אחד אין ציפיה שתהיה דממה במשך חצי שעה
לגמרי צורם. מעצבןאורוש3
ראיתי שכתבת מחליפה. אולי הייתי אומרת על זה משהו לגננת
ואי קשה לי לקבל את זה גם ..חדשה כאן 1
צורם מאוד. מתכווץ' לי הלב מלדמייןאנונימיות
וואו הזוי.פולשת לרגע**
מענין אותי אם באמת יש שקט בזמן האוכל...
ואם כל ילד שמדבר לא מקבל עוגיות...
ילדים לא יכולים לשתוק אם אין משהו אחר שמסיח את דעתם (כמו מפגש).
למה זה כזה חמור לדבר בזמן אוכל?תותית ואגסית
בעיני זמן ארוחה זה זמן נעים לשיחה רעית וחברית. וגם העונש לכזה מעשה, ועוד בתחילת שנה - חמור בעיני.
קיצר, הייתי בודקת את הגננת.🤔
כן זה עדיין בבדיקה מסתברסמיילי12
אולי זה גן סובייטיאם_שמחה_הללויה
את צודקת בתחושות שלך לגמרישמש בשמיים
אני מסכימה שזה לא הגיוני ולא מגיע לילד ולא חינוכי בכלל.

אבל אם את מרשה לי אני קצת אלמד זכות על הגננת. תחילת שנה זה הזמן הכי טוב להציב גבולות ברורים כדי שהגבולות באמת יהיו ברורים בהמשך השנה ויהיה נעים בגן גם לילדים וגם לצוות. יש גננות שיותר קשה להן להציב גבולות וליצור משמעת, ותכל'ס הן מסכנות, כי זה דבר שחייבים אותו בגן. אז בהתחלה הן יותר קשוחות ועושות דברים גם לא תמיד נכונים וחכמים כדי ללמד את הילדים שצריך להקשיב לגננת. בהמשך מאמינה שזה יתרכך

ושוב, את צודקת לגמרי! אבל בהתחלה יכולה להיווצר מציאות כזאת והייתי מנסה להיאזר בסבלנות ולראות איך ממשיך.
מסכימה איתך.סמיילי12
זה גם מה שאמרתי בשיחה הקודמת לגננת האם שלו.
פשוט הילד שלי, צריך להבין, הוא עדין וממושמע. גם אם הוא משתובב, ברגע שהיא תגיד לו לעצור הוא יעצור. אלא אם כן הוא נגרר. הוא לא שובב ומתפרע במהות שלו. ילד בכור על כל המשתמע מכך. בוגר והכל.

לכן כואב לי עליו כשאני שומעת שהוא נפגע בגלל שלגננת קשה מול ילדים אחרים. וקשה לה. אני בזווית העין כבר קלטתי כמה 'כוכבים'.
וזה יוצא עליו.
זה לא מקרה ראשון מולה. כבר פעם שניה שהוא חוזר נורא עצוב מהימים איתה.
מקווה שהיא תשכיל לראות שבאמת יש פה ילד זהב טהור.

ואין לי עניין לריב איתה לכעוס עליה או לשנוא אותה. בסופו של דבר היא מחנכת לי את הילד כרגע. גם אם יומיים בשבוע, ולשתינו יש את אותה מטרה.

וגם אם נניח הוא היה ממש שובב הייתי גם מדברת איתה ומנסה להבין איך לעזור מהצד שלי בבית.
איזה מתוקה את!שמש בשמיים
את זהב טהור בעצמך, לא יודעת לייעץ לך מה לעשות אבל הילד שלך זכה שאת אמא שלו!
❤❤סמיילי12
יש לי חברות מורות. ואני רואה עם מה הן מתמודדות.
וחושבת שהכי בריא לילדים זה שההורים ואנשי החינוך באותו צד, לא מתנגחים.
כמובן לא להיות שאננים ואם קורים דברים אז כן להעמיד במקום אם צריך.
אבל בגדול ככה צריך להיות.
זה הגיע אחרי שקראתי את זה בספר של דפנה מאיר ז"ל וזה ממש חיזק והאיר לי את הנקודה הזו.

והלוואי וארגיש שהם זכו בי🥺 עם כמות העצבים שיש לי מאז הלידה השלישית🤦‍♀️ רוצה להאמין שיתאזן בקרוב.
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה