לא יודעת משהו חכם לומר.

אבל קראתי הכול

אבל בלילה, כי אם זה בוקר זה לא נחשב מבחינתם...

ואם אם אם אני מוכנה לבוא זה רק לבוקר השני...

גם כל אחד מסיים תפילה בשעה אחרת, אז הם אוכלים לקראת צהריים...

על ההזדהות ועל נמשפט האחרון...

לגמרי לא יכולה איתנו ולא בלעדינו...

והכיבוד הורים... לא ידעתיכמה זה קשה

אבל זה לא ממש מעניין אותה... היא רוצה לרוות את הנחת שלה...

ואת האמת? רק אם אנחנו מגיעים אז יש זימון, אז זה גם בשביל חמי...

אם אני מעיזה להגיד עליו משו- וואי וואי לי ... הבן יקיר לי...

נראה לי שאם אגיד לה שאנחנו לא באים כי הם משתוללים, אז היא תגיד לא נורא, העיקר שתבואו. וכשנהיה שם- היא תתחיל להתלונן...

אבל זו אופציה. אני צריכה עוד קצת לחשוב על זה..

אבל אולי אם אבוא מוכנה, יהיה יותר קל..

לגמרי מצווה..

וגם אנחנו אוכלים בשעות שונות- אצלנו אוכלים מוקדם בגלל הילדים ואצלם מאד מאוחר (עד שהגיס חוזר מהתפילה...)

ובבוקר- אצלנו אוכלים כשבעלי חוזר מבית הכנסת, בסביבות 10, ואצלם בכלל אוכלים בצהריים...

אז אולי אם נבוא אחרי האוכל שלנו (סביבות 12) זה יהיה נח גם לנו וגם להם (כי גם ככה לא ישנים עד אחרי חצות...)

אבל- וזה אבל גדול!

ראש השנה הוא זמן לתפילות. ואיך שאני רואה את זה- היא תהיה עסוקה בלהתפלל ותהילים (שזה מקסים! באמצת!) ולא ממש תתייחס לילדים או אלינו. אז כאילו מה הטעם? כדי שכל השיחה תהיה בהנהונים??

עם ספר תהילים, רוצה לסיים את כולו...

שיתקבלו תפילותיה ברצון! בסופו של דבר גם אנחנו בתפילות שלה... (אני מקווה)

אני כל הזמן מתפללת שאני אהיה אמא טובה לילדים שלי ולכלות ולחתנים, עם טאקט...

אולי כל זה זה רק בשביל שאדע על מה להתפלל... 

אחנו גרים קרוב, אז מצופה מאיתנו לבוא לבקר וגם לעזור. (בעלי בן יחיד...)

ו- הלוואי שהייתי מצליחה להפסיק לצפות! לא מצליחה לשחרר את זה. ועד שאמרתי לעצמי- יאללה, מסתדרת לבד, שמה את הילדה בגן כדי שלא אצטרך לבקש טובות מחמותי... אז היא נעלבת! והיא לא מבינה שהיא גורמת לזה...

וגם לא בא לי לבוא בלי מתנה לחג ואין לי שום רעיון (וגם לא ממש זמן ותקציב) וגם ככה מה שאביא היא לא משתמשת ומה שהבת שלה מביאה היא מניחה לראווה ומשוויצה בזה...

ואני חייבת להגיד שהיא אישה ממש טובה! היא צדיקה (בדרך שלה) ונותנת לנו מתנות... היא רק חסרת טאקט בצורה מעצבנת! ואני כל פעם נפגעת!!

מכירה את הנשים האלו שאומרות- אני הייתי ככה, הילדים שלי אף פעם לא הרביצו, השתוללו, או חיטטו באף..? אז זאת היא...

אני הייתי ככה והילדים שלי היו ככה וגידלתי אותם בצורה מושלמת ותמיד אכלו בריא ותמיד היו מחונכים וכו' וכו'...

חחחחח

אל תנסי להשוות בכלל... ותכניסי מאוזן אחת ותתוציאי מאוזן שנייה...

הן לא נותנות לאף מילה לעבור להן ליד האוזן בלי שייכנס פנימה ואז אולי יצא אח"כ.

לפעמים הן גם לוקחות ללב הרבה דברים ואז זאת בעיה באמת רצינית.

אצל גברים זה יותר קל. הם, הרבה פעמים לא מכניסים ואז אין גם מה להוציא

תודה לך על זה.

נראה לי שבאמת נלך לסעודה של היום השני...

עכשיו רק נשאר להודיע לה ולהתמודד עם התגובה..

ממש מבינה אותך במיוחד בעניין שכתבת שאת צריכה כל הזמן להסביר את הילדים שלך ולמתן אותם. אני כ"כ כמוך

ואז האירוח מכביד עלינו והופך להיות קשה ברמות.

אני במקומך הייתי הולכת לסעודה אחת בלבד

ורק רוצה להוסיף, שיש לך יתרון עצום שאת לא צריכה להתארח ולישון אצלה לכל החג, כי זה ממש קשה!! סתם נקודה של אור בתוך כל זה

שיהיו החלטות טובות בעז"ה

נראה לי שאם היינו ישנים שם היא הייתה רואה את כל ההתנהלות וההתמודדות, ולא רק את השעה- שעתיים שאנחנו אצלה והילדים משתוללים...

זה לקום בבוקר ולהתלבש בנחת ולא להריץ אותם כי צריך להגיע בזמן...

אבל בהחלט יותר נח בבית שלנו.

ובעלי גם מסנן מילים לידה...

ותודה על החיבוק!

כאילו אני ברוגז איתה או משהו... היא ממש תעלב. לא צריכה את זה על הראש שלי בראש השנה...

ובין הארוחות- א. אני מאמינה שהיא תהיה עסוקה בתפילות.

ב. מבחינתה זה בכלל לא נחשב אם לא באנו לארוחה... כאילו קפצנו לבקר אבל זה לא נקרא שהתארחנו...

(ומה היא תספר לחברות שלה? שהכלה שלה מרחיקה ממנ האת הילדים...)

ואת מדהימה שהתייחסת ועלית לבקר למרות הכל.

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך לגבי הסעודות גי גם אני גרה קרוב להורים שלי והם רוצים שנבוא סעודה אחת בלילה

וטוב לי שם והכל אבל מעדיפה לעשות ר"ה כולו בבית עוד לא החלטתי.

אבל, אם גיסתך שם והם לא יהיו לבד - אז מה הבעיה שאתם תעשו בבית??

זה לא שהם ישבו לבד עם עצמם לשולחן. 

דבר נוסף:

כשביקרת אותה אתמול עם הילדים והיא היתה צריכה ללכת-

למה לא "התקפלת"  גם את והלכת הביתה??

בכל אופן,

את מדהימה ומכבדת כל כך!!

אין כמוך!

שתהיה לך שנה טובה ומבורכת והמון נחת וכל טוב אמן

גיסתי שם כל יום... היא שומרת לה על הילדים... אז אנחנו כאילו אורחי הכבוד..

למה לא הלכתי הביתה? כי היה לי ממש קשה לאסוף את הילדים, והייתי צריכה חסדר את הפוגרום שהם עשו וחיכיתי לבעלי שהיה אמור להגיע אחרי כמה דקות שהסתבר שחצי שעה..

נראה כבר מה נעשה, אני ממש מבולבלת...

נוטה להחליט שנהיה ארוחה אחת בחג השני, השאלה אם זה ירצה אותה או שוב אני אטרח ואתבאס ומבחינתה כאילו לא היינו...

או אצל ההורים שלי... 

אבל תקראי מה כתבתי למנסה לעזור... אני לא יכולה פשוט לקום וללכת ולהשאיר את הבלאגן... הם גם לא ממש שיתפו פעולה

אני מעדיפה שהוא יהיה איתי... ואם אנחנו אצלה או אצל אמא שלי- זה הזמן איכות היחיד שלו עם עצמו... (לא שהוא מתבטל, אלא עושה את העבודות שלו בשקט... תיקונים בבית וכזה)

ואיך אני יכולה לא להביא להם לאכול אם זה ברגע שהם חזרו מהגן?

לא תמיד אוהבים את האוכל של הצהרון.

באותו יום היה אורז לבן עם שעועית לבנה וגזר גמדי...

הבת שלי אכלה רק כף אורז...

רק מקווה שזה לא יתפוצץ לי בפרצוף...

זה ברור לי שהם מנצלים את המצב... אין אפס... הם גם מצליחים. כי כשאני שם אני לא יכולה למתן אותם. עם העיניים של חמותי והאוזניים של גיסות שלי... 

אני צריכה לחשוב איך לשקף לה את ההתנהלות בלי שאצא כלה מטורללת...

תודה על המילים הטובות!

קודם כל תודה לכולן על העצות, התמיכה וההבנה... אין כמוכן!!!

היום בעלי דיבר איתה ואמר לה שנבוא לחג השני בבוקר. עבר בשלום...

היא בכלל שכחה שיש לו יומולדת היום. רק ששלחתי לה עוגת יומולדת שהכנתי לו היא נזכרה... שתהיה בריאה! מקקוה שבעלי לא התבאס מזה...

אבל עכשיוהכל בסדר ב"ה. נרגעתי והשלמתי עם זה...

נשאר רק להכין עוד עוגה כדי לקחת איתנו לשם..

וחייבת להגיד שהיא חמות ממש טובה! לא מתערבת, לא קופצת לביקורי פתע וכאלה.

היא גם דואגת הרבה לילדים מבחינת בגדים וסיכות לשיער..

היא בסדר. באמת.

רק לי קשה עם התלונות שלה ועם זה שהיא שכחה מה זה לגדל ילדים, ולא רק להיות איתם אחרי צהריים... (אני לא צעקתי על הילדים שלי... ממש! אפילו עכשיו שהן גדולות היא לפעמים כועסת עליהן...)

נו, שוין, ב"ה שזיכה אותי בחמות כזו... בזכותה יש לי את בעלי! (שהנס הגלוי פה שהוא בצד שלי ולא מנסה להכניס אותה בינינו...)

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

כי הבת שלי, למשל, הייתה מתחרפנת אם היינו מודיעים לה יום לפני כן על הניתוח... ספק אם היא הייתה מסכימה לבוא... (הבת שצריכה עכשיו לעבור ניתוח)

פותחת יקרה - תנסו לחשוב היטב איזו הכנה מתאימה לילד הספציפי שלכם, כדי שיהיה לו הכי טוב שאפשר❤️

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

שהתעוררו מהרדמה היו שפוכים לגמרי וממש לא שתפו פעולה עם משחק, יותר עייפות וצורך בליטוף, חיבוק הרגעה...

דווקא אנחנו כמה פעמים רק הורה אחד בניתוח, לא אידאלי אבל אפשרי

אצלנו ההתעוררות מההרדמה עצמה זה צרחות וחוסר שליטה בגוף, וגירויים מאוד עזרו.

אח"כ נותנים להם לישון שינה טובה, ואז הם מתעוררים כמו שכתבת.

בכל אופן, טוב שיש משהו למקרה הצורך.

(מדברת על צעצועים מהשקל, לא להשתגע..)

הורה אחד בניתוח זה ממש ממש קשוח. עשיתי את זה פעם אחת, וממש לא ממליצה לנסות!

היו איתך מלווה אחר שהוא לא הורה?

כי להיות מבוגר יחיד גם על הניירת, בדיקות, להרגיע את הילד, לטפל בו וגם אי אפשר שניה לקפוץ לקנות משהו לאכול כשהילד מאושפז, ואי אפשר להוציא אותו, אותי זה גמר.

בפעמים שהיינו שניים ממש התחלקנו בהכל, היה נראה אחרת לגמרי.

אם אין ברירה זה סיפור אחר, אבל אם יש ברירה לא ממליצה לקחת סיכון שיהיה קשה ממש.

עשו לה מפגש הכנה בבית רפואה, עם ספר ופליימוביל בית רפואה ודיברו איתה על ההרדמה וכו' בצורה תואמת גיל. תבררי עם איפה שאתם מתכננים לנתח אם יש להם דבר כזה

ואם לא- אולי אפשר לבקש מהם הסבר למה בדיוק יהיה שם, ולעשות לילד ספר בבינה מלאכותית עם השם מהתמונה שלו ולספר לו בתור הכנה

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)

אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.

בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.

אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡

לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..

ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס

לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

ובמיוחד שאתם לא בבית, לשמור על הכבוד שלו מבחינת עצמאות וקבלת החלטות ואיך הוא מרגיש, מאשר איך הוא נראה.

מבחינת הילדים לשבת לידם עד שנרדמים זה מינימום לדעתי.

במלחמה הקודמת ישנתי איתם בממד,

הפעם לא ישנה איתם כל הלילה אבל כן מרדימה ובאה מיד עם תחילת אזעקה. (גם יש לי בת 12 שישנה עם הקטנים אז זה נותן להם יותר ביטחון)

אם היו מתעקשים שאשן איתם לא הייתי חושבת פעמיים.

לגבי בת ה10 במהלך היום- זה כן נשמע קצת חריג (מחוץ לבית זה לגמרי לגיטימי. אבל בתוך הבית הייתי חושבת שבגיל שלה היא אמורה להיות מסוגלת לשחרר)

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לגרום לה לחוש יותר בטוחה באופן הדרגתי.

לדוגמה: לתת לה משימות ברורות

לתת לה שליטה בתחושת הזמן (יש לה שעון) למדוד כמה זמן לוקח מנקודה מסויימת בבית עד לממד.

להסביר לה על התראה מקדימה ולקחת אחריות מלאה שלכם שאתם תגידו לה מתי מתקבלת התראה.

(למשל בת ה8 שלי התקלחה בקומה למעלה, ואז יצאה בבהלה היא חשבה ששמעה את ההודעה המקדימה ונלחצה מאוד. אז את זה אפשר למנוע. לתת לה לשחרר כי האחריות שהיא תדע על ההתראה היא של המבוגרים)

מקלחת אפשר לקלח אותה בבגד ים, פחות התמודדות לא מחייבת. וגם לא חייב כל יום.

יש פעילויות מפחיתות חרדה ודריכות, תחפשי יש כל מיני רשימות שרצות..

אבל באמת שהכי טוב להירשם להדרכה מסודרת.

יש מטעם העיריות, משרד החינוך ומרכזי חוסן.

ואפשר להתקשר ליועצת של ביה"ס. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור ולהנחות אתכם לגבי תוכנית פעולה.

לא עושים וגינאלי

ואז צריך להגדיל את השלפוחית כי זה דוחף את השחלות קדימה או משהו כזה

אבל אפשרי גם למי שלא רוצה וואגינאלי.

בעיני זה הרבה יותר קשוח, אבל כנראה שזה אפשרי 

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות

תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...

אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.

בהצלחה ♥️

למדנו כל שבת בצהריים משניות עם אבא שלי.

זה זכור לי ממש כי זה לא היה בבית, היינו הולכים יחד איתו לביכ''נ ולומדים שם. בדיעבד אני מבינה שכנראה הוא רק רצה לתת לאמא שלי לישון, אבל לי זה הפך את הלימוד ליותר רציני ומחייב.

בעלי והילדים לומדים קבוע ב'אבות ובנים' של הקהילה בשבתות אחרי מנחה.

מכירה משפחות שבמקום סיפור לפני השינה קוראים יחד תנ''ך.

אבל לדעתי, פשוט תנסו ותראו מה זורם לכם. זה חייב להיות משהו שגם אתם כהורים תאהבו, כי ה-דבר שאנחנו רוצים להעביר לילדים זה את אהבת הלימוד, ואי אפשר לזייף בזה.

גם אם מקבלים על עצמנו מנהג יפה - לזכור שזה רק מנהג, ואם לא מתאפשר בזמן מסוים, אז לא נורא.

בכל אופן, גם אני בת להורים שחזרו בתשובה ובעלי בן להורים משתי עדות שונות והם לא כל כך בקטע של מנהגים מיוחדים, אז קצת מזדהה איתך...

בכל אופן, אנחנו ניסינו להנהיג לימוד הלכות שבת בסעודה, אבל זה קצת התמסמס לצערי... אבל אני לא נלחצת מזה, יודעת שזה עוד יכול לחזור בע"ה.

ולפני כשנה התחלתי ללמד את הילדים הצעירים שלי תנ"ך לפי הסדר, כל יום (בד"כ לפני השינה) פרק אחד. זה התמיד ככה במשך תקופה ואז התמסמס. עכשיו לומדים מדי פעם עוד פרק, כשיוצא ויש נחת... וזה בסדר מבחינתי.

(זו תובנה לא רק על מנהגים ביהדות, אלא על כל כלל חדש שמנסים להנחיל בבית. לקח לי זמן לקבל את זה שכללי סדר חדשים או תורנויות סדר, למשל, לא יחזיקו מעמד זמן רב, וזה בסדר. הכי חשוב שהבית יהיה באווירה טובה, גם אם אין בו דברים קבועים...)