אז אין כמותכן בשביל זה!!
כבר שבועיים אני מתכננת את ר"ה- קניתי חד"פ יפים, עיצוב לשולחן, רשימות על רשימות של בישולים וקניות, התחלתי לבשל ולאפות ולהכין סלטים... בקיצור מתארגנת לר"ה.
במשך כל הזמן הזה מתעניינת אצל חמותי מה עם החג... מנסה לברר בעקיפין מי אצלה. אין תגובה.
פתאום אתמול היא נזכרת לשאול מה עם ר"ה.
אני ובעלי ממש רוצים בבית.
מצד כיבוד הורים ראוי שנלך אליה...
אבל!!!
כנראה גם גיסתי תהיה ואני לא מרגישה שאני מסוגלת להתמודד איתה. היא ההפך הגמור ממני, אבל בצורה שאני מרגישה נחיתית. (לא בטוח שהיא מרגישה עליונות עלי, אני זאת שנחיתית...)
רק מלחשוב על זה נהיה לי עצבים בכל הגוף.
לא רוצה את ההתמודדות הזו בר"ה. לא רוצה!
וגם- שבועיים לא באנו לבקר את חמותי (גרים בניין ליד) אז היא שאלה את בעלי כבר שבוע שעבר אם אחנו כועסים או משהו ולמה אנחנו לא באים...
אמרנו לה שראינו שהיא עמוסה (עם הנכדים האחרים ששורצים שם...) ולא רצינו להפריע והטריח.
אז היא אומרת- עדיף לי שתפריעו מאשר שלא תבואו, איזו מין סבתא אני אם אני לא רואה את הנכדים...
סליחה??? לא רוצה לבוא ולא רוצה להפריע. ואח"כ תספרי לכולם כמה הילדים שלי שובבים ומלכלכים... המרחק מהבית שלי לבית שלה הוא בדיוק המרחק מהבית שלה לבית שלי!!! היא מוזמנת לבוא בשמחה לראות את הנכדים (לא אותי, כן? אני קישוט...). אמרתי לה את זה- שהבית פתוח תמיד...
גם כל פעם שבאתי היה לה משהו דחוף לעשות- להתפלל, ללכת לאמא שלה, לצאת לקניות... אז למה את רוצה שנבוא? בשביל לשבת על הספה שלך כשאת לא בבית??? בחייאת!! כדי להגיד שאת מארחת אותנו? שאת סבתא טובה??
מפה לשם יהום בבוקר היא התקשרה שוב לבעלי, למה אתם לא באים וכו'... הלכתי.
אספתי את הילדים מהמסגרות ב4 ועלינו אליה.
היא הייתה בחדר, באה אחרי כמה דקות.
פטפטנו קצת. היה נחמד... ואז היא התחילה עם הסיפורי אלף לילה ולילה שלה כמה עמוס וקשה לה והיא לא מאורגנת ואיפה הראש שלה... (איפה באמת?)
ואני התחלתי לאבד סבלנות, אבל עוד נשמתי עמוק...
ואז פתאום היא אומרת שהיא הולכת לאמא שלה... כאילו מה????? רצית שנבוא, עשית וי ואת הולכת? מה אני אמורה לעשות פה עכשיו?? סתם גררתי את הילדים במקום ללכת לבית ולארגן אותו ליומולדת של בעלי...
היא אמרה שאמא שלה מקוררת והיא הולכת אליה לבקר אותה (דחוף עכשיו ולא עוד חצי שעה?)
ואפילו שאמא שלה אמרה לה שזה לא יפה ללכת כשיש אורחים אז היא מרגישה שהיא צריכה ללכת..
והלכה.
והבת שלי בדיוק עשתה קקי בתחתונים ונמרח לה על כל רצפה של השרותים, האסלה, הבגדים... לקח לי המון זמן וחבילת מגבונים לנקות אותה. כבר היה יותר קל לקלח אותה, אבל לא היה לי נעים לקחת מגבת...
ואח"כ הילדים אכלו אורז ומרחו אותו על הרצפה והשולחן והכסאות... והייתי צריכה לנקות את זה. והבת שלי ממש התחצפה אלי.
ופשוט היה בא לי לבכות.
כי גם טרחתי לבוא וגם היא הולכת וגם הילדים שלי נהיו מפלצות... והם לא ככה בבית!! הם שובבים אבל לא ככה!!
ועכשיו ממש לא בא לי ללכת לשם בר"ה, אפילו לארוחה אחת.
כי אני כל הזמן צריכה להסביר את הילדים שלי ולמתן אותם. כי הם נאבדים ברעש של הילדים האחרים. וכי בטח בשולחן חג היא תהיה תקועה בספר תהילים והתפילות שלה ואני ארגיש שבאתי לבית כנסת ואני צריכה לקדש את המעמד...
ממש מתוסכלת. ממש.
תודה למי שקראה עד פה.
מחכה לקרוא את התגובות שלכן.
תודה על התגובה!