הערה דואגת של בן החמש וחצי אחרי שטרקתי את הדלת פעמיים בעוצמה אדירה.
מתביישת מעצמי, מתביישת מהילדים שלי ודואגת שהם ילמדו דרכים הרסניות לפריקת כעסים.
מלמדת זכות על עצמי שעשיתי את זה כדי לפרוק את הזעם על הדלת, ולא עליהם. שהכעס וחוסר האונים שבער בגוף שלי היה צריך לצאת בצורה פיזית, וטוב שזה יצא על הדלת.
ובכל זאת קשה לי מאוד. קשה לי להאמין שאני יכולה להגיע למקומות כאלה. אני יודעת שהייתי בקצה של הקצה, שזה לא משהו שקורה כל יום וגם לא כל שבוע, ב"ה, אבל כל כך קשה לי לקבל את המקום הנואש שהייתי בו ולחמול על עצמי, במקום לבקר ולתת לבושה הזו להשתלט על הכל.
מתביישת מעצמי, מתביישת מהילדים שלי ודואגת שהם ילמדו דרכים הרסניות לפריקת כעסים.
מלמדת זכות על עצמי שעשיתי את זה כדי לפרוק את הזעם על הדלת, ולא עליהם. שהכעס וחוסר האונים שבער בגוף שלי היה צריך לצאת בצורה פיזית, וטוב שזה יצא על הדלת.
ובכל זאת קשה לי מאוד. קשה לי להאמין שאני יכולה להגיע למקומות כאלה. אני יודעת שהייתי בקצה של הקצה, שזה לא משהו שקורה כל יום וגם לא כל שבוע, ב"ה, אבל כל כך קשה לי לקבל את המקום הנואש שהייתי בו ולחמול על עצמי, במקום לבקר ולתת לבושה הזו להשתלט על הכל.
==========>
)