לא חשבתי שככה זה יגמר
יום יבוא והלבד זה מה שישאר
ללכת לחפש אותך במקומות שלנו
בלי לדעת שהתקדמת
לא מדעתי איך קרה שנעלמת
שלחתי מאה הודעות ואת שתקת
לילות שלמים חושב עלינו
מבין לאט שאת הלכת
כואב לי מבפנים ואין למי לספר
זה היה את שהיית שם בשבילי
ועכשיו עם מי אדבר
על הסודות של החיים שלי
ואת זרקת הכל לפח
באיזה חלק מלוכלך
מתוך הלב שלך
שנשאר שם
בחדר על הספה
בלילה שהיית בוכה
ועכשיו אצלי צרחה
שמכה שם
על איזה שנתיים ומה
שרק אחריהם בשקט דממה
הבנתי שלא כל מה שנראה
זה טוב
לא מעכל כבר שבוע שאין אותך
כל הרגשות שלי בתוך הלב שלך
ואם הלב שלך של מישהו אחר
איפה השארת את שלי
לא ציפיתי לגלות דרך חברים
בתמונות הזויות שצימררו לי תחיים
ואני רציתי רק שנדבר
את יודעת מה את בשבילי
הזיכרונות ממך עדיין צורבים לי
הציור שלך עוד אצלי בארון
נשאר שם פעם כדי להיות לי
ברגעים קטנים אות זיכרון
ואת זרקת הכל לפח...

