שבוע טוב..
אני מהפורומים השכנים- צמ"ע, לנ"ו,
בחורה, בגיל הדייטים,
ההורים שלי מתוקים,
אבל במהלך השנים איתם,
היו להם הרבה מריבות אחד עם השני,
בעיקר ויכוחים, והתעצבנויות,
מאוד מאוד סבלתי להיות בסיטואציות האלה,
והייתה לי מדריכה שעזרה לי איכשהו להתמודד,
למשל: לצאת מהבית שהם רבים, לבנות לי עולם פנימי אוהב.
גם לאחים שלי לא היה פשוט.
בשנים האחרונות בעקבות כל מיני דברים שקרו, הם קצת הפסיקו לריב והבינו בדרך לא נעימה שאם הם ימשיכו ככה הבית פשוט יתפרק להם.
אני באמת לא יודעת מה קורה עמוק עמוק בין אבא לאמא שלי.
אני רק יודעת שהרבה פעמים המריבות יושבות על דברים מהעבר, והמון טינה שהצטברה. בנוסף, לאחד מההורים שלי יש הורים פרודים שעברו פרידה לא משהו ואחד מההורים שלי כל הזמן מזכיר את זה לשני בשעת מריבה, שלא פלא שהוא ככה כי ההורים שלו פרודים. כואב...
אני מהצד נקרעת, שהם פוגעים ככה אחד בשני ושהם לא הולכים לטיפול זוגי.
אין לי מה לעשות חוץ מלנסות לעזור יותר בבית ולהקל עליהם, וגם להתפלל. כל השאר פשוט לא בידיים שלי.
פעם הייתי מתערבת, אבל אז הם היו שונאים אותי כי הייתי מגנה על צד אחד או מנסה לתמרן בין אבא לאמא וזה אף פעם לא יוצא טוב.
כאמור, אני בדייטים, וכל המריבות האלה עושות לי איכס בבטן ובלב. אין לי כוח לצאת. להתחתן. להאמין. אין לי כוח.
גם מבחינה דתית, מרגישה רצון להתפרק, לחפש עולם אחר, להפסיק עם החינוך שהם נתנו לי. כי כ"כ כואב לי בו.
אני יודעת שאני כבר "ילדה גדולה", ושהאמונה בה' לא קשורה רק אליהם אבל מרגישה שהכל מתפרק לי,
בית זה הכל, זה משענת, זה יציבות, זה חום ואהבה,
פשוט כואב לי.
אין בי אמון.
המחשבות אומרות לי ללכת לשכור דירה ולגור איפה שהוא, אולי בנחלאות, לבכות את החיים הכואבים האלה, לתת ללב שלי להרגע מכל מה שהיה עד עכשיו, ומתישהו, אולי מתישהו, למצוא את החצי השני. עכשיו מרגישה שלא מסוגלת...
לא מסוגלת.להכניס אדם שאני יאהב לדבר כזה,
להורים שרבים. אני מתביישת, אני כואבת בשבילו,
כל אחד רוצה להיכנס למשפחה של שלום.
אשמח לתמיכה.
אשמח למילים.
תודה רבה.
אני מהפורומים השכנים- צמ"ע, לנ"ו,
בחורה, בגיל הדייטים,
ההורים שלי מתוקים,
אבל במהלך השנים איתם,
היו להם הרבה מריבות אחד עם השני,
בעיקר ויכוחים, והתעצבנויות,
מאוד מאוד סבלתי להיות בסיטואציות האלה,
והייתה לי מדריכה שעזרה לי איכשהו להתמודד,
למשל: לצאת מהבית שהם רבים, לבנות לי עולם פנימי אוהב.
גם לאחים שלי לא היה פשוט.
בשנים האחרונות בעקבות כל מיני דברים שקרו, הם קצת הפסיקו לריב והבינו בדרך לא נעימה שאם הם ימשיכו ככה הבית פשוט יתפרק להם.
אני באמת לא יודעת מה קורה עמוק עמוק בין אבא לאמא שלי.
אני רק יודעת שהרבה פעמים המריבות יושבות על דברים מהעבר, והמון טינה שהצטברה. בנוסף, לאחד מההורים שלי יש הורים פרודים שעברו פרידה לא משהו ואחד מההורים שלי כל הזמן מזכיר את זה לשני בשעת מריבה, שלא פלא שהוא ככה כי ההורים שלו פרודים. כואב...
אני מהצד נקרעת, שהם פוגעים ככה אחד בשני ושהם לא הולכים לטיפול זוגי.
אין לי מה לעשות חוץ מלנסות לעזור יותר בבית ולהקל עליהם, וגם להתפלל. כל השאר פשוט לא בידיים שלי.
פעם הייתי מתערבת, אבל אז הם היו שונאים אותי כי הייתי מגנה על צד אחד או מנסה לתמרן בין אבא לאמא וזה אף פעם לא יוצא טוב.
כאמור, אני בדייטים, וכל המריבות האלה עושות לי איכס בבטן ובלב. אין לי כוח לצאת. להתחתן. להאמין. אין לי כוח.
גם מבחינה דתית, מרגישה רצון להתפרק, לחפש עולם אחר, להפסיק עם החינוך שהם נתנו לי. כי כ"כ כואב לי בו.
אני יודעת שאני כבר "ילדה גדולה", ושהאמונה בה' לא קשורה רק אליהם אבל מרגישה שהכל מתפרק לי,
בית זה הכל, זה משענת, זה יציבות, זה חום ואהבה,
פשוט כואב לי.
אין בי אמון.
המחשבות אומרות לי ללכת לשכור דירה ולגור איפה שהוא, אולי בנחלאות, לבכות את החיים הכואבים האלה, לתת ללב שלי להרגע מכל מה שהיה עד עכשיו, ומתישהו, אולי מתישהו, למצוא את החצי השני. עכשיו מרגישה שלא מסוגלת...
לא מסוגלת.להכניס אדם שאני יאהב לדבר כזה,
להורים שרבים. אני מתביישת, אני כואבת בשבילו,
כל אחד רוצה להיכנס למשפחה של שלום.
אשמח לתמיכה.
אשמח למילים.
תודה רבה.
