הבן שלי בן שנתיים, נכנס השנה למעון בפעם הראשונה.
הוא היה במעון שבועיים ואז שבועיים בבית כי לא הרגיש טוב.
היום חזר למעון אחרי הפסקה ארוכה.
אין פה דיון על עצם ההכנסה למעון, זאת ההחלטה שלנו.
כאמור, פעם ראשונה הוא במסגרת. פעם ראשונה עם עוד ילדים שהם לא אח שלו הקטן או הבני דודים שהוא רואה בשבת פעם בחודש או יותר.
המטפלת שלו נראית נחמדה.
הוא תמיד ממני הולך לשחק ולא למטפלת. אליה הוא לא כל כך מתייחס.
נשארתי שם היום כמה דקות אחרי שהוא נפרד ממני (בלי בכי, כמעט תמיד). ראיתי שהמטפלת נותנת לו איזה מכונית שרצה וחוזרת לשבת והילד עמד במקום עם המכונית ביד והסתכל סביבו במשך 3-4 דקות ואז נעלם לי מהעין. לא הצלחתי לראות אותו בלי שהוא יראה אותי אז חיכיתי עוד קצת והלכתי.
ואני לא רגועה.
כל הילדים שם (נראה לי חוץ מאחת) הם כבר שנה שלישית במעון, מרגישים בבית ומכירים אחד את השני. הבן שלי חדש ומרגיש לי שצריך יותר תיווך ועזרה בהשתלבות בגן ולפי מה שלי נראה ומרגיש הוא לא מקבל את זה.
היה יום אחד בשבוע השני שיצא שנשארתי בתוך הכיתה כמה דקות אחרי שהוא נפרד ממני והסתכלתי איך הוא משחק.
הוא רץ למגרות של המשחקים ופתח עם עוד ילדים מגירה של הכלי מטבח. מטפלת אחרת ניגשה אליהם ואמרה להם שלא מוציאים את זה עכשיו אבל יש בארון במטבח כלים והם יכולים לשחק בהם. הבן שלי רץ לארון פתח אותו והתיישב לידו כדי להתחיל לשחק. באו 3-4 ילדים וכל אחד בתורו נותן לו מכה בראש.
יש בכיתה הזאת 3 מטפלות. המטפלת של הבן שלי הייתה עם הגב אליהם עסוקה בהכנת כריכים, עוד מטפלת עם הגב אליהם מרגיעה ילד בוכה והשלישית יצאה.
אמרתי למטפלת שלו שתלך אליו כי מרביצים לו. היא הסתובבה וראתה והלכה אליהם להעיר להם אבל לבן שלי זה לא עזר כי הוא בינתיים הבין שעדיף לו לקום משם כדי שלא ירביצו לו.
כאב לי כל כך לראות את זה. בדכ כשמרביצים לו הןא צועק כדי שיעזרו לו, לא זוכרת אם גם מחזיר אבל אף פעם הוא לא מקבל מכה ושותק; תמיד הוא בא לספר. ושאלתי את עצמי כמה פעמים ביום זה קורה שמציקים לו ואף אחד לא יודע ולא שם לב ולא עוזר לו.
היום רציתי להתעכב קצת בפנים אבל תמיד מרגיש לי שהמטפלות מצפות שכשהילד אומר שלום אז אלך וזה הגיוני כי אם אשאר הוא כנראה ירצה לחזור אליי ויתקשה להיפרד שוב אבל אם זה ככה אז איך אני יכולה לראות מה קורה איתו? לא יכולה להשאיר אותו וללכת, לפחות לא בימים הראשונים כשהכל עוד חדש וזר לו.
היום אני רוצה ללכת להוציא אותו לפני השינה, אני לא יודעת באיזה שעה זה בדיוק אז מתלבטת אם לשאול את המטפלת או פשוט להגיע. מה אתן אומרות?
אני מתארת לעצמי שברגע שהן יראו אותי הן יזרזו אותו לסיים את האוכל כדי לא לעכב אותי אבל אני דווקא מעדיפה שהוא לא יראה אותי מיד וכן להסתכל עליו קצת.
הבעיה היא שאיך שנכנסים למעון יש את הדלת של הכיתה שלו והיא חצי שקופה אז תמיד רואים אותי מיד כשמגיעה.
אין דרך להקשיב ולראות מהחלון כי הוא רחוק מידי מהגדר בגלל החצר.
ובאלי לדבר עם המטפלת על זה שאני חושבת שהוא צריך יותר תיווך ותשומת לב אבל היא תמיד אומרת שהוא מקסים וילד טוב ובטח תבטל את מה שאגיד בטענה שהוא מסתדר מצויין ואני סתם דואגת.
ולדבר עם המנהלת מרגיש לי לא כדאי כי זה בטח לא יהיה נעים למטפלת שאעקוף אותה ואדבר ישירות עם המנהלת.
סליחה שכתבתי בלאגן וארוך.
אני אשמח לשמוע מה יש לכן להגיד בנושא.
הוא היה במעון שבועיים ואז שבועיים בבית כי לא הרגיש טוב.
היום חזר למעון אחרי הפסקה ארוכה.
אין פה דיון על עצם ההכנסה למעון, זאת ההחלטה שלנו.
כאמור, פעם ראשונה הוא במסגרת. פעם ראשונה עם עוד ילדים שהם לא אח שלו הקטן או הבני דודים שהוא רואה בשבת פעם בחודש או יותר.
המטפלת שלו נראית נחמדה.
הוא תמיד ממני הולך לשחק ולא למטפלת. אליה הוא לא כל כך מתייחס.
נשארתי שם היום כמה דקות אחרי שהוא נפרד ממני (בלי בכי, כמעט תמיד). ראיתי שהמטפלת נותנת לו איזה מכונית שרצה וחוזרת לשבת והילד עמד במקום עם המכונית ביד והסתכל סביבו במשך 3-4 דקות ואז נעלם לי מהעין. לא הצלחתי לראות אותו בלי שהוא יראה אותי אז חיכיתי עוד קצת והלכתי.
ואני לא רגועה.
כל הילדים שם (נראה לי חוץ מאחת) הם כבר שנה שלישית במעון, מרגישים בבית ומכירים אחד את השני. הבן שלי חדש ומרגיש לי שצריך יותר תיווך ועזרה בהשתלבות בגן ולפי מה שלי נראה ומרגיש הוא לא מקבל את זה.
היה יום אחד בשבוע השני שיצא שנשארתי בתוך הכיתה כמה דקות אחרי שהוא נפרד ממני והסתכלתי איך הוא משחק.
הוא רץ למגרות של המשחקים ופתח עם עוד ילדים מגירה של הכלי מטבח. מטפלת אחרת ניגשה אליהם ואמרה להם שלא מוציאים את זה עכשיו אבל יש בארון במטבח כלים והם יכולים לשחק בהם. הבן שלי רץ לארון פתח אותו והתיישב לידו כדי להתחיל לשחק. באו 3-4 ילדים וכל אחד בתורו נותן לו מכה בראש.
יש בכיתה הזאת 3 מטפלות. המטפלת של הבן שלי הייתה עם הגב אליהם עסוקה בהכנת כריכים, עוד מטפלת עם הגב אליהם מרגיעה ילד בוכה והשלישית יצאה.
אמרתי למטפלת שלו שתלך אליו כי מרביצים לו. היא הסתובבה וראתה והלכה אליהם להעיר להם אבל לבן שלי זה לא עזר כי הוא בינתיים הבין שעדיף לו לקום משם כדי שלא ירביצו לו.
כאב לי כל כך לראות את זה. בדכ כשמרביצים לו הןא צועק כדי שיעזרו לו, לא זוכרת אם גם מחזיר אבל אף פעם הוא לא מקבל מכה ושותק; תמיד הוא בא לספר. ושאלתי את עצמי כמה פעמים ביום זה קורה שמציקים לו ואף אחד לא יודע ולא שם לב ולא עוזר לו.
היום רציתי להתעכב קצת בפנים אבל תמיד מרגיש לי שהמטפלות מצפות שכשהילד אומר שלום אז אלך וזה הגיוני כי אם אשאר הוא כנראה ירצה לחזור אליי ויתקשה להיפרד שוב אבל אם זה ככה אז איך אני יכולה לראות מה קורה איתו? לא יכולה להשאיר אותו וללכת, לפחות לא בימים הראשונים כשהכל עוד חדש וזר לו.
היום אני רוצה ללכת להוציא אותו לפני השינה, אני לא יודעת באיזה שעה זה בדיוק אז מתלבטת אם לשאול את המטפלת או פשוט להגיע. מה אתן אומרות?
אני מתארת לעצמי שברגע שהן יראו אותי הן יזרזו אותו לסיים את האוכל כדי לא לעכב אותי אבל אני דווקא מעדיפה שהוא לא יראה אותי מיד וכן להסתכל עליו קצת.
הבעיה היא שאיך שנכנסים למעון יש את הדלת של הכיתה שלו והיא חצי שקופה אז תמיד רואים אותי מיד כשמגיעה.
אין דרך להקשיב ולראות מהחלון כי הוא רחוק מידי מהגדר בגלל החצר.
ובאלי לדבר עם המטפלת על זה שאני חושבת שהוא צריך יותר תיווך ותשומת לב אבל היא תמיד אומרת שהוא מקסים וילד טוב ובטח תבטל את מה שאגיד בטענה שהוא מסתדר מצויין ואני סתם דואגת.
ולדבר עם המנהלת מרגיש לי לא כדאי כי זה בטח לא יהיה נעים למטפלת שאעקוף אותה ואדבר ישירות עם המנהלת.
סליחה שכתבתי בלאגן וארוך.
אני אשמח לשמוע מה יש לכן להגיד בנושא.
איזו חוויה לא נעימה
יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…