היי, אחרי שעזרתם לי כל כך בפעם הקודמת, חשבתי להתייעץ איתכם שוב לגבי נושא מאד מאד מורכב בשבילי.. לא מצליחה לחשוב בעצמי על דרך טובה להתמודד עם זה.. יש שני דברים שמאד מאד קשים לי עם אבא שלי..
אמא שלי מתייחסת לאבא שלי בצורה מאד מאד מאד ביקורתית ושיפוטית ומתנשאת ומזלזלת, ואבא שלי מאד מאד רגיש ועדין, וכל כך כואב לי הלב כל פעם שזה קורה. הוא לא מסוגל לענות, אז מתכווץ כל פעם, וכבר פיתח מחלת לב שאני בטוחה שקשורה לדינימיקה הזאת, לפעמים אני מצטערת בשבילו שהתחתן איתה.
אני לא רואה דרך איך אני יכולה לעזור לאבא שלי.. אני חייבת בכבודה של אמא מצד אחד, אבל לא יכולה לשאת את הפגיעה באבא מצד שני (בלי להתייחס להשפעה השלילית שיש לזה על הזוגיות שלנו.. בעלי מאד מאד חושש שאני אהיה דומה לה).
יש לכן רעיון יצירתי?
ודבר נוסף, שקשור בהחלט.. לאמא שלי יש ערך עליון של נקיון וסדר, זה ערך מקודש, שאין כמעט שום דבר יותר חשוב ממנו. אתמול בחג התארחנו אצלם, ואמא שלי רצתה כביכול לעזור לי לקלח את הילדים, ואז הבן שלי בן 8 התנגד והשתולל ולא רצה, כמו שילדים עושים הרבה פעמים.. ואמא שלי איבדה את זה.. צעקה ואיימה עליו, לקחה אותו בכח, הכניסה אותו בצעקות ואמרה לו שאם לא יהיה בשקט היא תתן לו שתי סתירות. הבן שלי התנגד עוד יותר ובמקום לנסות להרגיע היא רק המשיכה עם האיומים והצעקות בלי להפסיק. אני תוך כדי הנקתי את התינוק ולא יכולתי לבוא. כעסתי מאד והייתי ממש ממש עצובה שאמא שלי הגיעה לרמה הזאת. בכלל, כל החג הייתה מאד ביקורתית על איך שהילדים יושבים ואיך אוכלים ואיך מדברים, וזה גרם לי לרצות לברוח משם ולא לחזור. אם אשה אחרת הייתה מעיזה לדבר אל הילד שלי ככה הייתי עוצרת אותה מזמן. אמא שלי אחר כך אמרה משהו שהיא יודעת שזה לא נשמע טוב, אבל אם זה היה הבן שלה היא מזמן הייתה נותנת סטירה. אני לא יודעת מה קרה לה שהגיעה לביטויים האלה. זה נורא מוזר כי אמא שלי מאד רוצה כל הזמן לעזור ולתת לנו אוכל שאנחנו אוהבים, ומתנות לילדים.. ואני עכשיו אחרי כל השנים מבינה שאני פשוט חיה בפחד ממנה, ובמתח ליצור רושם חיובי בעיניה. מצד שני זאת אמא שלי, ולא יכולה להיות בנתק ממנה. שמחה לפחות שאנחנו גרים באזור מרוחק. הייתי מאד עצובה היום מכל המחשבות האלה שמלוות אותי, ועכשיו התחלתי לבכות מול הילדים אז הבנתי שאני חייבת לעבד את זה בעצמי ולמצוא דרך להתמודד. ממש תודה רבה! גמר חתימה טובה!!
אמא שלי מתייחסת לאבא שלי בצורה מאד מאד מאד ביקורתית ושיפוטית ומתנשאת ומזלזלת, ואבא שלי מאד מאד רגיש ועדין, וכל כך כואב לי הלב כל פעם שזה קורה. הוא לא מסוגל לענות, אז מתכווץ כל פעם, וכבר פיתח מחלת לב שאני בטוחה שקשורה לדינימיקה הזאת, לפעמים אני מצטערת בשבילו שהתחתן איתה.
אני לא רואה דרך איך אני יכולה לעזור לאבא שלי.. אני חייבת בכבודה של אמא מצד אחד, אבל לא יכולה לשאת את הפגיעה באבא מצד שני (בלי להתייחס להשפעה השלילית שיש לזה על הזוגיות שלנו.. בעלי מאד מאד חושש שאני אהיה דומה לה).
יש לכן רעיון יצירתי?
ודבר נוסף, שקשור בהחלט.. לאמא שלי יש ערך עליון של נקיון וסדר, זה ערך מקודש, שאין כמעט שום דבר יותר חשוב ממנו. אתמול בחג התארחנו אצלם, ואמא שלי רצתה כביכול לעזור לי לקלח את הילדים, ואז הבן שלי בן 8 התנגד והשתולל ולא רצה, כמו שילדים עושים הרבה פעמים.. ואמא שלי איבדה את זה.. צעקה ואיימה עליו, לקחה אותו בכח, הכניסה אותו בצעקות ואמרה לו שאם לא יהיה בשקט היא תתן לו שתי סתירות. הבן שלי התנגד עוד יותר ובמקום לנסות להרגיע היא רק המשיכה עם האיומים והצעקות בלי להפסיק. אני תוך כדי הנקתי את התינוק ולא יכולתי לבוא. כעסתי מאד והייתי ממש ממש עצובה שאמא שלי הגיעה לרמה הזאת. בכלל, כל החג הייתה מאד ביקורתית על איך שהילדים יושבים ואיך אוכלים ואיך מדברים, וזה גרם לי לרצות לברוח משם ולא לחזור. אם אשה אחרת הייתה מעיזה לדבר אל הילד שלי ככה הייתי עוצרת אותה מזמן. אמא שלי אחר כך אמרה משהו שהיא יודעת שזה לא נשמע טוב, אבל אם זה היה הבן שלה היא מזמן הייתה נותנת סטירה. אני לא יודעת מה קרה לה שהגיעה לביטויים האלה. זה נורא מוזר כי אמא שלי מאד רוצה כל הזמן לעזור ולתת לנו אוכל שאנחנו אוהבים, ומתנות לילדים.. ואני עכשיו אחרי כל השנים מבינה שאני פשוט חיה בפחד ממנה, ובמתח ליצור רושם חיובי בעיניה. מצד שני זאת אמא שלי, ולא יכולה להיות בנתק ממנה. שמחה לפחות שאנחנו גרים באזור מרוחק. הייתי מאד עצובה היום מכל המחשבות האלה שמלוות אותי, ועכשיו התחלתי לבכות מול הילדים אז הבנתי שאני חייבת לעבד את זה בעצמי ולמצוא דרך להתמודד. ממש תודה רבה! גמר חתימה טובה!!
