היה לי קושי משמעותי עם המעבר אחרי הלידה הראשונה. אחרי השניה היה לי הרבה הרבה הרבה יותר קל, ללא השוואה בכלל.

עם זה אני מסתבכת

כי אם אשאב כשהיא ישנה- אם תתעורר פתאום ותרצה לאכול?

ואם אחרי שהיא אכלה- לא יודעת אם בכלל יצא משו

מהצד ששאבתי או מזה שאכלה?!

אז עד ההנקה הבאה השד לא מתמלא כי בפעם הבאה אני מהצד השני... הוא מתמלא לאחר כך, לא?...

אני פתאום מזה מתפתה להחליף לתמל... זה משחרר את האמא!

מישו אחר יכול להיות שם ולתינוק לא חסר...

ברוך ה’ אני מסתדרת וברור שזה הכי בריא לילדה...

פשוט קצת מורכב לי להרגיש שאני ’כבולה’ אליה והיא אליי

אני רואה מלא המלצות לעשות לעצמי זמן קצת בלי התינוקת ( תכלס... כבר חודש לא הייתי לבד😅) 

איך עושים אתזה עם תינוקת יונקת? 

מאכלים והולכים? ואם היא תהיה רעבה ומה ששאוב לא יספיק לה? 

עדיין אין לי סטוק במקפיא רק מפעם אחת ששאבתי 60 ואני בכלל לא יודעת אם זו מנה או פחות... 

כמה אמורה תינוקת בת חודש לאכול?...

ובכללי, בעלי קצת מפחד להישאר איתה לבד אז מי ישמור?...

ומה עושים בלילה? ה’ יעזור לי... היא כאילו מריחה שהאווירה נהיית רומנטית ומתחילה לבכות😟

כשהיא איתי בבית זה לא התאווררות, סורי

אפילו למקלחת צריך להשאיר דלת פתוחה...

ניסיתי לבשל משו- האכלתי אותה, הרדמתי, השארתי על הידיים לוודא שהיא רדומה טוב, הנחתי אותה במיטה ואיך שהתחלתי לקלף תפוחי אדמה היא בכתה

ולא הצלחתי לתמרן בין החדר למטבח (אין לי מקום לשים אותה במטבח) ומשו שלוקח 10 דקות לקח לי איזו שעה, כשהיא על הידיים שלי חצי מהזמן ופחדתי להתקרב לכיריים והסתבכתי סביב עצמי...

ופחדתי להשאיר אותה לבד... 

בסוף באמת לא הגעתי לשלב של ’להתקלח’ כי באמצע שהתארגנתי להיכנס למים היא התעוררה ולא הסכימה להרדם שוב אז חיכיתי.

קשור לזה שאם פתאום עולה השמיכה על הפנים? 

לא יודעת איך! (למרות שאני מסדרת לה מתחת לידיים)

או שתינוק פולט כשהוא על הגב ויתקע בפה??

כל משהו שעלול חלילה וחס ושלום לקרות...

אם הדלת סגורה אני לא שומעת כל אוושה, רק בכי, אני פחות זמינה

פשוט קשה לי עם זה...

גם פיזית אני מרגישה שזה משנה אותי (נהיה לי חזה גדול יותר ממה שהיה בגלל ההנקה, ובגדים שאני אוהבת ממש לא עולים עלי יותר) וגם נפשי היא כאילו לחלוטין תלויה רק בי, בעלי לא יכול לעזור בלילה עם האכלות

אז כילו נחנקתי קצת😅

די אני זוב כמו בהריון כלום לא יפה לי, הבגדים לוחצים לי בבטן, לא יפה לי קו מותן (והיה לי מותן 60, הכל אצלי חתך מותן חוץ מכמה שמלות שקניתי להריון)

זה הוא עוזר לי, אני מעירה אותו והוא בא שיהיה בריא

גם בגדים שכבר כן טובים- לא תמיד נוחים להנקה

לכי תרימי את כל השמלה כדי להגיע לחזה😅

כי החתך מותן לא מחמיא לבטןןןןן

אופ באלי כבר לחזור לכושר... אבל לזה באמת חייבים לחכות... יש לי עוד שבועיים 

העולם אכן השתנה מאיך שהכרת אותו עד עכשיו. ונכון, הוא לא יחזור להיות מה שהיה (לא, זה לא אומר שאין חיים מעכשיו. אבל זה כן אומר שהחיים שונים).

בחרת להביא לעולם ילדה, ואיתה קיבלת גם אחריות.

אתן עוד לומדות אחת את השניה וברור שהעומס רק ילך וישתפר.

את עוד לא יכולה לצפות להכניס אותה ככה בקלות לסדר היום הרגיל שלך שבו היה לך זמן לעצמך וזמן להכין אוכל והכל. תינוק קטן אכן דורש תשומת לב והתגמשות. וזה באמת לא קל. באמת באמת. אני מבינה אותך מאוד. קוראת אותך ונזכרת בלידה הראשונה שלי. זה היה קשה מנשוא.

תלמדי איך את יכולה בתנאים הנוכחיים למצוא לעצמך את הזמנים להתאוורר או להתפנק. ואולי זו תהיה התאווררות קצת שונה, לא כמו שהיית לפני כן. תנצלי משאבים סביבך- בעלך, אמא שלך, חמותך. אפילו שיהיו עם הקטנה חצי שעה ואת תצאי להליכה עם חברה ותהיי זמינה לחזור כשצריך.

תלמדי איך לתמרן עם להכין אוכל ועם קטנה שבדיוק מתעוררת (כן, עם ילדים הכל לוקח יותר זמן).

והכי חשוב- תביני שזו תקופה של למידה והיא לוקחת זמן.

אבל באמת באמת שהדברים הולכים ומסתדרים.

אני תמיד אומרת לעצמי שלידה של כל ילד היא רעידת אדמה בבית- מבחינה אישית, מבחינה זוגית, מבחינה משפחתית. ולוקח זמן עד שכל הדברים מסתדרים במקומם בחזרה. את עכשיו באמצע סידור הדברים. תנשמי עוד קצת, תנסי למצוא את המקום שלך בתוך זה בראיה חדשה ויצירתית ותהני גם מהדרך.

חיבוק גדול.

בהצלחה!

אני יומיים אחרי הלידה (ילדתי ברביעי בלילה, וביום ראשון בבוקר) נסעתי למבחני התאמה לאיזו עבודה, קמתי בשש בבוקר ויצאתי בלי התינוקת לעיר אחרת להיבחן, חזרתי ב1 בצהריים.

אני אדם שצריך לפעול ולעשות ולזוז, זה נותן בי חיות

חסדי ה’ שאמי מרגישה טוב, זה שאני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שנשים חודש אחרי חידה עדיין במיטה עם כאבים מהתפרים, כך שזה בסדר אם לא הכנתי צהריים או שלא כל הכביסה עשויה.

.

אבל זה קשה לי כל היום בבית...

לא שהייתי כלכך יוצאת, אבל הייתי הולכת לקניון, מבשלת ואופה יחסית הרבה, מנקה יסודי ממש את הבית כל שבת, דברים כאלה

מה אומר ומה אדבר

אני לא עושה  כלום ממה שהיא אומרת🥲😑

לפחות לא נהגתי, לקחתי מונית

ולקחתי משאבה כדי שלא יכאב לי (לא עזר...)

לא הייתי עושה אתזה אם זה לא היה משו חשוב...

זה היה מבחן שנדחה כבר פעם אחת, ורק חצי שנה אחרי היה אפשר שוב...

אבל כן, זה היה מטורף...

כי אני לא רוצה שבעלי כל היום יפסיד כולל כי אני צריכה לצאת...

ואני לא יודעת איך אני מרגישה לגביי להוציא אותה ברכב לבד

זה בעיה כי אורך רוח בזמן מעשה- יש לבעלי ואין לי (הוא בנחת עוצר, מרגיע אותה ובא ואני זו ש’יוצאת מריכוז’) 

אבל סבלנות- יש לי ואין לבעלי (מבחנתי לא חייב כל לילה, גם ככה אני כלום אחרי לידה וההקנה קצת הורסת חשקים, אבל הוא ממש קשה לו כבר וצריך אותי יותר)

בשביל זה התחתנו 🙃

התחתנתם בשביל יחסים?

מקווה מאוד שלא..

נישואין וזוגיות זה הרבה מעבר ליחסים

וחודש אחרי לידה רוב הנשים בכלל לא טהורות עדיין! 

וגם אם כן רובן לא פנויות רוב הזמן פיזית ונפשית ליחסים כבר..

המגע הקרבה לשבת חבוקים עם התינוקת יכול לספק בפני עצמו

במיוחד את האישה שהיא כאובה לרוב ועייפה ומרוכזת בתינוק יותר.

אז קודם כל

לדעתי בעלך צריך קצת הסברה על הענין

ולהרגע עם הלחץ סביב נושא היחסים וכו.

זה לא מועיל לכם ..להתאקלמות ולהתרגלות למצב החדש.

הציפיה שתהיה פניות פיזית נפשית

עם תינוקת  קטנטנה יונקת חודש אחרי לידה

כמו שהיה קודם היא מופרכת

זה משתפר עם הזמן ולכן צריך לקחת את זה בחשבון 

ולקבל סיפוק ושמחה בתחומים אחרים..

נראה לי שזה יועיל לשניכם

וכמובן 

לצאת עם העגלה ועם בן הזוג להליכות משותפות בקטנה

לפארק לשבת לשוחח

לבית קפה

את כל זה אפשר לעשות עם התינוקת וזה ממלא ומרחיב ונותן אויר

מסכימה לגמרי עם כל חה שכתבת🤗

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)

אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.

בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.

אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡

לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..

ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס

לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

לק"י

חושבת שיש מקרים שהתרגילים האלה עלולים להזיק. אולי כשהשרירים מכווצים מידי.

אולי אפשר ייעוץ טלפוני עם אשת מקצוע כלשהי.

מינימום 6 שבועות אחרי.

אפשר לנסות תחבושות רב פעמיות?

ופיזיותרפיה זה באמת באמת מביך, אבל לגמרי נצרך... בטח במצב הזה

חוץ מקיגל.

אבל יש תחבושות מיוחדות לדליםת שתן והן יותר נוחות מהרגילות

זה באמת מביך אבל האופציה לא לטפל היא לא נעימה הרבה יותר.

תקבעי לפיזיו, תתקשרי כל יום לקופ"ח לבדוק אם יש תור מוקדם יותר, ואפשר גם תור 1 באופן פרטי בינתיים עד שיהיה התור מהקופה.

לא חייב שהיא תכניס אצבעות, יש הרבה מה לדבר גם בלי שתבדוק ישר.  ויש גם ביופידבק כמו טמפון שאת מכניסה לבד.

באמת לא נעים, בודקת טהרה, גניקולוג, אחות מיילדת צריך לראות מה עוזר לנו להתגבר על זה ...?

עוד כמה זמן הלידה?

מאוד הגיוני שקשה יותר להתאפק בהריון אבל זה ממש בידיים שלך לשפר לעצמך את איכות החיים

בהצלחהּ

שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.

הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים 

תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.

שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר

יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.

תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!

ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה! 

תודה שהילדה ממש סבבה עם האזעקות ומבקשת שנלך למקלט גם כשאין אזעקה🤭

התחברנו לשכנים ויש לה שם משחקים.

תודה שהיה לבעלי פורים משמעותי ושמח

תודה בורא עולם על תוספת מתוקה למשפחה שנייה לפני המלחמה.

תודה שהצלחנו להשתחרר שניה לפני שבת ולא נתקעתי בבי"ח לבד עם אזעקות ותינוקת שרק נולדה.

בטח מאתגר להיות במלחמה מיד אחרי הלידה.

מהמם שאת רואה את הצד הטוב של הדברים...