קרובת משפחה הגיעה לארץ והביאה מתנות לקטנהחמדמדה

וזה באמת ממש ממש יפה מצידה ואמרתי לה ממש תודה רבה וזה באמת יהיה לי שימושי לחורף

אממה-

היא הביאה גם לבעלי משו, ולי לא... עכשיו ניקאלי שזה פשוט כי היא שכחה כי אני והיא בקשר ממש טוב ואולי עם כל הארגונים לנסיעה מרוב שדיברנו- היא חשבה שקנתה לי

היא אמרה לי כזה ”לך לא הבאתי מתנה כי מתנה לקטנה זה מתנה בשבילך”

בעיקרון, צודקת.

אבל זה מגיע אחרי יומיים שהיא בוכה המון וכמעט אין אופציה להוריד אותה מהידיים, ושהיה מקווה וכלכך רצינו קצת זמן יחד וכל מה שהיא עשתה זה לבכות ועד שטיפה נרגעה היה כבר 2 בלילה ולמחרת היינו צריכים לקום מוקדם (היינו נשארים ערים, אבל גם כשנרדמה כל שניה נפל לה המוצץ והתעוררה, או זזה בחוסר נוחות) 

ובכללי אני בהרגשה כללית זנוחית...

זהו? מעכשיו אין חיים? 

אני אוהבת את היצור הקטן הזה כלכך, באמת, הכי בעולם, ומודה לה’ אלף פעם.

פשוט לוידעת... באמת לוידעת...

יקרה את הכי נורמאלית שישממשיכה לחלום
בהתחלה האימהות ממש טוטאלית
וזה שואב ולא קל
ובאמת מבאס שהיא לא הביאה מתנה גם לך
כי את לא התינוקת, והיא לא את
זה היה בהריון
עכשיו אתן נפרדות
ולכן ממש כדאי לנסות לצאת בלעדיה מידי פעם
לטפח את עצמך כמה שניתן, למשל כל יום לעשות משהו לטיפוח שאת רוצה
אולי תוך כדי הטיפול לשמוע באוזניות דברים שמעניינים אותך

ולאט לאט האינטנסיביות ממש יורדת
זה לא נשאר ככה
חיבוק גדול
ומוסיפה עוד משהוממשיכה לחלום
אני חושבת שיש דברים שדי מהר מרימים לנו את מצב הרוח ועוזרים לנו להרגיש שהמציאות חיובית יותר
אצלי זה אוכל טעים
עובד כמו קסם
אולי מביך קצת
אבל שווה
ממליצה לך לחפש מה מרים אותך;)
לא מביך בכלל!מישהי מאיפשהו
גם אצלי...
לא שאכילה רגשית זה טוב אבל להרגיש זיפט זה יותר גרוע
וולקאם לחיים האמיתייםכבתחילה
כן, זהו נגמרו חיי החופש, השחרור והכיף.
מעכשיו יש גם מחוייבות ואחריות גדולה כלפי תינוקת קטנטנה שתלויה בכם בכל דבר.

ספויילר-
ככל שהם גדלים הם פחות תלותיים מבחינה פיזית.

ממליצה לך כמה דברים:
1. להרגשה הכללית שלך- לקבוע זמנים שהם רק שלך. בהם את פנויה לעשות לבד/עם בעלך דברים שאת רוצה. אם זה לצאת עם חברות, לצאת לשופינג, העיקר לצאת להתאוורר ושזה יהיה לבד ולא עם התינוקת.
גם אם זה במחיר של לתת תמל מידי פעם, לא נורא יש בקבוקי מטרנה טו גו.
2. לעקוב ולשים לב מהם מחזורי השינה שלה, זמנים וכו'.. וככה לתזמן את הזמן שלכם יחד.
3. להפנים שמדובר פה בשינוי הכי גדול בחיים(לדעתי) ולבדוק איך את מסתדרת עם הדבר הגדול הזה. יכול להיות שצריך עזרה? יכול להיות שצריך הדרכה כלשהי? העיקר להיות עם יד על הדופק ולשים לב לדברים.
דווקא בילד הראשון ממש לא הרגשתי שנגמרוהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ד' בתשרי תשפ"ג 20:07
לי החופש החיים והספונטניות
נתתי שאוב בלילה פעם אחת בשביל השפיות ושאר הזמן הנקתי עד שבהמשך נתתי גם תמל. זה שלב שהם ישנים המון.
@חמדמדה יקרה, ממליצה לך לא להזניח את עצמך ואת והעצמאות שלך גם אם יש תינוקת קטנה ומתוקה שהגיעה. אם את מרגישה שקשה לך, תקלי על עצמך. זה מובן.
וגם זה שלב שמתחילים גזים. תנסי לתת לה תוספים שעוזרים כמו ליקציק, סימיקול ודומיו.
דווקא בילד הראשון ממש הרגשתי שנגמרו לי החייםאור.י
היה לי ממש ממש קשה ומזדהה עם כל שרשור כזה שנפתח פה..
אבל באמת רוצה לעודד שזה עובר ככל שהם גדלים, והם גם נהיים עוד יותר ועוד יותר מתוקים, וגם מתפתחים - שזה הרבה יותר כיף מתינוק שרק בוכה יונק וישן..
בע"ה תהיי חזקה והתקופה הזאת תעבור.. וכמובן שימי לב לעצמך, אל תזניחי!

ומנסיון אישי דווקא עם הילד השני זה יותר קל מהבחינה הזאת כי יודעים למה לצפות (יודעת שיש כאן לא מעט שיחלקו עלי)
אני מהחולקות 🙃 אחרי הלידה השנייההמקורית
היה לי הרבה יותר קשה באמת
פעם שמעתי תיאוריהאור.י
שאם קל עם הילד הראשון אז השני יהיה הרבה יותר קשה, ולהפך..
כנראה בינתיים שתינו הולכות לפי התיאוריה 😜
לגמריי 😅המקורית
גם לי ככה..יערת דבש


אני כמוךריבוזום

היה לי קושי משמעותי עם המעבר אחרי הלידה הראשונה. אחרי השניה היה לי הרבה הרבה הרבה יותר קל, ללא השוואה בכלל.

אבל מתי שאבת?חמדמדה

עם זה אני מסתבכת

כי אם אשאב כשהיא ישנה- אם תתעורר פתאום ותרצה לאכול?

ואם אחרי שהיא אכלה- לא יודעת אם בכלל יצא משו

 

בדרכ בבוקר יש הכי הרבה מלאותהמקורית
בהנחה ואת מניקה מצד אחד - אפשר כל בוקר לשאוב מהצד השני
ואז מה אתן לה ארוחה הבאה?😬חמדמדה

מהצד ששאבתי או מזה שאכלה?!

מזה שאכלה אני מניחה.המקורית
למרות שגם ההמקה וגם השאיבה מגבירים ייצור, אז אולי אפשר גם מהצד השני.
צריך לנסות..
זה לא משנה..מישהי מאיפשהו
אם היא אוכלת צד אחד ושאבת מהצד השני זה כאילו היא אכלה 2 צדדים
כן אבל ברגיל היא אוכל צד אחדחמדמדה

אז עד ההנקה הבאה השד לא מתמלא כי בפעם הבאה אני מהצד השני... הוא מתמלא לאחר כך, לא?...

הם מתמלאים פחות או יותר בצורה שווהמישהי מאיפשהו
תוך שעה בערך
וואלה?! טוב לדעת...חמדמדה


תראימישהי מאיפשהו
הנקה זה עניין של ביקוש והיצע. ככל שתניקי יותר, יהיה לך יותר חלב. אותו דבר עם שאיבה, אם תניקי ותשאבי אינטנסיבית, יגדל לך הייצור של החלב.
את לא באמת רוצה כאלה כמויות חלב כי את מדברת על שאיבות חד פעמיות.
בד"כ הנקה היא צד אחד או שניים. אז אם הנקת רק בצד אחד, בצד השני יש חלב כמו שהיה בצד הראשון, אז אפשר לשאוב.
ואז עד הפעם הבאה יגיע לשניהם עוד חלב.
אף פעם לא הנקתי קבוע רק צד אחד אבל ככה נשמע לי הגיוני...
אם היא ישנה וזה אמור להיות משהו ארוך לפי איך שאת מכירה אותה, אז את יכולה לשאוב. אם היא תקום פתאום ותרצה לאכול? מקסימום תביאי לה את מה ששאבת.. או שההנקה תהיה בהתחלה עם קצת חלב ויגיע עוד תוך כדי..
אם היא לא תתעורר, הרווחת מנה שאובה 🙂
הבנתי. תודה!חמדמדה


וואי כ"כ מובןמישהי מאיפשהו
קודם כל, את אחרי לידה, כל הרגשות טוטאלים ומוקצנים. אז תני לבאסה מקום ותרגישי הכי נורמאלית בעולם.
דבר שני, ממש מובן שאת מרגישה ככה אחרי יומיים אינטנסיביים כאלה. זה ממש שוחק. תפנקי את עצמך במשהו שעושה לך טוב - אוכל טעים, קרם, מה שעושה לך טוב.
אל תעסיקי את עצמך בכלל במחשבות של מה יהיה הלאה, יהיה טוב בעז"ה ואת תתרגלי. אחרי לידה הכל כ"כ אינטנסיבי ומבלבל והורמונאלי וכל דבר הכי קטן מוציא מאיזון.
כרגע תחיי את הרגע, תרימי את עצמך עם משהו טוב ותמשיכי 😘
מתנה לקטנה זה לא באמת בשבילךלהשתמח
כשהורים שלי רוצים לקנות לי מתנה הם בפירוש שואלים מה לקנות- בשבילך לא בשביל הילדים. את בן אדם בפני עצמך גם אם הקרובה הזאת חושבת אחרת.

באמת יש ימים לא פשוטים בכלל עם תינוקות. אבל צריך למצוא את הדרכים איך בכל זאת להשקיע בעצמנו.
לגמרי הגיוני להרגיש ככהאיזמרגד1
את שנייה אחרי לידה... לי אישית רק 4 חודשים אחרי הלידה הרגשתי שהחיים שלי חזרו אליי, ומאז זה ב''ה קל יותר...
ומה עשית ב4 חודשים האלו?...חמדמדה

אני פתאום מזה מתפתה להחליף לתמל... זה משחרר את האמא!

מישו אחר יכול להיות שם ולתינוק לא חסר...

ממה ששמעתי מסביבמישהי מאיפשהו
זו הדרך הישירה לחיסול הנקה..
אז אם זה לא מתאים לך קחי בחשבון..
אני לא רוצה להפסיק להניקחמדמדה

ברוך ה’ אני מסתדרת וברור שזה הכי בריא לילדה...

פשוט קצת מורכב לי להרגיש שאני ’כבולה’ אליה והיא אליי

אם נותנים תמ"ל פה ושם זה לא בהכרח מחסל הנקהיעל מהדרום
לק"י

יש נשים שמשלבות הנקה ותמ"ל.
יכול להיות, זה ממי שאני מכירה 🙂מישהי מאיפשהו
נכון, אני שילבתיהמקורית
עד גיל 5 חודשים
אבל בגלל שלא הנקתי בלילה מגיל 3 חודשים זה לא החזיק ככ..
חח לא ממש עשיתי משהו חוץ מלטפל בתינוקת😉איזמרגד1
זה פשוט לדעת שמצד אחד החיים השתנו, ומצד שני- זה הולך ונהיה קל עם הזמן.
האמת שאצלי ספציפית (ומאמינה שאצל עוד) תמל לא היה ממש מקל עליי, כי הטיפול הוא אינטנסיבי בכל מקרה... ומבחינתי זה היה מוסיף לי עוד לדאוג לבקבוקים וכו'. זה לא שארוחה או שתיים ביום שמישהו אחר נותן מחזירים לך את החיים שהיו לך🙂 חלק הזמן מחזיר, וחלק כבר לא יחזור...
דווקא אצלנו זה הקלהמקורית
הגדול גם ינק, אבל היה ישן המון. היה תינוק רגוע באופן כללי
ועם הקטנה יותר לא הנקתי בכלל אבל היא הייתה ישנה ואוכלת בגיל הזה, חוץ מקצת גזים בערב שעברו די מהר ב"ה. וחזרתי לנוח, לבשל ולהתעסק בבית בזמן הזה.
גם ישנה לילה שלם מגיל מוקדם, בערך 4 חודשים.
אז תקשיבי יקרהטארקו
נשמע שמה שהכי לוקח לך את הנשימה זה השאיבות
קני קופסא קטנה של מטרנה/סימילאק, שיהיה לזמנים שבשבילם את שואבת, ושחררי את זה לגמרי.

אם כשתחזרי לעבודה תראי שנעים ומתאים לך לשאוב לה, תשאבי
אם לא, ברוב המקרים הנקה בזמנים שנמצאים עם התינוק ותמל בשאר הזמן זה פתרון מצוין ממש.
היי תודה לכן...חמדמדה

אני רואה מלא המלצות לעשות לעצמי זמן קצת בלי התינוקת ( תכלס... כבר חודש לא הייתי לבד😅) 

איך עושים אתזה עם תינוקת יונקת? 

מאכלים והולכים? ואם היא תהיה רעבה ומה ששאוב לא יספיק לה? 

עדיין אין לי סטוק במקפיא רק מפעם אחת ששאבתי 60 ואני בכלל לא יודעת אם זו מנה או פחות... 

כמה אמורה תינוקת בת חודש לאכול?...

ובכללי, בעלי קצת מפחד להישאר איתה לבד אז מי ישמור?...

 

ומה עושים בלילה? ה’ יעזור לי... היא כאילו מריחה שהאווירה נהיית רומנטית ומתחילה לבכות😟

 

אצלי בחודשים הראשונים באמת לא היה אפשרישחרית*
לזמן לבד בלי התינוק התורן. בטח לא בגיל חודש. זה באמת מאוד מאוד קשה וכובל. ובלידה ראשונה היה לי הכי הכי קשה. המעבר מהחופש לכבילה הזו.
תנסי להמשיך לשאוב. בגיל שלה מנה של 120 אמורה להספיק מעל ומעבר כולל גיבוי אם תהיה רעבה.
בעלך שחושש גם יתרגל לאט לאט. בהתחלה תצאי ותהיי באיזור, אחכ תוכלי גם להרחיק.

אני מציעה בינתיים באופן כללי לצאת עם הקטנה, להיפגש בבית קפה עם חברה בבוקר, לקחת שכמיית הנקה ולהניק שם. זה עושה טוב לצאת ולראות אנשים אחרים.
אפשרות נוספת היא להיות בבית, הבעל עם הקטנה ואת בחדר קוראת ספר, רואה סדרה, מתקלחת. עושה משהו לכיף שלך.

בנוגע לרומנטיקה, היא אכן מקבלת צורה אחרת. צריך להיות גמישים יותר, נכונים לשינוי. לאט לאט תכירי את מקצבי השינה שלה ותדעי מתי טוב לכם ליצור מפגש זוגי.

זה עולם חדש ללמוד ואת רק בתחילת הדרך. זה נורמלי לגמרי. לאט לאט תרגישי טוב יותר עם התפקיד והתואר החדש והמרגש שקיבלת.
אני לא יוצאת בלי התינוק בגיל כזהלפניו ברננה!
היום השארתי תינוקת בת עשרה חודשים, שבעה, עם בעלי ל45 דקות של שיעור. הייתי לא רגועה שאולי היא צריכה אותי והוא לא יכול להתקשר כי שבת...
מעדיפה למצוא דרכים להתאוורר כשהיא איתי.
נו אני לא בנויה לזה!...חמדמדה

כשהיא איתי בבית זה לא התאווררות, סורי

אפילו למקלחת צריך להשאיר דלת פתוחה...

ניסיתי לבשל משו- האכלתי אותה, הרדמתי, השארתי על הידיים לוודא שהיא רדומה טוב, הנחתי אותה במיטה ואיך שהתחלתי לקלף תפוחי אדמה היא בכתה

ולא הצלחתי לתמרן בין החדר למטבח (אין לי מקום לשים אותה במטבח) ומשו שלוקח 10 דקות לקח לי איזו שעה, כשהיא על הידיים שלי חצי מהזמן ופחדתי להתקרב לכיריים והסתבכתי סביב עצמי...

אז תתני תמל מדי פעם.. זה בסדרהמקורית
אני גם הייתי ככה והרגשתי שהעצמאות מאוד חשובה לי למרות שההנקה זרמה ושאבתי המון.
אבל חשוב לי להגיד שיש ילדים שגם עם תמל מדי פעם לא מאפשרים.. וזה אולי חלק מהשינוי בהתנהלות עם הילדים ולא רק ה'כבילה' של ההנקה, אלא בנוסף
למה להשאיר דלת פתוחה למקלחת?באר מרים
אף פעם לא עשיתי את זה..

תוודאי שהיא רגועה או הכי טוב ישנה בעריסה או עגלה בצורה בטיחותית ותיכנסי בנחת להתקלח.

במקסימום היא תבכה ותסיימי בזריזות.
לא יקרה לה כלום אם היא תבכה כמה דקות עד שתשתפי את הסבון ותנגחי ותלבשי על עצמך משהו..
כי הייתי בלי בעלי בבית והייתי צריכה להתקלח...חמדמדה

ופחדתי להשאיר אותה לבד... 

בסוף באמת לא הגעתי לשלב של ’להתקלח’ כי באמצע שהתארגנתי להיכנס למים היא התעוררה ולא הסכימה להרדם שוב אז חיכיתי.

אבל עדיין לה הבנתי..באר מרים
למה לא להשאיר אותה בעריסה/בעגלה מחוץ לחדר האמבטיה?

מקסימום אם את מ"מ חוששת תנעלי את דלת הכניסה לבית..

אף פעם לא התקלחתי עם דלת פתוחה...
לא קשור לדתלת נעולהההחמדמדה

קשור לזה שאם פתאום עולה השמיכה על הפנים? 

לא יודעת איך! (למרות שאני מסדרת לה מתחת לידיים)

או שתינוק פולט כשהוא על הגב ויתקע בפה??

כל משהו שעלול חלילה וחס ושלום לקרות...

אם הדלת סגורה אני לא שומעת כל אוושה, רק בכי, אני פחות זמינה

דווקא נשמע לי ממש הגיוניפאף
גם אני מתקלחת עם דלת פתוחה כשאני איתו לבד בבית, אם הוא ישן טוב-למה שאני לא אתפנק במקלחת ארוכה וכיפית? ואם אני שומעת אותו בתחילת הבכי או ההתעוררות לפני שהוא ממש מתעצבן אני אצא מהר וילך לי הרבה יותר מהר להרגיע אותו🤷🏻‍♀️
ולפותחת-יש אולי אפשרות להזמין אלייך חברה או משפחה? זה גם מאוורר בעיניי....ואני יצאתי לכל מקום איתו (ועדיין, בן שמונה חודשים וכרגע לא במסגרת) יש לי שכמיית הנקה, הייתי מניקה לפי הצורך, הלכנו איתו למסעדות, ולפגוש חברים, ונסעתי איתו לחברות ולקניות...
ילד ראשון ברור שזה שינוי עצום בחיים, אבל האמת שהוא לא גרם לי להרגיש חנוקה, זה אומנם דרש ממני התאמות אליו וברור שזה לא אותו דבר כמו לפני, אבל נראלי חשוב גם להתנייד איתו🤷🏻‍♀️
וחודש אחרי לידה! זה כלום ושום דבר! עוד נחים בשלב הזה, תדאגי לך לזמנים מנוחה, תזמינו אוכל מפנק הביתה או שבעלך יבשל...
אני לא בנויה להרחיק ממני את התינוק שלילפניו ברננה!
ובאופן כללי אני מנסה להתנהל בצורה שאני הכי פחות ארגיש שהוא מגביל אותי.
או שהוא מספיק קטן ואיתי כך שלא מפריע
או שהוא מספיק גדול כדי להישאר עם אבא ואני במרחק שיכולה לחזור אם יש צורך
אצל הגדולים יותר כשהרגלתי לבקבוק אז גם הייתי נוסעת ומשאירה חלב, אבל כרגע נהנית מזה שהמשאבה בארון ולא השתמשתי בה מאז הלידה. אותי השאיבה ממש הגבילה והתישה.

בשום פנים לא משאירה דלת פתוחה למקלחת
אפשר לשמוע גם בלי שהיא פתוחה. מתקלחת או כשבעלי נמצא או כשהיא ישנה (ואם מתעוררת גומרת את המקלחת מהר..).
לגבי בישול - חושבת על דברים שיכולה להכין כשהם בידיים או במנשא (באופן כללי חודש אחרי לידה זה עוד משכב לידה אז מנשא פחות אופציה וכמה שיותר בישיבה, אז אם אני מכינה משהו לאכול אני אכין תפוחי אדמה בתנור או סיר שאפשר להכין הכל בישיבה ואז להניח על הכיריים בלי טיגונים וכזה...)
וגם לקחת בחשבון שכן, דברים עם ילדים לוקחים יותר זמן... (גם ללכת למתקנים איתם זה עשרים דקות, דרך שלבד אני יכולה לעשות בעשר דקות...)


זה טוב ומצוין שאת מודעת לעצמך ומה שנשמע לך שיעשה לך טוב
אבל אני מנסה להשמיע לך קול אחר שאולי יהיה לך יותר טוב אם תצליחי להעביר את הגישה שלך לגישה אחרת (כמובן אם את מעוניינת)
כי לי זה עשה טוב...
לא להרגיש ששללו ממני את העצמאות שלי..
מכימה איתך לגביי השינוי גישהחמדמדה

פשוט קשה לי עם זה...

גם פיזית אני מרגישה שזה משנה אותי (נהיה לי חזה גדול יותר ממה שהיה בגלל ההנקה, ובגדים שאני אוהבת ממש לא עולים עלי יותר) וגם נפשי היא כאילו לחלוטין תלויה רק בי, בעלי לא יכול לעזור בלילה עם האכלות

אז כילו נחנקתי קצת😅

את שניה אחרי הלידהלפניו ברננה!
הכל עוד יתאזן...
גם הגודל של החזה (לי בלידה הראשונה לקח מעל חודשיים עד שהחלב התאזן, ואז הגודל נהיה קטן יותר. אצל כל אחת זה מתנהג שונה אבל זה עוד נזיל!) לא בטוח שזה באמת יחזור לקדמותו אבל זה שינויים מבורכים! את אמא, מגיע לך צלש על השינויים האלה. תקבלי אותם באהבה,בסקרנות...
הבגדים ממש ממש מבאס אבל כמו שאמרתי יש עוד סיכוי לשינוי (גם אם לא בעוד חודשיים אז בסוף ההנקה)

התלות הבלעדית באמת קשה
צריך להתרגל לזה...
אבלתמצאי בלילה מהבעלך כן יכול לעזור
למלא בקבוק
להוציא לה גרעפס
כל דבר שמקל עלייך ונותן לך הרגשה ששניכם יחד בזה ולא רק את..
פפפ מקווה...חמדמדה

די אני זוב כמו בהריון כלום לא יפה לי, הבגדים לוחצים לי בבטן, לא יפה לי קו מותן (והיה לי מותן 60, הכל אצלי חתך מותן חוץ מכמה שמלות שקניתי להריון)

 

זה הוא עוזר לי, אני מעירה אותו והוא בא שיהיה בריא

יאאא תני כיף, אחותי למותן😅קופצת
אני חודשיים אחרי לידה וגם הארון שלי כולו חתך מותן.
וירדתי במשקל והכל, אבל הבטן עוד לא חזרה לעצמה בשביל לשים חצאית גבוהה.
אז אף אחד לא מבין למה אני מתלוננת ולמה אין לי מה ללבוש...

סתם התלהבתי פתאום שמישהי תבין אותי..
כן לגמרי!חמדמדה

גם בגדים שכבר כן טובים- לא תמיד נוחים להנקה

לכי תרימי את כל השמלה כדי להגיע לחזה😅

אני שחררתי לפחות את נושא ההנקה מהבגדים.קופצת
וכן, אני מרימה את השמלה עד לחזה, אחרת באמת לא יהיה לי מה ללבוש ולא אוהב את איך שאני נראת.

וזהו, מחכה בסבלנות לגוף שייעשה את שלו..
אני גם 😁לפניו ברננה!
וגם תירוץ להתחדש..
אבל הם לא יפים ליייייחמדמדה

כי החתך מותן לא מחמיא לבטןןןןן

 

אופ באלי כבר לחזור לכושר... אבל לזה באמת חייבים לחכות... יש לי עוד שבועיים 

תשמעי, את חודש אחרי לידהשחרית*

העולם אכן השתנה מאיך שהכרת אותו עד עכשיו. ונכון, הוא לא יחזור להיות מה שהיה (לא, זה לא אומר שאין חיים מעכשיו. אבל זה כן אומר שהחיים שונים).

בחרת להביא לעולם ילדה, ואיתה קיבלת גם אחריות.

אתן עוד לומדות אחת את השניה וברור שהעומס רק ילך וישתפר.

 

את עוד לא יכולה לצפות להכניס אותה ככה בקלות לסדר היום הרגיל שלך שבו היה לך זמן לעצמך וזמן להכין אוכל והכל. תינוק קטן אכן דורש תשומת לב והתגמשות. וזה באמת לא קל. באמת באמת. אני מבינה אותך מאוד. קוראת אותך ונזכרת בלידה הראשונה שלי. זה היה קשה מנשוא.

 

תלמדי איך את יכולה בתנאים הנוכחיים למצוא לעצמך את הזמנים להתאוורר או להתפנק. ואולי זו תהיה התאווררות קצת שונה, לא כמו שהיית לפני כן. תנצלי משאבים סביבך- בעלך, אמא שלך, חמותך. אפילו שיהיו עם הקטנה חצי שעה ואת תצאי להליכה עם חברה ותהיי זמינה לחזור כשצריך.

 

תלמדי איך לתמרן עם להכין אוכל ועם קטנה שבדיוק מתעוררת (כן, עם ילדים הכל לוקח יותר זמן).

 

והכי חשוב- תביני שזו תקופה של למידה והיא לוקחת זמן.

אבל באמת באמת שהדברים הולכים ומסתדרים.

 

אני תמיד אומרת לעצמי שלידה של כל ילד היא רעידת אדמה בבית- מבחינה אישית, מבחינה זוגית, מבחינה משפחתית. ולוקח זמן עד שכל הדברים מסתדרים במקומם בחזרה. את עכשיו באמצע סידור הדברים. תנשמי עוד קצת, תנסי למצוא את המקום שלך בתוך זה בראיה חדשה ויצירתית ותהני גם מהדרך.

חיבוק גדול.

בהצלחה!

כתבת יפה, תודה💫חמדמדה


אני חושבתשירה לב
שכדאי להסתכל הפוך, להוריד ציפיות ל-0 ואז כל דבר שכן עושים זה רווח. לא משנה כמה זמן לקח לעשות אותו...
חודש אחרי לידה זה הכי התחלה שיש, זה יראה אחרת עם הזמן
זה לא אני. זה יגרום לי להרגיש אומללה...חמדמדה

אני יומיים אחרי הלידה (ילדתי ברביעי בלילה, וביום ראשון בבוקר) נסעתי למבחני התאמה לאיזו עבודה, קמתי בשש בבוקר ויצאתי בלי התינוקת לעיר אחרת להיבחן, חזרתי ב1 בצהריים.

אני אדם שצריך לפעול ולעשות ולזוז, זה נותן בי חיות

חסדי ה’ שאמי מרגישה טוב, זה שאני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שנשים חודש אחרי חידה עדיין במיטה עם כאבים מהתפרים, כך שזה בסדר אם לא הכנתי צהריים או שלא כל הכביסה עשויה.

.

וואי שתדעי שזה ממש ממש לא מובן מאליואמא לאוצר❤
אני בשוק..
אני אחרי הלידה הזאת לא מרגישה עד כדי כך טוב. וזאת לידה שניה. וכמעט בלי תפרים.
אחרי הלידה הקודמת הרגשתי זוועה לפחות שבועיים שלושה, חודש אפילו.
רק אז התחלתי קצת להתאושש ולהרגיש טיפה יותר טוב.
ותיזהרי על עצמך.אמא לאוצר❤
גם אם את מרגישה טוב את חייבת להיזהר לא להתאמץ יותר מידי!! נשמע שבלשון המעטה את לא ככ נשמעת להוראות משכב לידה
ואת לא רוצה שזה יבוא לך בהפוכה..
הגוף צריך את המנוחה הזאת
משתדלת😅חמדמדה

אבל זה קשה לי כל היום בבית...

לא שהייתי כלכך יוצאת, אבל הייתי הולכת לקניון, מבשלת ואופה יחסית הרבה, מנקה יסודי ממש את הבית כל שבת, דברים כאלה

תמצאי לך דברים שאפשר בישיבהלפניו ברננה!
ללכת לחברה או להזמין אלייך, יצירות..
לא חייבים לשכב על היום אבל ממש חשוב שתתני לרצפת האגן שלך להתאושש
התכוונתישירה לב
להוריד ציפיות בחשיבה, לא בהכרח בפועל. להסתכל על מה שכן עושים כבונוס ולא על כמה זמן זה לקח או מה תכננתי ולא הספקתי היום
את לא נורמלית 😱לפניו ברננה!
מצרפת לך פה פוסט על משכב לידה
תקראי אותו ותביני למה זה חשוב לגוף שלך להוריד הילוך
עדיין לא מאוחר להתחיל.

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד
כן אני יודעת...חמדמדה

מה אומר ומה אדבר

אני לא עושה  כלום ממה שהיא אומרת🥲😑

יקרה, אני הכי מבינה אותך בעולם!!!קופצת
גם אני נגמרת נפשית משכיבה חסרת תועלת.
אבל ליסוע יומיים אחרי לידה למבחן או לכל מקום כלשהוא - תסלחי לי אבל זה חוסר אחריות.
חוסר אחריות שלך כלפי הגוף שלך.

סליחה שאני ככה נחרצת, אבל כואב הלב ממש לקרוא כזו חוסר מודעות.

ואני מבינה אותך, תאמיני לי.
גם אני מרגישה טוב די מהר אחרי לידה ורק בא לי לטרוף את העולם...

תעשי טובה לעצמך, תנוחי.
בעיקרון, נכון...חמדמדה

לפחות לא נהגתי, לקחתי מונית

ולקחתי משאבה כדי שלא יכאב לי (לא עזר...)

לא הייתי עושה אתזה אם זה לא היה משו חשוב...

זה היה מבחן שנדחה כבר פעם אחת, ורק חצי שנה אחרי היה אפשר שוב...

אבל כן, זה היה מטורף...

וואי באמת מטורף!קופצת
אז צריך עם התינוקת! את עם רכב?טארקו
חפשי אם יש אצלכם פעילויות בוקר לנשים עם תינוקות, בקניונים וכאלה
או סתם לצאת לשבת בבית קפה
או לסיבוב בחוץ

את ממש לא חייבת להישאר כל היום בבית מעוכה!
עם התינוקת ךבד?חמדמדה

כי אני לא רוצה שבעלי כל היום יפסיד כולל כי אני צריכה לצאת...

ואני לא יודעת איך אני מרגישה לגביי להוציא אותה ברכב לבד

כן למה לא?טארקו
זה יותר קשה בראש מאשר בפועל.
יש מצב... אני צריכה לנסות!חמדמדה


את ממש צריכה לנסותלפניו ברננה!
בתור התחלה תנסי לברר על מפגשי יולדות או למצוא חברה להיפגש איתה
ואז את לא לבד ממש.. תהיה עוד יש שתוכל לעזור לך אם תצטרכי
מסכימה.המקורית
כן ברורמישהי מאיפשהו
האמת אני לא יצאתי בגיל כזה פצפון אבל גם לא היה חסר לי, בכל מקרה לא רואה בעיה
זה באמת ככהשירה לב
אנחנו צוחקים שהילדים הם משמרת הצניעות... רק מתחיל משהו ואיכשהו הם בוכים, לא משנה באיזה שעה נתחיל
אז מה כן? הרבה סבלנות... לדעת שזה יכול להיות ככה ולקבל את זה עד כמה שאפשר בקלילות ועם צחוק ולהמשיך אחכ... וגיל חודש זה באמת מאוד מאוד מוקדם בשביל לחזור לחיים ולכל מה שהיינו רגילים, זה לוקח הרבה יותר מחודש בדרך כלל. ומשתפר עם הזמן. אבל עדיין חיים עם ילד ב"ה זה אף פעם לא כמו לפני שיש ילדים. ב"ה שיש ילד!!!
וואי ממש משמרת צניעות...חמדמדה

זה בעיה כי אורך רוח בזמן מעשה- יש לבעלי ואין לי (הוא בנחת עוצר, מרגיע אותה ובא ואני זו ש’יוצאת מריכוז’) 

אבל סבלנות- יש לי ואין לבעלי (מבחנתי לא חייב כל לילה, גם ככה אני כלום אחרי לידה וההקנה קצת הורסת חשקים, אבל הוא ממש קשה לו כבר וצריך אותי יותר)

 

בשביל זה התחתנו 🙃

נכון. וזה באמת הרבה דברים ללמודשירה לב
עם הזמן... ללמוד להמשיך אחרי שעוצרים ומרגיעים את התינוק, ללמוד שלפעמים להמשיך עם פחות חשק זה בסדר גמור, ואפילו להתחיל עם פחות חשק זה בסדר גמור (לדעתי מהניסיון שלנו. אני יודעת שיש כאלה שיחלקו עלי), ללמוד ולהמציא דרכים להיות ביחד ששנינו נרגיש טוב איתן גם בזמנים קצרים/מאוחרים/אחרי שתינוק מתעורר ועוד ועוד
עם המשפט האחרון שלך-לא מסכימה! ומקווה שלא הבנתייערת דבש

התחתנתם בשביל יחסים?

מקווה מאוד שלא..

 

נישואין וזוגיות זה הרבה מעבר ליחסים

וחודש אחרי לידה רוב הנשים בכלל לא טהורות עדיין! 

וגם אם כן רובן לא פנויות רוב הזמן פיזית ונפשית ליחסים כבר..

המגע הקרבה לשבת חבוקים עם התינוקת יכול לספק בפני עצמו

במיוחד את האישה שהיא כאובה לרוב ועייפה ומרוכזת בתינוק יותר.

 

אז קודם כל

לדעתי בעלך צריך קצת הסברה על הענין

ולהרגע עם הלחץ סביב נושא היחסים וכו.

זה לא מועיל לכם ..להתאקלמות ולהתרגלות למצב החדש.

 

הציפיה שתהיה פניות פיזית נפשית

עם תינוקת  קטנטנה יונקת חודש אחרי לידה

כמו שהיה קודם היא מופרכת

זה משתפר עם הזמן ולכן צריך לקחת את זה בחשבון 

ולקבל סיפוק ושמחה בתחומים אחרים..

נראה לי שזה יועיל לשניכם

 

וכמובן 

לצאת עם העגלה ועם בן הזוג להליכות משותפות בקטנה

לפארק לשבת לשוחח

לבית קפה

את כל זה אפשר לעשות עם התינוקת וזה ממלא ומרחיב ונותן אויר

התחתנו בשביל להשלים אחד את השני😂😂😂😂חמדמדה

מסכימה לגמרי עם כל חה שכתבת🤗

מסכימה לגמריאיזמרגד1
נראה שאת, וכנראה גם בעלך לא עיכלתם עדיין שילדת לפני חודש וכן, החיים השתנו...
ממליצה לך ממש לקחת פסק זמן ולהתאפס על זה
להוריד סטנדרטים לגמרי, להבין שאת עדיין מתאוששת וגם הגוף שלך מתאושש גם אם את לא מרגישה את זה, ולא לעשות שום דבר שעלול להתנקם בך אחר כך...
אנחנו בילדה הראשונהמישהי מאיפשהו
בגילאים האלה, שישנים בעגלה כשיוצאים החוצה, היינו יוצאים תמיד יחד איתה. היא היתה ישנה בעגלה ויונקת כשהיה צריך..
זה לא כמו להיות לבד בלעדיה, נכון שלבד זה עולם אחר, אבל לפחות זה לא לשבת בבית..
אני יצאתי ליצירות קצרות.פולניה12
הנרתיק הנקה טובה, ויצאתי ל45 דקות-שעה.
זה לא המון, אבל משחרר.
אפשר לצאת לסיבוב קניות קצרצר, לקפה, לקפוץ להורים או לחברה.
זה טווח זמן שהם לא אמורים להיות רעבים אם הם אחרי הנקה טובה,
ואם היא בכתה, בעלי התמודד🤷🏻‍♀️
ומקסימום הוא הזעיק אותי (השתדלתי לא להתרחק)
מקסימום
מבטיחה לך שזה משתפר!!ילד בכור
באמת אחרי הלידה חשבתי שהחיים נגמרו, נכון שהם משתנים אבל הם ממש לא נראים כמו חודש אחרי לידה. יש לך תינוקת פיצקית וזה ממש הגיוני שככה עכשיו זה נראה, עם הזמן הזוגיות תקבל את המקום שלה, הזמן שלך יקבל את המקום שלו, הזמן יעשה את שלו..
לא יודעת, זה ממש אישימחכה_ומצפה
יש לי בת 3.5 ובת שנה וקצת - ועדיין מרגישה שאין לי חיים.
אולי אם לא הייתי מניקה היו לי קצת יותר חיים, אבל גם עכשיו בגיל שהן לא לגמרי תינוקות אני מרגישה שאני כבולה לבית (אני עדיין מניקה, אבל בגיל הזה אני כבולה לא בגלל ההנקה אלא כי הן מאוד קשורות אליי וכי באופן כללי העניין שלי בדברים אחרים פחת).

בקיצור, זה מאוד אישי. מכירה אמהות שמגיל כלום של התינוק ״חוזרות לעצמן״ ולעיסוקים שלהן מלפני הלידה, וחברות, ובילויים, ונופש עם הבעל (בלי התינוק).
שכל אחת תעשה מה שטוב לה, אבל אני ממש לא בקטע של לנסוע עכשיו ללילה עם בעלי לבד נניח (גם אין לי אפשרות טכנית לזה, אבל גם אם הייתה לי).
ואני שלמה עם המצב הזה שלא מתאים לי להתרחק כל כך מהבנות שלי בגילאים האלה. זה ממש לא אומר שטוב לי וכיף לי וקל לי, אפילו מאוד מאוד קשה לי לפעמים, אבל בעיניי זה חלק מהמחיר שאני משלמת על זה שיש לי ילדים.
יש נשים שהן אולי עם אבל מרגישות בלי - אני לא הייתי רוצה להתחלף איתן בשום אופן.

אין מה לעשות, החיים משתנים כשיש ילדים ולא חוזרים למה שהיו. סורי אם אני מבאסת כאן מישהי.
דווקא אני די כמוךהמקורית
לא יוצאת ללילה בלי הילדים והם מאוד צמודים אליי והייתי איתם גם בבית עד גיל מאוחר.
ואני מתחברת למה שאת אומרת, גם לקושי, אבל בתוך כל זה צריך תחושה של עצמאות וקצת נפרדות. שאני יכולה להגיד שכשלא הייתה לי אותה הייתי מאוד מתוסכלת. זה שונה בין גיל חודש לגיל שנה כמובן. ושונה בין ילד אחד ליותר בעיניי. ואצל כל אחת הצורך מתבטא אחרת כמובן, אבל הבחירה בלהיות אמא לא מחייבת שנמחק את כל מה שהיה לפני. זה לובש צורה אחרת, אבל כשעולה צורך באיוורור זה חשוב מאוד בעיניי לתת את זה בעצמנו. גם אם מתעדפים את זה על פני דברים אחרים
זה מורכבמחכה_ומצפה
וקצת קשה להעביר את התחושות בהודעה בפורום.
גם אני לפעמים מתגעגעת לתחושת העצמאות והנפרדות, מצד שני כשאני שומעת על נשים שתוך חודש מהלידה שמות את הילד אצל סבתא ונוסעות ללילה עם הבעל - זה לא בשבילי.
לפעמים אני מקווה גם שלי הייתה האופציה הזו (שאין לי, גם לא בגילאים יותר מבוגרים ולא תהיה לי אף פעם עד שבאמת יהיו ממש גדולים) ואז אני חושבת - האם הייתי עושה את זה? האם הייתי משאירה תינוק קטן בלעדיי ללילה? או ליום? או לחצי יום? והתשובה היא ממש ממש לא.

שוב, זה לא אומר שקל לי וכיף לי, באמת שלפעמים ממש לא. אבל יש תינוק, אני זה כל העולם שלו, ובעיניי החופש והעצמאות שלי ממש משניים כאן.
וגם עם ילדה בת 3.5, נתעלם שניה מזה שיש עוד בת שנה, לא רואה את עצמי נעלמת לה ללילה. זה לא גיל שאפשר באמת להסביר להם את זה, בעיניי.

גמני לא עושה את זה. ויש לי אופציה.המקורית
מה שרציתי להגיד הוא שכל אחת קובעת את גבולות הגזרה שלה. אז לילה לא, אבל בדברים אחרים שכן אפשר - לא רואה סיבה שלא. סופו של דבר אני חושבת שהורות זה ככ אינטנסיבי, וכשעולה צורך באוויר זה לא רק לטובתנו, זה מטעין אותנו גם בשבילם
ברור שהם משתנים אבל הם כן יותר מתאזנים בעינייילד בכוראחרונה
האמהות לילד בן שנה זה ממש לא כמו חודש אחרי לידה לא? חודש אחרי לידה הייתי מפורקת, פיזית כאב לי, לא ישנתי דקה, לא התרגלתי לסטטוס החדש ולא ידענו איך להתאים את הזוגיות שלנו. היום שנה ועשר אחרי זה נראה אחרת לגמרי. גם אני לא משאירה את הבן שלי עדיין ללילה אצל אחרים ובקושי עם בייביסיטר שהם לא משפחה. אבל בגיל חודש אין מצב שהייתי יוצאת בלעדיו לבד והיום בטח שכן. מסכימה איתך לגמרי שצריך לשנות ראש ולחשוב בתור אמא אבל גם לדעת שהחיים לא תמיד יראו כמו חודש אחרי לידה
התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדשאחרונה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שליאחרונה

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונהאחרונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוניאחרונה

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

הגיוני שאני לא מצליחה לתפקד בבית בתחילת הריון?הריון ולידה

שורדת את העבודה בצורה סבירה וחוזרת מפורקת. עבודה לא תובענית במיוחד.

בצהריים אני לא מסוגלת לעשות כלום ורק על הספה.

ברגע שאני קצת מתאמצת יש לי כאבי בטן חלשים (לא התכווצויות סתם כאב עמום)

מהריונות קודמים זכור לי שההתחלה היתה קשוחה אבל לא זוכרת עד כדי כך חוסר תפקוד.

מוסיפה שב"ה מדובר בהריון תאומים הפעם.

הגיוני למדיישירה_11

איזה כיף מזל טוב

הגיוני בריבועקנקן שבור

תחילת הריון זה דבר מעייףףףף

תכפילי פי כמה כשזה הריון תאומים! מזל טוב מרגש

ותשמרי על עצמך עם ההתכווצויות

בטח.מוריה

תאומים זה קשוח.

ויכול לגרום ליותר חוסרים שעלולים גם להגביר עייפות.

איזה קטע יש עכשיו עם תאומים.

נהיה נפוץ. 😅 (ילדתי תאומות לפני כ3 חודשים)

בבריאות שמחה וידיים מלאות.

השורה האחרונה 🤣 הבדל פעוטבאתי מפעם

את בערך הרביעית ששואלת כאן בחודשיים האחרוניםשיפור

זה ממש לא רק את...

ובהיריון תאומים עוד יותר...

השורה האחרונה שלך הכי חשובהמתיכון ועד מעוןאחרונה

הריון תאומים זה קשה ממש, הרבה מעבר לפי 2, תנוחי, תפרגני לעצמך ותשתפי מי שנוח לך שיעזור

חיזוק לנושא שלא קשור לפורום, אבל יש פה אוסף נשיםקנקן שבור

מדהימות עם המילים הנכונות תמיד, אז מרשה לעצמי

מנסה לכתוב בלי שיזהו, אז סליחה אם זה קצת מעורפל

יש לי איזה מכרה רחוקה, שאם תקבל משהו שהיא מאוד רוצה ופועלת לקבל אותו, אני אפסיד.

לא הפסד לדורות, אבל כן הפסד כספי יחסית משמעותי, וגם תקופה של חוסר נוחות שממש מטריד את שלוותי.

עכשיו אם זה לא היה פוגש אותי בצומת, הייתי הכי מפרגנת לה בעולם, ואפילו עוזרת לה לקבל מה שהיא חולמת עליו.

יותר מזה, בכמה משפטים שאזרוק למישהו, אני כנראה יכולה לטרפד לה, זה לא יהיה הפסד בשבילה לתמיד, זה רק ידחה מה שהיא רוצה בכמה זמן, אבל לי (לנו) זה ייתן מרווח נשימה שאנחנו ממש צריכים.

ברור לי שאני לא אגיד כלום, אני לא אקלקל לה

צריכה ממכם חיזוקים שמה ששלי שלי, ומה ששלה שלה, והכל ממנו יתברך

תודה מראש

זה ממש מטריד את שלוותי

מחזקת אותךאפרסקה

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

תודה שכתבת!קנקן שבור

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

וואו איזה מצב קשה. חיבוקקופצת רגע

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

תודה, אני אנסה קצת להבהיר את זהקנקן שבור

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

וואי נשמע ניסיון קשהרקאני

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

תודה, על מילים מדוייקות בשבילי, מעריכהקנקן שבור

❣️רקאניאחרונה

גם אני עברתי היום התמודדות מעצבנת בסגנוןשמשית123

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

זה נשמע ממש קרוב או דומה לסיטואציה שליקנקן שבור

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

עוד מישהי נתקלה בתופעה?? (תופעות של אנטיביוטיקה)אהבה.

אז שהבן שלי היה ממש קטן נתנו לו אנטיביוטיקה והוא נהיה משוגע ממנה, כאילו קיבלנו ילד אחר.

היה לו פתאום התקפים של זעם וצרחות ודברים באמת מוזרים. לא מצאתי סיבה לזה ולכן חשבתי שזה קשור לקפיצת גדילה או משו, למרות שזה התחיל ממש ביחד עם האנטיביוטיקה .

לפני יומיים התחלנו שוב מוקסיפן- ואותו דבר! בהפרש של שנתיים אומנם

אבל הילד מחורפן. בחיים לא ראיתי אותו מתנהג בכזאת צורה.

הלכתי איתו ברחוב והוא השתטח וצרח שהוא רוצה נקנקיה חחחחח באמצע הרחוב! זה סיפורים שאני תמיד שומעת אבל לא הייתי חולמת שהוא יכול להתנהג ככה. הוא ילד עדין ומתוק וחכם וסופר מתקשר, ופתאום הכל בצרחות, הכל בטירוף.

בלילה הוא נרדם רק באחד בלילה אחרי כל מיני דברים מוזרים שהוא פתאום רוצה

הבוקר קם בשש צרח במיטה- חשבתי שקרה לו משו, אני רצה אליו ואני שומעת אותו צורח גלידהההה גלידהההההה

חחחח מה זה ההזיה הזאת??

מציינת שהוא גם חוזר לעצמו בין הגלים של השיגעון הזה.

בבוקר הכנתי לו מטרנה לבקשתו וכשסיימתי התחיל לצרוחחחחחח ואני כבר איבדתי את זה- צעקתי עליו די די די די

אחכ הוא ישב עם עצמו ושיחק ואז אמר בטון של צעקה כמו שעשיתי לו- די די די אני רוצה מטרנה חדשההה חחחח

הוא כזה חמודדדד

מישי שמעה על הדבר הזה??

זה הגיוני בכלל??

שמעתי על משהו דומה עם כדורי שינהשיפור

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

שאלתי את הצ'אט והוא אמר שזה קשור!אהבה.
  • בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

  • יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

  • במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

  • מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

עכשיו אני נזכרת שהוא קם בלילה ואמר אמא אני מפחדאהבה.

וואי אני בשוק מזה

תנסי לזכור או לכתוב לךיראת גאולה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

זה אותה תרופהאהבה.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

שאלה לרופא... אולי יחליף לסוג אחראורוש3

לא הייתי סומכת על הצ'טאפרסקה

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

חשוב לדווח לרופא עכשיויום שני

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

איזה חיידק יש לו?פרח חדש

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

דלקת באוזןאהבה.

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

נשמע שצריך אנטיביוטיקה מדדי דלקתאורוש3

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

רק לגבי הקאותדרקונית ירוקה

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

כשהילד שלי היה עם דלקת חריפהוהרי החדשה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

אצלו אין דלקת חריפה וזה לא עם סטרואידיםאהבה.

דיברתי עם הרופאאהבה.אחרונה

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

השלב הזה בחיים..חזקה בעורף

שהרגש רוצה עוד הריון❤️

והשכל קצת עוצר…

ואז באים ערוץ 12 ומשחררים לעולם עוד עונה של בייבי בום🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️

תודה באמת🤪

טוב לדעת שיש עוד עונה...😉שומשומונית

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

יש קישורים לסדרה?מחכה עד מאוד

אני רואה דרך 12+ יש את כל הפרקים (שיצאו…)חזקה בעורף

יואו ממשמחכה להריון

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

דווקא לי כשאני רואה בייבי בום זה לא עושה חשקממתקית

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

מסכימהמחכה להריון

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

יאן לא ידעתי שיש עוד עונה!שלומית.

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

וואי מזדהה כל כךתוהה לעצמי

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

וואי הצלחת לראות בלי להרשם? לא בא לי לפרנס אותםאורוש3

באפליקציה לא צריך מנויסטודנטית אלופה

וזה לא משהו ששווה להם?אורוש3

לא מבינה בזה, אבל כניראה עצם זה שמורידים א האפליקצסטודנטית אלופה

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

באתר שלהם לא עובד?מרגול

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

ראיתי את הפרק הראשון באתר,יש עוד?מחכה עד מאוד

תכנסי ל-"הרשם" ואז יש שם בצד שמאל למעלה ''חזרה''קנמוןאחרונה

ואת חוזרת לפרק ויכול לראות אותו בלי שנרשמת

הופהה טוב לדעתשירה_11

חחח עשית חשק לצפותשמ"פ

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅

אולי יעניין אותך