יותר לא האיש של המילים
שכותב כל פעם שהלב נסדק
שהאני נשחק
הבין מאוחר מדי שזה לא משחק
בין תהום לחיים שביל דק
וזה בסדר לא לדעת מה לומר
מותר פשוט להביט בעיניים עמוק
לא להיות הזה ששר
בין מיליון אנשים בדממה לאלוהים לצעוק
כשגם השמש הופכת ללילה קר
אפשר פשוט לשתוק
עובר מתמונה לתמונה
זוכר כל לילה ולילה
כל חיבוק וסטירה
בכי, ואור של תקווה
מריץ את השנים
אהבה צמחה כמו הפרחים
אינסוף משפטי לא להתייאש
עכשיו מבקש
לא להתנתק
רק פחות לחבק
וזה בסדר לא לדעת מה לומר
מותר פשוט להביט בעיניים עמוק
לא להיות הזה ששר
בין מיליון אנשים בדממה לאלוהים לצעוק
כשגם השמש הופכת ללילה קר
אפשר פשוט לשתוק
טראומות מהעבר דופקים על דלתותי
לפתוח או לומר די
ממעמקים זעקה של קיום
לא הותרתי מקום לכלום
תורו של הזמן לשחק
זמני עכשיו להתפרק
אחר כך לפרק
לאט לאט לשתק
את רחשי קולות העתיד והפחד
פלאשבקי עבר והלבד
יראת ההווה
כעת, פשוט אהיה
אלוהים, תן לי את היום הזה


