חושבת בקופסאהייתי גם מכניסה את הקטע של "כלה יתומה" מסכנה שתמיד זה אבא שלה נפטר כשהיא הייתה בת שנתיים. אמור להיות לה תכנון כמה כסף יש לה להוציא על אירוע כזה, ואם לא להצטמצם בהתאם.
ועוד כשמנצלים ילדים שהם באמת חולים מסכנים ומכריחים אותם להתחנן על החיים שלהם בשביל כסף. במיוחד שהכסף העודף שמושג בשיטה הזאת הולך לאותם מפרסמים ולא לנתרמים עצמם.
המשפט הזה ''אמור להיות לה תכנון כמה כסף יש לה להוציא על אירוע כזה, ואם לא להצטמצם בהתאם.'
לדעתי מעט מרושע ולא מתאים, \[או שנכתב בלי ה רבה חשיבה]
משמע ממנו כאילו ''היא עושה חתונות פ א ר, ואנחנו צריכים לממן לה, ואם היא רוצה, שתתחשבן מראש כמה כסף יש לה ' '
וא ם היא עושה חתונה בסיסית, נורמלית, שמגיעה גם לכלה יתומה, וגם לזה אין לה כסף?
שזה הגיוני מאד , למה לחשוב ישר ההיפך, ''באים לרמות אותנו ולנצל את נותני הצ דקה''..
לא מגיע לאף אחד שום דבר על חשבון אחרים.
אפשר לבקש יפה, אבל לא לדרוש את זה כאילו יש פה איזו זכות לסידורי פרחים יפים באולם. סבבה לגמרי לרצות את זה, אפילו לעשות מאמצים כדי להשיג את זה, אבל זה לא דבר ש"מגיע לי" נכלל בו.
לא משנה אם מישהו יתום, מאומץ, גרוש או אלמן, התנהלות פיננסית נכונה היא לאזן את ההוצאות וההכנסות- להוציא בהתאם למה שיש. בשביל להתחתן כדת משה וישראל לא צריך להוציא יותר מפרוטה, (ואולי קצת על סעודת המצווה למניין אנשים) השאר זה מרצון אישי והיכולת הכלכלית.
להוציא בלי התאמה ליכולת הכלכלית זה לא אחראי וסתם פינוק. לפחות הילדים בפרסומות האלו באמת צריכים את הכסף כדי לחיות.
עזבי את האחר, למה לך מגיע חתונה נורמטיבית?
לא מדובר על חתונת שחיתות עם אלפי אנשים ומסוק..
מינימליות של חתונ ה, שיהיה ריקודים? מגיע לך?
מגיע לך שאחים, הורים, ודודים שלך ושל החתן יהיו בחתונה?
מותר לבקש את זה?
מגיע לכם קצת חברים שישמחו בשמחתכם?
אם התשובה היא 'לא', אז עז בי, כי את לא כנה עכשיו.
אם התשובה היא כן, אז למה למען ה' לכלה אחרת אסור לבקש את זה ?
ולמה ישר חושבים על זה שהיא 'מגזימה' ורוצה 'לחיות על חשבוננו' ?
חשבת שאולי זה קצת נובע משנאה שמתבטאת לפעמים במ קומות הלא נכונים?
[ לא שיש יותר מדי מקומות נכונים לבטא שנאה.. אבל אל תבזבזי את השנאה שיש לך על החרדים. זה בטוח.]
סליחה על ההתבטאות שלי , אבל איזה משפט מגעיל ולא יהודי זה ''לא מגיע לאף אחד שום דבר על חשבון אחרים''?
האמנם?
זה דוחה לדעתי.
מה זה מצוות צדקה?
מה זה החסד שהאומה היהודית מתפארת בו והוא אחד מהסימנים של יהודי?
ולמה לה, לא מגיע את המינימום שלכל כלה אחרת מגיע?
אז כן, ביהדות שלנו, יש מצווה יתירה לתת ליתומים ואלמנות, וציווים מיוחדים כלפיהם, כי הם יותר רגישים, הם יותר עדינים, יותר פגיעים, אז כשמבקשים בשבילם, יציינו את זה ש הם יתומים, יציינו את זה שעברו עליהם חיים קשים, כי לפי התורה שלנו, א נו מצווים לעזור להם יותר.
מפריע למשהו ? שישאל את אלוקים, למה כך הוא קבע בתורתו, כי הרי, ''לא מגיע להם שום דבר על חשבון אחרים.''
אני חושב שהם ממש אמורים להתנצל בפנייך ובפני כל משהו אחר שהם ביקשו את תרומתו, על כך שהם לא הסתפקו בלקנות טבעת בשווה פרוט ה, ולקדש את האישה ביחד עם מניין אנשים שא ספו לשם המצווה, וה עיזו ברוב חוצפתם לבקש לעשות טקס חתונה משמח. שומו שמיים, במחשבה שניה, זו באמת חוצפה. מאיפה העוז פנים הזה?
באמת שזה לא קשור לנושא- אין לי בעיה גם עם חתונה של מניין מצומצם של אנשים. אני לגמרי מודעת שזה חורג מהנורמה. ואתה לא יכול לטעון שאני משקרת כי אתה לא מכיר אותי. אתה מאשים אותי בכל מיני דברים הזויים כמו שנאת חרדים או צביעות וקופץ למסקנות ונעלב בלי שום בסיס.
שים לב שיש הבדל בין "מגיע לי", לרצון.
רצון זה דבר לגיטימי לגמרי, אבל שום לא מגיע למישהו. אין לאף אחד זכות לאולם יפה. עזוב את ההקשר של החתונה של יתומים. מגילת הזכויות הליברלית ביותר לא תחייב סיפוק של הנאות חומריות מעבר למה שצריך כדי לא למות. אף אחד לא מחויב לספק לאף אחד הנאה חומרית אם הוא לא רוצה או התחייב לכך. (המוכר בחנות באמת חייב לך גלידה אם שילמת, אדם רנדומלי ברחוב לא.)
אין לזה שום קשר לשנאה לחרדים, באופן כללי אני חושבת שלחשוב שיש לך זכות להנאה חומרית זה אגואיסטי מאוד. אנשים לא מכירים טובה למה שיש להם בחיים וחושבים ש"זה מגיע להם". חילונים, דתיים, ופיליפינים. זה לא משנה הקבוצה. לא הזכרתי במילה שום קשר לעובדה שהמתרימים האלו חרדים. זה בכלל לא רלוונטי.
מצוות צדקה זה משהו אחר. יש שיעורים מדויקים במשנה (ואני מניחה שגם בגמרא) באיזה סכום כסף צריך לדאוג לעניים *כדי שלא ימותו מרעב*. ויש שבח גדול לעני שלא לוקח מהצדקה ומנסה להסתדר לבד, ואיסור לקחת צדקה שלא לצורך. לא המצאתי שום דבר.
בתקופות קדומות כלה שלא היה לה נדודיה לחתונה לא הייתה יכולה להתחתן ובאמת הייתה בסכנת מוות ברעב כתוצאה מכך. זאת המשמעות של תרומת כסף להכנסת כלה. אותו דבר מצוות העזרה ליתומים ואלמנות. אלו קבוצות אנשים שפעם היו בסכנת מוות ברעב.
אין לי שום בעיה שאנשים יעשו אירוע מפואר ככל שהם רוצים, הבעיה היא שהם מבקשים ממני לשלם עליו. שוב, שום דבר חומרי לא מגיע לאף אחד, אבל אין שום בעיה לרצות אותו. את כספי המעשר שלי אני מעדיפה לתת לארגונים מוכרים כמו פעמונים או מקימי אגודת אפרת, שעוזרים לאנשים במצוקה כלכלית בצורה שמוציאה אותם מהצרה הזאת ולא זורקת עליהם כסף בצורה שלא פותרת את הבעיה השורשית.
אם זוג צעיר נתקל בקשיים כלכליים הוא חייב לאזן את רמת ההכנסות וההוצאות שלו- זה דבר כל כך בסיסי שאני לא מאמינה שצריך לומר. אם את החתונה הם מימנו מטוב ליבם של אנשים זרים, מה הם אמורים לעשות בהמשך החיים? הבעיה השורשית לא נפתרה.
והמחשב המעצבן הזה נתקע..
א ז אכתוב רק את החלק של ההתנצלות, שהוא בעיניי כ רגע החשוב, ואת התגו בה שלי , אולי מחר . נרא ה..
א. אז קבלי את התנצלותי, על מה שכתבתי בקשר לחר דים, עכשיו עברתי על תגובותייך שוב, וראיתי שבאמת את, לא הת ייח סת בכלל לפן החרדי, ה תבלבלתי, בגלל שבפעמים רבות אחרות, כן ראיתי את תגובותייך על ע ניין החרדים, בצורה שלילית, וסיבה נוספת שהתבלבלתי , היא בגלל שהתג ובות שצמודות לתגובתך מלפנים ומא חור, כן התייחסו דווקא ל'חרדים',. אז א ני מתנצל.
ב. לא חושב שבמה שכתבתי על מה שכתבת, זה מדוייק לאמר שהאשמתי ב'צביעות', אולי יותר נכון לאמר שהא שמתי, בקמצנות, א י הבנה של הא חר, לפחות כמו ש אנחנו מבינים את עצמנו, וכו', לא רו אה את זה קשור בדיוק למושג 'צבו ע'
ג. איני נעלב, לא נעלבתי לרגע ממה שכתבת..
לעומ''ז, מה שכתבת א כן לא העליב אותי, אבל הוא מאד קומם אותי, בפרט כשחשבתי ש את אומרת זא ת בגלל היותם של מפר סמי המודעות וכו' חרדים, {כיוון שאני מאד לא מבין, ומעצבן אותי כשא ני נתקל פה בד עות מגעילות לעיתים, ש אף מי ש אומר אותם, לא חושב אותם בנושא ים אחרים, א בל כשמ דובר בחרדים, ההתבטאויות הכי מגעילות נאמרות חופשי}
אבל גם אם א ת חוש בת כך באופן כללי, הד בר מקומם אותי , וע''כ הס בר בע ז ''ה בפעם אחרת.. מקווה שהובנתי.
*אגב, לתשומת לב, הרבה מאד פעמים, אנשים כותבים משהו אחד, {רואים את זה בוואצאפ, סמס, או בפורומים..} וה אנשים שקוראים, קוראים משהו אחר, זו הסיבה, שהרבה פה מתלהמים ללא סיבה ב דיונים, הר בה כועסים אחד על השני, הרבה לא מבינים את הכוונה של ה אחר, ומי שרוצה לה ס ביר את דעתו, צריך לעשות זאת בהרבה מאד מלל, שבדיבור, לא היה בו צורך, ה ס יבה לכך לדעתי, היא כיוון שלא שומעים את ה'מנגינה' שבה ה ד ב רים נא מרים, וכבדיחה הידועה עם ' אבא , שלח לי כסף'.
ולכן, כיוון שזו בעיה מאד נפוצה, כדאי הרבה פעמים, גם א ם קראתי משפט מסויים במנגינה מסויימת, לראות אם אפשר לקרוא אותו במנגינ ה אחרת, והרבה בעיות ייפתרו, כיוון שיכול להיות שהכותב, אכן כתב ז את ב 'מנ גינה' אחרת, וממילא ב כוונה אח רת.
מקווה שהובנתי {אגב, פעם נ פ לתי בגלל הבעיה ה זאת הרב ה, ומאז ששמתי לב אליה, אני משתדל ליישם את מה שכתבתי על עצמי, ע וזר פעמים רבות.. נסו ותווכחו, זה גם ס וג של תרגי ל נחמד ש כדא י לעשות באופן כללי..}
אני שמחה שאתה סוף סוף את חוסר ההסכמה הזה בפרופורציות הנכונות.
עכשיו אתה רואה שזה לא עד כדי כך עניין.
אני מרוצה מהשינוי הזה.
אף אחד לא אמר שמגיע לו, אף אחד לא 'דרש' את זה, וזה לא על 'חשבון' אף אחד. רוצה לתרום? תרמי. לא רוצה? אל תתרמי.
לרוב מוחץ של אנשים לא נעים ולא כיף חתונה של מניין וטבעת שווה פרוטה. ב"ה יש אנשים, שרוצים לתרום להם כסף כדי לחסוך להם את האי נעימות הזו. למה זה מפריע לך כל כך?
באופן כללי בסך הכל אמרתי שזה לא אחראי מבחינה כלכלית לחיות על חשבון תרומות, ושאני מעדיפה לתרום לארגונים שמוציאים אנשים מצרה כלכלית במקום לזרוק עליהם כסף בלי לפתור את הבעיה עצמה.
התגובה הזאת נכתבה בתגובה למה שקולמוס הנפש כתב שזה כן מגיע להם. הסברתי למה אני חושבת שבכללי לאף אחד אין "זכות שחייבת להיות מסופקת" להנאה חומרית. באמת במודעות האלו הם בכלל לא אומרים ש"מגיע להם". קולמוס הנפש אמר שכן, הסברתי למה אני חושבת שזה לא נכון.
לא אמרתי שיש משהו רע בזה שאנשים אחרים תורמים להם, אמרתי שאני לא רוצה והסברתי למה.
גם לא היו שום פה אמוציות. כדאי לך לקרוא את ההקשר של תגובה ולשים לב לפני שאת קופצת למסקנות.
מעניין שמה שאמרתי על זה שהפרסומות האלו מנצלות ילדים חולים מסכנים- על זה לא היה לאף אחד מה לומר. הרבה יותר חשוב להצדיק מימון של חתונות דרך הארגונים האלו. (אגב אני לא רואה שום סיבה שהטענה הזאת לא תחול על אותם בדיוק אותם ארגונים במקרים של חתונות כאלו.)
לאו דווקא נחשב ככה אצל חילונים. גם ילדים.
אצל חילונים מורה שנוגע לתלמידה בכתף לא אומר כלום ותחושת פגיעה שאולי יש לה, היא בעצמה תבטל כסתם הגזמה ולא תלך לשום טיפול. ואילו בסביבה דתית כשהגבול הברור הוא שמירת נגיעה כל עבירה קטנה על הגבול הזה היא חד משמעית, אצל חילונים זה לא ככה, יש הרבה שטח אפור.
יש את סדרת הכתבות על האולפנות, שם הבחורה האנונימית הראשונה בטראומות שנים אחר כך מרב באולפנא (אחרי שהיא עברה מקרה שהוא באמת אונס שאת שמו של ההוא היא לא חושפת) שממה שהיא מתארת התנגש בה במסדרון יותר מידי פעמים ושאל אותה שאלות לא נעימות. (וזה כי מינו אותו לטפל בה אחרי אותו מקרה שהיא עברה)
ברור שאם למישהי נגרמה טראומה מנגיעות כאלו היא צריכה לטפל בהן, אבל צריך בהחלט לשים לב שהגבולות אצל דתיים הרבה חמורים וברורים. במצב אפור של 'אולי היה פה משהו לא בסדר' שהוא יותר מנגיעה בכתף, בחורה חילונית לא בהכרח תלך לטיפול או אפילו בכלל תבטל את ההרגשה שזה עניין בעייתי, ודתיה מיד תבין שזה לא בסדר.
עצם העובדה שהמגע חורג מהגבולות המקובלים בחברה גורם למגע סתמי לכאורה בחברה החילונית להיות פגיעה מינית (אמיתית) בחברה דתית
אם רב באולפנה יניח יד על כתף תלמידתו אכן יהיה מדובר בהטרדה כי בחברה הדתית מגע כזה הוא לא ראוי ומטריד, אבל אם מורה חילוני יעשה את זה זה באמת לא ירגיש לתלמידה לא נעים או חודר למרחב האישי או מיני
אני לא אומרת שצריך להתעלם מנגיעה בכתף. אני אומרת שזה אולי יכול להסביר קצת את הנתונים האלו שיש הרבה יותר מטופלים בעקבות פגיעה מינית בחברה הדתית.
כי פגיעה מינית היא בהתאם לחברה, ברגע שרב מניח יד על כתף תלמידתו זה כביכול 'שקול' מבחינת פגיעה למורה חילוני שמניח יד על מקומות יותר אינטימיים.
כבר נמאס לי שאנשים בשרשור הזה שמים לי מילים בפה. (זה היה בנושא אחר שהתפתח כאן, אבל עדיין)
בסך הכל ניסיתי לחשוב על דרך להסביר את הנתונים האלו. נגיעה בכתף זה רק דוגמא למשהו שיכול להילקח בקלות בחברה חילונית וברצינות יותר בחברה דתית. לא אמרתי שעל זה הולכים לרווחה. בעיקר אמרתי שיש הרבה יותר מצבים אפורים בחברה חילונית שבחברה דתית יהיו יותר ברורים כפגיעה.
אתם יכולים להגיד שההשערה הזאת לא נכונה, אבל אל תגידו שאמרתי דברים שלא אמרתי.
לא מבוסס מחקר או משהו אבל אפריורית אני יכול להניח שלפחות 80% מהנפגעים החרדים הם גברים, יש אפס אינטראקציה בין בנות חרדיות לגברים (שהם בדרך כלל הפוגעים), כך שלהגיע אפילו להזדמנות בשביל פוגע זה רחוק מאוד. לעומת זאת ילדים חרדים חשופים באופן תמידי לפוגעים, בין היתר בגלל חוסר המודעות וחוסר הפיקוח במוסדות.
לא יודע בדיוק מה כולל "בתוך המשפחה", אבל לדוד למשל לא תהיה הזדמנות להיות עם אחיינית ביחידות, וגם אח ואחות די מופרדים מגיל מאוד צעיר, כל אינטרקאציה בין המינים נתפסת כמוזרה כך שברור שפחות יגיעו להזדמנויות.
במציאות כמעט לא שמעתי על נשים חרדיות שטענו שנפגעו בילדותן (בגילים מבוגרים אני מניח שיש יותר אצל הנשים), מה שאני לא יכול לומר על גברים חרדים.
אלא על מה שמתפרסם וכו'
אני לא מניח שפגיעות הן בעיקר על ידי גברים, אני יודע את זה, כי זה הוכח מחקרית על פי כל מדד סביר. בין באחוזי הפושעים בכלא, בין על פי כמות התלונות, ובין על פי הפסיכולוגיה של פגיעות מיניות, סתם להניח שאולי בעצם כמות הפוגעים שווה בין המינים זה תמוה.
ארץ השוקולדאבל אם נצא מנקודת הנחה שגבר חרדי לא שונה מהותית מגבר לא חרדי וכנ"ל לגבי נשים, אז הגיוני להניח שההתפלגות הסטטיסטית שווה.
באופן כללי אחוז הפגיעות המיניות בתוך המשפחה גבוה מאוד (ברמה של 85% ומעלה)
עכשיו חקרתי את הנושא, ואתה צודק. טעות שלי. המספרים לא כל כך גבוהים.
(ב85% ומעלה מדובר במישהו מוכר לנפגע)
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.
1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.
בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.
ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!
2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...
3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...
4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)
סימנים מחפשים בשבת.
כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.
אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים
"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"
פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)
אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה
לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים
נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם
ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה
חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה
עוד אירוע ..
בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש
שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .
בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..
וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור
אבל ה' שומר
עוד סיפור אבל מטורף
ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום
וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת
לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.
חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.
בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.
כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏
ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...
כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...
שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר 
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות
מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.
וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?
אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה
אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.
תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.
לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.
קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.
ולא למדת.
אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.
עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?
למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?
כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.
קניתי לאחרונה ג'יפון חמוד, שטח טוב, עשיתי ביטוח חובה סבבה.
אחרי כמה חודשים אני רוצה להוסיף צד ג' ואני מקבל הצעות מופקעות, בסדר גודל של 6500 אלף ל11 חודש.
מה הסיפור?
מישהו יודע על ביטוח זול לגי'פ?
כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.
יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...
אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.
מניסיון אישי:
תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.
לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...
קרה לי עוד פעם בעבר.
אני נוסע, עוצר במעבר חצייה, עוברת בחורה ופשוט נועצת בי מבט חודר לכל אורך החציה וגם אחר כך.
אני מסיט את המבט, ממש מובך, לא מבין מה קרה.
לא לבשתי פונפון על האף.
זה גם מבט ממש מטריד, חודר כזה. מצד שני לא נראה כועס או כאילו אני מוזר.
מה הסיפור? קרה לכם פעם?
זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.
יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.
להסתכל על הנהג כשאתה חוצה
שמישהו יעזור לנתח, מה קורה לנפש שלנו, מה היא מרגישה כשהיא רואה סרטונים מה7.10?
מה קורה לנו שם עמוק בפנים?
נ.ב.
צפיתי בסרט הזוועות כבר לפני שנה וחצי.. הכל מזכיר לי את מה שהיה שם..
כזה נוראי..
דווקא הייתי בהלם מעצמי שלא קרסתי ודווקא הייתי סבבה אחרי זה.
אבל עמוק בפנים היתה לי הרגשה שזה הרס אותי.
מה אומרים?
יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף
אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל
לא זוכר מי כרגע מחילה
שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.
אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים
אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?
מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,
לשם מה להוסיף זוועות?
מבחינת תוכן, איך אתם ממלאים את היום?
ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה
ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום
לפעמים שיעורים על אגדות החורבן
לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים
לפעמים שנ"צ ארוך
לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות
אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.
בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין
ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.
כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום
מגילת איכה, קינות.
קוראת ספרים על חורבן הבית
ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב
אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.
קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.
קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.
עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.
ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.
סליחה על הרוח הקודר של הדברים.
שבת מלאה בשמחה לכולם!
סיבוב שערים אחרי שחרית,
ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.
הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.
קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.
רשימת שינדלר
ספר ירמיהו
לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי
אנימהגמרת לבכות?
German concentration camps factual survey
חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.
ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.
אם כן, למה המזוכיזם הזה.
אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;
אין סרט שיכול לחקות את זה.
זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.
לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.
