סיפורים חיוביים לפני לידה ראשונהאנונימית בהו"ל
עומדת ללדת בע"ה לידה ראשונה (יש עוד קצת זמן, אבל זה מתקרב ואני מתרגשת )
כל הזמן שומעת סיפורי אימה על האטות בדופק, קיסרי חירום, ואקום, חתך יזום, אפידורל שלא השפיע, זירוזים וצירי תופת, לידות של 24+ שעות... אין כזה דבר לידה רגילה, שניה לפני שאת פוגשת את מלאך המוות - אז את סופסוף יולדת. ראיתי את המוות בעיניים. לא ידעתי האם אצא מזה בחיים. חוויה טראומתית. הגוף לא חוזר לעצמו. התאוששות מזעזעת, תפרים, דימומים בלתי פוסקים, שאריות שיליה, כאבי תופת, חוסר תפקוד למשך חודש+, בקושי הצליחה לזוז מהמיטה, טחורים, חודש שעושים שירותים רק במקלחת תחת מים שורפים מרוב כאב. לא לנסות בכלל להתמודד בלי משככי כאבים. חודש שלא יוצאים מהמיטה חוץ מלתינוק. גודש, דלקות, כאבים בהנקה... לא ישנים בלילה. קשה קשה קשה. בלי לדבר על חודשיים+ אסורים ואז להאסר שוב ושוב ושוב מדימומי הסתגלות לגלולות שעד שעוברים כבר מתייאשים מההנקה. תופעות הורמונליות משונות. משמינים בהנקה עוד יותר מבהריון. תינוק זה הכי קשה בעולם. נגמר לך החיים, תתכונני. זה סיוט, אין לך יום ואין לך לילה. החיים שלך הולכים להשתנות, את לא תכירי את עצמך, תורידי סטנדרטים, הבית הולך להיות מוזנח... תקפיאי אוכל כי לא תצליחי לבשל בכלל בחודשיים הראשונים.. את הולכת לשחות בטיטולים ופליטות. לא יהיה לך זמן לעצמך אפילו לא בשביך להתקלח. זה משבר זוגי מטורף, לוקח שנה להתאושש מהלידה ולזכור שאתם גם זוג ולא רק הורים. ועוד אי אלו הפחדות למיניהן
ואני יודעת שזה נכון חלקית, וכל אחת והחוויה שלה. וזה קשה אבל גם משמח, עובדה שנשים עושות זאת שוב ושוב ושוב. אני פשוט מסרבת להאמין שזה שחור עד כדי כך, ובטוחה שזה גם משמח, וכיפי, ויש רגעי אושר רבים ומיוחדים.
אפשר סיפורים אופטימיים? למה לידה זה הדבר הכי טוב שקרה בחיים שלכן? איך תינוק קטן כ"כ יכול למלא בכ"כ המון אושר? שזה דווקא די בסדר כל ההתאוששות, והטיפת חלב, וההנקה, וההחלמה, וההתרגלות לקונספט שאני אמא? שאמנם אני אצטרך עזרה, אבל זה לגמרי אפשרי גם אם גרים רחוק מההורים? אני מתכננת לנסוע להורים שלי לשבוע לפחות אחרי הלידה, הגיוני שאפילו לשבועיים-שלושה, ואח"כ איפה שאנחנו גרים יש קהילה תומכת וכמה שכנות וחברות שיהיו יחד איתי בע"ה בחופשת לידה באותו זמן, ולרובן זאת לידה שניה + ככה שהן עם ניסיון.
באמת חודש/יים לא זזים מהמיטה ובוכים מרוב כאב ורק ישנים וכואבים וכואב ושורף וכל המשאבים הם רק לטיפול בתינוק שבהתחלה לא מתקשר ולכן זה לא מספק ומתגמל וגם מי שלא בדכאון אחרי לידה רשמית, נכנסת לסוג של דכאון או לפחות ביג משבר זוגי?
אמא שלי אומרת שהן מגזימות לגמרי, אבל הלידה האחרונה שלה הייתה ממש מזמן, וגם על ההריון היא אומרת שאני מתלוננת מלא, ולה זכור שהיה יותר סבבה. אז לא יודעת כמה היא אובייקטיבית, חוץ מזה שהיא אחת מול לפחות 10 חברות ודודות שהפחידו אותי ואת נשמתי 😅
איך עוברים את התקופה הזאת בצורה טובה? איך להתכונן? למה לצפות?
בטח שאפשר המקורית
הייתה לי לידה ראשונה ואקןם עם קרעים וחתך יזום. ועם זאת, היא הייתה יותר קלה מהשנייה מבחינתי שהייתה מהירה. והחוויה זכורה לי כטובה ממש. על אף כל זה. בשתיהן.
ואחרי הלידה הייתי פשוט מאושרת. מאושרת שזכיתי בילד שלי, מאוהבת בו, מניקה אותו (וגם נותנת תמל), מסורה לו, הייתה לי ממש תחושה של גאולה.

איך עוברים? מתפללים קודם כל.
לומדים על התהליך, על השלבים, על כל מה שניתן לעשות כדי להקל
באים בראש פתוח ולא נסגרים על בלי אפידורל או רק אפידורל או לא יודעת מה..
והכי חשוב - זה זמני. זה עובר. זה רק דרך למשו גדול וטוב ומדהים שהוא הדבר האמיתי.

שתזכי ללידה קלה עם חוויה טובה בידיים מלאות
אז לי הייתה (ועדיין) חוויה סופר חיובית!פאף
אומנם ילדתי בקיסרי חירום, אבל הייתה לי חוויה טובה עם צוות מקצועי ונעים! באמת, הצוות בכל האשפוז היה מקסים חוץ מאחות אחת במחלקה (ילדתי בתל השומר) הייתי על משככי כאבים שבועיים וחצי ללא הפסקה, והייתי סבבה לחלוטין...ההנקה זרמה, הייתי אצל ההורים, הייתה לי עזרה וגם מלא עצות וחברה, אחרי שבועיים כבר הכנתי עוגיות (בישיבה) נהניתי מהזמן עם ההורים. חזרנו הביתה (רחוקים מההורים) הקפאתי מראש חזה עוף חתוך/שניצלים לפני טיגון וכל מיני כאלה כדי להקל-כשחזרנו הביתה כבר בישלתי, פשוט לא עמדתי לאורך זמן ודברים שאני יכולה להפסיק באמצע אם התינוק מתעורר....בהנקות הארוכות של הערב אני ובעלי היינו רואים ביחד סדרות שאנחנו אוהבים, דיברנו על כל מיני דברים, פתאום קצת עצרנו מכל הבלאגן מסביב ....כן הורדנו סטנדרטים ממש הניקיון, אבל זה לא יותר מידי קריטי לנו בכללי🤷🏻‍♀️ עשינו שבתות בבית וקנינו אוכל ....היה לנו מדהים פתאום להיות משפחה
יצאתי עם התינוק מהבית מגיל שלושה שבועות, פגשתי אנשים, היה לי ממש טוב! כל חווית ההורות רק חיזקה את הקשר הזוגי שלנו
אז ברור שזה לא מחייב, אבל לגמרי יכול להיות אחרת כן לחשוב איך את מקילה על עצמך
אהה, ותזמנתי את השינה שלי לשינה שלו, ולפעמים שאבתי כדי שבעלי ייתן בקבוק ואוכל לישון ברצף...
חפרתי ממש, אבל אחרי לידה את מותשת וכאובה, שלא תחשבי שלא, אבל זאת עדיין יכולה להיות תקופה מהממת בשבת הראשונה אחרי הלידה עוד הייתי מאושפזת, וכאב לי בטירוף (גם ניתוח, גם תחילת הנקה) אבל זאת הייתה השבת הכי מדהימה בחיי, זאת הייתה השבת הראשונה שלנו כמשפחה
ברורררר לידה זה האושר הכי גדול שיש בעולםאוהבת את השבת
בתכלס את הכאב שלפני,תוך כדי,אחרי שוכחים די מהר..

מה שצריך בעיקר להתכונן אליו זה הגידול עצמו..
זה האתגר האמיתי

אבל כמובן ללמוד הרבה על כל נתהליך לש הלידה ולהתכונן
קורס הכנה ללידה ממש חשוב בעיני!
וואי הפחידו אותך ממש, מסכנה חחחחח ולשאלתךפרצוף כרית
כן לידה וראשונה בפרט זה דבר הכי מדהים בעולם בעיניי ואין דבר מרגש מלראות את רגע יציאת התינוקת לאויר העולם,-זה פשוט פלא מרגש!
וההתפתחטת של הילד מרגשת! וילד ממלא בהמון שמחה, יש להם טהרה ותמימות מתוקה ויכולת לתת אהבה בלי גבולות וללא תנאי

וכל הקשיים שתיארו לך יכולים להיות נכונים בחלקם, אצל כל אישה זה אחרת, אבל הנקושה הטובה שזה חולף, אחרי חודש מהלידה מרגישים הרבה יותר טוב, שנה אחרי עוד יותר טוב... בקיצור מתאוששים בסוף 😎
מזל טוב!
הלידה אובייקטיביתאיזמרגד1
יכולה להיות חוויה קשה, ועדיין התהליך של להפוך לאמא הוא הכי מדהים בעולם🙂
לי הייתה לידה שלא נחשבת מאוד קלה (לידה ארוכה, רצו לתת לי זירוז וכו'...) ועדיין מבחינתי הייתה לידה מהממת כי מה שהכי התפללתי עליו והיה חשוב לי התממש. תתפללי על זה🙂
ולגבי המשבר הזוגי- אני לא חושבת שחייב להיות משבר, אבל בהחלט יש שינוי ענק בבית של מזוג למשפחה. וזה משהו שכדאי להיערך אליו ולדעת שהוא לוקח זמן...
ועוד משהו- הפחידו אותך המלא סיפורים, אבל כל סיפור קרה אצל אישה אחרת. צירוף של כמה טראומות רציניות הוא די נדיר, ככה שגם אם תעברי לידה או התאוששות ממש קשות זה עדיין יהיה משהו יחיד שאפשר להתמודד איתו.
לי הייתה לידה ראשונה מצויינתמקקה
התחילה עם צירים, לקח זמן עד שהפתיחה התקדמה והצירים כאבו, כן, אסל לא היו סיבוכים או משהו. מרגע שקיבלתי אפידורל הפתעחה התקדמה במהירות, לחיצות והבחור בחוץ צורח מלוא ראותיו
היו לי תפרים רציניים אבל האמת שגם הכאב מהם היה רוב הזמן ממש נסבל. רק היה לי קשה שהיינו צריכים ךהיסחב כל פעם לבדיקות צהבת. בסוף היינו באישפוז חוזר וגם זה היה ממש בסדר. תוך שבוע שבועיים הייתי לגמרי על הרגליים.
מוסיפה שמבחינה נפשית החדירה לפרטיות שיש בלידה כן לא הייתה לי פשוטה ולקח לי כמה שבועות להשלים איתה. אבל נראה לי הגיוני.

אני גם שומעת כל מיני סיפורי זוועה ותאמת שבכל הלידות שלי ברוך השם התאוששתי ממש מהר

בהצלחה ושיהיה לכם בקלות ובבריאות
ממליצה ממש על דולה
לא קראתי כל מה שכתבת, אבל מוכנה לספריעל מהדרום
לק"י

- לידה שלישית יצאתי ללא תפר. יש לידות כאלה
- הרגע שהתינוק יוצא זה מרגש, הם כאלה קטנים ומלאכיים.
- אפשר ורצוי לעשות גם דברים שנחמדים לך.
- להפקיד את התינוק עם הבעל ולעשות מקלחת נעימה (אחרי לידות זה ממש הזמן הפרטי שלי).
ולא מבינה מה הקטע של אנשים להפחיד אותך ככה?!יעל מהדרום
לק"י

מה הם רוצים? שתשאירי את התינוק בבטן?!🤔
תראי, רוב הנשים יעשו את זה שובנעמי28
ואישית לא שמעתי על מישהי שהתחרטה בגלל לידה טראומטית.
כן זה כואב מאד ולא נעים, כמובן ששומעים יותר את הטראומות מאשר לידות רגילות יחסית.

אישית עברתי 2 לידות ממש בסדר ובלי תפרים.
כמובן שהיה כואב אבל שכחתי דיי מהר.
ההריון זכור לי הרבה יותר קשה מהלידה עצמה (ואין לי הריונות קשים במיוחד) בסוף לידה זה כאב שנמשך כמה שעות ועובר לעומת הריון שנמשך 9 חודשים.

האמת שהמזל הגדול שצירים באים והולכים וזה לא כאב תמידי, ככה יש הפוגה וזה הרבה יותר נסבל.

אל תחסכי מעצמך דברים שיקלו על הכאב, מאפידורל ועד משככי כאבים..
שתהיה לידה קלה ובידיים מלאות ❤️

נשמה, לידה יכולה להיות חויה מהממת!:-)

אני רוצה ללדת שוב! נשמע מצחיק, לא?!

קצת קשה לי לחשוב על הריון אבל חווית הלידה היתה עוצמתית ביותר בה! לידה ראשונה, מרגשת, זורמת מאד, עם צוות מדהים,האווירה מהממת ותפר קטן שירד תוך שבוע! התאוששות ארוכה, אבל מרגשת מאד עם האוצר ביד! ובכל שהייתי אחרי הריון עם סימפיזיוליזיסצאז גם נהנתי ממנה והרגשתי קלילה למרות הכאב שהיה...

נכון, יש כאב אני לא אתכחש, אבל גם לונה פארק זה מפחיד וזה כל החוויה... ואם מתכוננים נכון אפשר להתמודד עם הכאב! ויש אפידורל שעוזר..

התכוננתי ללידה עם קורס שאני ממש ממליצה עליו אם עדיין רלוונטי לך ונחשפתי להרבה סיפורי לידה חיוביים! זה מאד יוצר חשק בעיני! ממליצה לך לחפש סיפורים וסרטונים חיוביים...

לידה קלה ומהממת לך!

 

חמשת הלידות שלי,דיליה

היו חמשת האירועים המופלאים ביותר בחיי!!

וכל לידה עם הנס והסיפור שלה,

לא הייתי מוותרת על אף רגע

ולא על שום כאב של ציר.

 

בלידה השנייה שלי אחותי באה להיות איתי בצירים כדי לקחת את הגדולה שלי,

זה היה כשהקטנה שלה הייתה כבר בת 3...

היא הייתהאיתי ואמרתי לה תוך כדי כאב כן? נכון שאת מקנאה בכול ציר? היא אמרה לי נכון.

כי כן זה כאב אבל זה מופלא כל כך!!!!!!!!

הלידה שלי הייתה מושלמתעלמא22
האפידורל השפיע עליי מעולה (אפילו מידי..), עשו לי רק חתך קטן יזום, היה מרגש בטירוף! שנינו היינו עם דמעות בעיניים.

לגבי הזוגיות - גיסי (עם 4 ילדים) הכין את בעלי שכנראה אני אהיה מאוד הומונלית ושהוא יצטרך לפעמים לספוג ולשתוק, וגם אם לא תמיד פשוט, עוברים גם את הקשיים האלה.

בסופו של דבר, את תלמדי איך להתנהל עם הקטן בצורה שנכונה לכם. יש פה המון עצות בפורום לגבי התנהלות לקראת הלידה או בימים הראשונים, כמו לישון כשהוא ישן וכזה.

ואין ספק שהבת שלי היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! זה אפילו לא שאלה!
היא יכולה לעשות משהו שיכעיס אותי, ואז פתאום לדפוק לי חיוך, חיבוק או סתם תבוא לשים עליי ראש, וכל מה שאני ארצה לעשות באותו רגע זה לאכול את היצור הקטן והמתוק הזה.
אגב, אני כותבת את זה תוך כדי שאני בסלון ובעלי מארגן אותה לשינה אחרי מקלחת ואני שומעת אותה נקרעת מצחוק בחדר.
חחח וואי וואיEliana a
מה שכתבת פה זה מלא מלא נשים שמדברות
זה כמו סל עם מלא חוויות לכל אחת חוויה אחת או שונה , זה כבר מנחם....
תראי באופן טבעי לידה זה דבר עם כאב ומכאוב אבל עוברים את זה והכל בסדר
צריך סיעתא דשמיא שהכל יילך בקלות
וגם אם סובלים לצד זה יש אושר גדול ואז הסבל שתואר לך ממש קטן

זה חיים יפים בפני עצמם ... מי שאומרת שנגמרים החיים בשבילה זה ככה .. אבל לדעתי הם נהיים יותר משמחים ומספקים וזה האושר הכי אמיתי

שיאי תפילה לבורא עולם שרק יהיה לך סיפורים טובים אחרי הלידה. וגם תדעי שזה לא כמו שמתארים... לנו הנשים יש נטייה להגזים ולנפח ... תשעה קבין..
פשוט לר נעים לכתוב דברים טובים בפורום 🤷‍♀️קופצת
אבל לידה זה הדבר הכי מיוחד והעוצמתי שיש.
אני אוהבת מאוד ללדת.
ציק צק חוזרת לעצמי וסיפורי אימה על לילות בלי שינה מכירה רק מהפורום.

יש בהחלט גם חויות טובות ומעולות. כנראה פשוט פחות מספרים אותם...
לי הייתה לידה ראשונה קלה יחסיתמתואמת
והלידה השנייה אפילו עוד יותר.
למזלי הקשבתי רק לאמא שלי בזמנו (תכל'ס לא היו אז מסביבי הרבה בעלות ניסיון בלידות) והיא אמרה לי שהאופי של לידות הוא בטח תורשתי, ואם ככה - אז יהיו לי לידות קלות כמו שהיו לה (והיא צדקה - בנוגע לשתי הלידות הראשונות שלי...)
בכל אופן, רגע יציאת התינוק הוא מרגש מאין כמוהו!! (הלוואי שיכולתי לחוות את זה שוב...)
וכמובן, אין כמו האושר שבגידול התינוק אחר כך...
תראישחרית*
אני לא מזדהה עם רוב הנשים כאן שכתבו שזו חוויה מהממת וכאלה. ומי שאומר לי אחרי הלידה- נכון זו חוויה מהממת? אני תוקעת בו את העמוד של העירוי. ואני לא אוהבת ללדת בכלל וגם עם זכרונות לא טובים מהלידה הראשונה והתקופה שאחריה (עבר מאז יותר מעשור).

אבל- כמה דברים:
א. סיפורי האימה שאת שומעת הם בדכ מכמה נשים או מכמה לידות שונות, כלומר, הסיכוי שכל הדברים הנוראיים יתרכזו בתרחיש אחד הם די קלושים.

ב. בעיני עצם המוכנות לשינוי גדול שיגיע, לכאבים, למשהו שאת לא מכירה (חוסר שינה, תינוק קטן שתלוי בך, זוגיות אחרת) הוא כבר צעד עצום לקראת קבלה של מה שיגיע ומעבר של התקופה הזו בצורה טובה ובריאה.
המוכנות הזו כמובן צריכה להיות ברוגע, לא בהלחצה עצמית או בהיסטריה. לחשוב על זה מתוך ידיעה שבסופו של דבר רוב רובן של הנשים עוברות את זה בשלום וגם מוכנות להכניס את עצמן להריון ולידה נוספים (זה מה שאני אומרת לעצמי😅 וזה מרגיע אותי).

ג. לכן בעיני, מודעות, סביבה תומכת, ופורום מעודד () זה דבר מצויין וזה המירב (והמספיק בהחלט) שאת יכולה לעשות בשלב זה. זה ומחשבות טובות כמובן

בהצלחה, בקלות ובידיים מלאות!
גם אני לא נהנית ללדת. אבל סיפורי הבלהות שסיפרו להיעל מהדרום
לק"י

לא תורמים לכלום.
כן כדאי לדעת לקראת מה הולכים, רק בלי ההפחדות.

ובטח שלא כל הנשים עוברות את כל מה שהיא מתארת.
נכון, נכון!שחרית*
התכוונתי רק לאזן שיש גם משהו באמצע. זה לא שזה בלהות או חוויה שמימית.
תעשי חיפוש בגוגלזמני לשליש1
סיפור לידה אוצרולי של אמא
יש לידות ראשונות מדהימות
האמת רעיון ממש נחמד לפתוח שרשור שכל אחת מספרתשלומית.

רק את הדברים הטובים... שכוייח!

אז לי ב"ה הייתה לידה ראשונה מעולה, בלי אפידורל, כל הצוות היו ממש מקסימים ונעימים. 

 הזוגיות שלנו הייתה ועודנה מקסימה ולא חוותה שום משבר סביב הלידה.

וההנקה הלכה לי ממש סבבה ב"ה

בהצלחה רבה!

יכולה לספר מה עזר לי ב3 הדברים הנ"ל אם יעזור לך.

1. התכוננתי טוב, פיזית ונפשיתוהרבה סיעתא דישמיא

2. כנ"ל, התכוננו, דיברנו הרבה לפני הלידה, וגם אחריה מאוד השתדלנו לשים לב אחד לשני ולא רק לתינוקת

3. שאלתי כל יועצת הנקה שראיתי בבי"ח אם אני מניקה טוב, וביקשתי שתדריך אותי, גם כשהיה נרא ה לי שהולך בסדר. שווה ממש לנצל את זה שהן מסתובבות במחלקה.

וכמובן המון המון סיעתא דישמיא...

וואו הצחקת אותי ממש....מצטרפת למועדון
כתבת בערך את כל הצרות האפשריות שיכולות להתרחש והכל כאילו על משהי אחת..
אין משהי שחווה גם וגם וגם.. בה יש שפע של קשיים אפשרים והקב"ה נותן לכל אחת את הסל שלה..
זה בלי קשר לכך שגם אם אכן כל אשה היתה חווה את כל הרשימה שכתבת זה עדין נשמע הרבה יותר גרוע ממה שזה באמת
כי כמו שבעצמך את מבינה,יחד עם כל הכאבים והעיפות יש לך פשוט אוצר ביד וזה מדהים וממלא ומספק!!
כמובן שהאוצר הזה יכול גם להתיש ולהביא אותך לסף של תסכול גבוה במיוחד, אבל זה אחרת לגמרי כשלכל הקשיים האלה יש משמעות וזה באמת באמת מקבל פרופורציות ומתגמד ככל שעובר הזמן..
אוי לא! קראת או שמעת יותר מדי!Lana423
כאילו אספת הכללללל. יקרו לך דברים ממה שכתבת, אבל חלק! לא הכל!!!
בואי נפריד את זה לכמה חלקים:
1. הריון
2. התחלת תהליך הלידה - צירים, ירידת מים
3. מהלך הלידה - כשאת כבר בחדר לידה
4. הלידה עצמה
5. מיד לאחר הלידה
6. אשפוז אחרי לידה
7. ימים ראשונים בבית אחרי האשפוז
8. שבועות ראשונים אחרי לידה
9. 6 השבועות שלאחר הלידה
10. 3 החודשים הראשונים
11. 6 החודשים הראשונים
וכו..

בכל שלב יש את הקשיים שלו ולכל אחת זה שונה מבחינת הדברים הפיזיים, אפילו בין לידה ללידה אצל אותה אישה.
יש דרכים לנסות למנוע ״בעיות״ ששמעת עליהן, אז הייתי מנצלת את הידע הזה שצברת כדי להבין איך אפשר למנוע מצד אחד, ומהצד השני לתת לעצמך להבין שהדברים האלו יכולים לקרות ולקבל אותם בהבנה אם יקרו.
מה??? לא לא לאמחי
מי הפחיד אותך ככה נשמה טובה! ה' ישמור.
וואי וואי וואי. איזה סלט. טוב אתחיל עם החוויה שלי מלידה ראשונה:
11 שעות מתחילת הצירים עד שהאוצר היה בידיים שלי.
היו מים מקונאליים, היו האטות בדופק, אבל עם זאת היתה לידה טובה בלי שום סיפורי אימה. האפידורל השפיע מצוין, יותר מדי טוב זמן הלחיצות לא לקח יותר מדי זמן, היה חתך יזום והכל בסדר! היו תפרים, הם הציקו במשך שבוע ונעלמו. תפקדתי מעולה, ממש לא נשארתי במיטה כל היום, אמא שלי התחננה אלי שאנוח יותר ואמרתי לה כמה אפשר לישון? אני מרגישה טוב, ישנתי כמה שאני צריכה ועכשיו אני לא עייפה. (מודה שהמשפט הזה לא חזר על עצמו בילדים הבאים שאז באמת הייתי עייפה 😅) שבועיים אחרי הלידה צעדתי בתהלוכת ל''ג בעומר עם התינוק בעגלה, לצורך העניין. רק כדי להראות לך שלא נשארים חודש במיטה ולא יכולים לזוז
אה ולא עשיתי בשרותים מעולם ו3 לידות מאחוריי ב"ה. לקחתי משככי כאבים רק ביומיים שאחרי הלידה.
מה עוד להפריך לך? דלקת לא היתה לי אף פעם ב"ה. גודש זה משהו נסבל בהחלט, סוחטים/שואבים קצת וזה עובר.
לא השמנתי בהנקה.
כן הקפאתי אוכל מראש כי זה פשוט עוזר, אבל זה לא חובה. אמרת שתהיי אצל אמא שלך, אז בשבועות הראשונים את מסודרת. תמיד אפשר לקנות אוכל מוכן.
אמנם היינו עסוקים מאוד עם התינוק, אבל לרגע לא הפסקנו להרגיש זוג נשוי. הזוגיות משתנה אחרי לידה, לטוב ולמוטב, אבל לא צריך להגזים... לא מפסיקים להרגיש נשואים ולא מפסיקים לדבר ולהסתכל אחד על השני.
בהצלחה נשמה!! תאסרי על כל הנשמות הטובות האלה לדבר איתך עד אחרי הלידה כי הן עושות לך עוול. מי שהיתה לה חוויה קשה שלא תדבר עם אשה לפני לידה ראשונה.
חייבת להתחיל בחיבוקאחרונה בתור
אבל חיבוק ממש חזק, את מרגישה?
אני יושבת בתור לרופא וקוראת והיה לי רק בא לחבק אותך!!

זה באמת נשמע נורא כל הרשימה הארוכה הזאת. וכבר כתבו לך שזה הכי לא מייצג ורק אוסף ממלא נשים שסיפרו את מה שהיה להן קשה..
אז קודם כל זה לא ככה בכלל!!
משום מה יש לנשים (וגם לגברים) צורך לספר סיפורי זוועה/ גבורה. לא להתמקד בקל, בטוב באושר.
א. זה נובע מחשש לעין הרע- כאילו אם אספר שילד ישן לילה שלם, למחרת הוא כבר יפסיק עם המנהג המבורך הזה..
ב. זה תמיד פותח את העיניים של המאזינה לגדולות גדולות וקריאות השתתפות.
ג. תחושת ההתמסכנות נעימה (מודה, גם לי לפעמים..)

אבל! כמו שכתבת בעצמך- המדד הכי גדול הוא שלמרות כל הביכיונים נשים יולדות שוב ושוב.
ואני- כבר לא הריון ראשון בכלל, מאושרת על האור של הילדים בחיים שלי! על מי שהם, על הזכות לגדל אותם.
היו לי לידות קלות ולידות יותר קלות.
היו לי לילות בלי שינה, אבל מי זוכר אותם?
כן, הייתי אצל אמא אחרי הלידה הראשונה שבועיים וחצי, בעיקר כי אמא חששה שאסע לבית שלי שהיה רחוק ממנה.
וחזרתי הביתה מלאת כוח ושמחה ורצון לגדול יחד.
וישבנו לסעודת שבת בבית, אני זוכרת את השבת הראשונה (תעריכי את הזיכרון המעולה שלי שלא נמחק בלידות- זה היה לפני 15 שנה!) והסתכלנו שנינו על הצוציק בעגלה לידנו ונמסנו שנינו והתאהבנו אחת בשני יותר.
הזוגיות רק השתפרה מאז.
והנקה- לפעמים היתה בקלות לפעמים בקלי קלות, אבל תמיד היתה מטרנה בארון, כי אין נקיפות מצפון ולא צריך להתאבד על שום דבר.
זמן איסור אחרי לידה- אחלה זמן להתייחס לתינוק ולעצמך, בטח אחרי ההריון הארוך שהיינו מותרים, זה לא כזה נורא.

בכללי יש מלא שמחה בעולם ועכשיו יש לך גם אהבה ועידוד פה מהקבוצה בפורום וחיבוק חזק חזק ממני.
קחי את זה יום ביומואמא_טריה_ל-2
קודם כל אני הכי מבינה אותך שלפעמים מנגנון ההישרדות שלנו הוא להתכונן לגרוע מכל.
אז גם אם יש סיכוי קלוש שכל מה שכתבת יקרה לך - את תחווי לצד זה גם תחושות של אהבה ענקית שאין דומה לה.
זה באמת משמעות החיים החיבור של אמא לתינוק.

עכשיו ברמה הפרקטית - גם לידה קשה או מורכבת יכולה להיות חיובית. הרבה תלוי גם באיזה מצב נפשי את מגיעה אליה. ורגע הלידה עצמו זה הכי קרוב בעייני ללפגוש את האלוהות. ולהניח אותו עלייך ברגע הראשון זה רגע עוצמתי ומדהים שאין כמוהו.
ואפשר לצאת מלידה עם תחושות של עוצמה, כוח אדיר, הישג.
לידה זאת חוויה רוחנית מאוד חזקה.

ולצד כל הקשיים שבה, וכל אלה שיגיעו אחריה - עוברים את זה יום ביומו. קונים תכשיר טוב להקלה על תפרים אם יש, דואגים לעזור לגוף להשתקם.
אני מאוד אוהבת להיות פעילה יחסית במשכב לידה, עושה הליכות רגועות עם מנשא או עגלה אחרי כשבועיים, נחה במיטה עם התינוק הרבה...
יש פתרונות להרבה מהבעיות שצצות ולכן גם הפורום הזה כל כך חשוב.
את לא לבד.
תאמיני בעצמך, תסמכי על הילד שלך, על האיש שלך.
זה בהחלט קשה, אני לא מייפה את זה, אבל זה לא רק קשה. וזה נהיה יותר קל ככל שהימים חולפים. זה ממש מנחם בעייני, לדעת שזה משתפר.
הייתה לי לידה ראשונה מדהימה! זה קורה בהחלטביט.
סהכ 24 שעות מרגע שהתחילו הצירים... בהדרגתיות ממש. בהתחלה התכווצויות בקושי מורגשות. אחר כך קצת יותר...
אחרי 12 שעות הצירים נהיו יותר חזקים. אבל היו נסבלים בהחלט!
נכנסתי לחדר לידה בפתיחה 5, קיבלתי אפידורל מיד, האפידורל השפיע מידיית ומידי חזק ותוך 3 שעות ילדתי,
היה לילה, שירים רגועים... קמתי בפתיחה 10, ללחיצות;)
בסהכ 3 וחצי שעות בחדר לידה

יש דברים כאלה! מאחלת לך גם.. תתפללי עלזה
וואו אתן מדהימות!! תודה רבה רבה, חיזקתן אותי❤️אנונימית בהו"ל
היתה לי לידה ראשונה מושלמתנועה נועה
לא אגיד שלא כאב לי, אבל:
התחיל בירידת מים, ככה שהצירים נהיו אפקטיביים די מהר. הגעתי לבית חולים בערך שעתיים אחרי הירידה עם פתיחה 4 כבר וישר נכנסתי לחדר לידה. אחרי עוד 5 שעות, ששעה מתוכן ביליתי בג'קוזי בחדר לידה טבעית (שלא הייתי בו בשאר הלידה) - נולדה תינוקת מהממת. סך הכל 7 שעות מירידת מים, לא הרבה מידי ולא מעט מידי, ולא היה תפר אחד!

(הלידה השניה היתה מורכבת יותר, ועדיין לא הגיע לסיפורי הזוועה שגם אני שמעתי)
חוויה טובה בלידה ראשונה!מהמרחקים
בבדיקה שגרתית הרופא שולח למיון כי יש צירים קלים שלא הרגשתי והראש מאוד נמוך.
במיון משחררים בצהריים כי אין התפתחות ללידה.
באותו לילה מתחילים צירונים, 5 בבוקר ירידת מים (מקוניאלים), שעה וחצי בחדר לידה, ב8 בבוקר הילדה בחוץ! (3 שעות, כן?!) ללא אפידורל.
קצת תפרים, לא נעים בכלל אבל מטפלים ותוך שבועיים וחצי עושה הפסק.

גם לי עולם הלחיצו ולא הקשבתי. התרכזתי בתרגילי נשימה, במחשבות חיוביות לקידום הלידה והצירים, הייתי בתנועה
חוששת ממש מאאוטינג אז נטשטש קצתהתהילה והתפארת
לגבי הלידה עצמה אני הייתי ממש כמוך בסרטים, בכיתי לבעלי בלילות מחשש, היה לי ברור שזה כאבי תופת ומייד אני לוקחת אםידורל.
בפועל ב"ה היתה לידה מתוקה מתוקה, ממש חוויה טובה, של הצלחה וסיעתא דישמיא. גיליתי בתוכי הרבה מאוד כוחות שלא הכרתי ולא חשבתי שיש לי, רוגע ושלווה. ואפילו בלי אפידורל ב"ה.

נקודה שחשןב לי לומר- התחושה של היולדת לא בהכרח תואמת את הלידה האובייקטיבית, כלומר יש לי חברות שהוטסו לקיסרי חירום ומבחינתן היה לידה טובה ושמחה אבל לא צפוייה.
ויש כאלה שהיו מבועתות והלידה שלהן לא כללה שום סיבוך. לדעץי הנק העיקרית והקריטית היא לבוא בראש פתוח, אני לא יודעת מה יהיה, וה' איתי בכל מקרה. ומצד שני גם טוב לדעת שהכאב הוא גדול מאוד, הנקה זה קשה בהתחלה, לא קל להתאושש וכו.. לא לחיות בסרט. דווקא הידיעה תקל עלייך להתמודד- את לא נאיבית אלא מפוקסת ומוכנה להתמודד. את יודעת שהקושי נורמטיבי.

והכי חשוב ילדים זה האור הכי גדול בעולם, וכמה שההריונות לא היו לי קלים בכלל בכלל והיו לי סיבוכים אחרי הלידה, מבטיחה שכל יום איתם שווה פי כמה, הם נשמחה שלנו והמתנה הכי גדולה שיש לנו, הם אור!
הרבה פעמים כשקשה לי אני ממש מקבלת מהם כוחות ואופטימיות. חיוך אחד שממיס אותך לגמרי.
לא יודעת אם זה מה שאת רוצה לשמועDove
אבל לי היתה לידה התערבותית, שהסתיימה בוואקום חתך ותפרים ובכל זאת יצאתי בחוויה מאוד חיובית מהלידה.
ההתאוששות הפיזית גם היתה מהירה וקלה ב"ה.
לגבי הקושי הנפשי אחרי לידה, המשבר הזוגי, חוסר זמן לעצמי וכל זה במקרה שלי זה באמת כך וקשה לי מאוד אבל עם הזמן זה מתחיל להשתפר
אז אצליפרשתעקבאחרונה
כל ההריונות היו ממש קשים, וכפיצוי הלידות היו סבבה (אפידורל שעשה את העבודה או לחילופין לידות זריזות אבל לא מאוד כואבות בלי), ואחרי הלידה הרגשתי בעננים כי סוף סוף לא כבד לי ואני לא בהריון .
הילד הראשון זרם לי בכיף, החיים די המשיכו כרגיל והוא השתלב בתוכם.
ב''ה שיהיה ככה גם אצלך!
אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

דווקא אצלנונעמי28

בצד של המשפחה של אמא שלי, היא כך כך גדולה (14 אחים) כבר בכלל אין קשר ומעקב בין הבני דודים ואפילו האחיינים

מרוב שהיא גדולה כי כל אחד עסוק במשפחה שלו.


ומצד האבא שיש רק שני אחים ומעט בני דודים, יותר ריאלי להיפגש והקפדנו יותר לשמור על קשר.

איזה חשקים היו לכן בהריונות? והם היו שונים בכל הרימעיין34
הריון?
🤣🤣🤣יהלומה..
מרגישה כבדהאפרסקה

אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.

והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.

אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.

אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?

צריך להציב גבולות ברוריםזוית חדשה

לומר - אני לא זמינה מחוץ לשעות העבודה ופשוט לא לענות לטל' אם הוא מתקשר.

אם הוא מבקש משהו "ב5 דק'" שבפועל לוקח שעתיים, לומר לו את זה. "בסדר, אני אעשה את זה, אבל זה הולך לקחת לי שעתיים."

"אל תדאג סיכמנו שאעשה xyz ואעשה זאת. אין צורך להזכיר לי."

אני מנסה לאכול בריא. באמת.מאוהבת בילדי

אבל קשההה לי בלי שוקולד.

ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.

עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...

מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?

אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.

 

החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?

תודה ניקזמני

לגבי המייפל והדבש וכו' לא רוצה להגביל את עצמי יותר מדי בהנקה... אבל בהחלט גם מבחינה קלורית עדיף להתנזר לגמרי

המלצה למשהו מעניין לצפות בו?ytrewq
לבטטה בחודש תשיעי שרובצת כל היום עם הטלפון 🤦🏾‍♀️

סיימתי עכשיו לראות המירוץ למיליון, ממש אהבתי! לא חייב להיות בסגנון. מה שכן, אהבתי שקללות צונזרו, לא היו יותר מדי יחסים בין גבר לאישה (וגם אם כן זה היה ממש שולי ולא חלק מהתוכן) והלבוש של הנשים היה נסבל יחסית...


אני לא מצליחה לראות עונות ישנות יותר, אם מישהי יודעת איך אפשר לראות, אשמח! 

תכף יש דה ווייס אם את בקטעכנה שנטעה

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

לא מעניין אותי שירה...ytrewq
מקפיצהytrewq
ווארט ראית? יש שתי עונות.מתואמת
כןytrewq
פאוור קאפל, מעניין (לא יודעת כמה מתאים מבחינת לבושסטודנטית אלופה
ותוכן)
מה זה?ytrewq
קונספט דומה, אבל הזוגות הם באמת זוגותמרגול

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

יש סוטאז שמתאים ליותר מעלות.. (לנו יש של פוד אפיל)בת מלך =)
טעית בשרשור 🙃ytrewq
אני נורא אוהבת תכניות בישולאבי גילאחרונה

יש לחיים כהן השף תכנית בערוץ 11

שום פלפל ושמן זית העונה החדשה

כל פעם מראיין אדם אחר..

נורא מצחיק ויש בחיים משהו מאוד מרגיע.


אבל בכלל כשיש לי זמן אני מול תכניות בישול כאלה ואחרות 

תכונת ריצוי שבי כלפי חמותי, שהפכה לאנטיהדרים

אז אני וחמותי בדרכ מסתדרות פלוס פלוס ברמת שיתופים התייעצויות וכו, בשנה האחרונה מאז שלא חזרנו לצפון לאחר "סיום" המלחמה, חמותי נעשתה עוקצנית מהרגיל- תמיד הייתה זורקת הערות אבל מאחרי המלחמה ובייחוד מאז שהבן שלה לא חזר צפונה אלא נשארנו במרכז.

סה"כ היא אישה עם לב טוב מאוד, אמא וסבתא מדהימה, אבל מתערבת יותר מדי ומרשה לעצמה לשאול הכל, כנל לגבי חרדת נטישה שלה ורצון תמיד להיות מעורבת והסבתא הכי טובה (אוי ואבוי אם לאחד הנכדים כיף יותר בצד השני), גם כשהיינו גרים לידה בצפון היה לה קשה אם היינו מספר ימים ברצף אצל המשפחה שלי (שהיו רואים אותנו אז אחת לכמה חודשים).

כתוצאה מהמלחמה המשפחה שלי יותר נתראה איתנו ופחות הם בגלל המרחק, אנחנו לא גרים ליד שום צד אבל הצד שלי יותר קרוב עדיין אז יוצא שפעם בשבועיים נגיד אחותי באה לישון פה מביאה מתנות לילדים וכו וזה פשוט צורם לה .

היה יומולדת לבת שלי השבוע וזה היה בתאריך של בעלי , לא הזמנתי אותה ליומולדת של הבת שלי , זה היה בעיקר עם חברות, ואמא שלי ואחותי הגיעו ע"מ לעזור לי , נודע לה על זה (דרך בעלי לאחר שחקרה אותו למרות שביקשתי שלא יגיד ע"מ לא לצער אותה, מה גם שלא הזמנתי את אמא שלי מראש והיא באמת הגיעה לעזור לי כי אני בשבוע מטורף של ארגון שני ימי הולדת פלוס תינוק שמוציא שיניים), וגם הסיבה העיקרית שלא הזמנתי כי אם הם היו באים מהצפון הם היו נשארים לישון ולא התאים לי לארח (אציין שבכל מהלך המלחמה החלפנו את תפקיד חמי וחמותי ואירחנו אותם ואת אחים של בעלי כמעט בכל החגים כל שנה כי שכרנו דירות בתור מפונים והם היו במלונות ). בקיצור עשתה סרט לבעלי למה לא הוזמנו אנחנו גם סבתא וסבא, וכל זה בידיעה שהיא על רמקול כדי שאשמע , ואח"כ שאלה אם אמא שלי עוד אצלנו - כאילו מה אכפת לך ???

גרמה לבעלי ריב איתי ערב יום ההולדת שלו שאמא שלו צודקת ושאני אנטי אליה בזמן האחרון - (אצלו אנטי זה לא להתייחס אליה כמו אמא שלי בול, למרות שאני כל יומיים מחייגת אליה, יש וידאו קבוע עם הנכדים, ועוד), ולי נמאס לרצות אותה היא אישה שמפחדת שהנכדים והילדים לא יעניקו לה מספיק תשומת לב כמו שהיא רוצה וזה כבר משפיע לי על החיים גם מרחוק תמיד צריך ללכת בתפר הדק בין שלום בית לבין ריצוי שלה .

אני ובעלי רבנו לצערי מול הילדים במקום לחגוג לו בסוף יצא מעפן יצאנו איתם לאיזה נשנוש ביישוב וחזרנו בלי לשיר יומולדת ובלי כלום, הכל בגלל העקיצות שלה . ואכן שנים שלמות שגרתי שם ריציתי אותה והיום אני מגיעה למצב שמצד אחד מרחמת עליה כי. בינה שזה ממקום של חוסר הרצון לעודף יחס הזה, מצד שני לא מסוגלת יותר לסבול שיחות ממנה וכל הערה הכי קטנה שפעם הייתה עוברת לידי, היום גורמת לי לכעס ולרצון להתרחק ממנה .

דוגמא מלפני כמה שבועות - אמרה לבן שלי קניתי לך מלא הפתעות אבל תקבל אותן רק אם בכל פעם שאתה מתקשר לסבתא השנייה תתקשר גם אליי. אשכרה ילד בן 4 מניפולציה רגשית . ובעלי מאוד דומה לה באופי (רק מעודן יותר ברוך השם) אז מלא פיצולים שלנו שהוא מבין אותה לפני שהוא מבין אותי , היום כעס על הבן שלנו שלא רצה לדבר איתה אמרתי לו אתה לא יכול להכריח אותו לדבר עם סבתא אם הוא לא רוצה (כמובן רק אחרי שהיא ניתקה), ובטח שלא לכעוס על ילד אלא לכבד את רצונו

דוגמא נוספת בחג מסוים הודענו כשבועיים לפני החגהדרים
שבסוף לא נגיע, והגענו שבת לאחר מכן לא דיברה איתי כל השבת החמיצה פנים אמרה הילדים שלכם יחזירו לכם כשיגדלו, ואחכ אחרי שבוע שלא התקשרתי אליה תקפה אותי שחבל מאוד וככה מתחיל נתק משפחתי, וגם כשאמרתי לה שתפסתי מרחק כי היא כעסה אז היא אמרה אוקיי אבל שהגזמתי (כלומר היא עושה מעשים שגורמים לאנטי ואז נהיית הקורבן)
וואי, אחותי... זה נשמע ממש ממש מאתגריעל...

באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,

שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.

 

השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.

כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.

את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור

נשמע קשוחכולנה
אם את בקטע להבין את הצד שלה אז מניחה שהיא נכנסה ללחץ לאבד את הקשר עם הנכדים, אם היא מבוגרת יש גם עניין של הקצנה שבאה עם הגיל. כמובן שלא צריך להסכים לכל גחמה שלה, אבל אם היה פעם קשר טוב בינכן אולי את יכולה לראות איך את נותנת לה את היחס ותשומת הלב שהם עדיין חשובים למרות המרחק, לפני שהיא דורשת אותם.

אוינעמי28אחרונה

באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.


אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.

משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.

נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.


הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.

התקנת התקןניקזמני

מחייב דימום? ז"א אם אני אחרי מקווה אז בהכרח אאסר?

 

תלוי בפסיק. כלומר לרוב יש דימומים קלים אבל אם אתרק לרגע 1
אחרי טבילה. לפי הפסיקה אצלנו זה לא אוסר
לא בהכרח. אבל אין לדעת מתי יתחיל לך דימום הסתגלות.עניינית
ההמלצה להתקין בימי הוסת כי כך יותר קל להתקין.
לא מחייב, אבל ממה שהבנתי בדר"כ כןסטודנטית אלופה

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

לא מחייב דימום. אבל יש פסיקות שעצם ההתקנהפרח חדשאחרונה

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם. 

שקיפות עורפית בן או בתעדן1000
שכחתי לשאול את הרופאה מה היא חושבת אם זה בן או בת מה אתן חושבות לפי התמונה

אף פעם לא הבנתי איך מתמונה כזו אפשר לדעת ממתקית

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

אני לא חושבת שבזווית הזאתכמהה ליותר

של העובר אפשר לזהות את המין...

גם אני לא חושבת שאפשר ככהרק טוב!
אולי הצאט ידע?!
אומרים לפי הזווית כלפי מעלה יותר לכיוון בןעדן1000
וכלפי מטה יותר לכיוון בת
ככה מישהי אמרה לי גם והאמת צדקההלוואייי
אז לכאורה זה נראה בת אבל אני סתם אומרת אין לי שום ידע בתחום..
זה לא נראה כלפי מעלה?עדן1000
לא מבינה בזה..אולי..הלוואיייאחרונה
בדרך כלל אי אפשר לדעת בוודאות בשקיפותהלידה שלי

אולי יעניין אותך