מתלבטת אם לשאול רב על צום יום כיפור...מתואמת
מצד אחד - כבר עברתי ימי כיפור במצבים "גרועים" מאלה (הנקה+היריון) והצלחתי לצום אותם רגיל (לפני כן שאלנו רב ליתר ביטחון).
מצד שני - עכשיו אני בהנקה כמעט מלאה מצד אחד, ומצד שני עם תינוקת שכבר מתרוצצת ודורשת יותר (שלא לדבר על שאר הילדים).
חוץ מזה אני אחרי טיפול שיניים (הכנה לטיפול שורש) ועם כאבים מדי פעם (לא כאבי תופת אבל כן די חזקים).
וגם - אני סובלת מסחרחורות לאחרונה, ואני לא יודעת איך זה יהיה כשאצום..
מה אתן אומרות?
למה לא להתייעץ? הכי הרבה צריך לצום כרגילהמקורית
אבל אולי יהיו לך הקלות אז חבל לא לשאול
סתם כי זה לשגע את בעלי שיחפש רב לשאול...מתואמת
אבל אשאל אותו, מה הוא אומר...
נשמע שכדאי לשאולאביול
תודה!מתואמת
ממש ממליצה להתקשר למכון פועהחרות
פעם גם אני הייתי משגעת את בעלי ותלויה בו בשאלות רב... מאז שגיליתי את הקו של מכון פועה הרבה יותר קל לי לשאול בעצמי, נראה לי שגם לבעלי יותר קל...
אנחנו לא ממש פוסקים לפיהם, אז זו בעיה...מתואמת
בכל אופן, אני מתביישת לדבר בעצמי עם רב
רק לגבי השיחה עם רב, זה בערך כמו שיחה עם רופאנפש חיה.
אני אומרת פרטים טכניים יבשים ברורים המפורטים כמה שיותר כדי לתת תמונה ברורה, ואם יש אז עונה על דברים שהרב שואל כדי להבין יותר את המצב.

אני פעם נורא התפדחתי ועדיין לפעמים מתפדחת
עזר לי לדעת
א. טכני אני נעזרת בתשובה שלו כדי לדעת איך להתנהל
ב. שזה מצווה לשאול כדי לדעת מה לעשות "ככל אשר יורוך"
ג. זה דרך הטלפון והוא אפילו לא מכיר את השואלת. ויש חוץ מזה עוד מלא נשים ששואלות...
תודה רבה!מתואמת
גם עם רופא קשה לי לדבר (באופן כללי קשה לי לדבר בטלפון...)
ובעלי יעדיף שנשאל רב שהוא מכיר באופן אישי, ולא במוקד רבנים שכזה...
תודה על ההשקעה, צדיקה!
וואו פעם ראשונה שאני מוצאת מישהי עם אותה בעיהמחי
כמו שלי...
אף אחד לא מבין אותי, מה הבעיה להרים טלפון ולברר דברים. ממש קשה לי, יותר מאשר פנים אל פנים
באמת? נראה לי שזה מאוד נפוץבוקר אור
בזכות הפורום מצאתי עוד כמה כאלו...מתואמת
כנראה שכאן מתקבצות הרבה מאלה שמעדיפות לדבר בכתיבה מאשר בדיבור בטלפון
בטח שנפוץ, זה הדבר השנוא עליי בעולםLana423
בכללי, כל דבר שצריך להתקשר. אני תמיד מפחדת שיענו ואשכח מה רציתי להגיד חחח
והרבה פעמים מתקשרת, עונים, ואני אומרת סליחה טעות ומנתקת למרות שכן הגעתי למקום הנכון 🙈
גם אני כזאת...איזמרגד1
תנו לי הודעות בכל דבר, שונאת להרים טלפונים...
למה לא לשאול. וודאי תשאליאורוש3
אבל רק אומרת שהצום שלך חשוב הלכתית מהתפילה של הבעל. אז אם את צריכה לשכב ושהוא יהיה עם הקטנה אז זה מה שעושים. בעלי ממש לא מתפלל הכל במניין כל שנה.
אכן, זה מה שבעלי אמרמתואמת
שבמקרה הצורך הוא פשוט יבוא וייקח אותה לטיול או משהו.
אבל היא עדיין תרצה לינוק הרבה... (קניתי מטרנה to go אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים לשתות מזה, לפחות לא בתור ארוחה )
במצב כזה הבאתי ממתקים |קופיף מסתיר עיניים|יראת גאולה
ביסקוויטים, במבה, עוגה, שלוק.... וכמובן גרבר,
אבל בעצם אני לא יודעת אם היא מסוגלת ממש לאכול מזה 🤔
זה כבר קבוע, שהיא מקבלת דברים כאלהמתואמת
במצבים שאני לא יכולה יותר
אבל זה מחזיק אותה לרוב לרבע שעה מקסימום...
סביר להניח שזה בדיוק מה שיענו לך. שלכתחילה בעלךבתי 123
ישאר בבית ואת תשכבי לנוח.
אז זה רעיון טוב לשלוח אותו לשאול
לגבי הצום עצמו לא מאמינה שיתנו לך לא לצום כי לא נשמע שמישהו פה בסכנה.
תשתי המון מים היום
אכן, זה מה שבעלי אמר לימתואמת
ולכן הןא לא רואה טעם לשאול
(גם אמר שתמיד הפסיקה שאם יש חולשה מאוד גדולה אז שוברים את הצום, אבל ההגדרה של חולשה מאוד גדולה היא נזילה מאוד...)

אוף, ישנתי הלילה 12 שעות (עם הפסקות הנקה) ואני עדיין מרגישה חלשה... לא יודעת מה קרה לי...
יש לך בי 12? תקחי 2 אם כן.המקורית
זה ממש עזר לי כשלקחתי לפני צום.
אולי זה מונו?
או שזה מעומס..?
בפעם האחרונה שבדקתי לא היה חסר לי B12מתואמת
אבל אולי בכל זאת אקח היום. תודה!

אני מאוד עייפה לאחרונה, אבל יש לזה תירוצים הגיוניים... אוכל לדעת אם זה מעבר לעייפות רגילה רק אם אזכה לשנת לילה אחת לפחות, רצופה לגמרי, אבל זה לא הולך לקרות בקרוב, כנראה...
בטח שיש טעם לשאול!norya
בדיוק היום בעלי שאל לגביי, הייתי בטוחה שאני חייבת לצום ושהרב יגיד לבעלי לתת לי לנוח, ולמרבה הפלא אחרי שתיים-שלוש שאלות הרב התיר לי לשתות ולאכול לשיעורים, כבר מכניסת הצום.
קצת מפחידה אותי הפסיקה🙈 אבל כבר למדתי עם הרב הזה שגם אם אני חוזרת אליו ומדייקת התשובה נשארת אותו דבר, והוא רב ממש גדול...
אם תרצי אפנה אותך אליו, הוא מקבל שאלות טלפונית.
מעניין...מתואמת
מה הסטטוס ה"רפואי" שלך?

בכל אופן, אני מניחה שאצטרך לצום כרגיל. רק מבואסת מזה שלא יודעת אם אצליח להתפלל ולומר את הווידויים...
אניnorya
בתחילת הריון. מרגישה טוב ב"ה. הסיבה שהתיר לי זה כי בימים האחרונים אני מרגישה חולשה גדולה אם אני לא אוכלת כמה שעות.
בכל מקרה, על פי הרב הזה אישה מניקה שותה לשיעורים מתחילת הצום כדי לא להסתכן בהתמעטות חלב. הרב מחמיר בבריאות תינוקות ובתזונה שלהם. והוא רב מאוד גדול ב"ה.
בשעה טובה!מתואמת
טוב, אני כבר יודעת על סמך צומות קודמים שלא מתמעט לי החלב בצום, לכן אין סיבה שאקבל היתר לשתות...
לא נורא, נסתדר בע"ה. את תשעה באב עברתי, בסופו של דבר, וצמתי הכול, ואז עוד הייתי פחות מחודש אחרי קורונה... (אבל באמת בעלי טיפל בקטנה כל הזמן ואני רק הינקתי אותה...)
תודה🙂norya
אני הייתי שואלת בכל מקרה אבל אני מבינה שהדינמיקה אצלכם שונה. שיהיה בהצלחה בע"ה, וכתיבה וחתימה טובה!
נכון..לא סביר שיתירו לא לצום..אין פה סכנהשבע בום
אבל כן בהחלט לחשוב על כל עזרה שתעזור לך לנוח כמה שיותר
עזרה מהילדים-,מהבעל גם אם יתפלל נגיד נץ ויחזור מוקדם לעזור או אפילו יתפלל חלק בבית..

(השאלה אם כבר זה שידייקו מה נקרא חולשה גדולה..
אבל לא לצום קשה לי להאמין...
לשאול בטחרק טוב!
זה וודאי לא מזיק לשאול.

ולפי הרב שלנו, כל מי שיש חשש לקושי, צריך לדעת מראש עוד לפני הצום מה שיעור השתיה המתאים לו, למקרה שיצטרך: ממלאים את הפה במים, מעבירים לכוס. חצי!! מזה זה השיעור המתאים לך במקרה שיש הוראה לשתות לשיעורים.
תודה!מתואמת
אולי באמת אכין לי כוס שיעורים ליתר ביטחון...
אני גםמישהי מאיפשהו
מניקה הנקה מלאה
אז רק הזדהות 😑
אולי יש אפשרות שבעלך יתפלל ותיקין וככה יחזור מוקדם?
זה מה שהוא יעשה, בכל מקרהמתואמת
וסיכמנו שהוא יתפלל בסוף בבית הכנסת שמול הבית שלנו, ואם יהיו לי "צרות" - אתלה בד בולט כלשהו על החלון, והוא מדי פעם יציץ לראות את החלון שלנו ויחזור הביתה אם יראה שתליתי את הבד... (זה סיכום שעשינו גם בשנים מאתגרות אחרות. ב"ה אף פעם לא הייתי צריכה להשתמש בו)
בהצלחה לך!!
גאוני. איזה כיף שהוא קרובאורוש3
אהבתי!!מאוהבת בילדי

ושלא תצטרכי...

אמא שלי עשתה כך פעם כשהיתה צריכה ללדתאמהלה

ואכן הייתה צריכה להשתמש בסימן

 

תרגישי טוב אהובה, צום קל

מעולה!מישהי מאיפשהו
איזה רעיון יפה
תודה רבה, אמן!!
אני במצב דומה לשלך ושאלתיאני זה א
ואמרו לי שבעיקרון אני מחוייבת לצום ושכל עוד התינוקת לוקחת משהו חוץ מהנקה אז,קשה להתיר בכל מקרה במקרה צורך מותר לשתות לשיעורים. אצלי הבעיה שהיא לא לוקחת בקבוק ואוכלת מעט מוצקים אפיחו שהיא כבר גדולה יחסית..הרב הנחה אותי להיות במזגן כמה שיותר ואני מקווה שבצהרים חמותי או גיסתי קצת יעזרו לי הן לא צמות.. ובעלי מסכן בעצמו הוא חולה עם חום ככה שאין לי יכולת לבנות עליו יותר מדי..
אויש, עם בעל חולה זה לגמרי סיוט...מתואמת
בהצלחה גם לך!
למה שלא תגייסי את הבת הגדולה שלךבאר מרים
לוותר קצת על חלק מהתפילות ולעזור לך עם הקטנה..

זה גיל שהיא לגמרי יכולה, אפילו שהיא כבר צמה..

ולא זוכרת מי מתחת (זוכרת 3 בנים 10,13). מי מתחתיהם? בני ה 10 יכולים קצת לעזור לך?

ילד/ה בגילאי 8-9 יכולים להשגיח על הקטנים בתוך הביתלשעה-שעתיים בזמן שאת נכנסת לנוח אם יש להם הוראה ברורה מה לעשות ומה לא.. זה גיל גיל שאפשר לשמור על התינוקת אם יש הגדרה ברורה מה עושים ומתי צריך להעיר אותך..
תודה רבה!מתואמת
מכל הילדים שלי - הכי רלוונטית לעזרה זו בת השמונה. היא אכן יודעת קצת לטפל בקטנה, אבל לא לאורך זמן...
(הגדולה שלי בעצמה לא צמה טוב כל כך, ואני מעדיפה שאם תרגיש טוב - שתלך לתפילות. יהיו לה מספיק שנים להיות בבית עם ילדיה שלה... והבנים, גם אלה שמתחת לגיל מצוות, בהחלט עדיף שיתפללו בבית הכנסת...)
אז איעזר בבת השמונה בע"ה, ואם יהיה צורך - אקרא לבעלי... יש לו יותר אחריות על התינוקת שלנו מאשר לאחים שלה...
סליחה שאני מתערבתכבתחילה
אבל
למה האחות הגדולה צריכה להפסיד תפילות בגלל שההורים שלה החליטו להביא עוד ילד והוא מצריך טיפול אקסטרה בצום??
ההורים הביאו את הילד אז שידאגו לו. שיתחלקו בינהם, שיביאו בייביסיטר, שיבקשו הקלה לשתייה בשיעורים וכו'..
אבל הילדה הגדולה לא צריכה להפגע מזה.

זה לא אישי כלפי מתואמת, וגם לא כלפייך באר מרים.
זאת סתם תהיה שעולה לי לאחרונה כשאני רואה מסביבי הורים שמעבידים את האחים הגדולים שיטפלו באחים הקטנים בשל חוסר כוחות/אפשרות של ההורים.
אין כח? אל תביאו עוד ילדים. מי שקיים לא צריך לגדל ולדאוג לצרכים של הקטנים.
מבינה את המחשבה שלך ואני גם ממש חושבתבתי 123
שאסור לפגוע בגדולים על חשבון הבאת עוד ילדים אבל
על עניינים רוחניים מי קובע מה טוב בשביל הילדים הגדולים?
אם נסתכל רק לטובת הילדה הגדולה האם יותר טוב בשבילה התפילה או כיבוד הורים? האם היא נפגעת בזה שלא הלכה לתפילה? או שזה עוזר לחינוך שלה?
רוב הילדים של היום חיים בצורה מאוד מפונקת מאשר פעם ההורים קורעים את עצמם כדי לשלם ולדאוג לכל הצרכים שלהם אז כמשפחה זה בהחלט אחריות שלהם גם לתת יד בבית.
בקשר למספר הילדים זה כבר לא עניין של חישובים אם מאמינים שזה רצון ה' אז זה בודאי שווה יותר מהתפילה ביום כיפור. ובודאי שהצום של האמא חשוב יותר ואין סיבה שלא תצום כשיש מי שיכול לעזור לה.
גמר חתימה טובה לכולן
כ"כ נכון!אם מאושרת
זה לא לטובת הילדים שמפנקים אותם יותר מדי...
בחינוך למחשבה על האחר ועזרה לזולת ( כן,גם אבא ואמא הם זולת) נותנים לילדים מתנה הכי טובה לחיים!
בגדול מסכימה איתךמחי
אבל יש מקרי חירום, ויום כיפור הוא אחד מהם.
לעזור קצת לאמא בצום זה לא לגדל את הקטנים. לא אמרו שהיא תשאר בבית כל היום ולא תלך לבית הכנסת. מה יקרה אם שעה אחת היא תהיה בבית ותעזור? לדעתי זה מחנך לראות את השני ולא רק את עצמי, וזה לא פחות חשוב מהתפילות.
מדברת בתור אחת ששבועיים אחרי לידה חיפשה בנרות נערה שתוכל לעזור בחלק מהזמן ביום כיפור, לא לכל היום, לא להפסיד את כל התפילות! ואף אחת לא הסכימה. העיקר הרוחניות שלהן, חס וחלילה לוותר קצת ולעזור ליולדת. לדעתי זה חינוך אנוכי ביותר, שאני והתפילות שלי יותר חשובים מעזרה למישהו שצריך. ושוב, לא אמרתי לוותר על כל התפילות חלילה, זה השנים שלהן להתפלל ואחר כך יהיו להן מספיק שנים בבית. אבל במצב של חוסר ברירה, מותר לוותר קצת למען מישהו אחר.
אני מסכימה עם הרעיון שלךמתואמת
רק רוצה לכתוב אנקדוטה קטנה מעכשיו:
הבת הגדולה שלי אמרה - "אמא, זה בטח יהיה לך ממש קשה לצום, כי את לא רגילה לצום (כלומר, את הצומות הקטנים). אז אולי את תנוחי בצום ואני אשמור על הילדים, טוב?"
זה בלי שאמרתי לה כלום בנושא, כן? זה פשוט טבעי לה...
כמובן, אמרתי לה שהיא לא אמורה להחליף אותי ושבע"ה נסתדר כך... וזה השדר שהיא מקבלת בדרך כלל, ועדיין - היא *רוצה* להיות שותפה בעזרה עם האחים הקטנים... וכמובן, אוהבת אותם ושמחה בכל אחד מהם שנולד
אשרי יולדתה המקורית
זה הכול ממנה!מתואמת
ומהחינוך שלה אביול
איזו מתוקה!מאוהבת בילדי

רגישה ואכפתית... אשרייך! ואשרי מי שיזכה בה..

איזו מתוקהאביול
אף אחד לא מעביד את הילדים שלואיזמרגד1
הילדים עוזרים בבית, בעיקר בשביל החינוך שלהם.
ממש לא מעביד..באר מרים
שילד ישמור שעתיים על האחים הקטנים בזמן שאמא נחה זה לא נקרא מעביד לדעתי..
אני תופסת משפחה כזכות ושותפותבאר מרים
כל אחד זוכה להיות חלק מהמשפחה ולהיות מכל הטוב שהיא נותנת וכחלק מזה כל אחד תורם את חלקו.

לדעתי כשאני חוזרת הביתה עם קניות לחג זה רק טבעי שהילדים יעזרו לי לפרוק - הרי בסוף כולנו נאכל ונהנה ממה שקניתי וכל אחד תורם את חלקו: אני הלכתי לסופר וקניתי, בעלי העמיס את הרכב, הסיע וסחב, הילדים מרוקנים שקיות ושמים במקום וככה לכולנו חש המון מצרכים בבית.

כשכל אחד מנקה משהו לכבוד שבת אותו דבר -כולנו רוצים להיות משבת בבית נקי ומסודר ומכובד אז אני מבשלת, בעלי מנקה חלק, וכל ילד מכין איזור אחר בבית וככה לכולנו נעים בשבת.

גם לגבי העזרה עם הילדים -כולנו נהנים והמשפחה שלנו וכל אחד תורם. הילדים שלי כל כך שמחו כל פעם שנולד תינוק חדש למשפחה וברור להם שהם מתגייסים לעזרה כדי להיות שותפים לברכה הזאת כי אמא חלשה יותר סביב ההריונות והלידה.
ואצלי לשמור על הקטנים זאת אחת המשימות המועדפות..(בטח בהשוואה לשטיפת רצפה או כלים..)

ולגבי ויתור על תפילות בשביל הצום - אף פעם לא ביקשתי את זה מאף אחד מהילדים.
כן שיתפתי אותם כשהיה צורך להתחלק בתכנון היום (אם חלק מהבנים שלי התפללו ותיקים- בהחלט היו תקופות שביקשתי שבהמשך היום יקדישו שעה לשמור על הקטנים או ללמוד בבית בסלון ולא להיעלם לבית המדרש לכל היום.. - לדעתי זה חלק מהחינוך לשותפות העתידית בבית שיקימו.. אני מעדיפה בן שלומד שעתיים בבית המדרש בשקט ואז שעתיים לומד בבית או מלמד ומספר סיפורים לאחים הקטנים (הבכור של אלוף בזה) מאשר בן ששוקע בבית המדרש לא שעות ולא רואה כלום ואמא שלו בינתיים כמעט מתעלפת בבית... וכל לגבי הבת שלי - אף פעם לא ביקשתי ממנה לוותר על תפילה שהיא התכוונה להתפלל. כן ביקשתי לצמצם שעות פטפוט עם חברות וטיוחים ברחבי היישוב בשביל עזרה בבית, או זמן קריאה וכאלה..
מסכימה ממש.המקורית
מסכימה ממשאביול
ממש קשה לי לקרוא את זהשבעבום
גם אם היה מדובר בשכנה שצריכה עזרה הייתי מעודדת את הבת שלי לעזור לה ביום כיפור.
בטח לאימה שעובדת קשה מאד לממן לה בילויים טיולים ומותרות (וחינוך בגדים אוכל)
לא מדובר על משפחה שקורסת והבת מנהלת אותה . מדובר על בת שמקבלת משפחה חמה ותומכת, בגדים נקיים אוכל חינוך סיוע והקשבה בוודאי שהיא יכולה לסייע במצב מיוחד כמו יום כיפור ואמא מניקה...
לדעתי הבעל קודם לבת הגדולה בתפילות כי הוא מחויב והיא לא ( זו דעתי יכול להיות שזו לא ההלכה).
בוודאי שאין היתר לשתות לשיעורין ( שזה איסור מהתורה ומותר רק במצבים שאין ברירה) בשביל שהבת תוכל להתפלל...
בדיוקחגהבגה
מגיבה לכולן.. אני רואה שלא הכי הובנתיכבתחילה
אני יצאתי כנגד המשפט: "למה שלא תגייסי את הבת הגדולה שלך לוותר קצת על *חלק* מהתפילות ולעזור לך עם הקטנה.."

בגיל כזה התפילות הן לא רק 'תפילות'
-הן גם השנים הבודדות לפני שתתחתן ותהפוך לאמא וכבר לא תוכל להתפלל בשלמות.
-הן גם השנים שלהיות בבית כנסת להתפלל זה גם עניין חברתי. מפגש חברתי או דיבור בכיתה כמה זמן כל אחת שרדה בבית כנסת.

אני בעד עזרה
אני לא בעד להקל על עצמך על חשבונה.
את רוצה להקל על עצמך? מעולה, תחשבי טוב טוב כמה כוחות יש לך לפני שאת מביאה עוד ילד. תגייסי את הבעל הרבה לפני שאת חושבת בכלל לגייס את הילדה. תיעזרי בבייביסיטר בתשלום או כל דבר אחר..
אם הילדה מציעה- מעולה. אשריכם. אבל יצאתי כנגד האמרה להוציא אותה מחלק מהתפילות.

זהו..
שיהיה גמר חתימה טובה לכולן
מתנגדת למשפט לגבי היחס בין הבעל והילדה..באר מרים
מכיוון שהבעל חייב בתפילות והילדה לא - השיקול הוא לפי סדר עדיפויות הלכתי.

אבל הרבה פעמים אפשר למצוא פתרונות אחרים שלא מצריכים מאף אחד לוותר על תפילות.

ולגבי דיבור חברתי או השוואה בין חברות - זו בדיוק הזדמנות לחנך את הילדה לגבי סדרי עדיפויות האם יותר חשוב "להשוויץ" במשך התפילה או לקיים מצוות כיבד הורים..

ובאופן אישי:
השנה אחרי השץרבה שנים שלא הגעתי לתפילות. בבית הכנסת הגעתי להתפלל.
תכלס מי שיגעה לח ר של בית הכנסת. להשגיח על הקטנים מדי פעם או לעזור להם היתה הבת הגדולה שלי. לא ביקשתי ממנה אלא זה היה ביוזמתה - לדעתי זה היה לה מעולה כי נתן לה "תירוץ טוב" לאוורר את עצמה מהתפילות הארוכות ולהרפות קצת..
אבל אני בהחלט חושבת שיש בזה מימד חינוכי של להיות רגישה לזולת ולראות את עבודת ה' שבין אדם לחברו כחשובה לא פחות מבין אדם למקום.
רקומרת-לגבי ההשוואה בין הבעל לילדהיערת דבש

שהבעל חייב לטפל בילדה

כיון שהוא אבא שלה ובחר להביאה לעולם

והילדה כמובן לא.

כמובן שהיא חייבת לכבד הורים ויכולה לעזור עם האחים הקטנים לפעמים

בעייני באמת זה חייב להיות רק בגבול הטעם הטוב

ולא הרבה מידי ולא בצורה של עול ולא על חשבון דברים שחשובים בגילה ועבורה.

 

אני הבנתי את כבתחילה

כי באמת יש הרבה מקרים שזה עובר את גבול הטעם הטוב

בעייני לפחות. 

כמובן שלא מדובר במקרה של מתואמת.

 

 

 

@המקורית הבת שלי בת 9 שמרה קצת פה ושם על אחותה הקטנה וזה היה בכיף ובשמחה מצידה

בכל מקרה מתי שהתפללתי מעט בחדר ליד בית הכנסת,

 העדפתי שהקטנה תהיה כמה שיותר איתי

א. כדי שלא יעיק על הגדולה

ב. כי אני יותר רגועה ככה ..בכל זאת בת 9 זה לא אמא.

מסכימה. אני לגמרי בדיעה שלךהמקורית
יש הבדל בין רצון של הילדה שלא נובע מכך שחייבו אותה לזה אלא מחינוך לערכים של עזרה וכיבוד הורים, כמו שהיה בסוף אצל @מתואמת ו@באר מרים לבין מקרים הזויים יותר.
ולגבי הורה או ילדה - ובכן, מסכימה עם [@151815|באר מרים בעניין הזה. העדיפות ההלכתית לכל התפילות הן של אבא. בת מחויבת רק ב1. ואם האמא תוכל להתפלל את ה1 שלה והבת את שלה ותהיה פה עזרה בלי להזעיק את האבא זה עדיף גם בעיניי.

כמובן שצריך להיות קשובים לילדה. ואם מביעה חוסר רצון אז בעיניי צריך להתחשב ברצונה
יש הבדל בין עזרה קבועה שגדולה מהכוחות של הילדהאיזמרגד1
לעזרה גדולה חד פעמית. אני לא חושבת שחולשה או קושי נקודתיים שדורשים יותר מאמץ מהילדים זה סיבה לא להביא עוד ילד, בשונה מקושי קבוע.
הבאת ילדים זה נושא ככ רחב....אביול
כ"כ כ"כ...
אין פה עניין של אם אין כוח שלא יביאו ילדים...
יש זמנים שיש כוח, ויש זמנים שלא.
יום כיפור זה יום שבו לכולם אין כוח. אז הגיוני להיעזר. ספציפית כאן נראה לי שיוצר כדאי שתלך לתפילות)מה באמת היה בסוף? @מתואמת(
אבל זה בכלל לא קשור להבאת ילדים
בסוף בעיקר בעלי בא בין התפילות כדי לעזורמתואמת
(הפסיד קצת מהן והשלים את חלקן במקומות אחרים)
עד שהבת הגדולה נחתה פה בבוקר והודיעה לבעלי שעכשיו היא תטפל בקטנים ושהוא יחזור להתפלל.
הוא רק קצת ניסה להתנגד...
אבל לקראת סוף הצום, כשהיא כבר הייתה חלשה, כבר פטרנו אותה מכל עזרה...
הילדים שלי הרבה יותר רוצים אחים ממה שאנו ההוריםדיליה

אנחנו בפעם האחרונה לפני שהפסקנו מניעה אחד השיקולים היה הרצון של הילדים בבית כבר לעוד אח קטן.

אני חושבת ומאמינה שילדים הם מתנה לאחיהם הגדולים ום בהחלט שמחים להיות שותפים בגידולם.

מלבד מה שכתבו גם לגבי כיבוד הורים וכו'

מעניין כי זה ממש לא שיקול אצליהמקורית
עם כל הכבוד לרצון של הילדים, מי שמגדל את האחים שלהם זה ההורים. ואם אין כח..
אבל למי שיש כוח ורצון, אולי זה מתווסף כשיקול
ברור שהתווסף כשיקולדיליה

השיקול הראשוני היה היכולת שלנו,

הרצון שלנו.

האפשרות.

אבל זה שהילדים רצו היה לנו במקום שהראה לנו שיש נכונות כללית בבית ומקום רגשי לעוד תינוק...

ובאמת כשלא חשתי בטוב בהריון ואחרי הלידה הילדים היו סופר מגוייסים כי מאוד מאוד שמחו.

מהמם.המקוריתאחרונה
רק לגבי הבת הגדולהיערת דבש
בעייני זה הכי פחות מתאים
דוקא בגלל שהיא צעירה וקטנה עדיין
ושהיא צמה !
בגלל הזה הרבה פעמים צמים לא קל
ולעזור בבית לדעתי זה זמן לא מתאים

אני בגיל הזה הייתי צמה קשה ממש
למשל..וחושבת שזה אופייני לבנות צעירות שעדיין ילדות בעצם וצריכות לצום יממה+
אבל זה לא חובה שילדה בת 8 תצוםהמקורית
לגבי הבת הגדולה את צודקת.
וזה גם מה ש@מתואמת כתבה - שהיא מעדיפה שהיא תתפלל.
אגב, אני דווקא הצלחתי להבין את כוונתה של @כבתחילה כי הכרתי משפחה כזו שהאמא הייתה נותנת לילדה הגדולה לשמור על הקטן התורן גם בלי שהיא הייתה רוצה, גם בלי סיבה כביכול אקוטית. וזה היה גורם להמון ריבים ביניהן. אבל לא נראה שזה המצב פה. בכלל
דברתי על הגדולה...יערת דבש


מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !