בעלי הוא בעל מקסים, מדהים עבורי וטוב לי ולילדיי אבל חסר טקט כלפי המשפחה שלי ונותן תחושה שהוא פוץ מתנשא ולא תמיד נחמד.
לא רק שלא פשוט עם הילדים (קטנים, שובבים, בוכים ודורשים) היינו בשבת משפחתית אצל אמא שלי ופשוט סבלתי מכל רגע.
הוא מדבר בלי הפסקה (לא שותק, חופר) משתלט על השיח, לא נרגע וגם מעיק… וכמובן לא מודע לזה, אין לו חכמה רגשית בשית. למשל אמא שלי אשה מבוגרת שטרחה המון כדי לארח אותנו, הכינה עוגה ואמא שלי בשלנית ואופה שאין דברים כאלו, אבל הוא בררן וביקורתי, לא יגיד מילה טובה על העוגה. אני מחמיאה לאמא שלי כי בעיניי זה באמת טעים והוא שותק. אחותי לקחה מאמא שלי לול באופן חד פעמי כי הנכד שלה הגיע לארץ ולנו היה חסר לול אז הוא חסר טקט ומתלונן באזניי המשפחה שלי למה היא לקחה ואיך היא לוקחת דווקא כשאנחנו מגיעים. ואני ממש מתפדחת (מה הבעיה לתת??? הלווינו לול נוסף עבורנו משכנים- אמא שלי דאגה לנו והכל היה בסדר). כאילו לא דיי בכל זה, בסוף השבת אני הכנסתי את הלול שאחותי החזירה בצאת שבת ושאלתי אם צריך שנפתח אותו אז בעלי היקר אומר לי על אמא שלי שעוזרת לנו להתארגן- באוזניה ״זה לא שהיא תישן בלול או משהו נכון? בגילה״ שזו יציאה חסרת כבוד כאילו אין לו בושה או טקט, רק פה גדול. אני נדהמת ממנו לפעמים פשוט בא לי להיעלם מתחת איזו בלטה מחוסר רגישות/טקט וקושי להתנהג נורמלי במצבים חברתיים.
אני לא חושבת שהוא מודע לזה מצד שני הוא לא היה מעיז לומר כזה דבר לאמא שלו ועובדה שבמשפחה שלו הוא מתנהג נורמלי. סנקציות לא עזרו, אתה מעיר על דבר אחד ואז צצות עוד 15 יציאות. זה מאד מאד מאד מתסכל ואז הוא מחבק אותי ואני קרירה אליו והוא אפילו לא מבין!!!! בא ביציאה לגיסתי שאחרי שהוא התחתן איתי אמא שלי לא יכולה לבוא בטענות אליו לכלום כי הוא התחתן איתי וחושב שזה מצחיק!!!!
יכול להרביץ יציאה ואז ללטף לי את הראש. הוא מחונן אם זה עוזר במשהו.
והכי מעצבן שאני ככ הפוכה ממנו כלפי המשפחה שלו!!!
מחמיאה על כל דבר קטן, חמה, מודה לכולם על כל דבר קטן, נותנת יחס לכל אחד אצלו במשפחה.
לא רק שלא פשוט עם הילדים (קטנים, שובבים, בוכים ודורשים) היינו בשבת משפחתית אצל אמא שלי ופשוט סבלתי מכל רגע.
הוא מדבר בלי הפסקה (לא שותק, חופר) משתלט על השיח, לא נרגע וגם מעיק… וכמובן לא מודע לזה, אין לו חכמה רגשית בשית. למשל אמא שלי אשה מבוגרת שטרחה המון כדי לארח אותנו, הכינה עוגה ואמא שלי בשלנית ואופה שאין דברים כאלו, אבל הוא בררן וביקורתי, לא יגיד מילה טובה על העוגה. אני מחמיאה לאמא שלי כי בעיניי זה באמת טעים והוא שותק. אחותי לקחה מאמא שלי לול באופן חד פעמי כי הנכד שלה הגיע לארץ ולנו היה חסר לול אז הוא חסר טקט ומתלונן באזניי המשפחה שלי למה היא לקחה ואיך היא לוקחת דווקא כשאנחנו מגיעים. ואני ממש מתפדחת (מה הבעיה לתת??? הלווינו לול נוסף עבורנו משכנים- אמא שלי דאגה לנו והכל היה בסדר). כאילו לא דיי בכל זה, בסוף השבת אני הכנסתי את הלול שאחותי החזירה בצאת שבת ושאלתי אם צריך שנפתח אותו אז בעלי היקר אומר לי על אמא שלי שעוזרת לנו להתארגן- באוזניה ״זה לא שהיא תישן בלול או משהו נכון? בגילה״ שזו יציאה חסרת כבוד כאילו אין לו בושה או טקט, רק פה גדול. אני נדהמת ממנו לפעמים פשוט בא לי להיעלם מתחת איזו בלטה מחוסר רגישות/טקט וקושי להתנהג נורמלי במצבים חברתיים.
אני לא חושבת שהוא מודע לזה מצד שני הוא לא היה מעיז לומר כזה דבר לאמא שלו ועובדה שבמשפחה שלו הוא מתנהג נורמלי. סנקציות לא עזרו, אתה מעיר על דבר אחד ואז צצות עוד 15 יציאות. זה מאד מאד מאד מתסכל ואז הוא מחבק אותי ואני קרירה אליו והוא אפילו לא מבין!!!! בא ביציאה לגיסתי שאחרי שהוא התחתן איתי אמא שלי לא יכולה לבוא בטענות אליו לכלום כי הוא התחתן איתי וחושב שזה מצחיק!!!!
יכול להרביץ יציאה ואז ללטף לי את הראש. הוא מחונן אם זה עוזר במשהו.
והכי מעצבן שאני ככ הפוכה ממנו כלפי המשפחה שלו!!!
מחמיאה על כל דבר קטן, חמה, מודה לכולם על כל דבר קטן, נותנת יחס לכל אחד אצלו במשפחה.
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות