מדריך לציפורים של מזרח אפריקה

סוד הגן הנעלם

מים שאין להם סוף

אבדות

פרויקט רוזי

אלינור אוליפנט ממש בסדר

כל הספרים האלה יש בהם עלילה רומנטית והם נקיים. הראשון הכי יפה, השני הוא קלאסיקה שקראתי מזמן מזמן, השלישי מקסים וצנוע, וכן הרביעי. החמישי (פרויקט רוזי) הוא מין מסע ללמוד לאהוב וגם השישי.

אם את צעירה, אז אני ממש אהבתי את הסדרה אן שרלי.

לגילאיים יותר בוגרים, יש את 'קשורה בנפשו' של ליאור אנגלמן (היה קצת טרחני לטעמי, נראה לי גם לא קראתי אותו עד הסוף, יש לאנגלמן ספר יותר יפה - 'לא מפסיקים אהבה באמצע' )

'מים שאין להם סוף' של מיכאל או יונתן או משו אחר שיינפלד 

הספרים של ג'יין אוסטין (אם את שואלת אותי תקראי רק את גאווה ודעה קדומה)

שירה גאולה של נועה ירון דיין (ספר מקסים!)

ברוך ה' לא מכיר כלום, חוץ מ2 ולא הבנתי מה הם קשורים..

מה הקשר של ילדי דינור ומוקאדם לשרשור הזה?

ילדי דינור ספר חמוד ביותר של יעל רועי, אין קשר לשרשור הזה

מוקאדם, גם הוא ספר שמאד אהבתי, על עדת בני ישראל.

גם, לא מו צא את הקשר לשרשור הזה..

כתבו על זה סקירה פה.

חנות הספרים האחרונה בלונדון.

רומן היסטורי, הרומנטיקה חלק משמעותי אבל לא מרכזי. מתרחש בזמן הבליץ בלונדון אז כולל קטעים קצת קשים של פצצות.

יש הרבה ספרים בז'אנר אבל קשה לדעת ממבט ראשון את רמת הנקיות שלהם...

יש לו 2 ספרים רומנטיים ונקיים

ספר קצת ישן, אבל יפהפה ועדין,

של הסופרת רוני גבעתי (בכלל, כל הספרים של רוני גבעתי שווים קריאה, וברובם יש מערכות יחסים.)

יש על הספר הזה סקירה באתר מילימילים.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.