הלוואי שהיה אפשר לראותו אותו פיזית.
שיהיה אפשר לשבת לידו ולבכות ולכאוב ולהיות עצובה, והוא יחבק, וינגב את הדמעות, ויגיד שהכל יהיה בסדר
שיהיה אפשר לכעוס ולצעוק ולהתעצבן, והוא ירגיע, ויעזור
שיהיה אפשר לשמוח, להיות הכי מאושרת בעולם, והוא איתי. שמח. וגאה. ואוהב.
שיהיה אפשר להרגיש חשובה ועטופה, שרק אני המרכז עכשיו. כמו בברכת כוהנים, מתחת לטלית של אבא
שיהיה שם אחרי אתגרים שעברתי בכבוד להיות גאה ושמח. שיהיה שם אחרי מכשולים ונפילות ויגיד שהכל בסדר ושאני בכלזאת טובה
שיהיה כשקשה וכואב להגיד שאני אלופה ומסוגלת.
שיהיה פה. שלא יהיה רחוק. שאני ארגיש אותו באמת
שאני אוהב אותו. שאני אדע שאני עושה את הדבר הנכון. שאני משמחת.
שיראה שקשה. שיראה שאני מתאמצת.
שאני אדע שהוא אמיתי. ושהוא באמת אוהב אותי.

ואם אפשר, שיהיה קצת יותר אבא ופחות מלך.

אני מבקש סליחה ממשפחת רבין על הרצח של יצחק רבין.

אני מתבייש שהרוצח היה חובש כיפה.

אני מקווה שזה מה שיקרה.

הזהרנו אתכם שזה ימין או פלסטין

זה לשון הרע

למה בני משפחה צריכים לסבול ממעשה יקירם?

"את לא תחיי": איומים ברצח נגד אשתו של איזנקוט - סרוגים

איזה יופי:

בשורה למשרתי הקבע והמילואים

למרות שאת רוב הכתבה לא הבנתי.

עדיין אסור