אני אוהבת אותך מאוד.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.
איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.
היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
לא מצליחה להבין איך זה הגיוני שאת כבר חודש שוכבת שם מתחת לאבן. ואני פה. לבד. מסביבי כ"כ הרבה אנשים. אבל אף אחד לא מבין. אני לבד.
איך זה הגיוני שיום אחד הכול נגמר?
גם ממני יום אחד לא יישאר כלום. עוד 100 שנים כל האנשים פה בכדור הארץ יתחלפו.
זה לא כ"כ הרבה זמן.
אנשים חיים. בוכים. מתרגשים.
אבל עוד מעט לא יישאר מהם כלום.
עולם מוזר.
היא כ"כ רצתה לחיות. היא אמרה שהיא רוצה להיות איתנו בסוכות. ועכשיו היא לא פה. אבל גם הרצון שלה כבר לא קיים. היא לא איתנו בסוכות. לא כואב לה על זה. היא פשוט לא קיימת יותר. נשארנו רק אנחנו. והכאב.
