ומי אמר שהדת היא של האנשים הקטנים?

אולי הם לקחו עליה בעלות, אבל זאת גניבה.

היא לא שייכת להם.

אין על ה הוא אבא גבר שלי   הוא פשוט שלם אין יותר שלכם מימנו זהו

זה שווה ל"למה אתם שופטים אותי על זה שנהגתי בשכרות? אני אדם טוב מבפנים ומערכת החוקים הזאת מגבילה אותי"

אנחנו חיים בעולם האמיתי, עולם שבו למעשים יש השלכות ואיך שאנשים בוחרים לעצב את החיים שלהם משפיע עליהם. זה לא סרט של דיסני שבו האהבה של הנסיך והנסיכה באה משום מקום אחרי 5 דקות של היכרות ומחזיקה "עד עצם היום הזה".

רגשות רוחניים ערפיליים של קדושה לא מחזיקים מעמד אם לא מתפיסים אותם במשהו מעשי. אם את טוענת שאת מאמינה שאלוקים ברא את העולם ונתן לנו את התורה, למה לא לקיים אותה? אם אתה מרגישה התעלות רוחנית מעופפת במוצאי יום כיפור, למה את מתנגדת לנסות לשחזר אותה עד כמה שניתן באופן מחויב ורציני בחיי היום היום?

זה הכל עניין של מחויבות. רגש לבדו הוא נפלא אבל הוא לא מחזיק מעמד בשגרת חיים. יום אחד תרגישי שלא בא לך להתפלל, אז לא תעשי את זה? העולם הזה לא פועל רק לפי מה ש"בא לי" באותו הרגע. לפעמים צריך לעשות דברים מתוך מחויבות עמוקה גם אם אין רצון רגעי בשבילם. זה שווה הרבה מאשר שיום אחד תיפול עלייך ההשראה לעשות משהו.

הדוגמה עם החצאיות עוד יותר מעצבנת אותי כי זה כזה בר תיקון. תלכי לחנות או תזמיני בשיין חצאיות שעוברות את הברך ושהן לטעמך ו100% אף אחד לא יעיר לך על חצאית יותר.

אף אחד בציונות הדתית לא יקרא לך כופרת אם את מחפשת תשובות באמת ממקום של להבין ולא ממרד נעורים מטופש. את נלחמת באנשים לא קיימים. אלו שכן נוהגים לאופן שבו את מתארת מראש לא אכפת ממך כי את לא חלק מהקהילה הסגורה והדומה לכת שלהם. זה מיעוט מאוד קטן שלא צריך לנפח כאילו זה מה שאמא שלך חושבת כל מה פעם שהיא מעירה לך על החצאית.

לא יוצרים קשר יציב ועמוק עם אלוקים לפי כמה "בא לי" רנדומליים. מה שאמרתי גם תקף מחוץ לעניין הדתי. זה תקף ללימודים, מציאת עבודה, לזוגיות, לניקיון בחדר ולכל דבר אמיתי. לפעמים צריך לעשות משהו למרות שלא רוצים לעשות אותו.

רק שתדעי שלא המצאת שום דבר ממה שכתבת. גם אם הגעת לתובנות ה"עמוקות" שלך אחרי חשיבה. את מצטטת במדויק את השיח ה"העיקר לעשות מה שבא לי וטוב לי ובטוח שאלוהים יהיה מרוצה מזה"

אני בכוונה כותבת את זה ב-ה' כי ברור שלא מדובר פה באלוקי ישראל שבאמת ברא את המציאות ונתן לנו את התורה ולא שם אותנו בעולם הזה אך ורק כדי לחיות חיים נעימים.

את יכולה לטעון שמה שהכי חשוב לך בעולם זה לחיות חיים בכמה שיותר הנאה חומרית וחס וחלילה להיות מוגבלת באיזשהו חוסר נוחות, אבל זה ממש לא דבר אלוקים. זה מה ש*בא לך* לעשות. אין פה עומק, מהות או איזשהו קירוב לאלוקות או למשהו עמוק ומשמעותי.

אלו סתם דיבורים באוויר שגורמים לאנשים להרגיש עמוקים ורציניים כשהם בפועל דואגים רק להנאתם החומרית. משתמשים במילים גבוהות וריקות להשתיק את המצפון, החלק הפנימי  בנשמה, שדורש מהם יותר. אני לא לא מתייחסת אלייך באופן אישי אלא לשיח הרדוד והמטופש הזה שחבל מאוד שבחרת לאמץ.

מצחיק איך את נפגעת מהתוקפנות של התגובה שלי ובאותה נשימה חושבת שאת "מאמינה יותר מכולם פה" מצד אחד "איך אתם מעיזים להתנשא עליי" ושנייה אחר כך מתנשאת פה מעל כולם, ממש צדקת הדור שמבינה יותר טוב באמונה יותר מאלפי שנים של מחשבה יהודית. לעניין הזה, אפילו נוצרים ומוסלמים מבינים בזה יותר ממך. טיפה ענווה.

הצניעות שלך, קשורה באמת בעיקר אלייך אבל ברור שהיא משפיעה על הסביבה. להתכחש לכך זה פשוט מגוחך. אבל לפני שמדברים על החובה לצניעות, רואים שאין לך בכלל את הבסיס למחויבות להלכה. כל ההסברים בעולם לא יעזרו אם את לא מאמינה שיש משהו יותר חשוב מלמלא את הרצונות החומריים שלך ואז לברך את עצמך על זה כאילו זה הישג רוחני.

שיעלה את שרשוריו במקומות אחרים..

יש מקומות שמיועדים לשרשורי פריקה וכו',  [שרשורים שלא מיועדים לקבלת תגובות שאינם 'פוצי מוצי' ונחמה ואהבה..] ויש מקומות שזה לא היעוד שלהם, הפורום הזה הוא לאו דווקא ביעוד הזה, ופה, כל אחד שמעלה שרשור, יכול לקבל תשובות חיוביות, ויכול לקבל תשובות אחרות, תלוי מה הניקים האחרים חושבים,  לא יודע מה עלה במחשבתך, כשכתבת את המילים שפתחו את השרשור, בפורום שבו ברור לך, שדעת כולם\רובם שונה בתכלית ממך, מה חשבת שיענו לך?

אני גם  חטפתי לפעמים, אחרים חוטפים לפעמים, ככה זה. זה הפורום..

אף אחד לא יכול להעלות פה נושא, ולהתמסכן כשאמרו לו שלא חושבים כמוהו.. 

אם מדובר על מילים לא יפות\התבטאות לא יפה וכו', אוקיי, זה משהו אחר, 

אבל על עצם זה ש'העזו לשפוט אותי, ומי הם בכלל'..

מי שלא מעוניין.. - שלא יעלה פה את הגיגיו..

ואם  אנשים נתקלים בקלישאות רדודות חסרות תוכן, שכבר המוני אנשים טחנו אותם שוב ושוב, בהרגשה שהמשפטים שהם אומרים, גאוניים נורא ומלאי חכמת חיים..

 אז שלא יבהלו , אם יבואו כמה ויסבירו להם למה הם ממש לא כאלה..

כמובן שלכל אחד יש את הזכות להביע את דעתו, במיוחד בפורום הזה שיועד לכך. אבל חשוב מאוד לשים לב לצורת ההתבטאות, היא קריטית לפעמים. @חושבת בקופסא, גם את וגם אני לא יודעות מה אני פה דברו עברה בחיי שלה, וגם אם ידענו, הרי ידוע שאסור לדון אדם לפני שנגיע למקומו ולעולם לא נגיע למקומה. גם אם נעבור את אותם הדברים בדיוק, אין לנו את אותה סביבת חיים, אותו האופי או אותן היכולות. זה לא מונע ממנו להביע את דעתנו (ואפילו חשוב להביע אותה), אבל זה כן מונע ממנו להגדיר את דעתה (ובעצם את אני פה דברו בעצמה) כרדודה, נהנתנית, חלשת אופי וכדו'.

עכשיו אני פונה אלייך @אני פה דברו!, אני מבינה אותך (עד כמה שאני יכולה כאחת שלא עברה את מה שעברת, אם כי דברים אחרים..) ובאמת משתדלת לא לשפוט אותך. אבל נסי להפריד רגע בין הרגש לשכל, כי מי שצריך להוביל זהו כמובן השכל.

ברגש, את כואבת ונלחמת, ועדיין אוהבת את אלוקים ומתנדבת ונותנת מעצמך. זה מדהים, ולא מובן מאליו בכלל. בשכל, את מאמינה באלוקים, אבל נראה לך שקיימת סתירה בין הטוב שהוא מייצג לבין הסבל שנגרם לך מכל ההגבלות של הדת, לכן את מסיקה בהיגיון שהדת היא לא המייצגת של אלוקים.

אז תסתכלי רגע מסביבך, מה היה קורה אם המדינה הייתה מחליטה לבטל את ספר החוקים שלה ולתת לתושבים לפעול לפי מה שהם חושבים שנכון? אתן דוגמה. אין איסור לנהוג במהירות מופרזת, ההחלטה מהי המהירות הסבירה נתונה בידייך. מה את חושבת, מי יודע לחשב נכון יותר את המהירות המדויקת שמאזנת בין יעילות ובטיחות בצורה הטובה ביותר, את או המומחים בתחום? זו שאלה רטורית כמובן, והנמשל מובן..

עכשיו, אם תשאלי אותי - אז מי אמר שהדת יודעת מהם הגבולות המדויקים? תבדקי אבל בשום אופן אל תבדקי לפי התחושות שלך, אם טוב לך עם זה או לא, אלא אם זה נכון או לא. אולי לא כיף לנסוע לאט ואולי נפספס בגלל זה את התור לבנק אבל כולנו מסכימים שזה מה שנכון ולכן אנחנו מצייתים לחוק. דיברת על צניעות - תבררי עם בנות טובות שנאנסו.. זה היה קורה אם הן היו הולכות צנוע יותר? זה היה קורה אם הן היו מתרחקות מ"חברים" למיניהם?

זהו. זו דעתי

ציפת לפתוח שרשור עם כאלו טענות בפורום דתי ולא לקבל תשובה? את חושבת שבגלל שצלמת סרטון של עצמך את יותר צודקת?

נכון, אני לא מכירה אותך, אני מכירה את מה שכתבת בפורום הזה ופתחת לדיון בפני קהל של אנשים זרים באינטרנט. די צפוי לקבל תגובות שהן לא מכילות ומחבקות. רואים שאין לך מה לענות למה שאמרתי חוץ מלזרוק עוד אמירות ריקות מתוכן, ואשכרה לחשוף את הזהות של בפורום אנונימי בלי שום סיבה בכלל.

שנזכה להיות אנשים כאלה!!

תמצת את ההסתכלות עולם שה' מצפה מאיתנו שיהיה לנו.

ה״דת״, הרי היא התורה והמצוות, הם דברי אלוקים חיים. אלוקים ציווה עליך אותם, הוא ציווה עליך את הצניעות ואת שבת קודש. ההלכה היא לא גחמה של כמה זקנים. 

התורה והמצוות לא כולאות את אלוקים, התורה היא רצון האלוקים.

ככה הוא כותב בשיחות הר"ן נא'

"ולעבוד ה', איני יודע מי הוא שיוכל לומר שיעבוד את ה' לפי גדולת הבורא יתברך. מי שיודע מעט מגדולתו יתברך איני יודע איך יכול לומר שיעבוד אותו יתברך. ושום מלאך ושרף אינו יכול להתפאר על זאת שיוכל לעבוד אותו יתברך רק העיקר הוא הרצון להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו יתברך. ואף על פי שהכל חפצים ורוצים לעבדו, אף על פי כן אין כל הרצונות שוין. ויש חילוקים רבים ברצון. אפילו באדם אחד בעצמו בכל עת ובכל רגע יש חילוקים גדולים בין הרצונות. והכלל שעיקר הוא הרצון והכיסופין שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך. ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות. (ובאמת לפי גדולתו יתברך כל אלו העבודות אינם כלום רק הכל הוא בדרך "כאילו", כי הכל הוא כמו שחוק בעלמא כנגד גדולתו יתברך)"

החכמה היא באמת להיות "אדם גדול" כמו שכתבת שרואה את הגדלות הקב"ה וכוסף אליו

אבל כדי לטפס אליו וכדי לשמח אותו משתמשים בסולם שמוביל אליו שעשוי ממצוות.

הדת לא "כולאת את אלוקים", חלילה וחס. הוא לא יצור חלש ומסכן שאפשר לכלוא ואנשים קטנים יכולים להפוך אותו לאחד משלהם. 

 גם התורה שבכתב וגם התושב"ע הם דברי אלוקים חיים (ואם את לא מסכימה עם זה זה כבר דיון נוסף). 

הקב"ה "הסתכל באורייתא וברא עלמא"- הסתכל בתורה וברא את העולם- כלומר התורה, כולל התושב"ע, היא כמו "הוראות היצרן" לאיך לחיות ו"להשתמש בעולם" בצורה נכונה.

אנחנו לא יכולים להבין למה היצרן אמר לעשות דווקא ככה או ככה ומה ההיגיון מאחורי זה, כי בואו, ה"יצרן" של משהו כמו כל העולם כולו קצת יותר חכם מאיתנו… ויש גבול למה שהשכל המוגבל שלנו יכול להבין.

אבל אם מאמינים בו, מבינים שגם אם לא מבינים, צריך להתנהג לפי כללי השימוש שקבע, אחרת ייגרם נזק. 

לא באנו לעולם הזה כדי להנות, והמטרה בעולם הזה היא לא להנות ולספק את תאוותינו בבחינת "אכול ושתה כי מחר נמות"... וגם על המצוות נאמר- "מצוות לאו להנות ניתנו". אפילו המצוות לא נועדו כדי שנתענג עליהם ולא בשביל הרגשות הרוחניים הגדולים שנובעים מהם. לא שאסור להנות, אבל זו ממש לא המטרה לשמה אנו חיים. המטרה היא לעבוד את ה', לא את עצמינו… ולדמיין כל מטרה אחרת זה לעבוד על עצמינו. החיים הם קצת כמו מלחמה, מלחמה במסירות נפש על השמחה והשפיות, מלחמה על האמונה, מלחמה על עשיית רצון ה',  מלחמה על האמת מול השקר. ומלחמה זה דבר קשוח. אף אחד לא אומר שלחיות זה קל. לנשמה היה הרבה יותר נוח ונעים לנוח באוצר הנשמות ולהתענג שם על זיו ה' לפני שירדה. בלי טלטלות.

אבל בטובו הגדול הוא זיכה אותנו לרדת לכאן לעולם הזה כדי לעבוד אותו ולהמליך אותו דווקא מתוך ההסתרה ומלחמה מול היצר הרע כדי שתהיה בחירה חופשית אמיתית- "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני". וזו המטרה האחת והיחידה של חיינו, לעשות את רצון ה'. כשאנחנו שוכחים מהמטרה הזו וכביכול "משתחררים" מהכבלים של חוקי ה' ובורחים כדי לספק את תאוות החומר והרצונות שלנו אנחנו לא נעשים מאושרים יותר. ה"אושר" המדומה הזה הוא רק אשליה, אשליה חולפת, כמו לדוגמא שמי שלקח סם ונמצא באקסטזה אף אחד לא יאמר עליו שהוא מאושר או משוחרר. ההפך, כולם יחשבו שהוא הכי אומלל שיש והכי כבול שיש להתמכרות שמזיקה לו והוא פשוט בהזיה של אושר מדומה. כל הנאות העולם… הם סתם אשליה. 

אלוקים לא רוצה לכלוא אותנו ע"י הדת... ה' ח"ו הוא לא כוח אכזר שהוריד אותנו כאן לעולם מלא שקר וקשיים סתם, ובנוסף כפה עלינו כגיגית תרי"ג מצוות, כלא אותנו בד' אמות של הלכה ויאללה תתמודדו....

ה' לא ציווה עלינו דברים שאי אפשר לעמוד בהם והוא לא מעמיד אדם בניסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו.

"לא בשמיים היא ולא מעבר לים".... 

אלוקים רק רוצה בטובתנו. "דרך הטוב להיטיב". והוא אמר לנו מה טוב לעשות ואיך יהיה לנו טוב, ע"י התורה.

נכון שאנחנו ממליכים את ה' ע"י זה שאנחנו מצייתים לחוקיו "ואין מלך בלי עם" ואז לכאורה ה' "צריך" אותנו כביכול, אבל זה רק לכאורה. לה' שהוא שלימות מוחלטת לא יווצר חיסרון אם תשמעי בקולו ואם לא.

אבל לך כן יווצר חיסרון משמעותי מזה, כי תפסידי למלא את התפקיד לשמו נוצרת…

ע"י הציות לחוקי התורה והכניעה לה' למרות שזה קשה מאוד ודורש מסירות נפש של ממש,וגם אם לא מבינים את המשמעות, אז אנחנו משתחררים מהכבלים של החומריות והמגבלות שלנו ומתרוממים מעליה ומתחברים לאינסוף ברוך הוא שהוא בלי שום מגבלה וגבול. אם נתעלם מכל הרצונות השקריים שעולים בנו ונברר את הרצון שלנו כך שרצון ה' יהיה כל רצוננו, רק אז נחוש אושר אמיתי. רק כך לא תהיה סתירה בין הגוף והנשמה שלנו, רק כך נשתחרר מכל הכבלים שלנו ונהיה חופשיים באמת ואין אושר ושמחה גדולה מזו .כמו שכתב ריה"ל: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי, על כן בבקש כל אנוש חלקו- חלקי ה' אמרה נפשי."  

ריבוי המצוות נועד לטובתנו! כדי שאנחנו נזכה, כדי שאנחנו נזדכך! 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"."

וכשמבינים את כל זה, כל הקושי והמאבקים שיש הופכים להיות הרבה יותר קלים ואנחנו מתמלאים בשמחה על הזכות העצומה. ואז עול התורה והמצוות, שזה באמת "עול", הופך להיות קל מאוד לנשיאה כי כמו ש"הארון נושא את נושאיו" כך ה' מסייע לאדם שלא להרגיש בכלל בכובד המשא. 

בעל התניא אומר שאם אדם מרגיש שעול התורה והמצוות  כמו משא כבד עליו, זה לא בגלל כובד של התורה אלא בגלל שהוא נושא עליו דברים שהוא לא אמור לשאת, למשל מטענים רגשיים או שהוא לא מדייק בעבודת ה' ונושא על עצמו חומרות מיותרות. אבל יש חומרות שהם לא מיותרות אלא הכרחיות, לכן חייב למצוא סמכות תורנית שתכוון ותדריך אותך מה לשאת על עצמך ומה לא.

ואחרי כל זה, נפתרת התמיהה על העם המוזר שכל שנה בשמחת תורה רוקד ושמח עם….ספר החוקים שלו.

 זה החיים שלנו וכל סיבת היותנו! "כי הם חיינו ואורך ימינו ובם נהגה יומם ולילה!"

"אשרינו, מה טוב חלקינו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתינו…"

"יפה ותמה, תורה תמימה, הנעימה, מי יוכל להעמיק בסודך, סוד אלוקים חיים"

 שנזכה לשמוח בתורה ולעשות את רצון ה' באמת ותמים!

לכאורה, האינטרס היה אמור להיות הפוך. להקל כמה שיותר, להוריד כמה שיותר מצוות,

כדי שאנשים ירצו לקבל את הדברים.

כמו שהנוצרים עשו- הורידו כמעט את כל המצוות, כדי שהעם הרומאי שהיה במשבר אמוני עם האלילים שלא עזרו לו בתקופת התפרקות רומא והתחיל לחבב את האמונה בא-ל אחד אבל לא רצה תרי"ג מצוות על הראש יקנה את הבלוף הזה

והבהרה- נכון שתיארתי טובות שיוצאות לנו מעבודת ה' ובאמת יוצא גם לנו טוב מעבודת ה', אבל שוב- האידיאל הוא לעבוד את ה' כי ה' ציווה ואנחנו רוצים לעשות את רצונו ולא כי זה טוב לנו

שבעצם יש דברים שהם נראים קטנוניים ליד הגודל של הלב, של העולם, של אלוקים

אני חושבת שיש בזה אמת. ואפשר גם וגם. כלומר, גם להיות עם לב גדול ופתוח, וגם להיות בדרך של המצוות שה' התווה, בהלכה שלפעמים מדייקת את אורך החצאית ואת זמני כניסת השבת. זה קשה אבל בשביל זה אנחנו פה, לעבוד וליצור.

מתייגת לך 

@אהבה.

(תסתכלי בכרטיס האישי, ואם היא תגיע בטח יהיו לה תשובות)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...