בין החודשים האלו,ארבעה חודשים
ביקשתי שלא לאבד את עצמי לדעת
ל,לא לדעת
לחוסר אונים.
ביקשתי להרגיש חיבוק
אבל הריחוק השתלט על כל חלקה אפשרית.
בין הודיה לשנאה לאהבה לבכי וכאב
ילדה קטנה
לדלג
לעבור את הגשר הצר ולא להתפחד
לא להפחיד את עצמנו
לא לאבד את עצמנו בטירוף הדעת
לא לתת לתהומות הנפש מקום ובמה
מספיק רוקדים שם כל היום
עכשיו תורה של הנשמה
ואולי,לא יודעת
פייק או אמת או סתם בזבוז כוח ונתינת אמון
ואת לא רוצה להתפרק
את פאקינג נלחמת כל היום
חשבתי שהגעתי לנחלת הטוב והתפוצצתי בפנים,רגע לפני.
תודה שרגע לפני ולא דקה אחרי
אבל הלב מדמם
ולא מוצא מרגוע.
אמונה,רק אמונה ולא להיכנע לקולות ולפחדים
אבל
ככ באלי להיכנע
להיקבר עמוק במיטה ולא לצאת.
כואב לי הלב,כואב כל כך.
מה תגידי,שבחר אותם על פנייך?
שאולי אהב כי אמרו לו שצריך לאהוב?
פף איפה המכתב שלו.הוא תקוע מתחת למיטה בחריץ כלשהו ואני לא מוצאת וזה עושה כבד לישון על המילים שלו.
מילים באוויר
צריכה להחזיק את עצמי מעליהן,אין קשה מיזה.
אעלק אתה שלי
מתי השלב שצוחקים על הסרטים שנוצרים לי?)