הוא נעמד בתחתית הבניין, אך לא המתין וחיש קל עלה בַּמדרגות לדירתי. הוא דפק קלות בדלת ונכנס כבן בית, בא בחדרי. הייתי שקוע בעניינַי, כך שלא שמתי לב שנכנס עד שנגע בכתפי. נשאתי אליו את עיני וראיתיו מישיר אלי מבט. הסכמתי בדעתי להפסיק מעיסוקַי למענו, נתרצתי להקשיב לו והוא שׂח לי את ענייניו. הקשבתי לו במתינות, שמעתי את כל אשר בפיו עד אשר כילה לדבר. לאחר שעה קלה הוא יצא והלך. לא עבר זמן רב עד שפקדתי את ביתו, בידי מעט ממה שֶׁבִּקֵּשׁ. את השאר לא שכחתי, ובעת רצון אַסְפֶּה עליו את כל הטובה אשר ביקש ממני, שֶׁמִּנֵי אז זכרונו לפני תמיד.
יעלה ויבוא.
