כשאתם אומרים "אני", למי אתם מתכוונים?שימולבאלהנשמה

"מי אני" זו אולי השאלות הכי קלישאתיות וחרושות שיש, ומעניין לראות מה התשובות שלכם 

קראתי קטע מעניין בספר "לדעת להאמין" (מומלץ ממש) שגרם לי לחשוב על זה

 

שימו לב- יוצאים מנקודת הנחה ש"אני" לא יכול להיות מכלול של כמה פרטים (תשובות כמו הגוף והנשמה שלי ביחד וכו'), כי אז אם הפרט הזה הוא אני השני הופך אוטומטית להיות "הוא"- ואז זה כבר "אנחנו" ולא "אני"...

 

(ספולייר: האמת היא שאין באמת "אני")

יש לזה כמה היבטים אבל אני בעיקר מכוון לאישיות שלי.חסדי הים
למה אתה מתכוון ב"אישיות"?שימולבאלהנשמה

לתכונות ואופי? לרצונות? לתודעה שלך?

"האישיות שלי" זה יכול להיות גם פשוט מילה נרדפת ל"אני", אז מה הכוונה?

תכונות ואופי בעיקרחסדי הים
סבבהשימולבאלהנשמה

יש לך מן הסתם הרבה תכונות שבאות לידי ביטוי, ושוב- "אני" לא יכול להיות מורכב מכמה פרטים

 

במיוחד שלפעמים יש בנו כמה תכונות שסותרות זו את זו, וזה לא אומר שאנחנו סובלים מפיצול אישיות אלא ש"אני" מחליט איזה תכונה להוציא לפועל ואיך, והתכונות הם כמו "כלים" שה"אני" הזה קיבל לשימושו

 

אז מי זה האני המדובר זה? 

 

השאלה הזו מחרפנת  בסוף השתכנעתי שאין באמת "אני" וזה רק ביטוי מושאל... אין לנו שום "ישות" משל עצמנו

זה כלים מהותיים שחקוקים בנו. לא חיצוניים.חסדי הים
ברור שאני הוא מכלול אבל זה מכלול שמורכב מפרטים שאלו פשוט צבעים שונים. כמו תמונה שכל צבע מרכיב אותה.

בקבלה כל הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אפשר להגיד שזה האני. אבל אני מתכוון באופן פשוט.
גם אם זה מהותי ופנימי יותר ביחס לגוף לדוגמאשימולבאלהנשמה

זה לא משנה, זה עדיין כלי. וכלי תמיד יהיה "נפרד" במידה מסיומת ממי שמשתמש בו

ההשוואה לציור יפה, אבל בציור אין סתירה פנימית בין חלקיו השנים שצריך אישהו מהות שהיא ה"אני" שתכריע ביניהם. ובכל מקרה, גם לציור- אין שום "ישות" ואגואיזם משל עצמו. אין לו שום "אני". היה אישהו צייר שיצר מהצבעים ציור יפה לעין ומכלול הצבעים הזה מכונה תמונה, אבל כולם (חוץ מעובדי ע"ז אולי) מבינים שזה פשוט צירוף של חומרים ואין כאן שום ישות מהותית או כוח פרטי כלשהו. פשוט חיבור של פרטים- הצבעים שהחליטו לקרוא לזה "תמונה"

גם האדם ככלל מורכב ממכלול של רגשות, רצונות, תכונות, תודעה וכו' והחיבור הזה מכונה "אדם" אבל אנחנו מחפשים את ה"אני" של האדם, את הגרעין הפנימי והיחידני שמפעיל ומשתמש בכל הכלים האלו ומיישב את הסתירות בין החלקים השונים שבו, והוא המהות של עצמיות האדם והוא התירוץ לאגואיזם שלו ותחושת ה"ישות". אם לאדם אין רגל הוא שהוא החליט לוותר על תכונה כלשהי ולרכוש תכונה אחרת צורת מכלול האדם שלו השתנתה, אבל הוא לא פחות "אני". מה זה האני הזה?. האדם מורכב ממכלול, שמשתנה, אבל לא נק' ה"אני" שלו, 

והאני הזה לא יכול להיות מכלול, גם  לא של נפש רוח נשמה ומה שהזכרת.. "אני" זה המושג הכי פרטי ויחידאי שיש... ברגע שיש כמה פרטים נבדלים שמהווים "אני" אוטומטית זה הופך ל"אנחנו".

לפי התניא יש בנו נפש בהמית ונשמה אלוקית שה"אני" קיבל מה' ("שנתת בי"), ואני צריכה לבחור למי להקשיב ולמי לתת מקום. כלומר-  יש "אני" כלשהו שצריך לבחור ביניהם אז כל המושגים שהזכרת הם גם לא אותו גרעין של ה"אני"


 

קודם אציין מה כל כך מסוכן בלהגיד אין 'אני':חסדי הים
כי אז נטלת ממנו את הבחירה והאחריות שלו לטוב ולרע, ויוצא שבן אדם שלומד תורה ועושה חסד, הוא בדיוק כאדם שגונב ורוצח, כי האני לא משמש פקטור.

אנחנו אנשים מורכבים מהרבה דברים, אבל בבסיס הכל אחד, שהם מכלול האני. כל החלקים ביחד מחליטים לפעול. ברור שיכולים להיות סתירות, אבל בסוף המכלול של כל החלקים מחליט מה לעשות ולא צריך לחפש שיהיה עוד משהו אחרי זה.
זה קשור למה שמבקש אמונה הזכיר למטהשימולבאלהנשמה
עבר עריכה על ידי שימולבאלהנשמה בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ג 14:54

--- - צעירים מעל עשרים

 

אם "אין עוד מלבדו" ואין כלום חוץ מה' - "לית אתר פנוי מינה" ו"הכל צפוי" ומתוכנן כרצון הבורא, גם אם נעזוב את ההסתעפות של זה לשאלה "אז מי אני בכלל בתוך זה" עדיין נותרת לנו השאלה איך זה מסתדר עם זה ש"הרשות נתונה" ויש לנו אחריות על הבחירות שלנו ויש שכר ועונש

יש את המכלול של ה"אדם" שה' נתן לו בחירה חופשית ולכן האדם נענש, שוב- נענש כמכלול, אבל זה לא סותר שאין לאדם "אני" פרטי מבחינת ישות נפרדת או כוח נפרד משל עצמו, שהרי ה' הוא סיבות כל הסיבות כולל הסיבות לחטאים ומקור כל הכוחות כולם  

זה באמת כבר שאלה נפרדת שנשארת בכל מקרה וההנחה שיש "אני" לא תפתור אותה ולכן היא לא מפריכה את זה שאין "אני"

ואם מתפלספים ממש, גם אם הטענה מעוררת שאלה צדדית נוספת שלא קשורה לעצם העניין עדיין השאלה הזו לא בהכרח מפריכה אותה 

שווה לפתוח דיון נפרד עליה, מתלבטת אם לתייג ניקים שיענו

...תות"ח!

מה הבעיה?

יש עולם שהשתלשל מאת הבורא ברוך הוא ויש לו קישור אליו, ולאדם יש בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע. יש דעות מסויימות שאומרות שבאמת מה שהאדם נענש עליו זה לא על הבחירה אלא על הרצון, האם הוא שמח או היה עצוב בזה, ובזה הוא נבחן, אבל לא צריך להגיע לשם....

אתה אומר "השתלשל" ו"יש לו קישור אליו"שימולבאלהנשמה

משמע עכשיו הם דברים נפרדים אבל קשורים

זה נכון ביצירת "יש מיש", שהיוצר יוצר כלי הוא רק משנה צורת חומר קיים ולא יוצר מהות חדשה ולכן אח"כ היוצר והיצירה נשארים נפרדים

 

אבל הקב"ה יצר את העולם "יש מאין"- יצר משהו חדש שלגמרי לא היה קיים

 

כמו שאחד אדמור"י חב"ד (הרש"ב נראלי) המשיל את משל האבן- כמו שכדי שאבן תהיה באוויר צריך להחזיק אותה תמיד, ה' מחיה ובורא את העולם כל הזמן מחדש וברגע שיפסיק- כל קיום העולם פשוט לא יהיה

כל העולם מורכב מאלוקות שמחיה אותו תמיד, והכל זה אלוקות 

 

...תות"ח!

לא הבנתי, מניין לך שכך המערכת עובדת ביצירת יש מאין? הרי את לא משיגה מה זה אומר יש מאין באמת....

אני לא יודע מה את אומרת בשם אחד מאדמור"י חב"ד, אבל כנראה כוונתו היא לא שה' הוא האבן ח"ו, ה' יוצר ובורא מערכת חוקים משוכללת בשם הטבע, וברא אותה בצורה עצמאית, אלא שהוא יכול למחות אותה בכל רגע, וצריך שיהיה שפע של חיים שכל הזמן יושפע ויחיה את החול, אך אין זה אומר שה' הוא החול, אלא שהוא בוחר לחיות אותו כל רגע ורגע.

כנראה לא הסתכלת בתגובותיי כאן, תעייני בהכל, יש את ה' שהוא גבוה מעל גבוה ויש את העולם שהוא מתחיי ואפילו כל רגע מקבל חיות א-לוקית, אבל אין זה אומר שהוא א-לוקים בעצמו ח"ו.

מניין הבאת את כל הדברים האלו? כמו שאמרו פה, להגיד את הדברים שאמרת זה בעקרון נגד יסודי האמונה. חשוב מאוד לא להתבלבל ולשכוח את העיקרים אחרי שראינו דברים עמוקים.

---שימולבאלהנשמה
עבר עריכה על ידי שימולבאלהנשמה בתאריך ח' בחשון תשפ"ג 02:24

אני לא משיגה את המהות של זה ולא מבינה אפילו בקצת מה זה אומר. זה בשם האדמו"ר הרש"ב (ביררתי וזה הוא), וכמובן שלא הייתי מתיימרת לומר את זה מעצמי

כמובן כמובן שאני לא חושבת שאבן היא אלוקים ח"ו. לכן בדיוק שאלתי את השאלה לעיל

זכור לי מפעם ששמעתי שהתשובה של החסידות לזה היא שנכון שיש חומריות וכו' רק שכל העולם הזה כולו הוא בטל באינסוף לפני הבורא לכן הוא נחשב כלא קיים כלל ואז שוב - "אין עוד מלבדו"

 

קראתי ברפרוף את התגובות שלך, ושכוייח! כל הכבוד על ההשקעה וכל הידע!

אין לי זמן כ"כ ב"ה בתקופה האחרונה אז לא הספקתי להעמיק בצורה רצינית במה שכתבת ואני מתכננת לעזוב את הפורומים (טוב, לפחות לתקופה מסיומת בתקווה שאצליח...) עוד מעט, 

אבל זה ספציפית כן חשוב לי כי זה שאלה שחשוב לי לברר אז ממש מקווה שבזמן הקרוב אצליח להתפנות לזה, להשיב למה שכתבת בשרשור ולנסות לחדד את השאלה שעלתה לי

בכל מקרה מצאתי קישור למאמר טוב שמסביר את הנושא (רק המאמר הראשון שבהתחלה, לא כל הדפים) https://www.yeshiva.org.il/midrash/pdf/pdf129/mayan1.pdf 

מרפרוף נראה שזה עונה על השאלה הזו והנקודות שעלו כאן רק שלא היה לי זמן ממש לקרוא את זה...

 

ומחילה מכל הנוספים שהגיבו ולא הגבתי להם

תות"ח!

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

---שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

....תות"ח!

בשמחה, תודה לך על כל הדברים....

אני הבנתי את דברי הרב שהוא בא להגדיר את המושג אני במשמעות של אורו המיוחד של האדם.

כנסת ישראל נמשלה ללבנה, נשמת כנסת ישראל (=נשמת כלל האומה הישראלית) הייתה קיימת קודם לעולם, שכן כתוב: "מחשבתן של ישראל (המחשבה פה במובן של משהו רוחני מופשט, דהיינו נשמה.) קדמה לכל דבר", וכן במשפט דומה: "ישראל קדמו לעולם", אך אורה לא יצא אל הפועל ולא התגלה, כיוון שלעומת אור 'השמש' האדיר של ה' יתברך גדול עד למאוד, שהכל מתבטל כלפיו, כמו שכשהלבנה מאירה ביום לא רואים את אורה ואת יופיה כמו שצריך, כי אורה מתגמד לעומת אור ה', אך כאשר יורדים אל העולם, עם ישראל יכול להוביל את העולם ולהאיר את העולם, ואחרי כל זה נועדנו להתבטל אל ה', אך אז הביטול יהיה אחרי הגילוי של אורינו המיוחד, והאור שיאיר עלינו לא ימחק את זהותינו המיוחדת אלא אדרבה, יגדיל ויאדיר אותה, וזה מה שה' ברא את העולם שלא יהיה נהמא דכיסופא, אחרי שהאדם יגלה את העצמיות שלו באמת ולא יהיה רק מידת החסד שה' ישפיע עלינו אור, אלא נעמוד במידת הדין, אז נוכל הרבה יותר לקבל את האור מה' יתברך. (והכלל יהיה הרבה יותר גדול כשהפרטים גם כן מאירים....), "והיה אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית כמו שהייתה קודם מיעוטה". (אור שבעת ימי בראשית כנראה רומז לאור הגנוז, ואכמ"ל....).

 

אני חושב שזה לא סותר. אני מבין מדוע זה קשה לך לקבל את זה, כי את רוצה שאף דבר לא יהיה מנותק מהא-לוקות, אבל יכול להיות שאמנם המהות העצמית של האדם תהיה להיות חלק מהכלל, להתבטל לה', אך בתוך זה יש לו תפקיד מיוחד ומהות עצמית מיוחדת, וכל זה המשך של הופעת אור ה'. (זאת אומרת, אמנם לאדם יש תפקיד, אך גם ההשלמה של מעשי בראשית ע"י האדם, הכל זה מה'. אז בעצם באופן עקיף הכל מאת ה' והכל מכוחו, ובלעדיו לא היה כלום, אך בפועל יש פה שני דברים, ה' וברואיו- אנחנו.

 

לגבי הבחירה, ה' נותן לנו את הבחירה, אך אנחנו בוחרים. נכון שבאופן עקיף ה' הוא המקור להכל, אך הוא המקור להכל, אך הוא לא הכל. האבחנה הזאת חשובה מאוד לדעתי.

 

חזק וברוך על כל הדיון!

...תות"ח!

באמת ברובד הנפש נראה שיש תכונות רבות מפוצלות, אך אותן תכונות של הנפש הן רק גילוי בפועל של אותה נשמה א-לוקית, נקודת הנצח שלו, שהיא ה"אני" שלו, החלק המהותי שבו.

אותו אחד שאתה לוקח עליו אחריותחדשכאן
אזשימולבאלהנשמה

יש לנו דואליות- "אתה" וה"אני" שלך שאתה לוקח עליו אחריות, וזה סתירה פנימית- מי מהם האני שלך?

 

ו"אני" לא יכול להיות מורכב מכמה פרטים

חחחדשכאן
היישות שאני לוקח עליה אחריות, מוגדרת כאני שלי.

קשה לי להאמין שנמשיך מכאן בדיון..
---שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אני לא כ"כ מבין את החשיבה הלוגית שלךחדשכאן
כשאדם לוקח אחריות על עצמו, יש "אדם" לעומת "עצמו"?
שאומרים את הביטוי "לקחת אחריות על עצמך"שימולבאלהנשמה

מתכוונים לבטא בד"כ שהאדם לוקח אחריות על המעשים והפעולות שלו, ואין כאן דואליות

לכן גם שאלתי מקודם "אתה מתכוון ללקיחת אחריות על הבחירות והמעשים שלך?"

חשבתי שאולי התכוונת שהחלק בך שבוחר ומחליט ולוקח אחריות על הבחירות האלה וההשלכות שלהם אותו אתה מגדיר כ"אני" שלך

 

אבל אם אתה לוקח את הביטוי הזה ומשתמש בו בשביל להגדיר את ה"אני" שלך,

זה יוצא שיש את היישות שאתה לוקח עליך אחריות אותה אתה מכנה ה"אני" שלך- 

כלומר בהכרח שהאתה צריך להיות נפרד ויש דואליות

שים לב במשפט, יש שתי אני- היישות שאני לוקח עליה אחריות, מוגדרת כאני שלי.

יש "אני" שהוא היישות שאתה גם מדבר עליה בגוף נסתר ועוד "אני" שאתה מדבר עליו בגוף ראשון 

וגם אם שתיהם אותו אני, בכל מקרה עדיין זה לא עונה על מי זה ה"אני" הזה

מקווה שהצלחתי להעביר טוב את החילוק... קשה לי להסביר למה התכוונתי

בהצלחה 😅חדשכאן
...תות"ח!

זה לא נכון בדיוק מה שכתבת. הרמב"ם אומר שהקב"ה הוא תודעה שיודעת את עצמה. תשאלי, והרי אם הוא יודע את עצמו, אז יש פה מישהו שיודע מישהו אחר? התשובה היא שאין לנו השגה במהות ה' יתברך ולכן גם אין לנו השגה במהות הנשמה, אבל אין פה סתירה אמיתית (כי סתירה יכולה להיות רק בין שני דברים מוגדרים, על אותו "לבל", אך פה יש התנגשות מדומה בין משהו נשגב מבינתינו לבין משהו אנושי מוגדר, ולכן אין זה באמת סתירה אמיתית, אלא רק איננו משיגים את המהות של הנשמה, ואם היינו משיגים לא הייתה לנו סתירה....), ואפשר לומר שאני זו הנשמה ואותו "אני" לוקח אחריות על עצמו.

---שימולבאלהנשמה

ב13 עיקרי האמונה יש את עיקר "אחדות הבורא"- ה' הוא אחדות מוחלטת ומושלמת.

אז יש אחדות בין התודעה של ה', לה' עצמו, רק שאנחנו לא יכולים לתפוס בשכל ובהיגיון את האחדות הזו

וחוץ מזה עיקר הבעייתיות היה הניסיון "להגדיר" באמצעות זה את ה"אני"....אוףף קשה לי להסביר

ונכון שגם את הנשמה אי אפשר לתפוס, אבל מה זה הנשמה? "חלק אלוק ממעל ממש"...

 

ורשמתי למטה למה בעיה לומר שהנשמה היא "אני", וראית שענית על זה אבל עוד לא קראתי

תכף אקרא בלנ"ד

...תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ט' בכסלו תשפ"ג 23:21

אין בעיה, נגדיר "אני" ונבין שאנחנו לא מבינים את ההגדרה הזאת. אך כמו שאנחנו מגדירים את ה' וקוראים לו בשמות, כך גם נתייחס לעצמינו בצורה מוגדרת ולא אוורירית ונעלמת.

חלק א-לוה ממעל ממש. אין זה אומר שזה ה' ממש. הרמב"ן על התורה בפרשתינו פרשת בראשית על הפסוק: "וייצר ה' א-לוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מצטט זוהר שרוח האדם זה כמו אדם שנופח רוח, לא זוכר את הלשון אבל רגילים לומר את זה כך: "מאן דנפח מתוכיה נפח", דהיינו, שיש לנו קשר לה' יתברך כי רוחינו היא כמו אוויר שהיה בתוך אדם ויצא החוצה, אך בוודאי שכמו שהאוויר הוא נפרד מהאדם ואינו הוא עצמו, כך גם רוחינו איננה ה' עצמו ח"ו, אלא בריאה שיש לה קשר וייחוד עם ה' יתברך. (ואגב, אם תרצי להקשות עוד מהזוהר שרגילים לצטט אותה בלשון הזאת: "ישראל, קודשא בריך הוא ואורייתא (כולה) חד (הוא)" (כל מיני גרסאות לציטוט, אין זו קושיה, כי אין באמת זוהר כזה, ולשון הזוהר האמיתי שעליו מבוסס המשפט הזה הוא: "ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קודשא בריך הוא אורייתא וישראל", דהיינו, שיש שלוש מדרגות שונות ונבדלות אחת מהשנייה, שיש קשר וחיבור ביניהן, כמו שהתורה איננה עם ישראל ובכל המקורות כמעט שאפשר למצוא רואים הבדל בין התורה לבין ישראל וכל הזמן מדברים על זה שהם שני דברים שונים, אם את רוצה אביא מקורות לדוגמא, כך גם הקב"ה וישראל הם לא אחד ממש אלא דברים שונים שיש ביניהם קשר....וכן נקרינו בנים, דהיינו, יש אבא ויש בן, אין פה דבר אחד....)
(וכמו שיש לנו וודאות בה', כך הוודאות באני שנובעת ממנה קיימת....)

כשאני אומר "אני" אני מתכוון לצביקה פיק.די שרוט
עלי השלום כמובןדי שרוט
שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

רביעי. ריבוי מגדרי. הואהיאהםהןדי שרוט
פעם היה לי רעיון שצריך להמציא גוף רביעיחושבת בקופסא
כדי לדבר על מישהו שנמצא מולך אבל אתה לא פונה אליו כרגע.
מוזר לי שכרגע צריך להתעלם מקיומו ולדבר עליו בגוף שלישי.
יותר יעיל גוף חמישיהָיוֹ הָיָה
כדי לדבר עם שני אנשים יחד על אחד מהם.
זו ממש חתיכת התלבטות מביכה לפעמים...
זה מה שניסיתי לתארחושבת בקופסא
שלושה אנשים מדברים-
א' פונה ל-ב' ומדבר על ג', אבל ג' נמצא ממש מולם ומשתתף בשיחה, מוזר פתאום לדבר עליו כאילו הוא לא כאן.
ת'כלס...שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

חח וואישימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

טוב, אם אתה מבקששימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

בדיוק ראיתי שלט בחירות של מירב מיכאליחושבת בקופסא
"נלחמות ונלחמים על האמת" מפליא אותי שאנשים מתייחסים לזה ברצינות ולא רואים את הסתירה במשפט.
זה פשוט מגוחך ודבילי...שימולבאלהנשמה

חוץ מזה שזה שיש שוני בין גברים לנשים אז לכן יש פניה שונה אליהם לא אומר שאחד מהם פחות שווה אלא דווקא מדגיש את הייחודיות של כל אחד מהם וכל הויכוח הרעיוני שמאחורי הנושא,

 

זה פשוט מתיש! באמת נראה לכן.ם שזה הגיוני להשתמש בשפה הלא נוחה הזו?

 

תעשו טובה ותעברו לאנגלית וזהו, אל תהרסו את העברית בבקשה 

גם את האנגלית הפוגרסיבים מזמן הרסוחושבת בקופסא
עכשיו זאת דרישה מאוד מקובלת להצהיר מה הם כינויי הגוף שלך-she/ her, he/ him והבאמת בעייתי- they/ them
הפכו את המילה שמתארת רבים "הם" למילה שמי מתארת מי שלא מזדהה כבן או בת, ועכשיו פתאום צריך להשתמש בה בלשון יחיד.
באנגלית יש הרבה פחות שימוש בלשון זכר או נקבה, אז השינויים התפיסתיים והלשוניים האלו נכנסו הרבה יותר בקלות.
וואי וואי...שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אז ככהרץ-הולך
אני זה מבחינה מסויימת החלק הכי עמוק ומהותי שבי ומבחינה מסויימת מכלול כל התכונות שלי.

ועוד וורט על הסיפא של דבריך: "אין - באמת אני" אין. זה אותיות אני, יש מקום להיכנס פה לדברים קבליים.
---שימולבאלהנשמה

אני לא יכול להיות מכלול או כמה בחינות-  מי מהם אתה?

 

וגם, אז מי זה החלק הזה? זה לא קצת מעורפל?

 

ווורט יפה! האמת שהרב באמת מזכיר אותו בספר לדעת להאמין

שים לב שב"אין" האותיות מסודרות לפי סדר הא"ב הכרונולוגי, וב"אני" הסדר מבולבל- רק בעולם המבולבל שלנו ההגדרה מתבלבלת ויש תחושה שיש "אני"

 

ממתי מילים צריכות להיות מסודרות לפי הא-ב?חושבת בקופסא
בגד מסודרת לפי הא-ב, אז זה אומר שבגידה זה הסדר הטבעי של העולם? זה לא מסתדר.
הם לא "צריכות" להיות מסודרות כמובןשימולבאלהנשמה

לא התכוונתי שכל מילה לפי הסדר זה הסדר הטבעי של העולם,

הכוונה כאן בסדר היא ביחס רק לאופציה השניה- ה"אני"

 

--רץ-הולך
למה "אני" לא יכול להיות מכלול או כמה בחינות?
הרי כשאנחנו מדברים למשל על "מכונית" אנחנו מדברים גם על המושבים וגם על ההגה והדוושות והתא מטען והגלגלים וכו', אז כשאני מדבר על על "אני" לפעמים הכוונה לנק' הכי עמוקה ופנימית בי (אם תרצי הגוון המיוחד של כנס"י שמופיע בעולם דרך הגוף והנשמה שלי) ולפעמים הכוונה להכל ביחד - לגוף לנשמה וכו'.
עונה מה שעניתי לחסדי היםשימולבאלהנשמה

גם אם זה מהותי ופנימי יותר ביחס לגוף לדוגמא - צעירים מעל עשרים

 

למכונית אין "אני". אין לה שום ישות או מהות בפני עצמה, היא רק מכלול של כמה פרטים שהחליטו לחבר ולקרוא לזה "מכונית"

והאדם מורכב ממכלול של הרבה דברים שמשרתים את ה"אני" שלו אבל הם רק כלים ולא המהות העצמית, הגרעין הפנימי והפרטי של האדם הכללי שנקרא ה"אני" ומממנו נובעת תחושת האגואיזם וה"ישות" שלו

"אני" לא יכול להיות מורכב מכמה פרטים נבדלים כי אז אוטומטית כל פרט הופך להיות "הוא" ביחס לשני והם ביחד הופכים להיות "אנחנו"

 

(תסתכל בכל זאת בקישור ששלחתי, עניתי פה ממש בקצרה)

....תות"ח!

אגב, רציתי להגיד לגבי הוורט שמופיע בספר שקראת. נראה לומר שהכוונה היא שהאדם יכול לחשוב שיש לו "אני" משלו, גוף ממשי, שהוא מתנגד לא-לוקות, והוא נפרד מהא-לוקות, וכך האדם עלול להגיע לגאווה ולחשוב שיש לו חשיבות עצמית ו"ממשות" עצמית וקיום משלו, וממילא הוא נפרד מהבורא ולא קשור אל הבורא. אך באמת אין "אני" במובן הזה שהאדם כל מהותו היא להיות קשור לא-לוקות ולהופיע את הא-לוקות, וחיותו וקדושת גופו נובעות מן הא-לוה, וזה מוביל את האדם מתפיסה אגואיסטית לתפיסה כללית שבה הוא קשור לכל מערכת החיים בעולם ולכל היצורים והעולמות, כי כולם בעצם קשורים לא-לוקות, אלא שיש דרגות. ואוסיף גם בהקשר למה שכתבתי שיש הבדלים ב"כמות הא-לוקות" בין האדם לבין הבורא, אנחנו כבר יודעים שיש כמה מדרגות בבריאה, דומם, צומח, חי, מדבר וישראל. בוודאי שאי אפשר להגיד שהנשמה והחיות הא-לוקית שבגוי יותר גבוהה משל ישראל, וחז"ל ובעקבותיהם הרמב"ם והרב זצ"ל אומרים שיש חיות א-לוקית אפילו בדומם, בכוכבים, ועל זה נאמר: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ", ועוד פסוקים דומים, אך בוודאי שהחיות הא-לוקית הטמונה בטבע הדומם, אינה דומה לקדושה ולחיות הא-לוקית המופיעה בצומח, חי, מדבר או ישראל.

והרב זצ"ל אומר באורות התורה פרק ט' פסקה ז': "אע"פ שכל העולם כולו, וכל המחשבות וההרגשות כולן, מלאים הם אור ד' וקודש של החיים העליונים, אצל ישרי לב המתענגים על נועם ד' ומבקרים בהיכלו תמיד, מכל מקום מעין האורה היסודית הרי הוא גנוז בתורה, וכשהולך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו, ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, אף על פי שאינו ממש מתחייב בנפשו, אם כבר עלה למדרגת ההסתכלות האלהית, מכל מקום מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. כי סוף כל סוף מכל העולם אור חיים זורח הוא, אבל מן התורה שופע אור חיים דחיים, ואין עוזבים קדושה חמורה מקורית ותופסים במקומה קדושה קלה מעותקת", רואים בפירוש שיש הבדל בין מדרגות הקדושה, ואם יש הבדל בין התורה לבין הטבע, ק"ו בן בנו של ק"ו בינינו לבין הקב"ה, שיש הבדל של הופעת אור א-לוקי, ובוודאי שאורינו קטן לעין ערוך מאור ה', וכל אורינו הוא רק שאריות, "רשימו", וקבלה והחזרה של האור הא-לוקי העצום שאין לנו תפיסה בו, כעין הלבנה שכל אורה הוא מהחמה. ודו"ק ואכמ"ל.

אומריםהפי
כי אני, אינני אני
על כן אני נבהל
כי אם אני אינני אני
אז מי אני בכלל?

אין איבדתי את השעה



כפיים למי שכתב את השיר
שמץ איך קוראים לו תבדקו בגוגל שכחתי
חח יפה!!שימולבאלהנשמה

חיפשתי, המילים של משה סחר

אני הנני כאינניאני הנני כאינני


הזכיר לי את זה:פונקציה
אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.
זה לא קשורהפי
הוא שואל מי אני
וואי באמת מזכירשימולבאלהנשמה

אני זוכרת שכשקראתי את המשפט הזה בפעם הראשונה חזרתי עליו כמה פעמים כדי להבין

מי שהבין אותו בפעם הראשונה צריך לקבל מדליהפונקציה
רוצה משהו באמת לא מובן?חושבת בקופסא
לא מזמן נתקלתי בשיר ישן באנגלית בשם "אני הסבא של עצמי"

חפשתי בגוגל ותרגמו אותו לעברית, מנגינה אחרת ומילים הרבה פחות פיוטיות (וכמעט בלי חרוזים) אבל זה למקרה שאת לא מבינה בכלל את האנגלית-


בגדול התיאור הזה מדוייק, האיש הזה באמת הסבא של עצמו, בלי גילוי עריות בכלל. נראה אם תבינו את ההגיון.
אוי רחמנא לצלן שימולבאלהנשמה

נהיה לי כאב ראש

אתה יכול להסביר את השרשרת המשפחתית?חושבת בקופסא
עכשיו מצאתי תרגום לעברית הרבה יותר מוצלח של ארנון הרשקוביץ:

כשהייתי בן עשרים וקצת, לפני שנים רבות,
נישאתי לאישה - אלמנה נחמדה מאוד.
היתה לה בת בוגרת, אדומת שיער ובהירה,
שהתאהבה באבא שלי - והם התחתנו במהרה.

כך הפך אבי להיות לחתני - דבר קצת משונה
ובתי הפכה לאמי - כי לאבי נישאה, הרי.
ואם אפשר קצת לסבך, אך גם שמחה לגרום,
נולד לי אז תינוק קטן, מאושר מיום ליום.

ילדי הפך להיות מייד לאבא שלי - גיס
ולכן היה לדוד שלי - עסק די מרגיז.
כי אם הוא הדוד שלי, יוצא שהוא גורף את
תפקיד האח של בת האלמנה, שהיא גם אימי החורגת.

לאשתו של אבי נולד אז בן (סיפור ממש אמיתי),
שהפך בן-רגע לנכדי, כיוון שהוא הבן של בתי.
אשתי, כעת, היא אם אמי - עסק לא שולי,
כיוון שזה הופך אותה להיות הסבתא שלי!

אם אשתי היא סבתי, אני, הרי, נכדהּ,
וככל שאני חושב על זה - נותרת החידה,
כיוון שכך נוצר מצב בכלל לא עממי -
כבעל של סבתי, הרי אני... הסבא של עצמי
צריך בשביל זה דף ולשרטטחצילים
ואין לי כח עכשיו חחחח
אבל חושב שהבנתי
חחחהפי
בחלום הוא ישרטט לך
אוי זה טוב!!!פונקציה
לחלוטין שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אבל הוא לא קשור לסיטואציההפי
את שאלת מי אני ,
והתשובה שאני אני .. זה עדיין לא עונה לך על מה ששאלת חח
חח נכון זה לא עונהשימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

האישיותadvfb

מבחינה פילוסופית יכול להיות שאין אני

מבחינה פסיכולוגית/סוציולוגית יש אני

 

התרבות המערבית שמה דגש על ה'אני' יש תרבויות שזה פחות מעסיק אותם..

---שימולבאלהנשמה
עבר עריכה על ידי שימולבאלהנשמה בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ג 10:36
 

מה זה אומר אישיות? 

לתכונות ואופי? לרצונות? לתודעה שלך?

"האישיות שלי" זה יכול להיות גם פשוט מילה נרדפת ל"אני", אז מה הכוונה?

 

וכתבת יפה! אגב זו גם המסקנה של הרב בספר

הוא אומר שכל תחושת הישות העצמית היא רק "תחושה" שלנו שה' טבע בנו בכוונה אבל אם מתפלספים ומתבוננים כל אשליית ה"אני" מתפוגגת

 

והוא בספר מפרט גם על איך תרבויות שונות ותנועות שונות ניסו לפתור את בעיית "האני", וכולם נכשלו חוץ מהיהדות

...תות"ח!

אכן המהות, התוכן והמשמעות של חיי האדם על פני האדמה אינם יכולים לבוא אלא ע"י מילוי תוכן רוחני-נצחי, כמו שאמר קהלת, "הבל הבלים...הבל הבלים הכל הבל", אך בסופו כתב: "סוף דבר הכל נשמע את הא-לוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", מה שמביא לאדם את הקדושה ואת המשמעות ובעצם מחיה את המתים, כי "רשעים בחייהם קרויים מתים", כי הם כרותים מהאור הא-לוקי והמשמעות הנצחית, ובעצם הם ברי-חלוף, אך צדיקים עומדים לעולם, מחוברים לנצח, ולכן התשובה לשאלה: "אייכהּ" היא לא איזה ערך אנושי כזה או אחר כי בסופו של דבר הוא לא מחזיק מעמד והוא לא נצחי, כי אם הוא מתחיל מהאנושיות בסופו של דבר הוא בר-חלוף כי הגוף הוא זמני, ורעיונות וערכים נצחיים הם רק כאלו שמחוברים לא-לוקות, וכן עם הנצח הוא רק עם ה', המחובר לריבונו של עולם. זו המשמעות והכוונה של דברי הרב בספר לענ"ד.

בטח יש לך בטן מלאה בענייןיו0י
כמה כבר אפשרויות יש?מבקש אמונה

אני זה אני - מי שאני מרגיש שזה אני

---שימולבאלהנשמה

אתה מרגיש

ה' טבע בנו תחושה של ישות ועצמיות 

 

אבל האני הזה הוא רק תחושה פסיכולוגית, אם נתפלסף ונעמיק בדברים בשכל נגלה שהאני הוא רק אשליה ותחושה שלנו ולא באמת קיים

 

אדרבא- אם אתה מרגיש "אותו", אז מיהו?

ההשוואה ממש ממש ממש לא דומה חלילה, להבדיל אלפי הבדלות ורק  כדי להסביר את העיקרון- אפשר גם לחוש שעץ או פסל הוא כוח אלוקי וישות בפני עצמו. זה אומר שבאמת יש לו "אני" וישות בפני עצמו? 

אבל כמו שאמרת - זה התפלספות מבקש אמונה

אני לא מסתכל על עצמי מהצד ומייחס לעצמי יישות כי החלטתי

אני מרגיש, נעלב, שמח, יש לי רצונות, רגשות, משאלות, בחירה מה לעשות, רצון להשתפר וכו' 

כשאני אומר "אני" - זה אני!

 

במחשבה נוספת, באמת יש עוד אפשרות, שהיא - היצרים והתאוות נטו שמתנגדים לטוב

אז לא.. זה לא אני באמת

נכוןשימולבאלהנשמה

זה לא כי בחרת והחלטת, ה' טבע לנו את התחושה הזו בכוונה והיא מובנית בנו באופן אוטומטי

 

אבל מבחינת האמת שחוקרים בשכל, אין שום אני...יש רק "וידעתם כי אני-ה'" ואין עוד מלבדו

 

ואם כבר העלית את נקודת הרצונות, יש בנו כ"כ הרבה רצונות ורגשות סותרים שעולים בו זמנית ואז "אני" בוחר איזה רצון יגבר 

כלומר, גם הרצון והרגשות שלנו זה לא "אני"

 

והבחירה היא תוצר הפעולה של ה"אני", אז זה גם לא יכול להיות אני כי לא יכול להיות שהפעולה והפועל שעושה אותה יהיו אותו דבר

עדיין, יש חלק שהוא אני - הרצון והרגשות וכו'מבקש אמונה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

---שימולבאלהנשמה

לא הצלחתי להבין אם אתה מסכים עם ההסבר שרשמתי ללמה הרגשות והרצון לא יכולים להיות אני או לא, ואם לא- אז למה?

האמונה שלנו אומרת ש"אין עוד מלבדו"- הכללללל בעולם כולל הכל זה אלוקות.

שום דבר לא היה קיים בלי האלוקות שבו, ואין שום דואליות בין הבורא לנברא, אין עוד מלבדו ו"לית אתר פנוי מינה". רק שכל האלוקות הזו בהסתרה ובמוח המוגבל שלנו אי אפשר לקלוט איך הכל אלוקות 

 בכל מקרה מכאן נובע שהשאלה אז למי ה' משלם שכר ולמי הוא נותן עונש ואיך זה מסתדר בראש בכלל זו שאלה נפרדת שקיימת בלי קשר לשאלת ה"אני", ויש לי גרעין של תשובה עליה אבל היא עוד לא מבוררת לי מספיק אבל אני יודעת שהחסידות עונה על זה והרב קוק מתייחס לשאלה הזו המון ועונה עליה. לצערי לא יצא לי להעמיק בזה עדיין

 

ושוב, עדיין- זה רק ברגש. אין לזה ביסוס שכלי. ואם יש לך, מוזמן להביא

 

חח טוב שלך

תקראה במה שעניתי לחסדי הים גם אם זה מהותי ופנימי יותר ביחס לגוף לדוגמא - צעירים מעל עשרים

הנשמה היא "חלק אלוק ממעל" שה' נתן לנו ונתן לנו גם נפש בהמית שיש ביניהם מלחמה תמידית ואני צריכה לבחור בין שניהם- למי להקשיב ולמי לתת מקום, אז מובן שהנשמה גם לא יכולה להיות "אני"... אז מי זה ה"אני" הזה, שצריך לבחור בין שניהם?...

 

 

זהו, שניסיתי לברוח מכל הסיבוך הזה חחמבקש אמונה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

האמת שבדיוק עכשיו נכנסתי שוב אחרי שחיפשתישימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

זה מסובך הדברים האלה, חבל"זמבקש אמונה

מעניין אם אפשר להסביר את זה בכלל, או שכן אבל צריך דרגה גבוהה.

אני נזכר שר' נתן כתב שפעם הוא שאל את ר' נחמן איך מתפללים על יראת שמים אם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים..

והוא אמר שר' נחמן לא ענה לו רק רמז לו שאף על פי כן צריך להתפלל. 

 

אבל פעם שמעתי (מהרב מאיר שלמה זצ"ל. חסיד ברסלב) 

שבאמת הכל זה הקב"ה אבל יש נקודה של רצון ששייכת לנו..

וואי, לגמרי...שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

....תות"ח!

אם אתה רוצה לדון בנקודה הזאת בפרטי מוזמן....(בנקודה האחרונה שכתבת....)

אה לא זה בסדר, גם ככה קשה לי עם דיונים ארוכים חחמבקש אמונה


סבבה....תות"ח!

מה שבא לך, אחי....

חח ככה אני אחי.מבקש אמונה

כשאני צריך לקרוא דברים ארוכים ועוד לכתוב חזרה המוח שלי מאבד את זה 😅

אני אשמח מאוד לתשובה הזאת....תות"ח!

מעדיף מנוסחת טוב....;)

או שפשוט תפני למקור וזהו.....

אשתדל בלנ"דשימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אה...תות"ח!

וואי וואי....😅

טוב....תות"ח!

אשמח בכל זאת....

אפשר להעתיק לוורד ולשלוח את הקובץ פה, אם את יכולה...

תודה רבה.

סליחה שלא שלחתישימולבאלהנשמה

זה בספר מודפס... קצת בעייתי לצלם בגלל זכויות יוצרים. 

 

מקווה שהקובץ ששלחתי למעלה יעזור 

....תות"ח!

קודם כל, להדגיש, הפסוק "אין עוד מלבדו" כפשוטו מדבר על כך שאין א-לוה מבלעדי ה', שאין שניוּת ח"ו. (וכמדומני שכך הרמב"ם מפרש את הפסוק, אבל לא זוכר, אך בטוח יש מפרשים כך....). השאלה היא איך זה מסתדר עם תפיסת החסידות שמפרשת את הפסוק הזה לשיטתה ואומרת שהכוונה היא שאין דבר שהוא לא א-לוקות. אך גם אז, אין החסידות אומרת (כפי שאמרתי שהרב זצ"ל מסביר את ההבדל בין הגישה הפנטאיסטית לבין עוד שם מוזר, שהכוונה לחסידות....) שהאבן שווה לקב"ה בא-לוקותה ח"ו. אלא היא אומרת שאין דבר בעולם שהוא סותר את הקב"ה, שהוא נגד כביכול הקב"ה, אלא הכל חלק ממהלך א-לוקי, ו"הכל לטובה", ולא רק שהכל לטובה, שיש דברים רעים שאם "נגזור" אותם מהתמונה הכללית הם באמת נגד הא-לוקות, אלא שבסוף הם היוו קונטרה לדחיפה למהלך הכללי הטוב, אלא הכל טוב, באמת יתברר לעתיד לבוא ש"ה' אחד ושמו אחד" וגם הדברים הרעים כביכול היו טובים, ואין דבר בעולם שיכול לחיות בלי נקודת האמת הא-לוקית שמחיה אותו ונותנת לו מקום, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. אך בוודאי שיש הבדל בין "כמות הא-לוקות" שבעולם הזה, דהיינו, האור הא-לוקי המופיע בנו הוא אור מצומצם וגבולי, לעומת "כמות הא-לוקות" שיש בקב"ה, שהוא אינסוף ברוך הוא.

ועל זה נאמר: "אבל אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני ". (טוב, בסוף אחרי כל הרצינות הזאת השעה עושה את שלה....😎)

---שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

...תות"ח!

לא עיינתי בכל הדיון, אבל לגבי הנפש, יש הבדל בין נפש לבין נשמה, ובמדרגת הנשמה נמצא שבאמת גם הנפש הא-לוקית וגם הנפש הבהמית, הכל הכל כלול בתוך הנשמה, מקור אחד להן, ורק בעולם הזה יש פיצול והפרדה בין שני הכוחות האלו, ולכן גם יש מקום לניתוק של הנפש הבהמית שבאמת היא אף פעם לא מתנתקת מהחיות הא-לוקית, אלא שבעולם הזה נראה שיש ניתוק בין החומר לרוח. (אגב, לא רק בנפש הבהמית יכול להיראות שיש ניתוק אלא גם בנפש הא-לוקית, אך אכמ"ל....). ולכן, באמת בסוף יתברר שאין מאבק, אלא כל הכוחות כולם נובעים מאותו שורש והולכים לאותו ענף, ורק באים משני צדדים שונים, זה מסטרא דא וזה מסטרא דא, הופעות שונות, זוויות שונות, אורות בגוונים שונים שכולם ביחד מופיעים את אור ה' המלא והשלם. אז אכן אפשר להגדיר ש"אני" זה הנשמה שלי.

ועיינו מה שכתבתי פה: .... - צעירים מעל עשרים

ולגבי ההבדל בין ה' לבינינו, זה נכון שתפיסת החסידות היא כפי שהצגת, אך החסידות לא אומרת שכל ה' (כביכול) הוא העולם, אלא שגם העולם הוא א-לוקות. לרב זצ"ל יש פסקה על זה (באורות הקודש, נראה לי ג' איפשהו, אבל לא זוכר....), שזה ההבדל בין הגישה החסידית לגישה הפנטאיסטית, הגישה הפנוכו'....אומרת שכל מה שאנחנו רואים, זה ה'. בעצם, הם מורידים את ה' ומגדירים אותנו ומצמצמים אותנו בטבע הנראה לעין שלנו. לעומת זאת, הגישה החסידית אומרת, מה שאתה רואה את העולם הזה כמשהו חומרי ותו לא, זה לא נכון, באמת יש עומק אינסופי שטמון במציאות, שזו החיוּת הא-לוקית הטמונה בו שמאירה אותו, הנשמה. לכן, ההבדל בינינו לבין הקב"ה, שאנחנו יותר מצומצמים, אנחנו מופיעים רק את חלק מסויים שכבר היה כלול בכוח עוד בעליונים , ב"היולי", בתכנון ובמחשבה שקדמו לעולם, אך ה' הוא הרבה יותר ממה שאנחנו מצייגים ומופיעים, הוא באמת כולל כל השלימויות, חסדו האינסופי הוא זה שברא את כולנו ובעצם כל שלימותינו וכוחינו לא מאיתנו אלא מוציאים אל הפועל כביכול את שלימותו יתברך, "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל....", "אין מלך בלא עם". ובאמת ה' הוא מעל כל הגדרה ותפיסה שלנו, לעומתינו שאנו באים להוציא אל הפועל משהו מסויים, והמלאכים הם בחינה אחרת, כל אחד יש לו את ההופעה שלו, הבחינה שלו, המידה שלו, לעומת ה' שהוא גבוה מעל גבוה.

אסיים במילתא דבדיחותא במקצת: הרב שרקי אמר על ההוכחה של רנה דקארט הידועה שהיא בקיצור: "אני חושב משמע אני קיים", "זו לא הוכחה, שהרי מי אמר שיש אני בכלל?" (לא לשון מדוייקת). נראה לי הרב שרקי רצה לומר בזה, שאם הולכים עד הסוף עם הפלסופים של הפילוסופיה, אין וודאות לאף דבר, וחייבים להודות בכך שיש וודאות ב"אני", ומשם המפתח להבין שלא צריך הוכחה שכלית חושית לכל דבר, וכמו שיש נשמה- אני, כך יש את יוצרה, כמו שהגמרא מקבילה בין הנשמה לבין ה' בחמישה דברים.

---שימולבאלהנשמה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

....תות"ח!

אמנם יש רצונות שמתפצלים, אך באמת יש נקודת רצון בסיסית שהיא הבסיס לחיים והיא ה"אני". גם כשאדם בוחר ברע, היה לבחירה הזאת איזה שורש של אמת, של קדושה, של רצון לדעת ה' ולנועם ה', שרק הופיע בצורה לא טובה, אך באמת תמיד שורש הרצון הוא דבר טהור, ולכן גם יש אפשרות לחזור בתשובה ו"עקירת הרצון כעקירת המעשה", כשהאדם מגלה את נקודת הטוב ברצון שהיה לו ואחרי שהעמיק הופיע את אותה נקודה עמומה וגילה אותה בפועל, נמצא שהחטא הוא היה ההתנוצצות של אותה נקודת רצון שהלכה והתפתחה, ו"שברה את המסגרות" כדי להגיע למצב חדש בעבודת ה'. כמובן, איננו רוצים להגיע לידי נסיון ולידי חטא, אפשר גם בעצמינו למצוא את אותו רצון ולפתח אותו, ואין חובה שזה יבוא בצורה נפולה ולא טובה.

חלק מהדמיון כביכול בינינו לבין הקב"ה זו נקודת הרצון, משום שבאמת הרצון הכי פנימי שלנו הוא להיות מקושרים לא-לוקות, וזה הרצון לטוב, להיות דבוק בטוב ולהידמות לטוב המוחלט האינסופי, זה שורש החיים, ואכמ"ל.

....תות"ח!

לגבי הדבר הראשון, את אכן צודקת שהחומר הוא מאוד ממשי ומורגש, אך הוא אינו אלא הבל ושווא נתעה. (עיינו מסל"ש בתחילתו...). אך הנשמה שזו החיות הא-לוקית שמחיה את האדם, היא אכן אמיתית, ואחרי שמבינים שיש נשמה, חיות א-לוקית המחיה את הגוף, אז גם מבינים שהתחושה הממשית של הגוף היא נכונה, אכן הכוחות של העולם הזה הם אמיתיים ונכונים, אלא שצריך שיבואו ממקום נכון והבנה עמוקה של מה שהם באמת, ולכן האדם קודם כל צריך להבין את הפער בין הנשמה-הרוחניות, לגוף, ולאחר מכן גם יכול לחיות את הקדושה בעולם החומר ולהופיע אותה שם, ולהבין שהתחושות שלו, והדוגמא הכי קיצונית לזה זו תחושת העונג, בעצם כל מקורה היא בכך שהאדם נועד להתענג על זיו שכינתו של ה' (עיין מסל"ש בתחילתו ממש.....), וכל התחושות של האדם, הכל יש לו הופעה ושורש רוחני עליון, ולכן יש אני, אלא שלפעמים הרגשת ה"אני" הזה מאוד מבלבלת ויכולה להוביל לאגואיזם ולנפילה לפרטיות ולקטנות ולשפלות, אך באמת התחושה הזאת אמיתית ונכונה.

 

וכן כוחות רוחניים של ע"ז. אמנם הע"ז היא עיוות ויצרה דברים נוראיים רבים באנושות (בעצם לא בטוח שנכון להגיד שהיא יצרה, אלא רק הופיעה ונתנה מקום להופעת דברים שהיו קיימים בבני האדם), אך בסופו של דבר יש לזה שורש נכון. המצרים אכן יכלו לכשף ולעשות מופתים ע"י כוחות הטומאה שידעו לשלוט בהם, ובלעם היה בעל כוחות כישוף גדולים מאוד (ויש איסור: "מכשפה לא תחיה", ועוד מוזכר על אובות וידעונים, ושמואל שהועלה מהאוב, הדברים האלו מוזכרים קצת בתנ"ך ועוד יותר בזוהר, מדרשים וגמרות....). המהר"ל כותב שאין מקום לתנועה כללית בעולם אם אין לה גרעין של אמת, לכן כל ע"ז בוודאי שיש לה נקודת אמת ושורש אמיתי שרק הגיע לעיוותים רבים, אך בסופו של דבר יש לו מקור בקדושה. (זה שיש לו מקור לא אומר שבפועל צריך להתייחס לזה ולא להכרית ולנתץ וכו'...את הע"ז, אך חשוב מאוד לדעת גם את זה....). לכן, זה שהיו אנשים עם יצר ע"ז והרגישו כוחות רוחניים זה לא אומר שהם לא קיימים והכל היה דמיונות, אלא אכן היה בזה מן האמת, אלא שבדברים רוחניים כאלו ההבדל בין משהו קדוש וטוב למשהו פסול ורע הוא מאוד קטן, וההבדל הוא רצון ה', כמו שרואים אצל נדב ואביהוא שהקטירו אש שה' לא ציווה אותם, והתורה קוראת לזה: "אש זרה", דהיינו, ברגע שזה לא רצון ה', זו עבודה זרה, וכן מעשה העגל זה ע"ז, לעומת הכרובים שזה לא ע"ז, וכל ההבדל הוא ברצון ה', לכן הכוחות הרוחניים שאנשים תעו אחריהם יכול להיות שהיו מבחינה מסויימת אמיתיים, אלא שהם פספסו את הנקודה והחטיאו את המטרה....

....תות"ח!

לא ראיתי תגובות אחרות. אני זה הנשמה שלי, שהיא למעלה מכל הגדרה גשמית מצומצמת, וממילא מעל כל ריבוי ופירוד, כמו שאומר המהר"ל בנצח ישראל בפרק ג': "מהאחד יוצא אחד", ולכן ממילא יש כזה דבר "אני" וזו הנשמה.

איך תסביר את זה-רץ-הולך
בברכת "אלוקי נשמה" אנחנו אומרים "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך" מכאן משמע שאני הוא לא הנשמה.
למעשהבנות רבות עלי
המשפט כל זמן שהנשמה בקרבי, עוד ניתן להבנה. כי קרבי הוא כלי לנשמה ואפשר לומר ש״הנשמה״ היא האני האמיתי (הקרב והכליות יזמרו לשמך) . להבדיל מהמשפט נשמה שנתת בי טהורה. כי אז יש שאלה מזה ״ בי ״ .. מיהו אותו ״בי״ .
אני חושב ש- "בי" זה ההרגשה של הנפשמבקש אמונה

(אם אני מדייק נכון במושגים)  הרי גם גוי חי ומרגיש ואין לו את הנשמה הזאת. 

 

אני חושב שבגדול זה ה"אני" שאנחנו מתכוונים אליו

זה עמוק לי מידי אחי..בנות רבות עלי
כרגע הדבר היחיד שאני יכול לקלוט זה ״אה אחי.. מה קורה״ ״סדר..״

זה בערך המצב
....תות"ח!

יכול להיות שבעל התניא איתך, אבל אני אציג פה שיטות אחרות שיותר התחברתי אליהן:

רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה פ"ה אומר כך: "אֱגוֹזִים הַנִּקְרָאִים לוּזִים הֵם רוֹמְזִים לִבְחִינַת לֵאָה שֶׁהִיא בָּערֶף שֶׁהִיא נֻקְבָּא רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּך נִכְנָסִין לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת: יַעֲקב קְרָאוֹ בֵּית אֵ-ל (פְּסָחִים פח) וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שׁוֹפְטִים א), שֶׁדֶּרֶך לוּז, נִכְנָסִין לְבֵית אֵ-ל וְזֶהוּ (יְשַׁעְיָה מ) :"נַחֲמוּ נַחֲמוּ" נַחֲמוּ גִּימַטְרִיָּא קָדְקד שֶׁהוּא בְּחִינַת ערֶף, שֶׁעַל יָדָהּ נִכְנָסִין לְבֵית אֵ-ל וְזֶהוּ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁהֵם עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם שֶׁבֵּין הַמְּצָרִים וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילַן לוּז בִּשְׁבִיל זֶה נוֹהֲגִין לֶאֱכל בֵּיצָה בַּסְּעֻדָּה הַמַּפֶסֶקֶת בְּתִשְׁעָה בְּאָב כִּי הַבֵּיצָה נִגְמֶרֶת בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּכוֹרוֹת ח) (עין תוספות שם). תַּרְנְגלֶת מוֹלֶדֶת לְעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְכוּ, וּכְנֶגְדּוֹ בְּאִילַן לוּז וְזֶהוּ הָעֶצֶם לוּז שֶׁיֵּשׁ בְּערֶף אָדָם, שֶׁיִּשָּׁאֵר אַחַר כִּלְיוֹן הַגּוּף וּמִמֶּנּוּ יִתְחַדֵּשׁ בִּנְיַן הַגּוּף בִּשְׁעַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים וְזֶהוּ עִקָּר נֶחָמוֹתֵינוּ בְּחִינַת נַחֲמוּ נַחֲמוּ כַּנַּ"ל כִּי עַל הַגּוּף נֶאֱמַר (רוּת ג) : "שִׁכְבִי עַד הַבּקֶר", שֶׁהוּא עֵת הַתְּחִיָּה וְהִנֵּה בַבּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה (בְּרֵאשִׁית כ"ט) הַיְנוּ עֶצֶם לוּז הַנַּ"ל, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְבַּנֶּה הַגּוּף וּבִשְׁבִיל שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקב הָיָה בִּשְׁבִיל רָחֵל נֶאֱמַר בִּבְנֵי רָחֵל, דְּהַיְנוּ יוֹסֵף "וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו" (בְּרֵאשִׁית מ"ט) וּבְבִנְיָמִין כְּתִיב (דְּבָרִים ל"ג) "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" רֶמֶז, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת לֵאָה שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת רָחֵל קָדְקד וּכְתֵפָיו זֶה בְּחִינַת לוּז הַנַּ"ל ערֶף גִּימַטְרִיָּא ש"נ רָאשֵׁי תֵבוֹת: שַׁבַּת נַחֲמוּ רֶמֶז לְהַנַּ"ל".

(לא אאריך וגם לא אחפש את המקור, אבל כתוב שפרחה נשמתן של עם ישראל במעמד הר סיני, וחשבו שאם ישמעו עוד פעם את הדיברות מאת הגבורה ימותו עוד פעם, אך לא ידעו שהיה צורך רק להמית את הגוף פעם אחת, אך לאחר מכן לא צריך עוד פעם, וגופם היה יכול לשרוד את הנבואה, ונראה לענ"ד להסביר שזה משום שגופם היה מסואב מקלקול וטומאת מצרים, ולכן הגוף לא היה מתוקן ומספיק טהור כדי שה' ישכון בו, ולכן הגוף מת, אך לאחר מכן הגוף החדש שה' חידש הוא טהור ללא חטאים, וזה עניין שאדם צריך להמית עצמו באוהלה של תורה, כדי שיוכל לקלוט את אור ה', וכן זה עניין מה שמופיע בתניא אגרת התשובה שכשהאדם מביא ייסורים על עצמו על ידי צומות זה יכול להיות במקום מירוק העוונות שצריך להגיע לו מן השמים, כי מלבד התשובה שהאדם צריך לעשות, הגוף בסופו של דבר יש בו פגם, וצריך הוא להתחדש ו"למות", ורק אז יוכל אור ה' לשכון עליו, וזה מה שהייסורים עושים....בקיצור, מה שרציתי להראות מכך שהבשר הוא אמנם איננו עצמי, אך עצם האדם יכולה להיות עצמית לאדם....).

מה זו אותה עצם? יש תפיסה שהנשמה היא תופסת מקום, והיא מן רוח כזאת שנאחזת באדם, ואז פורחת באוויר. אך כבר כתוב בחז"ל וידוע וברור שהנשמה היא בלי מקום. אז מהי? החיוּת הא-לוקית הנאחזת באדם שבעצם מראות שהגוף הוא קשור ומחובר לה' ולכן יש בו רוח א-לוקים שמפעמת בו. אמנם, החיוּת הזאת תלויה בה', כי הקדושה של הגוף איננה משום גדלוּת הגוף בעצמו, אלא רק בגלל הבחירה הא-לוקית לקדש אותו ולקשר אותו אליו, כמו סגולת ישראל, זו חביבות האדם. לכן, העצם של האדם מראה שהאדם אחרי בריאת העולם והבחירה הא-לוקית בו, הוא בעצם גם נצחי וגם קדוש, וגם הגוף איננו מנותק וכרות מן המקור הא-לוקי ועומד לעצמו, אלא באמת הוא משתקף מן אור התורה, מן אור ה', ואמור בסופו של דבר לגלות את אור ה' ולהופיע את השלימות הא-לוקית בפועל. וזה מה שאנחנו אומרים בכל יום: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אחד זה אומר שכל העולמות, כולל העולם שלנו, הכל הכל בעצם אחד, שרק התפצל ונפרד, אך בסופו של דבר עתיד להתחבר, כמו סוד הנסירה, ואכמ"ל.

וזה רמוז במילה: "עצם" שהיא העצמיות של האדם.

יישר כוחרץ-הולך
נהניתי לקרוא את הדברים.
אתה בשיעור א', נכון? מתי הספקת ללמוד כבר הרבה?
....תות"ח!

תודה רבה....!

שיעור ב'....

ב"ה, שה' ייתן לנו כוח להגדיל (עוד) תורה ולהאדירה....

הוכחה יפה...אני הנני כאינני


תראה גם את התשובה שלי אליה...תות"ח!

לא שהשאלה לא יפה, פשוט אני רוצה שתראה גם את התשובה....

אבל גם גוי אומר "אני" מתוך הרגשה שיש אותומבקש אמונה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

...תות"ח!

כבר הארכתי בשרשור שמה שאני אומר נשמה זה לאו דווקא לנשמה במובן הקבלי, אלא לכל חיוּת א-לוקית שמצביעה על קשר בין הבריאה לבין הקב"ה, ואכן גם לגוי וגם לבעלי חיים יש את אותה חיות א-לוקית, שהרי: "אסתכל באורייתא וברא עלמא", כל העולם הוא העתק של עולמות רוחניים עליונים והקדושה טמונה בו, וזה האור הגנוז (ואכמ"ל), כמו שכתבתי שיש אפילו לדומם את החיות הא-לוקית הזאת הטמונה בהם. ולבסוף נגיע למצב של: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַי-ה-וָ-ה וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית יְ-ה-וָ-ה כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ" (זכריה י"ד כ'), כל המציאות החומרית תתקדש ותתעלה ו
הכל יופיע את מלכותו יתברך בפועל.

אז בעצם כולנו מתכוונים לאותו דברמבקש אמונה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

תות"ח!

אין מה לעשות, אני אדם ארוך....

עייני באורות הקודש חלק ג עמוד רמ.עדיןן
אשמח להעמיק עוד אם יהיה צורך, לעניות דעתי.
....תות"ח!

האמת שמעניין שה' אמר לאדם הראשון: "אייכה?", והרב זצ"ל אומר: "איפה העצמיות שלך? וכו'....", דהיינו, העצמיות של אדם הראשון הייתה להקשיב בקול ה' ולא לחטוא, ומכיוון שבחר ברע ועשה חטא שעשה מחיצה בינו ובין קונו וגרם לניתוק בין הגשם והרוח, אך השבת העצמיות היא כשיש אחדות בין החול לרוח, בין העור לאור, בין החומר לקודש, בין החיצוניות לפנימיות, ואז האדם מגלה את עצמו באופן שלם, ועצמיותו היא באמת חיבורו אל הקודש והופעת מדרגת הקודש. (אך שוב, כמו שהארכתי, לא שהאדם וה' זה אותו דבר, אלא כמו שהנחש אמר: "והייתם כא-לוקים יודעי טוב ורע", הדמיון לה' תמיד יהיה חלקי ולא שלם, האדם הוא במהותו חסר וה' הוא במהותו אינסופי....).

ורציתי להוסיף עוד משהו ששכחתי לכתוב, הרמב"ם מאריך בהרחקת ההגשמה מה' והוא שולל גם מהמלאכים, ואז הוא שואל, אם המלאכים הם אינם תופסים מקום ואינם בעלי גשם, מה ההבדל בין ה' למלאכים? הרמב"ם עונה שבישויות רוחניות ההבדל ביניהם הוא עילה ועלול. ולכן, האדם עלול מאת הקב"ה, ובוודאי שיש הבדל בינו לבין קונו, לא כמו שרצו לטעון פה שחלילה אין הבדל כלל בינינו לבין הקב"ה. (ואפשר גם להסביר שעילה ועלול הכוונה שעלול נוצר לאחר זמן, או יותר נכון שכשנוצרו עלולים, נוצר הזמן בכלל, לעומת קודם שלא היה אף זמן בכלל....)

כמדומי יש גר"אאני הנני כאינני

(כמדומני מובא גם בדברי הגר"ח מוולאז'ין). אני זה לא הגוף שלי. אני זו לא הנשמה שלי. אני זה "התגובה הכימית" שנוצרת כשמחברים נשמה בגוף - הרוח.

אבלרץ-הולך
מוסבר בנפש החיים שהרוח היא מהות עצמית, לא תגובה בין שני דברים.
הרוח היא החלק המקשר.
היא תגובה שנעשית מהות עצמיתאני הנני כאינני

ומה שכתבתי שכמדומני כת' גם בגר"ח, אין הכוונה בס' נפש החיים אלא במק"א.

אפשר לדון בזה, וצריך מאוד להזהר מדיוקים לא נכונים, שכן הרבה פעמים המילים "רוח, נפש, נשמה" מתחלפות.

לכאורה היה אפשר לומר שהרוח היא הנשמה, שהרי כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" - וכל נפיחה היא של רוח. וכמו כן כת' (קהלת יב, ז) "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ". אולם נראה לי לחלק ולומר שהדבר שמאחיז ומאפשר את מציאות הנשמה בגוף היא הנפיחה, הרוח.

....תות"ח!

אכן, נגיד לפי הרמב"ם הנשמה זה דווקא שם לרוח החיונית- הנפש. למהר"ל גם יש הגדרות משלו, וקורא הרבה פעמים לנשמה: "שכל" בכל מיני וריאציות....

מה שאמרת לגבי הרוח, לא צריך להגיע להסבר שלך, כי הרי מה שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" לפי הסבר הרמב"ן על הפסוק הזה שכבר הזכרתי אותו בשרשור הזה, הכוונה היא כמו שאומרים: "מאן דנפח, מתוכיה נפח" (לא בלשון הזאת, אבל זה העקרון...), דהיינו, שיש קשר בין נשמת האדם לבין ה', ורק בהקשר הזה הפסוק קורא לזה רוח, אך בוודאי שההגדרות הקבליות של: "נפש, רוח נשמה", אינן בכלל בשפת התורה והתורה לא עושה את חילוקי הלשונות האלו, וכל מה שהיא משתמשת בלשון רוח זה כמו שאמרתי. (ועובדה גם שבסוף הפסוק כתוב: "ויהי האדם לנפש חיה", ולא רוח או נשמה....אגב, מעניין שהתרגום מתרגם: "רוח ממללא" כידוע, והדיבור הוא האמצעי בין שלושת העולמות: מחשבה, דיבור, מעשה, והמהר"ל בנתיב הלשון מרחיב על הדבר הזה, וכן לאדם לעומת שאר החיות יש שני שמות, מצד אחד: "אדם" ו"חוה" שהמהר"ל כותב בתפארת ישראל שאלו שמות שמבטאים את המהות הטבעית של האדם, אדם לשון אדמה, ומופיע בפרשנים על לשון "חוה" שהכוונה היא לשון חיה, דהיינו שהיא יצור חי, כמו החיות, והאות ו' רק כדי להבדיל בינה לבין החיות, אך מהות השם עדיין המהות הטבעית של האדם, החלק הטבעי שבו הוא משותף לבעלי-חיים....ומצד שני: "איש" ו"אשה", שזה מעל הטבע, כמדומני המהר"ל בבאר הגולה כותב שזיווג איש ואשה הוא לא מן הטבע, דהיינו ששמות אלו מבטאים את המדרגה מעל הטבע, שהאדם יכול לצאת ממזלו ומטבעו ולשנות את טבעו, להתעלות ולהתחדש, וזה רמוז בשם איש ואשה, שאש היא דקה ורוחנית יותר מכל היסודות לפי התפיסה של ארבעת היסודות, ולכן גם מופיע הרבה פעמים בחז"ל שהתורה ניתנה באש, נמשלה לפטיש שמוציא שבעים ניצוצות, "הלוא דבריי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע", וכן מופיע על אחר שבזמן הברית שלו כמדומני אביו ראה ת"ח ומסביבם אש, כי מלאכי השרת התאספו, וזה היה כמתן תורה, והסיפורים על רשב"י שאש אפפה את ביתו כשגילה סודות התורה ביומו האחרון, ועוד המון סיפורים כאלו, כי האש עולה למעלה, זה טבעה, תמיד לשאוף למעלה, מעל הטבע, ובאמת מכיוון שהאדם מורכב משמים וארץ, מחול-גוף ונשמה, מטבע חומרי וטבע רוחני, תפקידו הוא לחבר בין שני העולמות ולהביא לשלום- לאחדות המליאה שתביא להרמוניה בכל הבריאה, בין בעולמות הגשמיים ובין העולמות הרוחניים- המלאכים וכדו'....)

בעיקרון - התודעהקורא ממעמקים

בהשאלה - כל מה ששייך אלי, לרבות צדדים חיצוניים

אני זה גוף ראשון יחידחופשיה לנפשי
זאת אני וכן זה בדיוק המכלול הזה של גוף ונשמה
אגב....תות"ח!

רציתי לכתוב עוד משהו שחשבתי עליו.

אנחנו אומרים בכל שבת ב"נשמת כל חי": "ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות אין אנחנו מספיקים להודות לך....". זאת אומרת, רואים שאיברינו הגשמיים שהם ברי-חלוף הם אינם עצמינו, אלא דווקא חלקינו הנצחי הוא מגדיר את עצמיותינו האמיתית.

אמא מה זה הקידוח אני זה אניDyt
אבל אני תמיד נשאר אני
מאיפה היה השיר הזה? רחוב סומסום?מבקש אמונה

או בלי סודות..?

ב"ה מצאתי מקור...תות"ח!

הר ב זצ"ל אומר בעולת ראי"ה על המילה "אני" שאנחנו אומרים במודה אני (ח"א עמ' א'): "האדם מוצא את עצמו בעצמו, ע"י אור החיים הא-להיים המופיעים בקרבו, הממלאים אותו ברוח הטוב של רגש התודה של הכרת הטובה הא-להית והבטאתה. כי במה נחשב האדם בחלישות כחו, באפסיותו וזעירותו ,נגד כל היקום הגדול והעצום, וכחות הבריאה האדירים והנפלאים העוטרים אותו, מרוב שממון לעומתם אובד האדם את תוכן האני שלו. אמנם בהאיר עליו אותו האור של הכרת הטובה הא-להית, וכל הסעיפים הקדושים כבירי עז הקודש שהיא מעירה בקרבו, אז בא האדם להכיר את גדולת ערכו, את אניותו והעדר בטולו בכללות ההויה, ומוצא את עצמו מאושר לומר בפה מלא: אני".

כמו שאמרתי, העצמיות של האדם היא דווקא לא בנטייתו אל הגוף ואל: "כוחי ועוצם ידי", אלא דווקא בהבנה העמוקה שכל מה שיש לו זה מאת הבורא, וכשהוא מתחבר אל ה' יתברך, מתבטל אל הכלל הגדול של נשמת האומה שהיא מקבלת את אורה מאת ה', שם עצמיותו באמת. וזה מה שכתוב: "אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתלמוד תורה" (מסכת אבות).

זהו, נראה לי סיימתי את דבריי בשרשור זה...

וואי תודה רבה רבה!שימולבאלהנשמה


בשמחהתות"ח!

מצאתי את זה במקרה...(רק מה', סייעתא דשמיא גדולה).

קראתי ספר של הרב שרקי ופתאום באחת מההערות הוא ציטט את זה בהקשר מסויים....

וואונקדימוןאחרונה
בדיוק כתבתי על זה שיר קצרצר אחרי שקראתי את הספר 'נשמה' של הרה שטיינזלץ. אפשר לחפש בפורום פרוזה ושירה. הבאתי שם קטע מצוטט מהרב שטיינזלץ.
לקבוע תור לאורתופד בזמן או 40 דקות לפני הזמןרועישםטוב

אני רוצה להגיע לאורתופד בשעה 18:00. מהנסיון שלי ב-10 שנים האחרונות, תמיד יהיה תור של 40 עד 60 דקות (במיוחד כשזו שעה מאוחרת ביום כמו 18:00). אז האם כדאי לי לקבוע תור ל-17:20 ולהגיע באמת ב18:00 או לקבוע תור ל-18:00 ולהגיע ב-18:00 ואז לחכות 40 - 60 דקות?

אצל רופא מבוקש, מתי שלא תגיע תצטרך לחכותפ.א.

כי בד"כ העיכובים נגרמים בגלל קבלת מקרים דחופים בין התורים המוזמנים מראש.

ואם אתה לא נמצא במקום, ויש מקרים דחופים שיושבים ומחכים, ותגיע ברגע האחרון לפני השעה המוזמנת, לא תיכנס בזמן הנקוב שלך.

לפחות בכלליתמשה

לא משנה מתי קבעת, משנה מתי אתה מגיע ולפי זה התזמון. יצא לי בעבר להגיע שעה וחצי לפני התור (בגלל תור אחר שהיה לי באותו בניין לילד). חיכיתי כמה דקות ונכנסתי.

בונוס: עדיף להגיע למקומות כאלה עם מחשב נייד או ספר או תעסוקה.

לא יודע אם המערכת מזהה אותך עם התור בכניסה למרפאהארץ השוקולד

אם איחרת ביותר מרבע שעה

אבל מזהה אם הקדמתמשה

וגם כותבת את זה על הכרטיס: הגעת שעה וחצי לפני הזמן.

שווה להביא ספר\לעבוד בזמן שאתה מחכהפתית שלגאחרונה

מאשר לאחר מראש

עריכה זה בדיוק מה שמשה אמר

המלצה למטריותרועישםטוב

מי שרוצה מטריות - יש באליאקספרס מטריות בכמה שקלים בודדים.

סוג המטריה שאני הכי אוהב זה אלו שמתקפלות ממש קטן אבל נפתחות לממש גדול (מעל 120 ס"מ מתי שהן פתוחות), וגם

כאלו יש באליאקספרס (אבל זה כבר כמה עשרות שקלים)

זכורה לי פעם בשירות לאומיחושבת בקופסא

כשהתחיל גשם והחלתי להתקמצן על מטריה. קניתי אחת ב- 10₪ וחשבתי שזה מספיק טוב.

המטריה הזו, בהתאמה למחיר, החזיקה 10 דקות תמימות בגשם הסוער והרוחות עד התהפכה ונשברה, ואני נשארתי לעמוד עוד 20 דקות בתחנת אוטובוס כשרוח חזקה גורמת לגשם ליפול באלכסון ישר עליי, ובלי שום מחסה מתאים. (גם האוטובוס איחר כדי להוסיף לחגיגה).

אל תתקמצנו על מטריות.

הכי טובות זה המטריות ההפוכותנפשי תערוגאחרונה

אישתי קנתה לאחרונה ב20 שח

החיסרון שזה גדול גם שזה מקופל.

סודות בחוות?צמר-ארד

סתם מעלה פה נושא..

תגידו יש פה עוד מישהו

שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות

עם בעלי חיים וגילה סודות?

למשל עם כבשים..

איך החייה הזו מתפקדת

ומתנהגת כחלק מעדר

כל מיני תכניקות וטריקים?

תיוג שעולה בדעתי שמתמצאפ.א.
יש"ע חסום פהחסום לשעבר

כבר כמה שנים טובות

אז תתווך לו את הדברים… מניח מה שאתם מכירים …פ.א.

הכל נמצא בויקיפדיהרקאני

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

ממה להתפלא?רקאני

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

לכל חווה יש את הסודות שלה.חסום לשעבר

איפה מחביאים את המפתחותעיונית

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

חחח גדולצמר-ארד

נורא פשוט: דררר, דרר, בעהאאאחסום לשעבר

ומה לגבי הפרות?קעלעברימבאר

חת שתיים שלו ארבע, דרררהאאא דרהההאאחסום לשעבר

כשיגיעו פרות נטפל גם בהםצמר-ארד

זה לא סודותנפשי תערוג

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אז אתה אומר...צמר-ארד

שצריך לשמור מהם דיסטנס?

שלא ייתפסו אומץ?

דיסטאנס ממי?נפשי תערוג

מהכבשים?

סודות.. חח...נתקה

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

יוצא לי מדי פעםלא המשוגע היחידי

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

וואללה מסכים איתך..נתקה

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

שמע צמר...נתקה

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כן חח עוד נראה..צמר-ארד

כולם פה חאפרים

פפפפחסום לשעבר

קשוט עצמך תחילה ירקרק

האמתצאצא

אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....

אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,

אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,

אז לאט לאט לומדים את הסודות

זה כל עדר והסוד שלו,

כל עדר ואיך שרועים אותו

אין נוסחה

עד שאתה הופך להיות חלק מעדר

נסיון זה תמיד טובצמר-ארד

אני חושב אבל

שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב

ואפשר לעשות יותר טוב

ככה גם בעבודה הזו

יכול להיות רועה שכל הזמן

ינסה ליצור "שליטה"

והוא לא טפס את הנקודה של

שליטה מתוך רוגע

ברורצאצא

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אתה לומד לשלוט בנחת

אתה לומד אותם

הם לומדות אותך

שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר

שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה

אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע

וואוו כמה תשובותצמר-ארד

עוד משונתקהאחרונה

שהמקצוע הזה דורש סבלנות אינסופית...

אתה צריך להיות סובלן מהרגע הראשון ועד שהם חוזרות

לפעמים זה מתחיל וממשיך ככה עד העמצא ברוגע

ואז בשעה האחרונה הן מתחילות לעשות בעיות..

בגלל שזה לקראת הסוף זה יכול להיות מאוד מתסכל

והפיתוי לאבד את זה באמת גדל אבל

כדאי ואפשרי למשוך כמה שאפשר

בהצלחה

מבקשת עזרתכםנחלת

היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות

שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,

קשה לי לעצור את עצמי.

אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.

תודה רבה לכם!

לבנות - מותר.

אני גם מנהל שיחות שאני נגרר אליהן עם הקולות בראשדי שרוט

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

בהצלחהארץ השוקולד

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

א-ברוך! אז איך אני אמורה לדעת?נחלת

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

לא ניתן לדעתנפשי תערוג

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

תודה רבה!נחלתאחרונה

מה עושיםפצל"פ

עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈

צא להליכה ולגינת כושרמשה

בטח, כשהכל רטוב מבולבלת מאדדדד

את הולכת יחפה או שיש לך נעליים?משה

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

דיברתי על גינת כושרמבולבלת מאדדדד

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

זה נכוןמשה

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

פחותפצל"פ

זה נראה לי רק יגביר לי

למה דיכאוןזיויק

כמאמר השירפצל"פ

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

נכון. יש כזה דבר. אולי בגלל שהנשמה היתירה יוצאתנחלת

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

אוקי זה באמת בעיה מובניתזיויק

תנסה לתפוס את מוצש כהמשך שבתקעלעברימבאר

הגזמתם.. אין כמו מוצ"ש של חורף כששבת יוצאת ב 17:004ne1

בערב

משחק כדורגל, כדורסל, כושר בגינהסוגשל חרדיאחרונה

אתם חיים את החלום?ניגון🌿

אני חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מדוד המלךאריק מהדרום

אז אפשר לומר שכן.

איך בדיוק?כְּקֶדֶם

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

יש כאן הנחת המבוקשפשוט אני..

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

מסכים חלקית.קעלעברימבאר

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

דוד חי בזיהום אוויר פקקים ובניינים שמסתירים שמים?קעלעברימבאר

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

תודה! התכוונתי, מוסיקה אהובה!נחלתאחרונה

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

בשלב הנוכחי של החיים - כןפ.א.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

כרגע לא.קעלעברימבאר

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

אמןניגון🌿

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

מה זה אומר? הדרך או היעד?ט'

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

את היעדניגון🌿

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

החלום = היעד?ט'

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

כן,טאבי

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

זה גם טוב(;ניגון🌿

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

ב"ה כןLavender

ב"ה כןהמקורית

כן, ב"ה 🙂אלישבע999

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

ואו כיף לשמועניגון🌿

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אגבניגון🌿

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

יש חלומות גדולים ויש חלומות קטניםאלישבע999

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

בגדול כןזיויק

שואף ליותר בע"ה

הגשמתי כמה וכמה חלומות בעולם הזהמשה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

לפעמים חלום ממומש עולה על כל הצפיות לטובה.קעלעברימבאר

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

חתונה זה חלום של הרבה אנשיםמשה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

זה יכול להיות הרבה דברים:קעלעברימבאר

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

זה נכוןמשה

סדר הבחירות:קעלעברימבאר

שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"

שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.

מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :

אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.

נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.

והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.

בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.

וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.

היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.

והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.

בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.

משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.

אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!

אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!

טרף בקלפי ושלשל מעטפה.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.

אמת מה נהדר היה בוחר גדול.

אשרי העם שככה לו.

חחח... יפה מאוד ומצחיקנקדימון

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

יפה מאוד ומשעשעארץ השוקולד

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

לא מבין מה כזה זכות היסטורית להצביע.קעלעברימבאר

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

הזכות לבחור כיצד המדינה שלך תתנהל היא זכותארץ השוקולד

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

זו זכות כמו הזכות שלי להצביע בוועד בית.קעלעברימבאר

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

ברור שזה השניארץ השוקולד

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מתרגש מעצם קיום השלטון. מהעניין להשפיעקעלעברימבאר

עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?

אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.

ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס

אני שמח וחושב שזה מדהים שאני זוכה להשפיעארץ השוקולד

ב. איך 1,050 שנה?

תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.

מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)

מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.

אנחנו בשנה ה79 למדינה.

סך הכל 630 שנה.

העלאת מס אינה אובדן עצמאות.קעלעברימבאר

אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.

צדקיהו מלך בממלכה יהודית

תשלום מס למדינה אחרת זה כפיפותארץ השוקולד

והיא לא עצמאות.

כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.

הנה נחמיה ט להקעלעברימבאר

ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.

מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.

ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.

ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"

א. כך ספרתי גם.ארץ השוקולד

ב. על מגילת תענית שמעת?

היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.

ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.

ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?

ב. הימים במגילת תענית הם לא ימי הלל אלאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 13:16

ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)

ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"

ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".

א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים

אתה נתפס למלא גדרים במקום לפקוח את העינייםארץ השוקולד

ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים

ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.

איפה אמרתי שמצבינו לא טוב יותר?קעלעברימבאר

א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון

ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.

מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.

מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.

מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.

לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה

ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.

בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)

חלקת על הטענה שיש לנו זכות היסטוריתארץ השוקולד

בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון

חלקתי בגלל שאני לא רואה עניין מהותי בשלטון העם,קעלעברימבאר

הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.

אז בכך אנו חלוקיםארץ השוקולד

מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,

ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?

אני מעדיף מלכות בית דוד שלקעלעברימבאר

מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.

אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).

כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.

ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.

איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים

אבל חלק גדול ממלכי בית דודארץ השוקולד

לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה

אני מדבר על הצפיה לנבואותקעלעברימבאר

על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.

כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.

בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.

העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם

אני מדבר על הכרת הטוב למול המציאות שהייתה בעברארץ השוקולדאחרונה

ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.

חוץ מזה שכחתי לומר תודה קעלעברימבאר

האם קרה למי מכם שהמזוודה לא הגיעה ליעדנחלת

בחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?

כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה

לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם

לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....

בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו

כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם

כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות

רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה

ומתוסכלת.

דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם

אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....

זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי

אבל משהו, משהו....בכל זאת.

היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.

לחברת התעופה יש מדיניות אחריותנעמי28

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

איבודי מזוודות היא תופעה מאוד נפוצה - עניין של יוםפ.א.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

אמי ע"ה היתה תמיד אומרת שמה שזול זה יקר....נחלת

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אני מבין שלא שלחת אותה כבר ממש בהתחלה לבטן המטוספ.א.

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

נכון. זו כנראה הבעיה.נחלת

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

מצד אחד אין לסמוך על הנס, וחובת ההשתדלותפ.א.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

תודה אבל לא קיבלתי שום אישור או קבלה כששלחתי אתנחלת

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

ברור שלא קיבלת. הבעיה שגם אין לך תיעוד של תלונהפ.א.

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

כל כך מפורט. תודה רבה!נחלת

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

נמצא!!נחלת

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

ובא לציון גואל! הגומל לחסדים טובות! בשעה טובה!פ.א.

תודה רבה על העדכון המשמח

ברור. שכל האבידות מכל הסוגים - תימצאנה!נחלת

מבאס ממש לשמוע 😟פשוט אני..

תודה רבה. שאלו יהיו כפרות העוונות שלי ושל כולנו.נחלת

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

סוריקטה?יעל מהדרוםאחרונה