מוצאת את עצמי הולכת ברחוב, מרחמת על הקבצנים, מחפשת ילדים אובדים,
עוצרת נשימה כשהחתול עומד להידרס.
זה רק בחמש דקות בבוקר!
פורום אנשים רגישים מאוד
מכתב פתיחה
וואו ממש..ישראלית2❤🇮🇱
כןekselion
וואי כןחצי משלם
מרגישה אחראית על כל דבר רע שעלול לקרות סביבי.
למה זה לא נכון?ישראלית2❤🇮🇱
אני רואה את זה בתור אנושיות/רגישות שדווקא כן חשוב לי לשמור על זה (נגיד בקטע של רגישות לקללות/העלבות) אבל השאלה מתי הגבול עובר..
מבינה מה שאתה אומרישראלית2❤🇮🇱
אני רואה את זה יותר בתור הזדהות עם מי שנפגע..לידיי
כן.שמש בחורף
זה כל פעם עצוב לי מחדש...
וזה קורה כמעט כל יום
וואו זה קורה לי כל כך הרבה פעמיםחוחי:)
אני עם המשפחה שלי בירושלים נגיד, אני רואה קבצנים ובאלי לבכות.
כן.תכלת ל
אצלי, כך גיליתי, זה נובע מהתגוננות. אני רוצה להגן על עצמי מכאב ולכן מחפשת מראש את הכאבים בחוץ, כדי לזהות אותם מוקדם
תודה 
תכלת לאחרונה
עבר עריכה על ידי תכלת ל בתאריך כ"ח בתשרי תשפ"ג 15:25
יש כאן 2 דברים להבנתי
אשמה ואחריות לגבי מישהו שקשור אליי- זה מה שאתה מדבר עליו
אשמה ואחריות לגבי מישהו שלא קשור אליי- זה מה שפותחת השרשור מדברת עליו
ולגבי שניהם- נכון, לשחרר ממני את האשמה/ אחריות/ כאב שלא שייך אליי. ומוסיפה- להתבונן למה כואב לי. הרבה פעמים כואב לי בגלל שאני מכירה את הכאב מעצמי, ממקומות אחרים בחיים.
אם הייתם יכוליםציפורמדבר
להעלים את הרגישות הגבוהה שלכם, הייתם עושים את זה?
טוב שדאגת לעצמךרק כיף
קודם כל
אף אחד לא יודע עם מה את מתמודדת לשפוט אותך יהיה לא בוגר
בדיוקזיויק
להיות כל הזמן בוגרתציפורמדבר
זה די מעייף
מה הכוונה?זיויק
את לא שואפת להיות בוגרת?
אני בוגרת, לא בגלל שאני שואפתציפורמדבר
אלא בגלל שאני כזאת, הגעתי לזה בלי ממש לתכנן. אבל החיים הבוגרים מלאים באחריות ולפעמים יש צורך ורצון לשחרר קצת.
יפהזיויק
ומה הבעיה לשחרר אבל בצורה חכמה?
לא לדכא את הילדה שבך?
אין בעיהציפורמדבר
הפוך, אני חושבת ששה אפילו חיובי כשמתאפשר
פתחתי שרשור בנושאזיויק
לגמרי ככהנהג ותיק
אפשר עם הבעל
בטח אפשר עם הילדים
כמובן שגם חברה טובה יכולה להיות שותפה לרגעים כאלה
מסכימהרק כיף
אין בזה בחירה אנחנו פשוט מתבגרים ויש צורך לשחרר מדי פעם כמה שאפשר אחרת זה מתיש
זה נכון אבל מותר לאזןזיויק
להיות קשובה לילדה שבך
חובה להיות קשובהרק כיף
ממשזיויק
השיפוטיות שלך כלפי עצמךהמקוריתאחרונה
מזינה את החוויה
בוגר/ לא בוגר - למי אכפת?
קודם כל תעשי לך טוב
מעבר לזה כדאי לדעת שהימנעות מגבירה חרדה. וגם אני סבלתי אחרי אירוע טראומתי מחרדה חברתית. לקח לי המון זמן להרגיש בטוחה במרחב הכללי, ואני עדיין לא מאה, אבל אם הייתי ממשיכה להימנע זה בטוח לא היה מקדם אותי
אם את רוצה לנסות להתגבר על זה כדאי לפנות לטיפול. זו לא גזירת גורל.
יש הבדל בין הימנעות מתוך מקום של חרדה לבין מקום של - אני פחות מרגישה שייכת/ יש לי דברים יותר חשובים לעשות/ זה פחות הקאפ אוף טי שלי.
התשובה בעיניי זה יותר קשב לעצמך פנימהמשה
מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?
זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.
הגוף שלך מספר לך משהומשה
אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.
בטחאריק מהדרום
זה קורה המון.
מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.
מה שעזר לי עם זהציפורמדבר
זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.
הרגשתי מוזר, או משועממת או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.
כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.
אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.
(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)
אולי עוזר לחשוב שכל אחדנחלת
מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).
מבין אותך מאודרוכב שמיםאחרונה
זה משהו ששווה לעבוד עליו.
לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.
לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.
להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.
לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.
וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים...
באותו הקשר של מעבר בין עבודות: מעברים באופן כללימשה
מה עושים לכם מעברים באופן כללי?
עברתי לא מזמן מלעבוד מהבית ללעבוד במרחק דקות בודדות. אם לפני כן היה לי יותר קל לעשות דברים קטנים בבית ולחזור למשרד. אני מוצא את עצמי נשאר פה דקות ארוכות (בעשיה פרודוקטיבית) גם כשכבר החלטתי שצריך ללכת. רק כי לא בא לי לשנות מצב.
זה תמיד היה שם. אבל זה יותר בולט עכשיו.
ספר שנקרא "מעברים". (לא משלנו). גיל שיהי.נחלת
נכון. קושי לעשות לפעמים דברים שטובים לנו. מוזר.נחלתאחרונה
מקשים עליי בעיקרוןהמקורית
תלוי ממה למהoo
לקום מהספה זה קשוח
לעזוב את הגלילה בטלפון
לקום מהמיטה
אבל לצאת מהעבודה קלל
לחזור לגלול אחרי משימה
אפילו לצאת להליכה קל ופשוט
לצאת מהעבודה, לי, זה לא קלמשה
טוב, תלוי מה בעבודה.
בואו נדבר על מעבר בין עבודותהמקורית
למה זה כזה כבד??
עונה לעצמי 😅 - כאילו ברור לי שאין אופק כרגע במקום הנוכחי. אני כבר מקבלת ב"ה הצעות. יש לי מה לתת ולהציע ואני רוצה להשקיע. אז מה נשאר? אין וודאות שזה יסתדר וההסתגלות תהיה טובה. אין ערובה שיהיה לי טוב שם (מצד שני גם היום לא טוב לי ככ). אני קצת מטילה ספק במקצועיות שלי כרגע (נורמטיבי? תקין?). יציאה מאזור הנוחות היא לא נוחה
כתבו לי קצת
נכון ! משה
אבל בתחושות הגוף זה אמיתי ומחזיק את המערכת. צריך לדעת "להסתכל מהצד" כדי להבין את זה.