הָעֵץ עֵירֹם, וְאֵין פְּרִי לְהָפִיג אֶת הַבְּדִידוּת
הַלֵּב דּוֹמֵם, מְחַכֶּה לְגֶשֶׁם
הַיָּדַיִם כְּבוּלוֹת,
הַגּוּף צוֹעֵד לֶעָבָר הָרֵיק
וְהַנְּשָׁמָה, הַנְּשָׁמָה מְרַקֶּדֶת לָהּ
הִיא חָפְשִׁיָּה, יָדֶיהָ אֵינָם כְּבוּלוֹת
הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת מַכְאוֹב. הִיא חָפְשִׁיָּה
מְרַקֶּדֶת לָהּ בַּגַּן, אֵיפֹה שֶׁהַפְּרִי אֵינוֹ אָסוּר
וְהָרֵיק, אֵינוֹ רֵיק
הוּא שְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין לָהּ גּוּף.
אֲבָל גַּן הָעֵדֶן ,
הוּא חַי בָּהּ.
🔹
וְהָאֲדָמָה אֵינָהּ אֲדָמָה,
הִיא קֹדֶשׁ.

