אוף.

די.

אני צריכה ****

כי אני מעצבנת את כולם

ואני בטוחה שאני חופרת לו ולכן הוא לא עונה

נמאס לי

הכל גרוע ולא הולך

ואני כל הזמן תלויה באוויר

תלויה בלא נודע

ואיך אפשר להתנהל ככה, שלא יודעים מה הצד השני חושב, איך הוא רואה אותך?

איך מתנהלים ככה בחופשיות, בלי לדעת מה קורה בנינו.

כל הזמן ללכת על קצות האצבעות כדי לא לעבור את הגבול

ואז לראות שמכילים אותך ועונים לך, למרות שלא ציפית וחשבת שלא יתייחסו אליך בכלל

ואז לרכוש ביטחון ולאזור אומץ לכתוב דברים בחופשיות 

ואז פתאום ברקס. לא מגיבים לך.

ואז אתה בחרדה- אוי. עכשיו עברתי את הגבול. מה עשיתי!..

אוכלת סרטים מה הוא חושב לעזאזל, למה הוא לא מגיב

איפה המקום שלי, מה המקום שלי אצלו, ובקשר..

לא מרגישה אותו, אינלי מושג מה הוא חושב

ואולי זה היה בסדר מבחינתו

ואולי לא

איך מותאמים?

ולא עושים דברים מציקים או יותר מידי\באופן מוגזם?

לא רוצה לעבור את הגבול שלו

ובינתיים לחוצה וחושבת עשר פעמים על כל מילה שלי

ועד שרוכשת ביטחון ומשתחררת,

אז פתאום מקבלת בום ומבינה שצריכה לקחת עשר צעדים אחורה

ואולי עכשיו כבר אין כוח אלי.

עד הפעם הבאה?

או שבכלל לא?

ואיך אני אדע

לחכות שהרוחות ירגעו?

וישכחו לי את מה שעשיתי?

ושוב יהיה כוח אלי?

זה מה שאני מרגישה עם ***** (א-ת)

שאני כל פעם מנסה ובודקת את הגבולות

ואז רואה לפי התגובה איפה אני וכמה יש סבלנות וכוח אלי

וזה בסדר וסבבה

או שחלאס ודי

לא נעים להסתובב בתחושה כזאת באוויר, בלי רגליים על הקרקע וחיבור למציאות שקורית לי

חיבור והבנה מה קורה בקשר ובסיטואציה

ואם הוא לא ענה

מה אני יעשה?

אוף

זה קשה ככה

איך מתנהלים לעזאזל

יופי. ובטוח הוא לא ענה

ואיזה משחק ואיזה נעליים

ביי

יופי

מה עשיתי

עכשיו אני לא יודעת מה לעשות

ואיך ליצור קשר ולדבר על המשחק שאמרנו....

כי אולי הגזמתי ואז איך פונים?!

אם הייתי עוצרת בזמן עוד היה לו כוח והיה לי מרחב חופשי להתנהל בו

ועכשיו אני על קצות האצבעות, הרסתי הכל.

ואם הוא עונה בכוח?

לא באלי לא באלי

למה זה תמיד עד גבול מסוים, ולא עד אינסוף

כמו לבנות אחרות שלא מפחדות לחפור או לעבור את הגבול של השניה

אלא הם מרגישות בנוח

אוףף

הייתי בטוחה שהוא ענההה

ובסוף זה מה שאני כתבתיי

נאחסססססס

דייי אני בחרדההה

ואז הוא מייבש

נו, איך אפשר ככה?

באסה

אני לא מרגישה בנוח עם עצמי, בהכל טוב ובסדר

כי אם הוא מייבש ולא כותב עם סמיילי או בשאלה, אז איך אני אסיק שאני בסדר ושהוא בעניין?

החוסר ביטחון הזה.

במי שאני.

שיהיה לי עם מי להיות.

שם זה הכי פוגש אותי.

שם אני כבר אבלע.

שם כבר יראו מי אני באמת

חסרת קיימות.

אני פתאום לא קיימת

כי הקיום שלי זה רק בתנאים מסוימים.

אחכ אני כבר לא.

הן עם עצמן, כל אחת יש מי שמחפשת אותה ואוהבת אותה.

ואני בלי אף אחת. המקום שלי נאבד.

אני כבר לא.

שכחתן אותי

הרגלתן אותי להיבלע בין כולכן

אף פעם לא היה לי מקום אצלכן ולא אהבתן אותי

ואת, את שאמרת לי שנדבר.

איפה את?

שכחת אותי? או פשוט לא רצית?

למה?

למה??

מה נשאר ממני?

אין לי כוח שהיצירה שלי מגדירה אותי

והיא מי שאני

רק אם יצרתי יש אותי.

ואם לא, מה יש בי.

כלומר כלום.

וזה כואב. וזה חותך.

בבשר.

ואני רוצה לברוח, לברוח מהכאב.

אבל הוא פה. לא הולך לשום מקום.

ואני?

אני צריכה לבכות.

לא טוב לי

אני לא רגועה היום

כשהוא לא עונה לי אני לחוצה

ובכללי יום ברוך כזה (ככה כותבים?)

קיצור תתפללו עלי שאקום מהמיטה

למה אני לא יודעת מתי זה יקרה

אולי כשהוא יכתוב לי

עלאק שמרה לי את השעה

את אמיתית?!

בכלל לא קבעתי איתה כלום מה זה החוצפה הזאת

והיא גם לא התקשרה אלי כמו שרציתי ואמרתי לה

גם לא התקשרה כדי שנקבע שעה ואסביר לה

וגם קבעה עם עצמה שאני רציתי את השעה הזאת ואני עוד צריכה לעדכן אותה אם אני מגיעה.. פחחח

יש לה בעיה אני אומרת לכם...

זה הזיה מארץ ההזיות

מזל שניצלתי ממנה

תשאל את המים כמה הייתי שקופה

זה כואב לי לכאוב את לכתך

והרגליים מבקשות מנוחה

הלכתי מספיק בשבילך

הלכתי מספיק בשבילך

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואייי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לאא

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי בואיי

אל תאמר אל תאמר אל תאמר לי לבוא

לבואאאאאא

לבואאא

כל הלילות שהיו לי איתך

מאירים לי החשיכה

בריח שלך

אני עצבנית עליה

מבואסת

ומאוכזבת.

היא כל פעם אומרת ואז מתחרטת

אי אפשר ככה

קשה לי כל פעם חוסר וודאות

כל פעם אולי

ואז בסוף לא

ואז שניה לפני מבטלים

ואז מתחרטים

תחליטי

כאילו לא יודעת אי אפשר ככה

אז הגבתי לה יבש

ומותר לי.

עכשיו אני צכה לקום..

איך?!

כואב לי הבטן.

התקלחתי, התלבשתי, ציחצחתי.

שטפתי תכלים.

צריכה להתארגן

יאלה קומי יפה שלי קומי..

ואני לא אוהבת את זה!

יש דברים שכן אני מחכה להם אז באלי שיעבור הזמן,

אבל זה גם מעצבן ויש לזה השלכות שלא באלי לשאת.

באלי להישאר ילדה.

לנצל כל יום כל דקה.

לחיות את הרגע.

ולהתקדם!

יצאתי קצת לגינה

איזה כיף לי

נעים פה

יש שמש

שקט

אני לבושה כמו בקיץ

מרגיע

לרוב אני לא באה לכאן ..

לעיתים מתעצלת, לעיתים שוכחת

לעיתים צריכה דירבון.

אבל היום?

היום זה היום לצאת

יש שמש

חם נעים רגוע

אז לא היה לי ספק

היום בחרתי לבוא

ואני שמחה על זה

מבחינתי זה עשייה.

זה לא עוד יום שאני מעבירה

זה דרך

וואלה היה נחמד ב*****

לא ציפיתי!

הצלחתי להשתלב הרגשתי בנוח זקפתי את הגב את הכתפיים

הבאתי את עצמי, דיברתי בשוטף, צחקתי

אני אוהבת אותי ככה!

וגם בסוף הצחוקים עם *****

שלחתי לה עכשיו הודעה בוא נראה מה היא תענה..

באלי 

טוב היא בהתחלה התלהבה ואז פתאום היא לא בטוחה.

וזה קשה לי..

אני צריכה וודאות מותק

ולא כל פעם לחכות למה שהיא מחליטה

תקשיבו יום הזויי מארץ ההזויים

דיברתי איתו שעות ותכלס לא היה לי כוח

ואז דיברתי איתו

ואז נפגשתי איתה

ואז היה דווקא נחמד היום הייתי יותר משוחררת.. לא דפקתי חשבון מה שנקרא.

עד גבול היכולת כן?

ואז התחיל הגלגל..

קרה משהו כזה

וזה ביאס וכזה לקחתי את זה קשה

והלכנו במיוחד ואז גילינו שלא

ואז הגענו

והתבטל..

ואז עוד משהו..

ואז עוד משהו

ואז הוא אמר לי את הבשורה ..

ועכשיו עוד אחת

ואי אפשר ככה אי אפשר

מרגישה יום מעפן עם יותר מידי שיגעונות

לא מתאים לי בכלל!

רציתי רוגע שלווה וזה התהפך בצורה לא נורמלית.

ואני דואגת לה קצת

וגם מפחדת קצת שהיא תכעס

באלי שנהיה בטוב

וגם בכלל לא הייתי אמורה לנסוע היום לרוב אני לא הולכת ופתאום דווקא היום קרה כל מה שקרה...

אוף.. אני מבואסת

משהו אחד חיובי זה שהצלחתי לתקן את מה שרציתי. וגם לנקות. אז לפחות משהו

טוב היו ליד אנשים

אבל לא יודעת מעניין

אוף מי זה?

כאילו היא יותר שווה ממני

יאללה מטומטם אחד

מה אני יורדת לרמה הזאת בכלל

לכו שניכם

מפגרים

שונאת את זה שאתה יוצא עם כל החברות שלי

מטומטם!

אני לא מספיקה לך אתה מוכן לקפוץ!

מטומטם!

חושב שאני כלום!

די כבר להשתמש בי כצעצוע!

אני לא הצעצוע שלך

נמאס לי מהטמטום שלך

שירדתי הכי נמוך

אשכרה להתחנן אליו להיפגש איתי

יאלה. ת***** איתה מצידי

אני כועסת על עצמי

ושונאת את עצמי

ומבולבלת

ולבד

ושונאת את כולם

ואותו

ואותו

נעלבתי נפגעתי ואני לא מאמינה לך.