לא מזמן התייעצתי כאן בנושא אחר והעצות ממש עזרו לי אז המון תודה (דיברתי עם בעלי והצלחנו להגיע לעמק השווה).
האמת שרציתי להתייעץ היום בנושא אחר ומעט רגיש.
אציין לפני הכל שאנחנו זוג חילוני נשוי 5 שנים + ילדה מתוקה בת 3.5 ובנוסף, שנינו עצמאים בתחילת הדרך, עובדים קשה ולא מרוויחים הרבה נכון לרגע זה.
בקרוב גם אני וגם בעלי חוגגים יומולדת, ולפי הגיל (עברתי את 36) לא נותרו לי שנים רבות של פוריות.
אציין גם עובדה שלדעתי היא חשובה - בעלי בן יחיד (אביו נפטר כשהיה ילד ואמו לא נישאה בשנית ולי יש אחות שמתגוררת בחו״ל - כך שאין לנו משפחה בארץ מלבד ההורים שלנו).
מפאת גילי ומפאת העובדה שלשנינו אין אחים אני חושבת על ילד נוסף כדי שלבת שלנו תהיה עוד משפחה פרט אלינו.
בעלי (לפחות בעבר) התנגד בעיקר בגלל הקושי הכלכלי והעובדה ששנינו עצמאיים ונאלצים לעבוד המון שעות. כמובן שהסברתי לו את הטיעון שלי אבל הוא לא רואה את זה כך - לפי דבריו אנחנו תמיד נהיה כאן בשבילה (בריאים וחסונים
) וגם כשלא נהיה כאן תהיה לה משפחה משל עצמה והיא לא תרגיש לבד.
בעלי אף הביא בתור דוגמא את עצמו ואמר שלמרות שהיה בן יחיד מעולם לא הרגיש לבד אבל זה בזכות גדולה שיש לו קבוצת חברים מגובשת מגיל 10 שעד היום הם ביחד (אני ממש חוששת על הילדה שלנו בעיקר בגלל שהיא ילדה ולא ילד - לדעתי לגברים יותר קל לתחזק קשרים כאלו מאשר נשים אבל אולי אני טועה).
בכל מקרה אני כותבת כאן כי אני רוצה להעלות בפניו את הנושא בשנית - אני מרגישה שהוא לא נותן לי מנוח ואשמח לעצות איך ניתן להסביר זאת בצורה רציונלית והגיונית ולאו דווקא רגשית.
תודה רבה ושבוע נפלא 🌸
האמת שרציתי להתייעץ היום בנושא אחר ומעט רגיש.
אציין לפני הכל שאנחנו זוג חילוני נשוי 5 שנים + ילדה מתוקה בת 3.5 ובנוסף, שנינו עצמאים בתחילת הדרך, עובדים קשה ולא מרוויחים הרבה נכון לרגע זה.
בקרוב גם אני וגם בעלי חוגגים יומולדת, ולפי הגיל (עברתי את 36) לא נותרו לי שנים רבות של פוריות.
אציין גם עובדה שלדעתי היא חשובה - בעלי בן יחיד (אביו נפטר כשהיה ילד ואמו לא נישאה בשנית ולי יש אחות שמתגוררת בחו״ל - כך שאין לנו משפחה בארץ מלבד ההורים שלנו).
מפאת גילי ומפאת העובדה שלשנינו אין אחים אני חושבת על ילד נוסף כדי שלבת שלנו תהיה עוד משפחה פרט אלינו.
בעלי (לפחות בעבר) התנגד בעיקר בגלל הקושי הכלכלי והעובדה ששנינו עצמאיים ונאלצים לעבוד המון שעות. כמובן שהסברתי לו את הטיעון שלי אבל הוא לא רואה את זה כך - לפי דבריו אנחנו תמיד נהיה כאן בשבילה (בריאים וחסונים
) וגם כשלא נהיה כאן תהיה לה משפחה משל עצמה והיא לא תרגיש לבד.בעלי אף הביא בתור דוגמא את עצמו ואמר שלמרות שהיה בן יחיד מעולם לא הרגיש לבד אבל זה בזכות גדולה שיש לו קבוצת חברים מגובשת מגיל 10 שעד היום הם ביחד (אני ממש חוששת על הילדה שלנו בעיקר בגלל שהיא ילדה ולא ילד - לדעתי לגברים יותר קל לתחזק קשרים כאלו מאשר נשים אבל אולי אני טועה).
בכל מקרה אני כותבת כאן כי אני רוצה להעלות בפניו את הנושא בשנית - אני מרגישה שהוא לא נותן לי מנוח ואשמח לעצות איך ניתן להסביר זאת בצורה רציונלית והגיונית ולאו דווקא רגשית.
תודה רבה ושבוע נפלא 🌸
).
נשמע ממש קשוח!
בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)