זה לא מסתדר בחשבון פשוט אם על כל 10 בנות איכותיות שמוכנות לקבל ולשמוע עוד כיוונים, 

יש 1 שרוצה להתחתן אבל עם דמות מסוימת וספציפית מאד שמתאימה לחלומותיו מגיל 20,

זה פשוט לא עובד.

ומה ה' דורש מאיתנו כשעושים הערכת מצב??

לעבור את החיים שאני מאחלת לכל האנשים שאני אוהבת וגם לאלה שלא,

ופשוט כואב לראות את השנים עוברות ואת האפשרויות ככמעט ולא קיימות..

אני מאמינה שאם זה משהו שאפשר לאמר שהוא תופעה ממש רחבה ומקיפה הוא דורש מאיתנו משהו..

יש לי איזשהי מחשבה בעניין אבל מעניין לשמוע מה אחרים חושבים קודם...

אבל כתוב לגבי גברים שמי שלא מצליח למצוא אישה שירד רמה או דרגה ויתחתן...

אז אני חושבת שבסגנון שהזכרתי כדאי להיפגש עם בחורים עם מידות טובות באמת ולא להתפשר על זה, אבל כן להתפשר על רמה רוחנית, אם יש בהם ענווה ורצון להתקדם ולגדול..

פשוט הרבה פעמים בחורים שהם כביכול ברמה רוחנית זהה לבנות, הרמה האישיותית שונה מאד ואותה הרבה יותר קשה לשנות...

יש יוצאי דופן כמובן אבל אני לא מדברת עליהם.

תקשיבי הוא מהמם ויש לו המון פוטנציאל ומידות טובות,

אבל הוא ככה וככה וככה (כל מיני דברים שבחים היא לא חשבה שיהיו בבית שלה)...

וחלק גדול מהבנות החרדיות, אם לא כולן מצפות לבעל שיהיה יותר מהן בקטע הרוחני או שווה להן,

ולייצר הערכה וכבוד כשזה לא קיים זה ממש קשה.

אם בכלל מתקיים דייט כזה, שזה ממש נס..

ראשיתך הזכירה את הנושא בלי קשר למה שנכתב בתגובה מעליה.

הכנסת את הנושא משום מקום. קראתי את מה שהיא כתבה שוב ושוב ולא מצאתי שום התייחסות לילדים, רק לזוגיות.

סתם,

לא כל המכרות שלי סופר סופר איכותיות, וחלק אני ממש יכולה להבין למה הן עדיין לא התחתנו, לצערי,

אבל משיחות וסיפורים וכשאני רואה מהצד איך הן עושות המון ובאות לקראת ומנסות כל מיני כיוונים שלא הייתי חושבת שינסו וכלום לא מתקדם...

אני חושבת שבציבור החרדי זה יותר קשה והפער הרוחני והאיכותי בין הבנים לבנות ממש גדל ככל שהגיל עולה,

וזה עצוב.

אבל גובה  זה נראה לי תירוץ כולל לכל המגזרים.

אבל להסתכל רק על האישיות כשאת בחברה שדורשת קודים מאד מסויימים בהרבה תחומים (שכמובן שיש  גם הרבה דברים חיוביים בתוכם),

תסכימי איתי שצריך כוחות שהם כמעט על אנושיים.

טוב גדול דיברה על כך שהפערים הרוחניים בין נשים לגברים, בלי קשר לעניין עדה, גורמים לקושי במציאת בנזוג.

היא באמת צודקת, אצל החרדים עם הזמן יש פערים מאוד רציניים אישיותיים ורוחניים לרעת הגברים, ויש לזה הרבה סיבות

לצערי זה (מעט אנשים דוסים רציניים שהם רווקים מבוגרים) לא משהו שמייחד את הציבור הזה...

אני גם לא חושבת שזה ספציפי גברים\נשים, אבל לא מעט אנשים 'חסרי מסגרת', בוחרים לנהל את החיים הרוחניים שלהם בצורה אחרת ממה שעשו כשהיו צעירים יותר.

וזה נכון גם שאין מקום מרכזי אחד שכולם נמצאים, מה שאולי גם מקשה את החיפושים, ונראה לי שבציבור החרדי פחות יש מקום ליוזמה אישית (כמו אתרי היכרויות).

השאלה היא אם את חושבת שהם לא קיימים, או שאת לא יודעת איפה למצוא אותם?

אם זה אופציה א, אני בטוחה שאת טועה, ורק צריך לחפש יותר טוב.

אם זה אופציה ב, אולי אפשר למקד את החיפוש - האם אדם כזה צפוי להיות בישיבה? אם כן, אולי כדאי לפנות לאנשים מהישיבה. אם לא, איפה עוד הוא יכול להיות, ואיך מגיעים למסגרות הללו?

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.