תמצית החיים.
מנהל בכיר ומצליח נסע ברחוב שכונתי במהירות מופרזת ביגואר החדשה שלו. הוא נזהר ובדק שלא מגיחים ילדים מבין המכוניות החונות והאט כשחשב שהוא מבחין במשהו.
במהלך הנסיעה, לא צץ ילד. אבל במקום זה , פגעה לבנה בדלת היגואר! בחריקת בלמים הרכב נעצר ומיד פנה לאחור למקום שממנו נזרקה הלבנה. הנהג הזועם זינק מחוץ למכונית, תפס את הילד הקרוב ביותר והדף אותו בצעקות על המכונית של, "מה זה צריך להיות? מה לעזאזל את עושה? זאת מכונית חדשה והלבנה שזרקת גרמה נזק רב. למה עשית לי את זה?"
הילד הקטן התנצל. "סליחה. אני מצטער, אבל לא ידעת מה לעשות." הוא התחיל להתחנן, "זרקתי את הלבנה כי אף אחד לא עצר..." בדמעות שזלגו על לחייו הצביע מעבר למכונית החונה ואמר, "זה אחי, הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו ואני לא מצליח להרים אותו." עכשיו הוא כבר התייפח ושאל את המנהל ההמום, "אתה מוכן בבקשה לעזור לי להרים אותו חזרה לכיסא הגלגלים שלו? הוא נפצע והוא כבד מידי בשבילי."
הנהג הנרגש והנסער ניסה לבלוע את הגוש שחנק את גרונו, הוא הרים במהירות את הילד הנכה לתוך כיסא הגלגלים, אח"כ הוציא ממחטת בד וניקה את הפצעים שלו. סקירה מהירה אמרה לו שהכול יהיה בסדר...
"תודה רבה ושאלוקים יברך אותך," אמר הילד אסיר התודה לזר. נסער מכדי לדבר, הביט האיש בילד מוביל את אחיו בכיסא הגלגלים לאורך המדרכה אל ביתם. הדרך חזרה ליגואר הייתה ארוכה וממושכת.
הנזק במכונית היה ניכר, אבל הנהג לעולם לא טרח לתקנו. הוא השאיר אותו כתזכורת למסר הבא:
"אל תתנהל בחיים מהר מידי, באופן שיחייב לזרוק עליך לבנה כדי לזכות בתשומת ליבך!"
אלוקים לוחש לנפש שלנו ומדבר אל הלב שלנו. לפעמים, כשאין לנו זמן להקשיב, הוא "נאלץ לזרוק" עלינו לבנה. זאת הבחירה שלנו להקשיב או לא להקשיב.
אמרו לי פעם שאם אלוקים היה משתמש במקרר, הציור שלך היה תלוי עליו. ואם היה לו ארנק, התמונה שלך הייתה בתוכו.
אלוקים לא שוכח ושולח לך פרחים כל פעם באביב. כל יום מחדש גורם לשמש לזרוח עבורך.
תכירו במציאות, חברים:
הוא אוהב אתכם!
אלוקים לא הבטיח ימים משוללי כאב, צחוק בלי צער ושמש בלי גשם, אבל בעזרתו יש לנו כוח לעבור את היום, נחמה לדמעות ואור לדרך.
תעבירו את זה הלאה, כדי שאחרים לא יקבלו את זה עם לבנה....
