בסופו של דבר ההורים שלך ילדו אותך וזורם אצלך הדם שלהם, אז כנראה שכן יש ביניכם קשר ודמיון, גם אם בראייה ראשונית אתם לא קשורים. אני יכול להעיד על עצמי שמבחינה חיצונית חשבתי שאני הפוך מאח שלי, והיום אני בקשר די טוב אותי והבנתי שאנחנו דומים בהרבה מאוד מובנים באופי ויש בינינו דמיון.
אני לא פסיכולוג, אבל דווקא משום שהייתם ביחד כל החיים, יש סיכוי שחווית סוג של "טראומה" מההורים שלך בסיטואציה מסויימת כשהיית קטן או שיש בך כעס פנימי עליהם על כל מיני דברים, שלא אהבו אותך מספיק, שלא מספיק נתנו לך להגשים את החלומות שלך, שהנמיכו אותך, שהעדיפו אחים אחרים ועוד הרבה כעסים שיכולים להיווצר במהלך השנים, בשביל זה צריך ללכת לפסיכולוג שיגיע איתך לדברים האלו אם אתה חושב שיש סיכוי גדול שזה בגלל זה, ואפילו אתה יכול לנסות לחשוב בעצמך ולהיזכר בדברים מאי אלו, ולעשות תהליך שבו אתה סולח להם ומוציא את האבנים מהלב שמכבידות עליך ולא רק שגורמות לך קצר בקשר איתם, אלא בכללי מכבידות עליך.
לפעמים יש מחשבה שבה האדם מאשים את ההורים שהם כך וכך, אבל כשאני אתחתן אז הכל יהיה מושלם. אבל (וגם בזה הגעתי לתובנות....) לפעמים דווקא הסביבה הכי קרובה שלך, המשפחה שלך, מציפים לך נקודות כואבות ואמיתיות שאתה מכחיש אותם, ודווקא אם תשתנה, ובמקום להאשים אותם שהם לא משתנים תהיה אתה יותר טוב, וככה פתאום תבין כמה החיים יותר טובים ככה וכמה זה חשוב ואמיתי להיות במקום כזה ולא שאתה ילדותי, וזה עצמו נותן לאדם להתגבר ולשנות את עצמו וככה הוא יכול גם להגיע לשיחות עומק יותר גדולות עם ההורים שלו, כי במקום לנטור להם בלב שהם מאשימים אותו על לא עוול בכפו, הוא מודה להם שעזרו לו להיות אדם יותר טוב ויותר מתוקן.
ועוד משהו, לפעמים האדם לא מרגיש בנוח ולא מבטא את עצמו בבית, ואז זה גם גורם לתסכול וגם הבית עצמו לא נהנה וזה גורם לחוסר תקשורת ולריבים לפעמים. והאדם צריך לא לפחד, ולבטא את עצמו ואת מה שהוא חושב, והוא יופתע לפעמים לגלות כמה אוהבים לשמוע את דעתו וכמה היא יכולה להשפיע, וזה הרבה יותר ייתן לו את ה"מקום" שלו בבית וינכיח אותו ויהיה לכולם יותר כיף. לא חייבים לדבר על הכל, אבל אפשר להיות יותר פתוח ולא להיות סגור, חבל...
מחילה אם דיברתי קצת ב"קודים", מקווה שעזרתי לך....
