אמא שלי היא אמא ממש טובה, תמיד דואגת, תמיד עוזרת, מכינה, חושבת עלינו וכו'.
היא פשוט מאוד מאוד מאוד ביקורתית ובטוחה שמה שהיא חושבת שנכון זו האמת לאמיתה. אין שום מצב שמשהו שהיא חושבת הוא לא נכון.
אם זה שחייבים ללכת עם נעלי בית בחורף, אם זה שחובה לייבש את השיער לפני השינה או שהאישה היא זו שאחראית על הניקיון ולא הגבר. גם ברמות של איך לבשל או עם איזה חומרים לנקות את הבית.
בילדותי היא תמיד ביקרה אותי.
הייתי ילדה ממש פיצית ולא אכלתי הרבה.
היא תמיד ניסתה לדחוף לי ולתחקר אותי מה אכלתי ומתי ומענישה אותי כשלא הייתי מסיימת את הכריך.
הגעתי למצב שהתחלתי להחביא ממנה, לזרוק את הכריך ליד הבית ספר, להחביא וגם לשקר.
ממש לא רציתי לאכזב אותה והרבה פעמים גם ויתרתי על עצמי ועל הרצונות שלי כדי שהיא תהיה מרוצה ממני.
עד היום ממש ממש ממש חשוב לי שהיא תהיה מרוצה ממני, מהבן שלי, מבעלי, מהמשפחה שלי, מהבית שלי, מהניקיון של הבית שלי וכו'.
היא לא רגילה שאומרים לה לא. פשוט לא רגילה.
זה גורם המון בעיות ולצערי גם כשגדלתי היו נושאים ששיקרתי לגביהם כי היא דחקה אותי לפינה והתערבה בלי סוף.
דברים כמו אם אכלנו את האוכל שהיא הביאה וכאלה.
היא מצידה טוענת שאני לא מסוגלת להודות שאני לא מושלמת, שאני טועה. אומרת שאני פרפקציוניסטית.
היא לא מבינה שזה כי היא אף פעם לא איפשרה לי לטעות. תמיד תמיד תמיד ביקרה אותי. גם יום אחרי הלידה שלי, על זה שלא הגבתי לכללללל מי שכתב לי מזל טוב בקבוצה המשפחתית.
אני אוהבת אותה מאוד ומעריכה אותה על כל מה שעשתה בשבילי.
אנחנו גרים יחסית קרוב, בערים שונות אבל עדיין קרוב.
אם היא רוצה לבוא לבקר ולא מתאים לנו זה אסון. היא ישר תיעלב.
יצא לאחרונה שאמרתי לה שהבן שלי ישן אז שלא תתבאס כי היא מגיעה בעיקר כדי לראות אותו. היא נעלבה מזה חבל על הזמן.
לא עונה להודעות, לא מתקשרת.
אפשר לחשוב מה אמרתי...
היא טוענת שאני משקרת והילד לא ישן, אני פשוט לא רוצה שהיא תבוא.
אני לא מסוגלת להתקשר אליה כרגע. מצד אחד אומרת שזו אמא שלי ואני צריכה להתקשר.
מצד שני מפריע לי שהיא רגילה לזה שתמיד היא צועקת עליי ומעליבה אותי ואחר כך אני זו שמתקשרת. גם היא יכולה להתקשר.
אולי זה לא כיבוד הורים, אני לא יודעת.
בעלי תמיד בעד כיבוד הורים. מנסה לשכנע אותי כן להתקשר, אבל גם הוא מודה שנחצה כאן גבול.
לא בא בחשבון לעבור דירה.
מחפשת עצות איך לחיות איתה בשלום ואפילו בכיף, אבל כן לשמור על הגבולות שלי.
לצערי התרגלתי לשקר לה, כי היא פשוט ביקורתית בטירוף ואני לא יכולה לשמוע יותר ביקורת.
היא פשוט מאוד מאוד מאוד ביקורתית ובטוחה שמה שהיא חושבת שנכון זו האמת לאמיתה. אין שום מצב שמשהו שהיא חושבת הוא לא נכון.
אם זה שחייבים ללכת עם נעלי בית בחורף, אם זה שחובה לייבש את השיער לפני השינה או שהאישה היא זו שאחראית על הניקיון ולא הגבר. גם ברמות של איך לבשל או עם איזה חומרים לנקות את הבית.
בילדותי היא תמיד ביקרה אותי.
הייתי ילדה ממש פיצית ולא אכלתי הרבה.
היא תמיד ניסתה לדחוף לי ולתחקר אותי מה אכלתי ומתי ומענישה אותי כשלא הייתי מסיימת את הכריך.
הגעתי למצב שהתחלתי להחביא ממנה, לזרוק את הכריך ליד הבית ספר, להחביא וגם לשקר.
ממש לא רציתי לאכזב אותה והרבה פעמים גם ויתרתי על עצמי ועל הרצונות שלי כדי שהיא תהיה מרוצה ממני.
עד היום ממש ממש ממש חשוב לי שהיא תהיה מרוצה ממני, מהבן שלי, מבעלי, מהמשפחה שלי, מהבית שלי, מהניקיון של הבית שלי וכו'.
היא לא רגילה שאומרים לה לא. פשוט לא רגילה.
זה גורם המון בעיות ולצערי גם כשגדלתי היו נושאים ששיקרתי לגביהם כי היא דחקה אותי לפינה והתערבה בלי סוף.
דברים כמו אם אכלנו את האוכל שהיא הביאה וכאלה.
היא מצידה טוענת שאני לא מסוגלת להודות שאני לא מושלמת, שאני טועה. אומרת שאני פרפקציוניסטית.
היא לא מבינה שזה כי היא אף פעם לא איפשרה לי לטעות. תמיד תמיד תמיד ביקרה אותי. גם יום אחרי הלידה שלי, על זה שלא הגבתי לכללללל מי שכתב לי מזל טוב בקבוצה המשפחתית.
אני אוהבת אותה מאוד ומעריכה אותה על כל מה שעשתה בשבילי.
אנחנו גרים יחסית קרוב, בערים שונות אבל עדיין קרוב.
אם היא רוצה לבוא לבקר ולא מתאים לנו זה אסון. היא ישר תיעלב.
יצא לאחרונה שאמרתי לה שהבן שלי ישן אז שלא תתבאס כי היא מגיעה בעיקר כדי לראות אותו. היא נעלבה מזה חבל על הזמן.
לא עונה להודעות, לא מתקשרת.
אפשר לחשוב מה אמרתי...
היא טוענת שאני משקרת והילד לא ישן, אני פשוט לא רוצה שהיא תבוא.
אני לא מסוגלת להתקשר אליה כרגע. מצד אחד אומרת שזו אמא שלי ואני צריכה להתקשר.
מצד שני מפריע לי שהיא רגילה לזה שתמיד היא צועקת עליי ומעליבה אותי ואחר כך אני זו שמתקשרת. גם היא יכולה להתקשר.
אולי זה לא כיבוד הורים, אני לא יודעת.
בעלי תמיד בעד כיבוד הורים. מנסה לשכנע אותי כן להתקשר, אבל גם הוא מודה שנחצה כאן גבול.
לא בא בחשבון לעבור דירה.
מחפשת עצות איך לחיות איתה בשלום ואפילו בכיף, אבל כן לשמור על הגבולות שלי.
לצערי התרגלתי לשקר לה, כי היא פשוט ביקורתית בטירוף ואני לא יכולה לשמוע יותר ביקורת.
)