אני חייב לשתף אותכם בתופעה מעניינת שפוקדת את האשכול הזה ואת כל האשכולות שעוסקות בוייס: כל אלו שמגינים עליו בחירוף נפש, הם כאלה שמעולם לא ראו אותו, אינם מכירים אותו ולא יודעים עליו כמעט מאומה. הם פשוט נלחמים עבורו רק ל"שם שמים" הם קמו בבוקרו של ערב, והחליטו שעל וייס יש להגן.
ומאידך, כל אלו שמתנגדים לו הם כאלה שהוריהם או הם עצמם פוטרו מהרבנות הצבאית, כי הם או אביהם היו כאלה זקנים ומסואבים.
עד כאן הכל פיין, רק דבר אחד לא הצלחתי להבין, כיצד אפשר להגן על אדם שלא מכירים אותו, ומהסיפורים שעולים עליו כאן ולא רק כאן, מסתבר שהוא אחד מהשפלים שבצה"ל ובכלל. אגב, בהקשר לנושא הדיון באשכול זה, אין ספק שאילו הוא היה קם ברגע ובזמן הנכון, ופושט את מדיו ואומר את זה אני לא מסוגל לעשות, הרי שזה היה גורם לזעזוע אדיר ומי יודע אילו השלכות חיוביות היו לדבר. אבל הוא לא.
למען גילוי נאות: אני כן מאלו שנפגעו מוויס, אני נפגעתי מכך שהוא זרק אנשים בניגוד לדעתם של גדולי ישראל. אני כועס עליו שהוא היה אצל ר' חיים קנייבסקי ושמע את דעתו על פלוני ואלמוני, ואח"כ הוא שמע את אותם דברים מפי קדשו של חמיו של ר' חיים, מרן הרב אלישיב, ולמרות כל זאת הוא בחר לצפצף על שניהם יחדיו (מאוחר יותר הוא גם צפצף בקול גדול על רבו הרב שפירא). אני כועס עליו על שפיכות הדמים שלו. אני כועס עליו על השימוש הציני שהוא עושה בשכול כולל השכול האישי שלו כדי לקדם את מכירותיו.
לכן אני בין נפגעי וייס, ואני לא טוען כמו אלו מגיניו כי אני לא שייך לעניין. אני שייך ואני כואב את כאבם של חברי ורעי, אך גם את של אלו שלא ראיתי מימי חיי. | |
