רציתי לכתוב על הרבה דברים...לא יודעת למה,תמיד כשמגיע אלול תשרי,לכל האנשים יש מילים,כולם מאחלים שנה טובה,כולם מברכים.חוץ מימני.אין לי מילים.הן נגמרו באמת.
אני רוצה לזכור את החלומות שלי.
הם כתובים עם כל כך הרבה דמעות.
תזכרו טוב?
תזכרו שאני רוצה בית שמח,שלא נח לרגע ושיחד עם זה,נחת,זו תהייה מילת המפתח.
תזכרו שלילדים שלי יהיו מלא כישרונות ואם ונגיד אחד מהם לא מוצא מה הכישרון שלו,אני יעזור לו למצוא.
על הילדים שלי,אף אחד לא יצחק.
אף.אחד.
הבית שלי,יהיה מלא בגואש וצדפים ודיו וקנקנים צבועים.
את העבר,אשאיר מאחורה ואחלום על העתיד דרך ההווה.
וכן,תהייה כביסה ושוקו שפוך ולפעמים גם עיניים עייפות.יהיו את כל האלמנטים של בית ואבא ואמא וילדים.
תזכרו שאני אף פעם לא האמנתי בדרך הקלה וביחד עם זה,תדעו שתמיד כמעט התייאשתי ועברתי בקושי רב לשלבים הבאים.
וגם תמיד שאפתי לטוב אבל מה לעשות,הרבה פעמים נפלתי ולפעמים כמה פעמים ברצף.
תזכרו שאני מאמינה באהבה.
באהבה אמיתית.
ואני יודעת,שיום אחד,גם לי תהייה כזאת.
והאהבה הזאת תבנה איתי בית ותתלה איתי ערסל מבד על שניי גזעי עצים ותחבר איתי פרקי שירה שיהיו כתובים יפה בדיו על קנבסים.
האהבה הזאת,תדליק לי את האש ולא תתן שתכבה לעולם.
כן,אולי לפעמים האש תבער רק בגחלים ובשקט,אבל היא תבער.
היא לא תכבה לעולם.
והאהבה הזאת,לא תתן לי לעצום עיניים מעייפות נוראית אלא רק מעייפות טובה.עייפות של סיפוק.עייפות של שעות שינה שהוקדשו לילדים קטנים ולאומנות.
תזכרו שאני אכין אוכל טעים לממלכה שלי וכל הזמן נשיר.
נכון הקלטות?אז נוציא לנו כמה שירים משפחתיים שיהיו רק שלנו.כי ככה.כי כולם אצלנו יהיו זמרים.
תזכרו שאף פעם לא פחדתי לחלום.
תמיד רציתי את זה,תמיד שאפתי,גם אם החלומות שלי קרוצים מחומר אחר.
ואני יודעת,אני יודעת שיתבוננו בי הרבה זוגות עיניים ירוקות ופנים בעלי שתיי גומות עמוקות וקטנות ואני אביט בחזרה ופשוט אחייך כי יצרתי מציאות,למרות כל הקללות שעמדו לי בדרך וגרמו לי כמעט לעשות סטופ שר ולהתקפל בתוך עצמי ולכבות את האורות בלי לתת לאף אחד לבוא להציל לי את החיים.
ונדליק מדורה
נכין דגים בכנרת או ביער,עם אוהל
נשיר בקולות ראשונים ושניים ושלישיים וזיופים
נרקוד,פשוט מלא
נדביק מדבקות על הפנים
נקשט את החדר לכבוד היומולדת של אבא
ונבכה ביחד,כשנקבל שריטה
אה,ואז נצחק.
שנה טובה והלואי שיתגשמו החלומות וכו וכו.
(אשמח לדעת אם קראו את זה)
אני רוצה לזכור את החלומות שלי.
הם כתובים עם כל כך הרבה דמעות.
תזכרו טוב?
תזכרו שאני רוצה בית שמח,שלא נח לרגע ושיחד עם זה,נחת,זו תהייה מילת המפתח.
תזכרו שלילדים שלי יהיו מלא כישרונות ואם ונגיד אחד מהם לא מוצא מה הכישרון שלו,אני יעזור לו למצוא.
על הילדים שלי,אף אחד לא יצחק.
אף.אחד.
הבית שלי,יהיה מלא בגואש וצדפים ודיו וקנקנים צבועים.
את העבר,אשאיר מאחורה ואחלום על העתיד דרך ההווה.
וכן,תהייה כביסה ושוקו שפוך ולפעמים גם עיניים עייפות.יהיו את כל האלמנטים של בית ואבא ואמא וילדים.
תזכרו שאני אף פעם לא האמנתי בדרך הקלה וביחד עם זה,תדעו שתמיד כמעט התייאשתי ועברתי בקושי רב לשלבים הבאים.
וגם תמיד שאפתי לטוב אבל מה לעשות,הרבה פעמים נפלתי ולפעמים כמה פעמים ברצף.
תזכרו שאני מאמינה באהבה.
באהבה אמיתית.
ואני יודעת,שיום אחד,גם לי תהייה כזאת.
והאהבה הזאת תבנה איתי בית ותתלה איתי ערסל מבד על שניי גזעי עצים ותחבר איתי פרקי שירה שיהיו כתובים יפה בדיו על קנבסים.
האהבה הזאת,תדליק לי את האש ולא תתן שתכבה לעולם.
כן,אולי לפעמים האש תבער רק בגחלים ובשקט,אבל היא תבער.
היא לא תכבה לעולם.
והאהבה הזאת,לא תתן לי לעצום עיניים מעייפות נוראית אלא רק מעייפות טובה.עייפות של סיפוק.עייפות של שעות שינה שהוקדשו לילדים קטנים ולאומנות.
תזכרו שאני אכין אוכל טעים לממלכה שלי וכל הזמן נשיר.
נכון הקלטות?אז נוציא לנו כמה שירים משפחתיים שיהיו רק שלנו.כי ככה.כי כולם אצלנו יהיו זמרים.
תזכרו שאף פעם לא פחדתי לחלום.
תמיד רציתי את זה,תמיד שאפתי,גם אם החלומות שלי קרוצים מחומר אחר.
ואני יודעת,אני יודעת שיתבוננו בי הרבה זוגות עיניים ירוקות ופנים בעלי שתיי גומות עמוקות וקטנות ואני אביט בחזרה ופשוט אחייך כי יצרתי מציאות,למרות כל הקללות שעמדו לי בדרך וגרמו לי כמעט לעשות סטופ שר ולהתקפל בתוך עצמי ולכבות את האורות בלי לתת לאף אחד לבוא להציל לי את החיים.
ונדליק מדורה
נכין דגים בכנרת או ביער,עם אוהל
נשיר בקולות ראשונים ושניים ושלישיים וזיופים
נרקוד,פשוט מלא
נדביק מדבקות על הפנים
נקשט את החדר לכבוד היומולדת של אבא
ונבכה ביחד,כשנקבל שריטה
אה,ואז נצחק.
שנה טובה והלואי שיתגשמו החלומות וכו וכו.
(אשמח לדעת אם קראו את זה)