לבת שלי היה אדמדמת לפני כמה חודשים. היא הייתה בת 11 חודשים אז.
באחד הלילות בערה מחום, מדדנו חום והיה 40.8. נתנו נובימול וירד.
רק מה? בלילה לפני כן גם הייתה רותחת, הנקתי ונרדמה. חשבתי שעדיף לתת לה לישון ולא מדדתי חום ולא נתתי כלום. בעלי לא היה בבית באותו לילה ולא היה לי עם מי להתייעץ. נתתי לה לישון.
בדיעבד, אחרי שלילה אחרי היה 40.8, יש מצב טוב שבאותו לילה זה היה אפילו יותר מזה! אבל זה רק על סמך הרגשה כי לא מדדתי כאמור.
אחרי הלילה שהיה 40.8 עשיתי שיחת וידאו עם רופאה שאמרה שזה בסדר שהחום היה גבוה, שהחום לא מסוכן גם כשהוא גבוה.
כשלקחתי לרופא אחרי עוד יומיים (כשהגיעה הפריחה) גם אמר שהחום לא מסוכן גם כשהוא גבוה והכל בסדר.
הילדה החלימה כמובן ומתפתחת יפה בכל התחומים.
אבל אני פתאום אכולת רגשות אשמה…. שלא הערתי אותה ולא נתתי לה כלום כשהחום היה כל כך גבוה, מי יודע כמה באמת.
לא יודעת מה נזכרתי בזה היום, אבל זה אוכל אותי לגמרי, שככה בערה ולא נתתי לה כלום ומי יודע אם עשיתי לה איזה נזק. אפילו שהרופאים אומרים שהכל בסדר.
תעזרו לי עם רגשות האשמה?
באחד הלילות בערה מחום, מדדנו חום והיה 40.8. נתנו נובימול וירד.
רק מה? בלילה לפני כן גם הייתה רותחת, הנקתי ונרדמה. חשבתי שעדיף לתת לה לישון ולא מדדתי חום ולא נתתי כלום. בעלי לא היה בבית באותו לילה ולא היה לי עם מי להתייעץ. נתתי לה לישון.
בדיעבד, אחרי שלילה אחרי היה 40.8, יש מצב טוב שבאותו לילה זה היה אפילו יותר מזה! אבל זה רק על סמך הרגשה כי לא מדדתי כאמור.
אחרי הלילה שהיה 40.8 עשיתי שיחת וידאו עם רופאה שאמרה שזה בסדר שהחום היה גבוה, שהחום לא מסוכן גם כשהוא גבוה.
כשלקחתי לרופא אחרי עוד יומיים (כשהגיעה הפריחה) גם אמר שהחום לא מסוכן גם כשהוא גבוה והכל בסדר.
הילדה החלימה כמובן ומתפתחת יפה בכל התחומים.
אבל אני פתאום אכולת רגשות אשמה…. שלא הערתי אותה ולא נתתי לה כלום כשהחום היה כל כך גבוה, מי יודע כמה באמת.
לא יודעת מה נזכרתי בזה היום, אבל זה אוכל אותי לגמרי, שככה בערה ולא נתתי לה כלום ומי יודע אם עשיתי לה איזה נזק. אפילו שהרופאים אומרים שהכל בסדר.
תעזרו לי עם רגשות האשמה?
רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...