ממש חבל שאין אפשרות הקלטה בתגובות...
אנסה לכתוב, אבל מרגישה שבמילים בע"פ אוכל להביע הרבה יותר, אבל עושים מה שאפשר 
אני חושבת שיש כאן הרבה מאוד עניינים, ואפילו לפני עניין החשק עצמו.
נראה שגם לך בפני עצמך, וגם לבעלך בפני עצמו - המציאות כרגע יושבת על עוד רבדים ועוד עומקים.
שוב, ממש מרגישה צורך לומר הכל בבת אחת בע"פ ולהיכנס לעומקים ולדקויות שעולים לי אחד אחרי השני אבל לוקחת נשימה עמוקה ומנסה כמה שאוכל להעביר. אחלק לסעיפים:
א. מאוד משמח, ומאוד לא מובן מאליו (כפי שהיטבת לתאר בהמשך הודעתך ) שאתם נשואים באושר!
ואישך הוא איש טוב
ואוהב
שהיחסים ביניכם היו מעולים
ששניכם הייתם עם המון תשוקה אחד לשנייה
ב. את מתארת כאן *שינוי* שנעשה, בעיקר מהמקום שלך כפי שכתבת: נכנסת ללופ של עבודה, הריונות, לידות, הנקות, גלולות, שיגרה, עומס, וכו'
שזה כמובן משפיע על החשק ובכלל על הפניות.
ישנם שלושה דברים עיקריים (בנוסף לעוד דברים אחרים), שמהם מורכבת מיניות טובה: חיות (ו בשורוק), נוכחות וגוף.
החיות מבטאת את המקום שלנו ביננו לבין עצמינו, מקום שחי, מלא בעצמו, רוצה לטרוף את החיים, נמצא בעשייה, נמצא במקום מתקדם ועם צמיחה אישית - ישפיע מאוד לטובה על המיניות.
הנוכחות בעיקרה מלמדת שכאשר אנחנו נמצאים בכאן ועכשיו, מצליחים להיות ברגע, בנוכחות שלמה - זה גם מקפיץ כלפי מעלה את המיניות,
וגוף כמובן - כאשר יודעים כל אחד מה נעים לא (ומה לא), ויודעים לתווך זאת לבן/בת הזוג.
והמקום הזה של הלופ שתיארת יכול בהחלט להשפיע גם על החיות וגם על הנוכחות.
ועבודה על שניהם יכולה לשפר פלאים.
כמובן לצד עוד עבודה של הסרת חסמים לתשוקה, כמו גלולות, עייפות, תזונה לקויה, חוסר פעילות גופנית, ריחוק רגשי, וכן הלאה... (יש המון חסמים שיכולים להיות לחשק ולתשוקה, אבל מה שמשמח הוא שאפשר לגמרי לנטרל אותם ולהעלים אותם אחד אחד - ואז הדרך ל"עשה טוב" לאחר ש"סרנו מרע" הרבה יותר סלולה )
ג. כפי שכתבת - בעלך לא מכיר מציאות כזו. גם את לא הכרת אותה עד שהיא קרתה.
כלומר חוויתם כאן שינוי. שאתם עדיין בעיצומו. שניכם. וכאשר יש שינויים דרוש זמן ותקופת הסתגלות והבנה של מה בעצם קורה כאן, מה משתנה, ואיך אפשר עם הנתונים החדשים להגיע להכי טוב שאפשר.
זה לגמרי לגמרי אפשרי, אבל זו כן עבודה שתחילתה בהקשבה והתבוננות פנימה וכמובן הקשבה והתבוננות גם לבן הזוג.
ד. יש כאן פער בתפיסה של "מה זה אומר של"חברה של עצמי" אין עכשיו חשק / או יש עכשיו פחות חשק" -
בעינייך - התפיסה אומרת שזה משהו מאוד טבעי, אנושי, נורמלי, שקורה לכל אישה, במיוחד במרוצת החיים, אפילו קראת לזה "הפכתי לאישה רגילה"
אבל נראה שאצל בעלך התפיסה על כך שונה. עבורו התשובה יכולה להיות "זה אומר שכרגע היא לא מעוניינת. ואני מכבד את אשתי. כאדם קודם כל וכמובן כאשתי היקרה. אז ברור שלא אכפה עליה שום דבר נגד רצונה. אני בוחר ורוצה להיות קשוב לרצון שלה, לבחירה שלה, לאוטונומיה שלה על הגוף שלה, לכבוד שלה."
וזה דבר נפלא ומבורך יקרה!
בעלך אוהב אותך מאוד
ומכבד אותך מאוד
ואפילו שהיה רוצה להראות לך בצורה רחבה עד כמה שיכול את אהבתו אלייך, ולבטא זאת בצורה השלמה - הוא מכבד אותך. הוא שם אותך לפניו.
נסי לראות את *זה* במילים הללו שלו.
לא לפרש זאת כ"הוא לא באמת רוצה אותי או הוא לא באמת לוקח אותי כמישהי לא מובנית מאליה", אלא כ"הוא מכבד אותי. הוא קשוב לרצון שלי ולאוטונומיה שלי על גופי."
ה. כאן צריך לראות איך לתווך לשני את הצרכים שלנו. למשל נשמע שאת זקוקה להשקעה, לחיזור, למחמאות, לביטויי אהבה גם מעבר ולפני המגע הגופני, ממש "שילחם עליי" - להרגיש שאת לא מובנית מאליה, קצת לחזור לתקופת ההיכרות והחיזור וההתחלה ששם זה היה יותר.
ועכשיו, שאת כבר גם אמא וגם אחרי לידות והנקות וכו' - הנקודה הזו יכולה אפילו עוד יותר להתעצם כי את מרגישה זקוקה לאישור הזה שאת נשית, וטובה, ויפה ומושכת בעיני בעלך. שאת עדיין מקום ראשון אצלו. שאת עדיין שווה ומיוחדת ומדהימה בדיוק בדיוק כמו שאת! כן, גם במרוצת השנים וגם אחרי כל הלידות והשיגרה העמוסה. זה אפילו נצרך יותר מבעבר, וממש מחייה וכמו אוויר לנשימה.
אני חושבת שאת הצרכים הללו צריך לתווך לו. לתווך לו בצורה נכונה וטובה.
כי כרגע נראה שכל אחד שומע משהו אחר.
נשמע שאת זקוקה לכך - אבל מבטאת את זה בצורה אחרת.
ובעלך שומע משהו אחר לגמרי.
כמו שכתבת: שהוא מצידו טוען שאם בתוכך את רוצה אז מה הבעיה?
ז"א חסרה לו ההבנה שלך עוד יותר לעומק. ולך יש את היכולת להביא אותו להבנה השלמה הזו. ממש להמשיך ולהעמיק עוד.
גם בדיבור שלך אליו, שימי לב שיוצא שאת מדברת יותר "מסביב" או בצורה "כללית", אבל זה יכול יותר להרחיק אותו - למשל כאשר אמרת לו: אני אישה רגילה, שלא בא לה תמיד, ושלמה הוא לא כמו כל גבר נורמלי בעולם שמחזר, ותפקיד הגבר לחזר ולגרום לנשים לרצות וכו' ושהוא מפספס את המנגנון הנשי ושאני (אשתו) התנהגתי בכלל כמו גבר עד עכשיו (!) - את כל אלו הוא יכול לשמוע אחרת לגמרי!
וכל אלו כאשר את אומרת אותם - את יודעת *בתוכך* את הכוונה הנכונה אליהן, שבעצם את רק רוצה לבטא את הצורך שלך באותה השקעה וחיזור.
אבל מה שבעלך עלול לשמוע זה כמה אני לא בסדר, כמה אני לא גבר "נוןרמלי", כמה אני לא שם לב לאישתי, ובעצם מה היא רוצה אם היא אומרת שהיא כן רוצה ואז אומרת שלא?! אני לא מבין את זה?!
ני בסה"כ רוצה לכבד אותה ואם היא אומרת שלא אז לא... איך אדע שלא זה כן? איך אדע שאם אין לה חשק היא רוצה שאני אמציא אותו? איך אני בכלל עושה את זה? אף אחד לא לימד אותי? אני רק מרגיש כישלון ולא יוצלח ובעל נוראי...
ועוד אשתי אמרה לי שעד עכשיו היא בכלל התנהגה כמו גבר, איך אני אמור לפרש את זה? מה זה אומר עליי אז? והיא אומרת שאני מפספס את המנגנון הנשי. אז שוב, מה זה אומר עליי?
ועוד תחושות ומחשבות קשות שיכולות להיות כאן.
ואז בתגובה אלייך הוא יכול לענות בכלל דברים ברמת *הכאב הזה שלו*, ובכלל לא לדבר על מה שאת התכוונת. ואז נוצר דו שיח מכאיב אחד לשנייה בלי שהתכוונו בכלל!
ו. לא רק שיש את כל הסעיפים הנ"ל, כתבת עוד שני דברים מאוד משמעותיים שבעלך מרגיש:
הוא מרגיש שהוא לא מוכן לקחת סיכון של חווית דחיה (!)
והוא מפרש את החיזור כאילו הוא מתחנן אלייך.
ואז חוזרים לסעיף של הכבוד - מדוע שאני (בעלך) אתחנן לאשתי? היא לא רוצה. אני צריך לכבד אותה וזהו. עניין התחנון כאן לא במקום בעיניי (מדברת כאילו מצד בעלך)
וגם אני מפחד לחוות דחייה.
זו נקודה מאוד משמעותית.
הוא בעצם אומר לך גם את הלב שלו: אשתי היקרה, זה לא קל ולא פשוט לי לנסות ליזום ואז לחוות דחייה.
אני מפרש את זה כאילו אני לא אהוב או לא רצוי וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות במקום הזה.
ואני באמת גם רוצה לכבד אותך. כאשר את מעבירה לי שאת לא מעוניינת - בעיניי זה לתת לך את כל המקום והזמן שאת צריכה. שאהבה עושים מאהבה או לא עושים בכלל
שכ"כ טוב לנו יחד שזה ברצון של שנינו ואני רוצה להישאר שם. לא רוצה להכניס לתוך המרחב המקודש והמדהים ביננו עניינים של אילוץ, דחייה, תחנון וכו'.
נסי לשמוע רגע גם את הקול שלו.
אחרי שתצליחי לשמוע אותו *עד הסוף*
ולהבין, לעומק
והוא יצליח לשמוע אותך *עד הסוף*
ולהבין, לעומק
תוכלו לתקשר אחד לשנייה את הצרכים שלכם
תוכלו לדבר על הדבר עצמו ואיך מגיעים לשם, במקום למצוא את עצמכם בתוך שיח של מטענים ופגיעות שמדברים עם המטענים והפגיעות של השני/ה ובכלל לא על הדבר עצמו...
זו בהחלט עבודת עומק. חשובה אבל גם מופלאה מאין כמוה.
וחוזרת לרישא - יש כאן, בהודעה אחת קצרה, הרבה מאוד רבדים שלא הצלחתי לגעת בהם כאן בכתיבה. אם תרגישו שכדי להגיע גם אליהם אתם זקוןקים לעוד זמן ועוד שיח זוגי ביחד או להכוונה חיצונית - תראו זאת לא כמשהו ש"לא בסדר ודפוק" בכם או במיניות שלכם, ממש ממש לא! אלא כלימוד לעוד רובד עוד יותר עמוק בביחד שלכם.
ומהלימוד הזה אנחנו גדלים.
זוגיות וגם מיניות הן לימוד. מסע. ויש באפשרותנו להעמיק בו ולגעת בעוד ועוד רבדים עמוקים, להרחיב את יכולת הנפש שלנו, להרחיב את הביחד שלנו, את ההבנה שלנו, את האינטימיות שלנו ולהגיע למקומות מופלאים!
המון המון הצלחה ב"ה 
תגובה נפלאה