משום מה נדמה, שנתניהו, שלפני סגירת הרשימות רץ ממקום למקום, הביא שלום בית בין בעלזא לדגל, שידך בין אבי מעוז לאלמוג כהן וכמעט הכניס אפילו את הפלג הירושלמי לעסק - כעת נח על זרי הדפנה, מנסה לשחק אותה קשה להשגה.
נתניהו מחרים את כולם, צוותי המו"מ גם בקושי נפגשים וכשנפגשים כולם יוצאים בתחושה שהליכוד מורח אותם. לעומת זאת, כל הגורמים האחרים נפגשים אחד עם השני ומנסים לישב מחלוקות.
עד כאן עובדות. בד"כ אני לא כותב ספקולציות, הפעם מודה שהכתוב בהמשך הוא ספקולציה, אבל כמדומני שלפחות יסודותיה אמיתיים.
מתישהו, ימאס לדרעי, ותיק הפוליטיקאים היום ואחד הממולחים שבהם, שנתניהו משתמש בו כסולם להוריד מעצים ואפילו לא מוכן לפגוש אותו. פתאום נראה, ששלושת או ארבעת (אם מתעקשים לספור את הצה"ד ועצמה בנפרד) המפלגות הגיעו ביניהן לסיכומים על כל הנושאים שבמחלוקת - ואז יגיעו לנתניהו כבלוק, יודיעו לו שזה מה שסוכם ואז לליכוד באמת ישארו פירורים. אם הוא לא רוצה, בהצלחה עם למצוא שלושים ח"כים מהשמאל, שמוכנים להפר את שבועתם ולשבת בממשלה בראשותו...
זו אמנם רק ספקולציה, אבל אם נתניהו לא רוצה שהיא תתממש, כדאי שיתעורר ויתחיל להתייחס יותר בכבוד לחברים שנלחמו איתו מהאופוזיציה (החרדים למשל, ממש לא אהבו את החרמת הוועדות, אבל שמרו על המשמעת).