אני אדם של תהליך מתמשך
כלומר?
כלומר אני לא רוצו שאנשים יבואו וילכו יבואו וילכו, אני רוצה שזה יהיה תהליך אחד, גם אם הדרגתי
את לא יכולה לאהוב את כולם כל הזמן
לא את כולם
אז?
את מי שאני בוחרת, את מי שבוחרים בי
מי בוחר בך?
כל מיני אנשים, אבל הם בוחרים בי לרגעים. כשהם נפרדים מחברה שלהם, כשאין עם מי לשבת בהפסקה, כשצריך שמישהו יבוא לעשות איתם קניות, כשהם הולכים לישון ולא רוצים להיות לבד, כשצריך מישהו לפרוק לו. הם לא ישמעו אותי עד הסוף אף פעם – הם קוטעים אותי באמצע המשפט או אומרים יש לי שיעור ביי. הם לא יחגגו לי יום הולדת או יישארו לשמוע מה אני עונה אחרי "מה קורה", מעבר ל"בסדר מה איתך"
זה כואב
כן, לעזאזל, זה כואב. אני לא מבינה מה אני עושה לא נכון
מי אמר שאת עושה משהו לא נכון?
אחרת הם היו נשארים
ואולי זה משהו שהם עושים לא נכון?
כולם? לא יכול להיות שכולם טועים ואני צודקת, זה לא עובד ככה
נכון, אבל אולי את בוחרת אנשים שלא נשארים
למה לי לעשות את זה?
תחשבי מי האנשים שאיתך כבר שנים
אוקי
מה את מרגישה אליהם?
הרבה אהבה
ומה עוד?
כעס
ומה עוד?
פחד
אוקי. למה פחד?
אלה אנשים חזקים עליי. עוצמתיים. אני כלום לידם
אוקי, ומה זה אומר פנימה?
שאני טובה בלרצות אחרים
נכון, ומה זה עוד אומר?
שאני בוחרת אנשים שאפשר לרצות, ואז או שהם נשארים כי זה התפקיד שלהם או שהם הולכים כי אני מרגישה כמו רקע
ואיך את עם אנשים שאת לא צריכה לרצות?
הם משעממים אותי
למה?
כי הם גורמים לי להרגיש עליונה ואני שונאת את זה
למה?
כי אז אני מרגישה כמו כולם
כולם עליונים?
כולם מרגישים שהם עליונים
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שאנשים מסתובבים בעולם בנחשבה שהם המרכז. אם הם הולכים במדרכה ומישהו הולך מולם הם יחכו שהוא יזוז הצידה, מבחינתם הם יכולים לעשות כל רעש בכל שעה, הם עונים תשובות בשיעור בלי לתת הזדמנות לאחרים, הם שמים תיק על המושב באוטובוס ונרדמים גם כשהוא עמוס
ואז?
אז הם מסתובבים בעולם במחשבה שהם המרכז, הם מה שחשוב. הם לא מרצים אף אחד. אני לא רוצה להיות כזו
למה?
כי אני רואה כל הזמן את האנשים מסביבי ואת הכאבים שלהם. אולי זו הרגישות, אולי זו הבדידות, אני לא יודעת. אבל אני לא יכולה לגרום למישהו אחר לרצות אותי, אני לא רוצה להיות זו החזקה, העוצמתית, עם הכוח, שנמצאת מעל מישהו
אבל מה הכוונה להיות מעל?
הכוונה להרגיש נעלה יותר, שהוא מרגיש שאת נעלה יותר, שלך אוטומטית מגיע משהו שלו לא מגיע. כמו חגיגת יומולדת
אני מבינה
וזה כואב להיות זו שתמיד מרצה, רק כי בסוף אני נשארת לבד
את יכולה להיות אדם כזה שלא מרצים אותו, והוא לא מרצה אחרים?
אני לא יודעת
את יכולה לנסות?
אני חושבת שזה בלתי אפשרי
למה?
כי בכל מערכת יחסים יש מי שלוקח ומי שנותן
זה לא יכול להיות הדדי?
רק אם שניהם מכוונים לזה
את יכולה לבקש מהם להיות מכוונים לזה?
מה זאת אומרת?
למשל, לוודא שהם יודעים שאת רוצה התייחסות אמיתית ביום הולדת
אוקי... זה נשמע כמו משהו טוב
להגיד: בכיף, הקפה עליי, פעם הבאה עלייך
כן, וזה גם גורם לי לחשוב פתאום שיש לי חברה כזו. שהיא יותר הדדית
אז אנחנו מנסות לא לרצות, בלי להניח לאחרים לרצות אותנו
ככה שנהיה אדם שלם, ריעות, עם כל האופי. אופי שאפשר וכדאי להישאר בשבילו
בדיוק
כמו ללבוש בגדים שאני אוהבת
בדיוק זה

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן