אני מתגעגע אלייך כל כך, במיוחד עם כל החרא שעובר עליי עם הלימודים, אני עובר כל שני וחמישי במקומות שלנו ולו בשביל הסיכוי הקטן שכם את מתגעגעת למרות הכל ויוצאת לשם רק לכמה דקות. באלי להגיד לך את כל זה, לשבת לבכות לך על הכתף כמו שהיינו פעם. לשבת להסתכל עלייך בלי שאת שמה לב וכשהפנים שלנו נפגשות לצחוק איתך ולהיות מאושר איתך.
אוף למה הכל חייב להיות ככה, למה הכל שחור ולבן? אין אמצע? פתאום זה מסביר לי את השיר שאז הכרת לי "מילים שהייתי אומר רק לך" והאמת שבא לי לשמוע אותו שוב אבל הפעם כשהמילים שהוא אומר זה מילים שאני הייתי אומר רק לך. כמה זמן עבר? זה מרגיש לי נצח וכל יום עושה את הנצח הזה נצחי יותר וכואב שבעתיים. אשכרה עברה שנה מאז החורף הקודם מאז שישבנו בפארק שם כשבדיוק התחלתי ללמוד פה ליד הבית שלך. שנה מאז התפוצצת מגעגוע אחריי חודש שלא נפגשנו. ואיפה כל זה? רק בזכרונות שלי... אצלך זה קיים עוד? אני מת לשאול אותך ושתגידי כן שתגידי שגם את זוכרת שגם את רוצה אותי עכשיו לידך. אבל זה לא יקרה... אני לא אשאל ואת לא תגידי כן. פשוט הזמן ינסה להשכיח ממני את הכמה שנים האחרונות ומדי פעם רסיסי זכרונות שחמקו יקפצו לי ויזכירו לי שאת קיימת והיית אי פעם בתוך חיי.
אוף למה הכל חייב להיות ככה, למה הכל שחור ולבן? אין אמצע? פתאום זה מסביר לי את השיר שאז הכרת לי "מילים שהייתי אומר רק לך" והאמת שבא לי לשמוע אותו שוב אבל הפעם כשהמילים שהוא אומר זה מילים שאני הייתי אומר רק לך. כמה זמן עבר? זה מרגיש לי נצח וכל יום עושה את הנצח הזה נצחי יותר וכואב שבעתיים. אשכרה עברה שנה מאז החורף הקודם מאז שישבנו בפארק שם כשבדיוק התחלתי ללמוד פה ליד הבית שלך. שנה מאז התפוצצת מגעגוע אחריי חודש שלא נפגשנו. ואיפה כל זה? רק בזכרונות שלי... אצלך זה קיים עוד? אני מת לשאול אותך ושתגידי כן שתגידי שגם את זוכרת שגם את רוצה אותי עכשיו לידך. אבל זה לא יקרה... אני לא אשאל ואת לא תגידי כן. פשוט הזמן ינסה להשכיח ממני את הכמה שנים האחרונות ומדי פעם רסיסי זכרונות שחמקו יקפצו לי ויזכירו לי שאת קיימת והיית אי פעם בתוך חיי.