וזה הכניס אותי לעצבות ומרה שחורה במיוחד אחרי
שראיתי את סך ההוצאות של החודש שעבר
וידעתי שאני צריך לשלם על שכירות ועוד כלמיני
הייתי כל כך מדוכא שכמעט שבועיים בקושי יצאתי מהבית ומהמיטה
אפילו לנקות את הבית המלוכלך בטירוף
או להכין לעצמי אוכל נורמלי- לא היה לי כוח.
וככה יום רדף יום ולילה רדף לילה
ואני רק ניסיתי לישון כמה שיותר בכדי לברוח.
ויום אחד יצא לי לדבר עם מישהי,
מישהי שאני לא ממש מכיר
ועד עוד רגע כמעט שלא היה בנינו שום קשר.
וקצת דיברנו, וסיפרתי לה קצת עלי
בלי יותר מידי או משהו מעבר
סתם לדבר קצת...
וזה לא קרה ברגע אחד
אבל הידיעה וההרגשה הזאת שיש מישהו אחד בעולם
שמקשיב לי ואכפת לנו ממני- חוללה אצלי שינוי עצום
ושיפרה את הרגשתי פלאים.
והצלחתי לקום מהמיטה
וסוףסוף הכנתי לעצמי אוכל נורמלי
והתחלתי לסדר קצת את הבית
וכמה ימים אחרי כבר סידרתי את כל הבית!
(אחרי חודשים על חודשים שלא נגעתי בו
ברמה שברחשים ויצורים מוזרים הסתובבו בו דרך קבע...)
והלכתי לראיון עבודה! ומצאתי משהו שעל פניו נשמע נהדר.
וכל זה נטו- כי היה מישהו בעולם שגרם לי להרגיש שאכפת לו ממני.
תעשו טובה. תהיו טובים. תהיו נחמדים.
אין לכם/ן מושג איך טיפת אכפתיות שלכם- יכולה לשנות למישהו את החיים...
וכמו שכתבה פעם מישהי כאן:
"לפעמים גם בני אדם נסגרים,
מחוסר עניין לציבור..."






זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

יש לך זיכרון צילומי לניקים …