כתבתי אותו לפני כמה חודשים טובים בצד ותכננתי לפרסם אותו אבל שכחתי ממנו עד הערב. אז עכשיו ליטשתי אותו קצת והינה הוא לפניכם:
דרך ארוכה ומאובקת מתפתלת.
דרך שחוקה ומחובקת, אוהבת.
עקבות חיים טבועים הם באבק,
מסמנים צמיחה מתוך מאבק.
ובדרך צועדים הם לבבות רגישים,
מחפשים רגיעה מחיים מתישים.
משוררים וסופרים סורגים הם את הדרך,
יהודים מתוקים מוצאים להם שם ערך.
פורום מנומנם אוצר לנו זיכרונות,
שם חתומים להם רשמי קורבנות.
מקום של צמיחה, חירות ושלווה,
מקום מלא בהמון, המון אהבה.
--
ההשראה היא כמובן אתם הכותבים היקרים פה בפורום.
