חוץ מכל העצות החכמות שכתבו לך

שאני גם ממליצה..ללכת להדרכת הורים 

קחי לך 

אחר צהריים אחד חופשי בשבוע

בו יש להם סידור קבוע מי ישמור עליהם

ואת הולכת ונהנית לך

בקניות בבית קפה בפארק עושה ספורט מה שבא לך

וככה בשאר השבוע יהיה לך יותר רגוע כי מחכה לך פת בסלו..

(אני עושה את זה מפעם לפעם ובעלי איתם, וזה פשוט כיף וממלא. יותר מיציאה בערב שאז סחוטים ועייפים)

בעיני בכלל לא גרוע שגילית את השקט הזה

אפילו ההפך

גילית שאת בנ"א עם צרכים וחלומות ורצונות חוץ מהיותך אמא!

את זקוקה לזה וזה הכי טבעי בעולם

גם אני למדתי כאן כמה דברים... אז תודה לכל מי שהגיבה!

רוצה להוסיף- מה את אוהבת לעשות? מה כיף לך לעשות?

אני למשל מאד אוהבת את המטבח.

אז כשאני בלי סבלנות לילדים (וזה קורה הרבה...) ואני מחליטה להיות "אמא טובה" אז אני פשוט משתפת אותם במה שכיף *לי*... הם זורמים בכל מקרה כי זה כיף להיות עם אמא...

אז מכינים משהו במטבח (לחם, עוגיות למחר, סלט לארוחת ערב...)

לפעמים אני עושה איתם ספורט עם שירים (הכי נהנית בת ה1.9... רוקדת ומצחיקה אותנו ) ואז אני מרגישה שלא "בזבזתי" את הזמן, אלא גם אני הרווחתי מזה משהו...

למשל- פאזלים אני לא סובלת, אז אני לא עושה איתם! הם עושים לבד...

בקיצור, מקווה שהבנת למה אני מתכוונת...

ואת לא אמא גרועה! (אפילו שביקשת לא לכתוב לך) את אמא שלומדת את החיים... ולפעמים השיעור קצת יותר קשה... לוקח זמן להשתנות. אבל אם רוצים- זו כבר התחלה טובה..!!

אז תסדרו יפה את חדר השינה... סתם..

הצלחקת אוית ממש.

תודה! ובהצלחה!!

בס''ד

ומלאת חכמה! אני מרגישה שכל אחת התייחסה לזווית אחרת, ניתחה את הדברים והציעה כיוונים מעולים! ממש כל תגובה פנינה.

בשבוע שעבר, במשך רוב רובו של השבוע, היה לי ממש קשה להיות עם הילדים (ובפועל גם לא הייתי איתם). למה? שום סיבה דרמטית האמת. אבל הרגשתי שקשה לי ממש. אז אני ממש מבינה אותך, באיזשהו שלב, זה כבר לא נעים לנו מעצמינו 'לברוח' ככה מהם. כאילו הבאתי אותם לעולם, לא? הם זקוקים לי, לא? הם חמודים, לא (בלב אני יודעת שכן, בפועל, תוך כדי, פחות התחברתי לזה)?

אז למה אני לא מצליחה להיות איתם ולהינות מהם???

כי ככה. כי זה חלק מהחיים. כי יש תקופות כאלה. כי אנחנו לא רובוטים - יש לנו חיים פנימיים שמורכבים מהרבה מאד פרטים ושלפעמים משפיעים על היכולת שלנו להיות בפניות עם הילדים.

אז דבר ראשון, להרגיע את עצמנו, לנשום ולהזכיר לעצמנו שאנחנו בסדר. אנחנו אנושיות. זה מן הסתם קורה גם לאימהות אחרות. זה חלק מהחיים. והנה, קחי (אם לא קיבלת עדיין מהשורות הנ''ל) מנת הזדהות גדושה ממני 🤗

שנית, אבל יש לנו יעדים. חזון. אנחנו רוצות להשתפר. אנחנו רוצות שיהיה טוב. שיהיה איכותי. שיהיה ממלא.

מעולה!!! זה לא סותר את הנקודה הקודמת. זה משלים אותה. החכמה היא להצליח להיות נחמדות עם עצמנו, ובד ובבד להיות עם רצונות ברורים לגבי מה אנחנו *רוצות* להיות, ולבדוק איך ניתן להתקרב עוד ועוד לאותם הרצונות.

כתבו לך כבר מלא כיוונים מעשיים מעולים ונכונים כולם:

- לצאת לגינה בתור התחלה, ולהתחבר בחזרה

- לבדוק מה עושים עם הפלאפון

- הדרכת הורים לסוגיה

- לקחת זמן יזום וקבוע לעצמך

- לבדוק שהסוללות שלך טעונות מספיק בכללי (פנאי, מנוחה, זמן לעצמך)

- וגם שהצרכים הבסיסיים הגופניים שלך ממולאים (שינה, אוכל)

- להתחבר בחזרה לחזון שלך כאמא

- לעשות איתם דברים ש*את* אוהבת לעשות וכו' וכו'

אני רק רוצה להוסיף עוד משהו ששמתי לב על עצמי. ככל שעובר יותר זמן בלי שאני מצליחה להיות בקשר נורמלי עם הילדים (להיות במקום מוביל, להנות מהם וכו'), כך גם קשה לי יותר לחזור. במצבים כאלה, המוח סוג של 'מתנתק' לו מהפונקציה האימהית שלו (שאוהבת, שטוב לה איתם, שמצליחה להתגבר על...) - והוא כבר לא מוצא את החיבור אליה בחזרה.

באיזושהי פינה מהראש שלי, אני עדיין יודעת שאני אוהבת להיות איתם, שזה טוב להם כמובן, אבל שזה גם ממלא אותי. שאני גם מרוויחה מזה. שזה הכי מספק שיש! אבל בפועל, למעשה, אני לא מצליחה לחזור ולהתחבר בפועל. זה כאילו שמיליון מחסומים עומדים ביני לבין הילדים שלי: העייפות, ההתנהגות הלא משהו שלהם באותו הרגע, העומס המנטלי של לראות את הכיור מלא בכלים, יום העבודה הארוך שמאחוריי וכמובן - הפלאפון.

הפלאפון. כתבו לך כבר מהמם לגביו. אחד הדברים הכי נוראיים שהוא עושה (ולגמרי מדברת ממקום שחווה את זה אישית), זה שהוא ממלא אותנו עם 'חיקוי'. הפלאפון המדהים הזה מצליח למלא, למלא, למלא ולמלא אותנו. בתוכן מעניין, בפידבקים טובים (לב אדום, סמיילי צוחק, פרגון בפורום...), בפיסות מידע נצרכות (מה מזג האוויר, מה השעה, איך מכינים את המתכון הזה...) ובגירויים בלתי פוסקים. הוא ממלא אותנו. אבל כשאנחנו נותנים לו למלא אותנו בצורה מוגזמת - הוא תופס את המקום של החיים עצמם. 

יש לזה כמה וכמה בעיות והן ידועות מאד.

אבל אחת הבעיות העיקריות, זה שזה גורם לנו לפספס את היקרים לנו. משפחתיות, טיפול בילדים ו*גידולם* (איזו מילה משמעותית...), זוגיות - אלה דברים שיכולים למלא אותנו כל-כך!!! יש בזה סיפוק, יש בזה בנייה, יש בזה חמימות, יש בזה מתיקות... אלה החיים ה''אמיתיים''. אבל בגלל שזה דורש מאמץ מחד, ומכיוון שהפלאפון הכי זמין ולא דורש מאמץ מאידך, אנחנו מעדיפים המון פעמים את הפלאפון.

והרבה בגלל הקטע של ההתמכרות (אם כי לא רק, כמו שכתבתי למעלה), כשאנחנו כבר רוצות לחזור לילדים (או לבן הזוג), אנחנו מגלות ש''החיבור כבר אבד''. ואנחנו לא מצליחות להתחבר בחזרה! וזה ממש דורש מאמץ מאד גדול, לעשות את הקפיצה הראשונית הזאת בחזרה. ורק אחרי שסוף סוף הצלחנו לעשות אותה, מרגישים כמו ש@סליל כתבה - כמה זה לא היה כזה גרוע להיות איתם, ולהיפך - כמה זה ממלא וכיף, וכמה פספסנו אותם מקודם.

אתמול אמרתי לבעלי (ממש מתוך אותה התחושה שפוקדת אותי לפעמים, שאני בורחת לפלאפון וכבר לא מצליחה לחזור להיות בקשר עם הילדים או איתו): נכון יש את האפליקציות שמראות לנו כמה שעות היינו בפלאפון בשבוע? מה אם הייתה אפליקציה כזאת שגם בייתה בודקת את הזמן שאנחנו בפניות לילדים ולבן הזוג? ובסוף היום או השבוע, היינו מקבלים שני טורים, אחד ליד השני. הטור של הפלאפון והטור של השיחות, המשחקים והחיבוקים עם הקרובים לנו. איזה טור היה גדול יותר? ובאיזה פער? אני חוששת שאם היתה לנו אפליקציה כזאת באמת, סיכוי טוב שהיינו מזדעזעות ומבינים את גודל האבסורד...

❤❤❤

חיזקת גם אותי. בעיקר הסוף...

תודה!

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים

ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

לק"י

ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

ואז ב"ה במעקב הריון אצלו

הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה

אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים

הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים 

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

עם כדור או בלי כדור,

כי דווקא הכמה ימים רצופים של החלומות היו בימים ששכחתי לקחת, מעניין 

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שקיות כאלה של תמיסת מינרלים להתייבשות. מגעיל אבל מציל. בקופסא אדומה עם תות. מכינים מזה כוס ושותים לאט לאט. זה מחזיר לגוף מלחים ומינרלים. אם לא עוזר לכי לקבל עירוי! תרגישי טוב 

אולי זה לא הכי טוב כמו הקנוי

אבל בתור התחלה זה גם מאוד עוזר

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...