יצא לי לדבר על המגוון הרחב של נוער שנמצא בישיבות\ אולפנות.
מגוון מבחינה דתית, ועל איך זה שתמיד יש את ה'ממש דתיים', ואת אלה שיכולים להיות כופרים ועדין להישאר בישיבה\ אולפנה..
ותהינו עד כמה זה טוב..מצד אחד כולם מתחברים וזה סבבה לגמרי כי אחרי כל כולנו בני אדם, וחברים, ולא משנה איפה ההשקפות עולם שלנו יושבות כרגע, ומצד שני, איזה שם זה נותן למקום שבו אנחנו נמצאים אם יודעים שהחבר'ה האלה בכלל לא שומרים שבת..? ומצד שלישי- למה אכפת מה האחרים חושבים? העיקר שלי טוב עם החברים האלה ולא מעניין אותי מה דעתם בנושא בריאת העולם, היה עוד צד שתקף ואמר ש'ברור שמעניין אותי, לא רוצה לשבת עם כופר בכיתה' אבל על זה לא מדברים כי..טוב נו אם תרצו תוכלו..
ועוד דבר, איך זה שאנחנו יכולים לומר -בבי'ס אני לא רוצה אותו אבל בחוץ- כן לא אכפת לי!,? מה העניין? [כי בבי'ס אתה יכול להשפיע? בינינו- גם ברחוב תוכל..]
בקיצור.
מה דעתכם?
ללכת עם 'כל עמישראל אחים' עד הסוף ולשלב בבתי ספר דתיים, גם כאלה שכפרו בהכל [מצב של לא לעשות בגרויות במקצועות קודש] אבל ממשפחה דתית והשינוי נגרם בבי"ס..ובקיצור, לא דתיים ולא משנה המסביב. פשוט לקבל אותם כי הם אחים..[אחרי הכל ממש לא שומרי מצות לא ילכו מרצונם האישי לבתי ספר דתיים, ואם הם שם זה הורים\ לחץ כלשהו, שגם עליו אפשר לדון..]
או..
להוציא אותם ודי. כי זה 'בי"ס דתי' ואין דבר כזה בלי כיפה אחרי בי"ס, או בגדים לא לרוח האולפנה אחרי הלימודים..
בשורות טובות,
טוב ושמחה
