אני ראיתי הרבה משחקים בחיים שלי.

ב-20 שנים האחרונות שיחקו בנבחרת גרמניה שחקנים ששמם היה באלאק והמן.

"הרב הוסיף כי שחקן כדורסל סיפר לו פעם שהשחקנים מתאמצים מעבר לכוחות שלהם והם מאמצים את עצמם יותר ממה שהם מסוגלים וממה שאלוקים ברא אותם וזה גורם לבעיות בעצמות." - האם "שחקן אמר לי פעם" זה ראיה קבילה למשהו?

(נכון שהוא לא הוציא כאן פסק הלכה שאסור לשחק אלא רק אמר ש"זה לא מוסיף בריאות", ולכן ממילא הוא לא צריך ראיה, ועדיין הפריעה לי הקלות שבה הוא הגיע למסקנה הזאת...).

ואפילו אם אותו שחקן כדורסל צודק, ובאמת יש לשחקנים מקצועיים בעיות בעצמות (נשמע לי מוזר אבל נניח), זה בוודאי לא תקף לשחקנים לא מקצועיים או תלמידי בית ספר וכו' שעבורם מדובר בכמה עשרות דקות של הנאה *בריאה* הכוללת ריצה, ריכוז, קואורדינציה, היבט חברתי ועוד.

לאו דווקא בעצמות. יש פגיעות ראש אופייניות לאתלטים - מכיוון שמשחקי ספורט מובילים הרבה פעמים לפגיעות ראש וזעזועי מוח חוזרים ונשנים יש שחקנים שסובלים מCTE

בכל מקרה , הוא לא יצא נגד משחקים חובבניים וספורט חובבני, הוא הסביר שהצפייה במשחקים מקצועיים לא מוסיפה הרבה טוב לעולם 

מלחמה בן מדינות.

לא במדינה עצמה.

אם יש איבה בין מדינות אני מאמין שזה יבוא לידי ביטוי גם במגרש.

למשל:

פעילים פרו פלסטינים עם שלטים שתומכים בהם במגרש, זה אותם פעילים פרו פלסטינים שמפגינים בכיכר העיר בעד פלסטין |סו קולד| עם שלטים.

מדובר במקרה שלנו על הסתה נגד ישראלים.

הפגנות יכולות לתמוך במלחמה.

במקרה שלנו- עדיף שלא יתפרץ.

אני אומר שהפגנות במשחקים יכולות להיות שחרור קיטור ויכולות להביא לדרדור עד כדי מלחמה.

תיקו נשמע לי אפשרי.

יש לך טלויזיה?

מה שלומך?

טוב, לא יודע אם "העם", אבל אלפים רבים יצאו אתמול לחגוג את ההפסד לארצות הברית.

יש באיראן הרבה מאוד אנשים (אי אפשר לדעת כמה) שמתעבים את השלטון שלהם, רוצים לחזור להיות מדינה מתקדמת ושוחרת שלום כפי שהייתה במשך תקופות ארוכות בהיסטוריה, ולכן הם שמחים בכל פעם שמדינתם מפסידה.

אבל סתם ככה בכל אופן, השחקנים האיראנים אתמול ממש בכו אחרי ההפסד

במשחקים הראשונים הם שתקו בזמן שירת ההמנון, כדי למחות על יחס המדינה שלהם למי שמפגין נגדה (כדור בראש).

אז החגיגות הן הזויות.

אנחנו הישראלים שמחים שארצות הברית מנצחת את איראן, נכון?

אנחנו הרי רואים באיראן את התגלמות הרוע בעולם, רוע שארצות הברית נלחמת בו (גם אם בצורה חלשה ונפסדת וכו', אבל מבחינה רעיונית ארצות הברית מייצגת את הטובים).

כך בדיוק מרגישים גם חלקים נרחבים בעם האיראני עצמו: הם רואים במדינה שלהם את התגלמות הרוע, והם מייחלים ליום שהיא תוחלף במדינה אחרת, שוחרת שלום וזכויות אדם.

(לנו בישראל מוזר לחשוב על "מדינה אחרת", שהרי מאז שיש כאן שלטון יהודי אנחנו אותה מדינה בדיוק ורק הממשלות/כנסות התחלפו. אבל ברחבי העולם זה לא בהכרח כך, כאשר השלטון מתחלף מדמוקרטיה לדיקטטורה או להפך אז לעיתים זה כבר ממש מדינה חדשה על אותו השטח ועם אותם האזרחים. למעשה איראן של היום הוקמה לפני 43 שנה, למרות שהעם האיראני (כלומר הפרסי) הוא אותו העם והם חיים על אותה האדמה כבר אלפי שנים).

(במשחק שאחרי הם מלמלו אותו כי איימו עליהם)

קטע איך לא ראיתי את הכתבות האלה עד עכשיו.

שמע, אני רק מקווה שהשחקנים בכו רק בגלל ההפסד ולא כי מצפה להם משהו בעקבותיו

עם הכותרת וההתחלה..

לגבי הסוף ברור, כי אני צופה כדורגל אז ברור שאני מסכים שזה כיף -אם זה רמה גבוהה

(דווקא ברמה נמוכה אני בדרך כלל מוותר על הצפיה אלא אם כן סתם משעמם לי לא כי זה כדורגל)

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
 

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו