להציק לאחות הבכורה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

המדרש רצה ללמד על החשיבות שבכבוד לאחים גדולים, הוא לא התכוון שבאמת תסיק מכך שזו הסיבה שהיא נפטרה.

זה לא מה שמשתמע מהמדרש.

אני לא מבין באיזה סיטואציה יבוא תנא וידרוש דרשה כזו כשהוא מתכוון למה שאתה אומר.

פשוט לא מצליח לדמיין את זה.

ואני חושב שזה מבחן די בסיסי לשאלה האם פרשנות מסויימת היא הגיונית

אז אני אגיד שאני חושב שיש הרבה דרכים שבהן מצד אחד הפירוש הוא עמוק ומובן, ומצד שני אין מחוייבות למשמעות המיידית הפשוטה.

למשל במקרה הזה, יתכן שהמנהג התרבותי היה כזה שבו הגדולה מדברת לפני הקטנה, ויכול להיות שזה שהיא דברה קודם זה כי רחל ראתה את עצמה כאשה העיקרית של יעקב (ואולי אף רצתה להדגיש את זה בכוונה), וזה לא היה סתם במקרה. ואז המשמעות של זה שהיא הקדימה את עצמה זה לא סתם "אי כיבוד האח הגדול", אלא זה לקיחת כבוד שלא שייך לה, ואולי במקום מסויים אפילו דריסת הכבוד של לאה.

וזה משהו הרבה יותר מהותי מאשר סתם לדבר בפני האח הגדול, וכל שכן בזמנינו שלא מקפידים על זה כלל.

(אני לא אומר שהפרשנות שהצעתי היא הנכונה. אבל היא לדעתי פרשנות אפשרית וסבירה. ובכל מקרה, אני חושב שהפירוש הנכון הוא משהו בסגנון הזה.)

שהתרבות בזמנם חייבה להקדים את הגדול, אז אני חושב שקשה ללמוד מהמדרש הזה לימינו.

וההשערה נשמעת לי די סבירה.

כמובן, דברים יכולים להיות תלויים בסיטואציה, וייתכן שיש סיטואציות שגם בימינו זה יהיה כך.

רק חזרת על מה שאמרת לפני.

אבל הקשיתי על זה קושיה. במקום להתייחס לקושיה רק חזרת על דבריהם.

גם אם ההשערה לבד נכונה- זה מספיק כדי שיהיה קשה ללמוד מזמנם לזמנינו.

וכנראה שההשערה נכונה, כלומר- כנראה שבזמנם התרבות היתה שונה בהקשר הזה, והיה נהוג להתייחס אחרת לאח הגדול (עד כדי "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה").

ככה שגם אם אתה מבין את המדרש כפשוטו- קשה ללמוד ממנו.

(המדרש של "כבד את אביך ואת אמך", הוא שונה כי שם ההתייחסות היא ישירה ומופשטת, לא מתייחסת למקרה ספציפי. אני מתייחס ספציפית ללימוד מהמדרש.)

אז לא היה על זה עונש חמור?

עונשים הם לא רק על עבירות אלא גם על התנהגות לא ראויה.

והרבה פעמים העובדה שהתרבות שוללת מעשה מסוים, יוצרת מציאות שבה מי שעובר על הנוהג הזה זה נובע ממידה רעה.

האמת שלא היה לי כח לחפש דוגמאות, אבל אז נזכרתי שהמסילת ישרים כבר עשה את העבודה [ההדגשות זה של סיפורים שבהם לא נראה לי שיש הו"א להסביר שמדובר בדבר שהוא עבירה של ממש. בטח ובטח לגבי מה שיעקב שם את דינה בתיבה.]:

"אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול. וכן אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה): ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין.

עוד אמרו (יבמות קכא): וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו עד שהכתוב אמר עליו (ישעיה מא): אברהם אוהבי, לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם. על שאמר "במה אדע", אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (פר"א מח). על שכרת ברית עם אבימלך בלא ציוויו של מקום, (ב"ר נד) אמר לו הקב"ה חייך שאני משהא בשמחת בניך שבעה דורות (שם פט).

יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו הבה לי בנים, אמרו במדרש, זה לשונו: אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך עונים את המעוקות, חייך, שבניך עומדים לפני בנה (שם עא). ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחה עשו, אף על פי שכונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (שם ע"ו): אמר לו הקדוש ברוך הוא, למס מרעהו חסד (איוב ו), לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור.

יוסף, לפי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, נתוספו לו שתי שנים, כמאמרם זכרונם לברכה (שם פ"ט). יוסף עצמו על שחנט את אביו בלי רשותו של מקום, או לפי ששמע עבדך אבינו ושתק, למר כדאית לה ולמר כדאית לה, מת לפני אחיו (שם ק).

דוד, לפי שקרא לדברי תורה זמירות, נענש, שנכשל בדבר עוזא ונתערבבה שמחתו (סוטה לה).

מיכל, לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון, נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה (שמואל ב ו).

חזקיהו, לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכתה, נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל (מלכים ב כ). ורבים כאלה מאד."

ואם כולם מבינים שזה מעשה שלא עושים אותו (כי ככה ברור בתרבות המקובלת), אז הגיוני מאד להדגיש את המעשה. גם כשיעקב לא נותן את דינה לעשו מדגישים את המעשה. אז מה, יש מצווה לתת את הבת שלך לאחיך הרשע?

"למס מרעהו חסד".

ולגבי הטענות המעשיות לדורות:

א'- היה אפשר לגייר את איוב.

ב'- מי אמר שעדיף שתינשא לישראל מומר מאשר תישאר רווקה? (אגב, לכאורה עשו הוא לא רק ישראל מומר, אלא גם אלים ורשע, בנוסף לעצם היותו מומר)

ואני מרגיש שהדיון נהיה קצת טרחני.

ואנחנו גם מנהלים את הדיון באופן די איטי, כמו בתחילת הדיון כשחזרנו על עצמנו ארבע פעמים עד שהדיון התקדם.

לגבי הדיון השורשי יותר, אני חושב שזה מורכב יותר מאיך שאתה מציג את זה. אתה מציג את זה כאילו היה מדובר במסרים פשוטים לציבור הפשוט. אבל לענ"ד, אע"פ שלא למדתי על זה באקדמיה, אבל כן עסקתי בזה המון בשנותיי הלא מעטות בישיבה, אני תופס את זה קצת אחרת. אני מתקשה לומר את זה במשפט אחד, אז אכתוב את זה ביותר...

בימינו, יוצאים כל הזמן מאמרים, שיחות, דרשות, עיונים, בכל נושאי האגדה והמחשבה. בזמן חז"ל לא היו מאמרים. לא היתה אפשרות ליצור מאמר ארוך ולשמר אותו. הדרך להעביר מאמר היתה לסכם אותו בכמה משפטים, או לחילופין באיזשהו משפט מחץ מורכב ושנון, ואז להעביר את זה בעל פה כמו וורט חסידי. אז נכון שהמשפט הבודד אמור להעביר את המסר, אבל אני לא חושב שהמסר מתמצה בהבנה השטחית של המשפט.

אתן דוגמא להמחשה, על פי דרך הפרשנות שלי:

"בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. שנאמר (דברים כד, א) "כי מצא בה ערות דבר". ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו. שנאמר (דברים כד, א) "כי מצא בה ערות דבר" רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה. שנאמר (שם) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו":"

אפשר להבין את המשנה הזו כפשוטה באופן השטחי, ולהבין שלפי בית הלל אשה שלא מבשלת כמו שצריך זה עילה לגירושין, ולדעת רבי עקיבא- אם הלכת בשוק וראית אשה יפה יותר מאשתך זה סיבה לעשות שינויים בעולם הזוגיות שלך. אבל בעיני הפרשנות הזו היא קצת שטחית, והגישה הנגזרת ממנה לנישואין היא שטחית עוד יותר.

לענ"ד הכוונה שלהם היא קצת שונה (ואפילו קצת מקבילה לגישות הקיימות כיום).

בית שמאי אומרים שכל עוד האשה היא אשה כשרה- אז אל תגרש. עם בעיות אחרות אפשר להתמודד.

בית הלל אומרים שאם יש לכם בעיות בשלום בית- זו עילה לגירושין. לא כי היא לא יודעת לבשל ובטח לא כי פעם אחת נשרף לה... "הקדיחה תבשילו" בא לתאר מציאות של מריבות בבית, לא סתם תבשיל שרוף.

ורבי עקיבא אומר שאם יש חוסר כימיה, אם אתה מרגיש שאתה לא אוהב אותה, "והיה אם לא תמצא חן בעיניו", עד כדי שהוא מחפש לו מישהי אחרת, אז גם אם אתם שותפים סבבה ואין לכם בעיות מיוחדות- אתה לא חייב להיסחב איתה לשארית חייך...

אין לי הוכחה שזו הפרשנות הנכונה. אבל ככה אני רואה דברים. ואני רואה את זה באופן עקבי בחז"ל. ובמקומות רבים זה ממש נראה לי שזה מתחייב בדבריהם. 

ואם אסכם את הדברים שלי במשפט אחד- אני חושב שבמדרשים יש הרבה סאבטקסט.

שמח שהגענו להבנה...

אני אישית נוטה יותר לפרשנות שמניחה שיש סאבטקסט ושהוא חלק בלתי נפרד מהמשמעות, כל עוד זה משהו שלא צריך להרחיק לכת בשביל להבין אותו והוא נכנס בטקסט (ויש מקומות שבהם אני כן הולך רחוק יותר, במדרשים שאני מבין שהם עצמם חלק ממערכת תובנות גדולה יותר והם ממש מעין תמצית של מאמר רחב שעוסק בנושא מסויים/פרשה מסויימת).

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד