להציק לאחות הבכורה

המדרש רצה ללמד על החשיבות שבכבוד לאחים גדולים, הוא לא התכוון שבאמת תסיק מכך שזו הסיבה שהיא נפטרה.

זה לא מה שמשתמע מהמדרש.

אני לא מבין באיזה סיטואציה יבוא תנא וידרוש דרשה כזו כשהוא מתכוון למה שאתה אומר.

פשוט לא מצליח לדמיין את זה.

ואני חושב שזה מבחן די בסיסי לשאלה האם פרשנות מסויימת היא הגיונית

אז אני אגיד שאני חושב שיש הרבה דרכים שבהן מצד אחד הפירוש הוא עמוק ומובן, ומצד שני אין מחוייבות למשמעות המיידית הפשוטה.

למשל במקרה הזה, יתכן שהמנהג התרבותי היה כזה שבו הגדולה מדברת לפני הקטנה, ויכול להיות שזה שהיא דברה קודם זה כי רחל ראתה את עצמה כאשה העיקרית של יעקב (ואולי אף רצתה להדגיש את זה בכוונה), וזה לא היה סתם במקרה. ואז המשמעות של זה שהיא הקדימה את עצמה זה לא סתם "אי כיבוד האח הגדול", אלא זה לקיחת כבוד שלא שייך לה, ואולי במקום מסויים אפילו דריסת הכבוד של לאה.

וזה משהו הרבה יותר מהותי מאשר סתם לדבר בפני האח הגדול, וכל שכן בזמנינו שלא מקפידים על זה כלל.

(אני לא אומר שהפרשנות שהצעתי היא הנכונה. אבל היא לדעתי פרשנות אפשרית וסבירה. ובכל מקרה, אני חושב שהפירוש הנכון הוא משהו בסגנון הזה.)

שהתרבות בזמנם חייבה להקדים את הגדול, אז אני חושב שקשה ללמוד מהמדרש הזה לימינו.

וההשערה נשמעת לי די סבירה.

כמובן, דברים יכולים להיות תלויים בסיטואציה, וייתכן שיש סיטואציות שגם בימינו זה יהיה כך.

רק חזרת על מה שאמרת לפני.

אבל הקשיתי על זה קושיה. במקום להתייחס לקושיה רק חזרת על דבריהם.

גם אם ההשערה לבד נכונה- זה מספיק כדי שיהיה קשה ללמוד מזמנם לזמנינו.

וכנראה שההשערה נכונה, כלומר- כנראה שבזמנם התרבות היתה שונה בהקשר הזה, והיה נהוג להתייחס אחרת לאח הגדול (עד כדי "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה").

ככה שגם אם אתה מבין את המדרש כפשוטו- קשה ללמוד ממנו.

(המדרש של "כבד את אביך ואת אמך", הוא שונה כי שם ההתייחסות היא ישירה ומופשטת, לא מתייחסת למקרה ספציפי. אני מתייחס ספציפית ללימוד מהמדרש.)

אז לא היה על זה עונש חמור?

עונשים הם לא רק על עבירות אלא גם על התנהגות לא ראויה.

והרבה פעמים העובדה שהתרבות שוללת מעשה מסוים, יוצרת מציאות שבה מי שעובר על הנוהג הזה זה נובע ממידה רעה.

האמת שלא היה לי כח לחפש דוגמאות, אבל אז נזכרתי שהמסילת ישרים כבר עשה את העבודה [ההדגשות זה של סיפורים שבהם לא נראה לי שיש הו"א להסביר שמדובר בדבר שהוא עבירה של ממש. בטח ובטח לגבי מה שיעקב שם את דינה בתיבה.]:

"אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול. וכן אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה): ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין.

עוד אמרו (יבמות קכא): וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.

אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו עד שהכתוב אמר עליו (ישעיה מא): אברהם אוהבי, לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם. על שאמר "במה אדע", אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (פר"א מח). על שכרת ברית עם אבימלך בלא ציוויו של מקום, (ב"ר נד) אמר לו הקב"ה חייך שאני משהא בשמחת בניך שבעה דורות (שם פט).

יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו הבה לי בנים, אמרו במדרש, זה לשונו: אמר לו הקדוש ברוך הוא, כך עונים את המעוקות, חייך, שבניך עומדים לפני בנה (שם עא). ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחה עשו, אף על פי שכונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (שם ע"ו): אמר לו הקדוש ברוך הוא, למס מרעהו חסד (איוב ו), לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור.

יוסף, לפי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, נתוספו לו שתי שנים, כמאמרם זכרונם לברכה (שם פ"ט). יוסף עצמו על שחנט את אביו בלי רשותו של מקום, או לפי ששמע עבדך אבינו ושתק, למר כדאית לה ולמר כדאית לה, מת לפני אחיו (שם ק).

דוד, לפי שקרא לדברי תורה זמירות, נענש, שנכשל בדבר עוזא ונתערבבה שמחתו (סוטה לה).

מיכל, לפי שהוכיחה את דוד במה שרקד בחוץ לפני הארון, נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה (שמואל ב ו).

חזקיהו, לפי שהראה אל שרי מלך בבל את בית נכתה, נגזר על בניו להיות סריסים בהיכל מלך בבל (מלכים ב כ). ורבים כאלה מאד."

ואם כולם מבינים שזה מעשה שלא עושים אותו (כי ככה ברור בתרבות המקובלת), אז הגיוני מאד להדגיש את המעשה. גם כשיעקב לא נותן את דינה לעשו מדגישים את המעשה. אז מה, יש מצווה לתת את הבת שלך לאחיך הרשע?

"למס מרעהו חסד".

ולגבי הטענות המעשיות לדורות:

א'- היה אפשר לגייר את איוב.

ב'- מי אמר שעדיף שתינשא לישראל מומר מאשר תישאר רווקה? (אגב, לכאורה עשו הוא לא רק ישראל מומר, אלא גם אלים ורשע, בנוסף לעצם היותו מומר)

ואני מרגיש שהדיון נהיה קצת טרחני.

ואנחנו גם מנהלים את הדיון באופן די איטי, כמו בתחילת הדיון כשחזרנו על עצמנו ארבע פעמים עד שהדיון התקדם.

לגבי הדיון השורשי יותר, אני חושב שזה מורכב יותר מאיך שאתה מציג את זה. אתה מציג את זה כאילו היה מדובר במסרים פשוטים לציבור הפשוט. אבל לענ"ד, אע"פ שלא למדתי על זה באקדמיה, אבל כן עסקתי בזה המון בשנותיי הלא מעטות בישיבה, אני תופס את זה קצת אחרת. אני מתקשה לומר את זה במשפט אחד, אז אכתוב את זה ביותר...

בימינו, יוצאים כל הזמן מאמרים, שיחות, דרשות, עיונים, בכל נושאי האגדה והמחשבה. בזמן חז"ל לא היו מאמרים. לא היתה אפשרות ליצור מאמר ארוך ולשמר אותו. הדרך להעביר מאמר היתה לסכם אותו בכמה משפטים, או לחילופין באיזשהו משפט מחץ מורכב ושנון, ואז להעביר את זה בעל פה כמו וורט חסידי. אז נכון שהמשפט הבודד אמור להעביר את המסר, אבל אני לא חושב שהמסר מתמצה בהבנה השטחית של המשפט.

אתן דוגמא להמחשה, על פי דרך הפרשנות שלי:

"בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. שנאמר (דברים כד, א) "כי מצא בה ערות דבר". ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו. שנאמר (דברים כד, א) "כי מצא בה ערות דבר" רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה. שנאמר (שם) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו":"

אפשר להבין את המשנה הזו כפשוטה באופן השטחי, ולהבין שלפי בית הלל אשה שלא מבשלת כמו שצריך זה עילה לגירושין, ולדעת רבי עקיבא- אם הלכת בשוק וראית אשה יפה יותר מאשתך זה סיבה לעשות שינויים בעולם הזוגיות שלך. אבל בעיני הפרשנות הזו היא קצת שטחית, והגישה הנגזרת ממנה לנישואין היא שטחית עוד יותר.

לענ"ד הכוונה שלהם היא קצת שונה (ואפילו קצת מקבילה לגישות הקיימות כיום).

בית שמאי אומרים שכל עוד האשה היא אשה כשרה- אז אל תגרש. עם בעיות אחרות אפשר להתמודד.

בית הלל אומרים שאם יש לכם בעיות בשלום בית- זו עילה לגירושין. לא כי היא לא יודעת לבשל ובטח לא כי פעם אחת נשרף לה... "הקדיחה תבשילו" בא לתאר מציאות של מריבות בבית, לא סתם תבשיל שרוף.

ורבי עקיבא אומר שאם יש חוסר כימיה, אם אתה מרגיש שאתה לא אוהב אותה, "והיה אם לא תמצא חן בעיניו", עד כדי שהוא מחפש לו מישהי אחרת, אז גם אם אתם שותפים סבבה ואין לכם בעיות מיוחדות- אתה לא חייב להיסחב איתה לשארית חייך...

אין לי הוכחה שזו הפרשנות הנכונה. אבל ככה אני רואה דברים. ואני רואה את זה באופן עקבי בחז"ל. ובמקומות רבים זה ממש נראה לי שזה מתחייב בדבריהם. 

ואם אסכם את הדברים שלי במשפט אחד- אני חושב שבמדרשים יש הרבה סאבטקסט.

שמח שהגענו להבנה...

אני אישית נוטה יותר לפרשנות שמניחה שיש סאבטקסט ושהוא חלק בלתי נפרד מהמשמעות, כל עוד זה משהו שלא צריך להרחיק לכת בשביל להבין אותו והוא נכנס בטקסט (ויש מקומות שבהם אני כן הולך רחוק יותר, במדרשים שאני מבין שהם עצמם חלק ממערכת תובנות גדולה יותר והם ממש מעין תמצית של מאמר רחב שעוסק בנושא מסויים/פרשה מסויימת).

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים