התשובה היא אישית, ולפעמים כדאי לפנות טיפול אישי שיעזור לך להבין את התשובה שמתאימה לך ולכם כזוג.

מצרף כאן קטע על הפרשה מהרב ג'יקובסון שמתחבר לנושא ויכול לספק קצת נחמה ועידוד:

תודה על זה

אני לא יכולה לייעץ אם חיי נישואים במתכונת זו הם טובים ונכונים יותר מאשר פרידה כיוון שאינני מכירה את המשאבים שלך להתמודדות, את אופי הפגיעה של המחלה בנישואין, את הצרכים שלך ושל המשפחה ואת האלטרנטיבות השונות למצב הנוכחי.

זה ממש בלתי אפשרי לתת כללי אצבע.

הדברים שכל אדם זקוק להם בנישואין ובכלל בחיים כדי לשמוח כל כך שונים מאיש לאיש, ולכן לא תקבל כאן תשובה גם מבעלי ניסיון (כמוני ) אז רק כמה נקודות למחשבה:

א. "שום טיפול אינו עוזר" - כדאי לבחון את הנחת היסוד הזאת. העולם גדוש ומלא אפשרויות, נפש האדם גם היא, ואפשרויות חדשות נפתחות כל העת. (למשל בתחום רפואת הכאב- יש לא מעט מחקרים שרק התחילו להיבדק על בני אדם, וברור שעוד מספר שנים יתחדשו טיפולים רבים. כך גם דיכאון עמיד לתרופות ומחלות רבות אחרות הנחשבות חשוכות מרפא. לא אומרת להחליט על סמך דברים עתידיים, אבל אם מחליטים להמשיך כזוג, כדאי לחפש ולהתעדכן אם מתחדש משהו - הן לריפוי והן להתמודדות עם מצב כרוני)

אם מדובר על בריאות הנפש, ממליצה לפנות ליועץ רפואי של מרכזי המשפחות של עזר מציון, מחזיק מידע רב על הטיפולים הקיימים היום בארץ ועל רופאים מומחים. אם זו מחלה אחרת, לפנות לייעוץ דומה - הרב פירר וכדו וכך לבדוק אם באמת מיציתם אפשרויות ש*רלוונטיות לכם*. 

לא תמיד אנשים מודעים שבבריאות הנפש לא הכל מסתכם בתרופות או טיפול פסיכותרפי. יש עוד אפשרויות. 

ב. ממליצה לפנות למרכזי ייעוץ למשפחות מתמודדי נפש (עזר מציון, מיל"ם, יה"ל, מית"ל. בכל אזור בארץ עמותה אחרת זכתה במכרז.. זה של משרד הבריאות, חינמי ולא דורש הזדהות או הוכחה רפואית כלשהי) 

 אם מדובר במחלה שאינה נפשית, למצוא ייעוץ דומה (אני יודעת שיש עמותות וקבוצות לכל מיני מחלות ותסמונות), שיעזור לך רגע לעשות זום אאוט על המשפחה ועל הזוגיות. למפות את התפקודים של בן הזוג שנפגעו, את המשאבים הקיימים- משאבי נפש, במה הסביבה תומכת, משאבים כלכליים, ולנסות להחליט מה לעשות מתוך פרספקטיבה רחבה יותר, להיעזר באנשים שמכירים משפחות במצבים דומים, שמבינים בזכויות וטיפולים. (חוץ מזה למרכזי המשפחות למתמודדים יש דברים נוספים להציע לתמיכה שוטפת -קבוצות תמיכה, ייעוץ משפטי, נופש וכדו)

גם טיפול זוגי יכול מאוד לסייע לעשות מיפוי כזה בפן הזוגי וההורי, מתוך כבוד ואכפתיות לבן הזוג המתמודד אבל גם מתוך אחריות למשפחה. אפשר להציג את זה בתור - המצב לא ברור לי, אני מבין שיש כאן קושי אובייקטיבי, אני לא יודע איך לתמוך בך בלי לקרוס, מה אפשרי מצידך ומה לא, מה אתה יכול לתת לנו ומה אנחנו צריכים למצוא מקור אחר, איך אפשר למקסם את מה שכן טוב ועובד לטובת המשפחה. גם זה יכול לסייע להבין את המצב, ובעקבות זה להחליט מה עושים. בטיפול זוגי אפשר גם להעלות בסביבה בטוחה יותר, את הבקשה לנסות דברים שלא נוסו, להיעזר בסביבה שלא מודעת לקושי, ועוד נושאים נפיצים שהכרחי לפרק כדי להתמודד או כדי להחליט לגבי עתיד המשפחה.

ג. ילדים - אם יש ילדים ממש חשוב לקבל תמיכה נוספת שתדריך את בן הזוג המתפקד איך לתווך להם את המצב של ההורה החולה, איך לתת לו מקום לבטא את מה שהם מרגישים כלפי זה ואיך לתת להם ביטחון. אם לך יש אי וודאות לגבי העתיד, גם הם בוודאי חשים אותו. גם בגיל צעיר מאוד ילד צריך להרגיש בטוח ושיש מספיק להורים מספיק אנרגיות כדי להכיל את הרגשות שלו. גם אם הנחיית הורים/טיפול בילד לא שייכים כאן, טיפול/תמיכה בהורה (הבריא ואם אפשר גם החולה) באופן שמתייחס גם לילד זה ממש קריטי לדעתי, כדי לא לשכוח לרגע ולחשוב שהוא קטן ומסתדר. זה חשוב בין אם ההורים נשארים יחד ובין אם יש פרידה זמנית/קבועה. 

ד. אני חושבת שאחד הדברים הקשים הוא תחושת ה"זה לא היה ככה בחתונה", אין לי פתרון אליה. גם לי זה תמיד כואב. אני רק יכולה לומר שיש בה משהו משבית, שלא מאפשר החלטה בעיניים נקיות, כי יש שם כל הזמן השוואה למשהו לא ריאלי. מציאות אוטופית שאנחנו גם נוטים לייפות. כל זוג כשהוא מסתכל אחורה, הוא רואה אדם אחר, כי בן אדם הוא יצור מתפתח, כי הדינמיקה הזוגית משתנה וגם כי מכירים כל כך הרבה יותר לעומק עם כל שנה ושנה, לטוב ולרע.

לכן בעיני ה"הפרה" של ה"חוזה" הזוגי מהחתונה היא לא המדד הנכון האם להמשיך או לא להמשיך ונכון יותר להסתכל מתוך ההווה.

גם הצרכים שלנו כיצור זוגי ומשפחתי משתנים בעקבות חיי הנישואין, מה שחשבנו שאנחנו רוצים מתגלה כפחות חשוב ומה שאנחנו באמת צריכים משתנה, אפשר גם לפתח בנו כוחות נוספים שמאפשרים להניח לתלות במאפיינים שחשבנו אז שהכרחיים (למשל לפתח עולם רוחני שלא תלוי במצב הדתי של בן הזוג)

לכן בעיני המצב בזמן החתונה לא רלוונטי לקבלת ההחלטה. הרי גם אדם שהתחתן ביודעין עם אדם שמתמודד עם מחלה, לא בהכרח מודע לכל ההשלכות שלה, או שהצרכים שלו השתנו, אז מה אם הוא ידע...

כן חשוב מאוד בטיפול או בדרך אחרת להוציא רגע את הראש מההישרדות והבוץ כדי לראות רגע מה בעצם יש פה, מה בדיוק הכאב שלי מהמצב הזה, רגע להיזכר מי אני ומה אני כשאני לא בסיטואציה הזאת. לא מתוך השוואה *שלה* למי שהיא *הייתה* בחתונה, אלא השוואה שלי למי שאני, בחתונה או בזמנים בריאים אחרים. (אני לא בטוחה שההבדל ברור, הכוונה, לבדוק לפי מה שטוב לי סובייקטיבית ולא לפי מה שאובייקטיבית שונה. כלומר לא לחפש צדק אלא טוב.)  ובכל מקרה לתת מקום לאבל באמת על החלום ושיברו, כי באמת יש כאן סוג של אובדן שצריך להשלים איתו, בכל החלטה שהיא... 

בהצלחה רבה.

לא להגיב לי בפרטי בבקשה.

המטרה היא הטוב. טובתך וטובת בני המשפחה. זו המטרה בלבד ולא המשך הנישואין או פירוקם, זה האמצעי למטרה, ואין כאן מפסיד ומנצח.

(צריך להיזהר מהערות שמקבלים לפעמים (לשני הכיוונים!!!) כאילו מי שנשאר הוא פראייר/צדיק, ומי שנפרד הוא נוטש/בחר בטוב. מלבד במצבים מסוכנים או פוגעניים מבחינה רגשית, אנשי מקצוע טובים באמת אמורים לעזור לך להבין את המצב כדי שתוכל להחליט ולא להורות לך מה לעשות מבחינה משפחתית, ק"ו אנשים שלא מכירים את המקרה מבפנים, אפילו אם הם מסייעים פה ושם...)

פשוט זכות גדולה שאת מביאה לעולם במילותייך הטובות האלה, תודה לך בשם כל הנשים והאנשים שהבאת להם הרבה מאוד אור בדברייך. 

שהקב"ה ישלח לכם את כל הברכה והישועה והאור והטוב שיש ❤

חששתי שאולי אין כאן מספיק אמפתיה, ורק מידע טכני, אז שמחה לשמוע ממך שמבין המילים היא נשמעה...

אני תמיד מהרהרת כמה לנסות לתת תקווה ואופק לריפוי, כיוון שאני מרגישה שאין הלימה מוחלטת בין המצב הרפואי האובייקטיבי ובין מידת האושר של המשפחה וגם שהתקווה עוזרת לי מאוד כשהיא באה מאדם שמעורה בסיפור ומטפל בו ולא כשהיא מאנשים שבכלל לא מכירים את המקרה הספציפי ולא מבינים בתחום... (גם לגבי מה שכתבתי על מחקרים רפואיים קצת התחרטתי שכתבתי.. כי באמת יש התקדמות מרגשת בכל מיני מחלות, אבל הפותח לא פירט במה מדובר, ואולי זה בכלל לא קשור..)

וגם כי לי עוזרת דווקא ההבנה מה יש כרגע, לשים את התקוות בצד, ולעבוד על השכלול של ההתמודדות שלי עם ההווה, כמו שהוא. כלומר לא לתת לחלומות על העתיד (והעבודה העצומה על הגשמתם) להרוס את ההווה - חצי הכוס המלאה. 

אני מכירה אנשים במצבים מאוד לא פשוטים שמצליחים לחיות בתוך ההתמודדות והאתגר חיים משפחתיים וזוגיים אוהבים ומספקים, כמובן בעזרת ליווי מקצועי, ותמיכה מכל הכיוונים. אבל זה כל כך לא ברור מאליו ודורש המון מוטיבציה וכוחות, שאני לא יודעת איך להסביר לאחרים מה בדיוק מאפשר את זה... (על חלקם אפשר לקרוא בפייסבוק למשל הזוג אביטל ונעם רבלין שגם מעביר הרצאות)

כשהסברתי למישהי בעבר שמבחינתי בזוגיות הכרחי בין בני זוג תפקוד מסוג כלשהו (לא מפרטת בכוונה) ולכן זו המטרה מספר אחת בהחלמה שלנו, וכל השאר אפשר להכיל או להיעזר בגורמים מחוץ לזוג, היא נחרדה, הרי זה לא זוגיות! והיא צודקת, בשבילה זה לא, כי גבולות הנתינה והצורך בשותפות של בן זוג וכו', מאוד אינדיבדואלים..

המיפוי הזה של מה אני צריך ומה אני יכול ומה השני רוצה ויכול (שלוקח המון זמן...) הכרחי אפילו רק כדי להתגרש טוב ולהמשיך לגדל ילדים. 

לכן אני חושבת ושמעתי לא פעם גם מאחרים, שהשלב ההתחלתי, כשסוף סוף מבינים שיש בעיה אמיתית, הוא השלב הכי קשה, אפילו אם זה לא נחשב מצב קשה מבחינה רפואית.

האי וודאות פשוט נוראי, אין שום תמיכה עדיין מהסביבה (לפעמים הסביבה הקרובה שיפוטית מאוד, ותופסת צד, או אפילו מאשימה את בן הזוג הבריא, בלי להפנים במה מדובר), עוד לא נלמדו אסטרטגיות התמודדות, המלחמה להיות בהצגה של נורמליות מתישה, וגם המאבק מול האדם החולה ש"יהיה כבר בריא ויפסיק לשגע" הורס את האהבה, לוקח המון זמן עד שיש אבחון מסודר ותוכנית טיפול (שיכול להתחלף שוב ושוב לא רק כי זה לא ברור, פשוט כי מצב רפואי הוא דינמי), עוד אין תמיכה כלכלית, המתנה ארוכה לאנשי מקצוע המתאימים והיד נטויה...

מכאן באה ההמלצה על מרכזי המשפחות, כיוון שהם עשויים לתת מענה ראשוני...    

מקווה מאוד שלא תצא/יצאה תקלה תחת ידי כיוון שרק על עצמי לספר ידעתי... 

יש בהם גם רגישות גדולה והבנה וירידה לדקויות.

באמת שלקרוא אותך זה מרגש. ומחזק. ויכול לתת הרבה אור למי שקורא ומבין שיש תקווה ויש דברים לעשות ויש גם ניראות לקושי העצום. אך יחד עם זאת יש גם דרך, ויש כתובות, ויש ראייה כוללת של כל התמונה ושל כל המשפחה.

את באמת מדהימה @רק לרגע 123. זה מורגש מכל מילה ומילה שלך, ממש הייתי רוצה להכיר אותך ולתת לך חיבוק גדול גדול, גם על כל ההתמודדות וגם ובעיקר על מי שאת ❤

תצליחו יקרים! מגיע לכם את כל הטוב שיש!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר