אז זה התארס וההוא סיים סדר, ואני... אני ישנתי רוב השבת ו – נאמר זאת בבוטות – לא בא לי ללמוד במוצא"ש. למה כל כך רע לי בלב על זה? יש לי נטיה להכחיש את העצב שלפעמים מתעורר לי בלב, ואז אני בשמחה תמיד. עאלק בשמחה.
אז החלטתי לדבר לעצמי קצת וכה דברי. נניח שאדם בגילי, אפ' חבר שלי, היה מתפרסם על תגלית מדעית מורכבת שתשנה את העולם – האם הייתי מרגיש "רקב עצמות"? האם הייתי מקנא?
נראה לי שלא. כל הכבוד לו! אני מעריך את העבודה שלו, את התועלת העצומה שהוא הביא לעולם וקידם בכללו גם אותי, אבל גם אם יהיו לו עוד אלף אלפים תגליות, אני לא אקנא בו. למה? כי זה לא התחום שלי. סבבה, אז החיים שלי יהיו יותר נוחים בזכותו, אבל למה שאני בכלל אתעניין בו? מצידי הוא עוד ידיעה בעיתון שכשקוראים אותה עוברת המחשבה – "וואלה, אשריך". אבל זהו.
"כן", צץ לו משום מקום ההוא שאוהב להתפלפל במקומות הלא נכונים ולערער על דברי, "אבל בעיתון זה לא כמו דלת מולך". אז אני בוחן בעצמי, ואם הוא היה שכן שלי... לא. לא, זה לא היה משנה לי. לפחות ככה נראה לי.
בקיצור, איפה הייתי? אה, "וואלה, אשריך". אני לא מזלזל בעבודה לו, בתגלית שלו, מה שלא יהיה – הוא חשוב, הוא מקדם העולם (ואתם עם ישראל) לקראת התכלית, אבל זה לא מפריע לי. למה? שוב, זה לא התחום שלי, זה לא נוגע אלי. אבל לימוד תורה כן נוגע אלי, פה אנחנו על אותו סולם –
שטות. זו הבעיה שלך. שאתה לא תופס שאתם לא על אותו סולם. הוא גם כן מחוץ לתחום שלך, ותזהר כפליים לא להכנס לתחום שלו, יש מהר"ל... התחום שלך זה לא שם. זה לא לסיים ש"ס, לא עכשיו, לא כמוהו!
"רגע, אז אני בעצם לא בעל חסרון?" אממ... מה אכפת לך להגיד שלא? תזכך את עצמך קצת. "באמת באמת יש לך בפנים נשמה אלקית שהיא לא בעלת חסרון" (אולי תנסה להגיד את זה בקול?), אם היא "אני" או לא זו כבר שאלה אחרת, אבל יוצא שללא ספק יש בי רובד כזה שהוא לא בעל חסרון. ולא לשכוח שבאמת גם הגוף שלי הוא יצירה אלקית, אז אם אני אזכך את הראייה שלי יותר ויותר אני אראה שבעצם גם לו יש שלימות מסוימת, 'חוסר חסרון'. איך אמרת לההוא? שלימות של עולם העשייה? נכון, אז יש את השלימות של עולם הבריאה ומעלה מעלה, אבל גם לעולם העשיה יש את רובד השלימות שלו.
"או שאפשר לומר משהו אחר..." – רגע! זה אתה? אותו אחד ממקום שבא להוריד? טוב, אז נשמע בזהירות(!). אפשר לומר שהחסרון שלך לא נמדד ביחס לאחרים אלא ביחס לעצמך. טוב... זה נכון, אבל זה לא סותר את הדיבור הקודם!
"ומה עם אותו אחד שהתארס?" אז נענה לך בדרך העממית, אבל רק הפעם, כי אתה מכיר את זה מקרוב – אתה יודע כמה זמן הוא כבר על זה! אני מזכיר לך את מה ששמעת אתמול בסעודה מחבר אחר, שסיפר על ענייניו שלו, שהוא היה רגע לפני חתונה, ואז אחותו הקטנה, שגם היתה על התפר, התחתנה והסיפור אצלו נשבר. אתה יודע מה קורה לו בלב כשספרו לו על החבר הזה שלך שהתארס היום? אתה כמה המאורס הזה עצמו, כמה כאב וקושי הוא עבר לפני כן. נכון, לא ראו עליו, אז מה. גם על ההוא שישב לידך בסעודה לא ראו. (כאן אני משתיק קצת טענות אחרות של המציק הנודניק...).
זהו, אז אנחנו בסדר עכשיו?
נראה לי.
עדיין רוצה לברוח?
...
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …