הכל התחיל כי היה לו משעמם. אז הוא חיפש משהו מעניין לעשות, והכדור הזה היה מונח שם, בשקט, בפינה, אז הוא שיחק איתו. ועכשיו - בטח עכשיו הכל אבוד.
השקט שהשתרר בחדר לאחר ההתנפצות טמן בחובו צליל שהדהד בתוך נימי נשמתו, צליל שהותיר צלקת עדינה על הלב שלו.
ואז אבא הגיע. הוא הראה לי איך לאסוף את השברים בלי להחתך. הוא הדגים לי איך אפשר ליצור מהם מחדש משהו יפהפה. ואני למדתי, אני למדתי שלפעמים חלומות מתנפצים כדי שאני אוכל ליצור מהם מחדש יצירת אומנות.
--
זה טקסט שכתבתי אותו עכשיו מהר. אני אשמח למשוב על דברים שאפשר לדייק, לחדד ולתקן.

