לבעלי יש איזה תחביב ( מבורך בעיני כן) רק שלפעמים זה מעסיק אותו יותר מדי..
לרוב הוא שומר על איזון ואם יש זמן שהוא יודע שזה יגזול ממנו יותר זמן זה זמני ואני יודעת את זה..
אז איפה הבעיה?
שהוא סוג של שוכח לעדכן אותי ורק שאני מסבה את תשומת ליבו הוא סוג של מתנצל ואומר לי שהוא מבין שזה מקשה עלי שעסוק ככה אבל שתיכף זה נגמר ויהיה לו שוב פנאי למשפחה..
עכשיו זה לא שהוא מתעלם לגמרי ממנו כן רק שמאוד טרוד.
היום היה טרוד בגלל איזה ענין עכשיו הוא לא עדכן אותי שיש את העניין ואני גיליתי על זה כדרך אגב כשהילדים שאלו משהו והוא הסביר שיש בעיה עם איקס ולכן יש את המה שהם שאלו עליו..
ואז הבנתי שיש בעצם משהו שמטריד אותו והוא הכניס את הילדים למיטות כי ראה שאני צריכה עזרה( לפני כן כל זמן הארוחת ערב ישב בספה והתעסק עם הטלפון כדי לסדר את העניין שמטריד אותו) ואני פשוט הייתי עצבנית וכל מה שהתחשק לי זה ללכת לישון ובכלל לא לחכות לו לארוחת ערב ..
וניסיתי לחשוב על מה זה יושב( עזבו שהיום ספציפית גם היה יום קשוח עם הילדים כי היה לי קצת טרטורים עם ילד שהיתי צריכה לקחת לטיפול ואחר שנשאר בבית כי לא הרגיש טוב ולקינוח הקטנה בכתה נורא והיתה לא נינוחה כי לא הצליחה להתפנות.. )
והבנתי שזה יושב לי פחות על הקטע של העזרה אלא על היחס,שאני מרגישה שחסר לי.
אז התגברתי על עצמי למרות שהיה בא לי לחכת לישון בלי להתייחס אליו וחיכיתי שיחזור וישבתי איתו לשיחה והסברתי לו שזה מפריע לי ושלהבא לא יחכה שאני ינחש שיש בעיה ופשוט יגיד לי( אני באמת אחת שמשחררת) ושאני כל היום בהית ומחכה ליחס שלו שחוזר מהעבודה..ושזה החמצן שלי.. בקיצור גאה בעצמי שדיברתי וחא שתקתי וויתרתי..
לרוב הוא שומר על איזון ואם יש זמן שהוא יודע שזה יגזול ממנו יותר זמן זה זמני ואני יודעת את זה..
אז איפה הבעיה?
שהוא סוג של שוכח לעדכן אותי ורק שאני מסבה את תשומת ליבו הוא סוג של מתנצל ואומר לי שהוא מבין שזה מקשה עלי שעסוק ככה אבל שתיכף זה נגמר ויהיה לו שוב פנאי למשפחה..
עכשיו זה לא שהוא מתעלם לגמרי ממנו כן רק שמאוד טרוד.
היום היה טרוד בגלל איזה ענין עכשיו הוא לא עדכן אותי שיש את העניין ואני גיליתי על זה כדרך אגב כשהילדים שאלו משהו והוא הסביר שיש בעיה עם איקס ולכן יש את המה שהם שאלו עליו..
ואז הבנתי שיש בעצם משהו שמטריד אותו והוא הכניס את הילדים למיטות כי ראה שאני צריכה עזרה( לפני כן כל זמן הארוחת ערב ישב בספה והתעסק עם הטלפון כדי לסדר את העניין שמטריד אותו) ואני פשוט הייתי עצבנית וכל מה שהתחשק לי זה ללכת לישון ובכלל לא לחכות לו לארוחת ערב ..
וניסיתי לחשוב על מה זה יושב( עזבו שהיום ספציפית גם היה יום קשוח עם הילדים כי היה לי קצת טרטורים עם ילד שהיתי צריכה לקחת לטיפול ואחר שנשאר בבית כי לא הרגיש טוב ולקינוח הקטנה בכתה נורא והיתה לא נינוחה כי לא הצליחה להתפנות.. )
והבנתי שזה יושב לי פחות על הקטע של העזרה אלא על היחס,שאני מרגישה שחסר לי.
אז התגברתי על עצמי למרות שהיה בא לי לחכת לישון בלי להתייחס אליו וחיכיתי שיחזור וישבתי איתו לשיחה והסברתי לו שזה מפריע לי ושלהבא לא יחכה שאני ינחש שיש בעיה ופשוט יגיד לי( אני באמת אחת שמשחררת) ושאני כל היום בהית ומחכה ליחס שלו שחוזר מהעבודה..ושזה החמצן שלי.. בקיצור גאה בעצמי שדיברתי וחא שתקתי וויתרתי..
