היי, אני יודעת שלא תאמיני, אבל עברתי דירה. לירושלים. בעצמי. ואני לומדת ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטה. אני בטיפול טוב ומתגברת על דברים שמעולם לא הצלחתי לפתוח. אני מצליחה לדבר עם אנשים, בחיי שלא היית מזהה אותי.
ולפעמים אני תוהה איך השנים עברו מהר כל כך ואיך עוד לא לגמרי התגברתי ואני עדיין לא מוכנה להתקרב לאזור שלך, ולפעמים אני רק רוצה חיבוק ואני מתגעגעת, ולפעמים אני מצליחה לא לחשוב על זה בכלל.
קרה היום משהו שהזכיר לי משהו אחר ועכשיו הבטן שלי מסתובבת כמו מכונת כביסה ובפנים מתערבלים המוני רגשות והרבה מאוד זכרונות, וגם רצונות סותרים.
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה. אולי פשוט אין לי מקום לשמור בבטן.

התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן