זה החינוך, לא היצר.
היצר קיים, זה לא נתון לשינוי, וטוב שכך.
השאלה איך משתמשים בו ואיך הוא נכנס לתוך המערכת הזוגית.
לצערי, יש מין תפיסה (ואני שומעת אותה כאן בפורום גם מנשים), שהאישה צריכה להיות זמינה לבעלה, כדי לספק את היצר שלו.
ובעיניי זו גישה הרסנית לחלוטין.
יחסים אינטימיים בין בני זוג צריכים להיות ביטוי לאהבה שלהם, ולהתקיים אך ורק ב**רצון** שניהם. הסכמה לא מספיקה, צריך רצון.
כל מה שלא נכנס בתוך רצון שני בני הזוג, הוא בעייתי בעיניי.
נכון, כשיש יחסים טובים בין בני זוג, זה גם מאפשר מקום פורקן ליצר.
אבל זה לא הדבר המוביל.
קודם אוהבים, אחרי זה ממשים.
ואם הסדר הוא הפוך, זו בעיה.
וזה מוביל לתירוצים, ומניפלוציות (בכוונה או שלא).
יחסים (וכל מגע), מקיימים באהבה.
לא כי אני צריך לספק את עצמי
ולא כי אני צריכה לספק את בעלי
לא כי אני אחשה ותפקידי הוא להיות זמינה לבעלי
ולא כי אני גבר וזה המקום היחיד שבו מותר לפרוק.
ממש לא.
השיח הזה נגרם בעיניי גם כתוצאה מהעיסוק הגדול בשז"ל, בכך שזה נהפך להיות האיום הגדול ביותר של גבר יהודי. כמעט בלי הבחנה באיזו מסגרת זו נעשה. בלי דיבור מספק על הבעיות של פורנוגרפיה בלי קשר לשז"ל.
בקיצור, בעיניי כל העיסוק המועצם, ולעיתים אוססיבי הזה, מוביל לתפיסות שגויות.
במקום שבני זוג יוכלו לדבר על היחסים שלהם ממקום נקי, מוכנסים עוד שיקולים, חששות ואיומים.
בעיניי צריך לנקות את השיקולים האלו, לנתק בין הקשר בין שז"ל לבין היחסים הקרובים בין איש לאישתו.
והשיח הזה צריך להעשות גם כלפי וגם כלפי גברים.
שאישה תדע שאם היא לא רוצה, אין לה אף מחוייבות לעשות משהו נגד רצונה ובטח שהאחריות למה שיקרה לבעלה בעקבות זה, היא לא עליה.
ושגבר ידע שאשתו היא לא מקום פורקן, אלא אשתו אהובתו שאיתה הוא בונה קשר.
אגב, אני חושבת שהרבה כן מבינים את זה. ולא הוגן בעיניי לזעוק ולהגיד שכל הגברים ככה.
אבל בהחלט צריך כאן שינוי בשיח, שיגיע מכל הכיוונים
